ביאור:משלי כא כח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף Tnk1/ktuv/mj/21-28)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משלי כא כח: "עֵד כְּזָבִים יֹאבֵד, וְאִישׁ שׁוֹמֵעַ לָנֶצַח יְדַבֵּר."

תרגום מצודות: עד כזבים יאבד - אף אם לא הוּזָם בבית-דין ולא קיבל העונש, מכל-מקום יאבד בידי שמים; ועם כי יאבד העד ההוא בעבור עונש כזביו, הנה דבריו לא נאבדו להשכח מן הלב, כי כל איש השומע דברו יספרם לנצח (עד עולם), בחשבו כי אמת הוא.

תרגום ויקיטקסט: עד האומר כזבים (סותר את עצמו) יאבד, כי כולם יבינו שהוא עד שקר; ולכן איש אשר שומע עדות וחושד שהיא שקרית, ידבר עם העד ויחקור אותו לנצח (ללא הגבלת זמן), עד שהעד יסתור את עצמו והשקר ייחשף.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כא כח.


דקויות[עריכה]

כזב מציין חוסר עקביות, כמו "נחל אכזב"; עד כזבים הוא עד האומר כזבים, אינו מתמיד בעדות אחת אלא משנה את גרסתו בכל פעם; הוא יאבד כי כולם מבינים שהוא עד שקר ואינם מקבלים את דבריו. סופו שיאבד את מעמדו כעד, יאבד את חירותו וישב בכלא.

מיהו האיש השומע? ומדוע הוא ידבר לנצח? כמה פירושים:

1. כל איש מהרחוב, השומע את דברי העד השקרן, עלול להאמין ולהם ולהמשיך להפיץ אותם לנצח (מצודת דוד). שמועות שקריות ממשיכות להתפשט במשך זמן רב לאחר שממציאן כבר אבד. כמו באימרה העממית: "אם תחזור על שקר מספיק פעמים, אנשים יתחילו לחשוב שהוא אמת". לפי פירוש זה, מטרת הפסוק היא להזהיר אנשים שלא להפיץ שמועות, כי ייתכן שהמקור לשמועות הללו הוא עד כזבים. פירוש זה נכון במיוחד בימינו, כאשר "מכתבי שרשרת" מתגלגלים בדואר אלקטרוני במשך שנים רבות, למרות שרוב האנשים יודעים שהם שקריים. תמיד נמצא איזה "איש שומע" שמתפתה להאמין להם ומפיץ אותם הלאה.

2. שומע = מבין; איש שומע הוא איש המבין בחכמתו שהעד העומד לפניו הוא עד שקר. אותו איש ידבר עם העד לנצח (בלי הגבלת זמן) - יחקור את העד וישוחח עמו על עניינים שונים, עד שיגרום לו להתבלבל ולסתור את עצמו, וכך יחשוף ויוכיח לכולם שהוא עד שקר (ראו "הקבלות").

הקבלות[עריכה]

1. הפסוק ממליץ לדבר עם העדים זמן רב כדי לחשוף את האמת. החובה לחקור את העדים נזכרה גם ב(דברים יג טו): "וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב", (דברים יז ד): "וְהֻגַּד לְךָ וְשָׁמָעְתָּ וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב".

2. אחת הדרכים לחשוף את האמת במשפט היא לשאול את העד סדרה של שאלות שוב ושוב, בסדר שונה, כדי לבלבל אותו ולגרום לו לסתור את עצמו: "מצות עשה לדרוש העדים, ולחקור אותן, ולהרבות בשאילתן; ומדקדקין עליהן, ומסיעין אותן מעניין לעניין בעת השאילה, כדי שישתוקו או יחזרו בהן, אם יש בעדותן דופי; שנאמר ודרשת וחקרת ושאלת היטב" (רמב"ם הלכות עדות א ד). בפרק י נאמר, שעד צדיק יצליח לשמור על גירסה אחידה גם כשחוקרים אותו שוב ושוב, (משלי י לב): "שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן, וּפִי רְשָׁעִים תַּהְפֻּכוֹת"*: שפתיו של העד הצדיק יידעו מה הוא רוצה להגיד ויצליחו לבטא את רצונו גם בחקירה מתמשכת ומבלבלת, אך פיהם של עדים רשעים יתהפך ויתבלבל ויחשוף את שקריהם בסופו של דבר.

3. דרך נוספת לבחון את העדים היא להביאם להתרגשות, כפי שנרמז ב(משלי יב יט): "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד, וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר"*: אדם דובר אמת יצליח לשמור על גרסתו לעד, אך אדם שמשקר יצליח לשמור על גרסתו רק כל עוד הוא רגוע, רק עד שמביאים אותו להתרגשות; ההתרגשות תגרום לו להתבלבל ולסתור את עצמו.

4. חקירת העדים נרמזת גם בפסוק הבא, (משלי כא כט): "הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו וְיָשָׁר הוּא יכין[יָבִין] דרכיו[דַּרְכּוֹ]"*: העד הרשע הוא עז-פנים, חצוף; הוא אינו מתבייש לשקר אפילו בפניו של יריבו. אך האדם הישר צריך להבין את דרכו של הרשע ולחקור אותו באופן שיחשוף את שקריו (פירושים נוספים). המסר משני הפסוקים הסמוכים הוא: לא לוותר במשפט, לחקור עד שהאמת יוצאת לאור.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/21-28