קטגוריה:מלכים א ג ו

אַתָּה עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ דָוִד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל

הכנה לבקשה

שלמה חלם ושמע את אלוהים. היינו מצפים שהוא יבהל, יתעלם, ילגלג, אבל שלמה הצעיר מקבל את דברי אלוהים ויוצא מהנחה שהוא זכאי לשמוע את אלוהים כאחד מהאבות והמנהיגים.

בסוף השיחה בין אלוהים ושלמה, שלמה מקיץ, ככתוב: "וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה, וְהִנֵּה חֲלוֹם" (מלכים א ג טו), וזאת כפי שקרה ליעקב: "וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה" (ביאור:בראשית כח טז), ולפרעה "וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר... וַיִּיקַץ פַּרְעֹה, וְהִנֵּה חֲלוֹם" (ביאור:בראשית מא ד). לא ברור אם שלמה דיבר בחלום או באמת דיבר בקול. בכל אופן מתנהלת כאן שיחה שאלוהים שומע ומגיב בהתאם, ושלמה שומע את אלוהים, ובסוף שלמה סיפר מה אלוהים אמר לו ומה הוא ענה.

שלמה מעניק כבוד לאביו ואלוהים

שלמה מציין:

• שאביו היה עבד מסור ונאמן לאדוני.
• שאלוהים עשה חסד גדול עם אביו, שבחר בו להיות מלך והעניק לאביו הצלחה במלכותו.
• מדגיש שהוא בנו של אביו, דוד המלך, ולא בנו של אוריה החיתי או אדם אחר.
• שדוד הלך באמת, צדק ויושר לב לפני אדוני. כך שלמה מודה שהוא יודע מה אביו עשה, ואולי מבטיח ללכת בדרכיו. שלמה השמיט את המילה "משפט". כנראה הוא ידע שדוד לא תמיד שפט כראוי.
• פעמים שלמה מציין את המילה 'חסד', כלומר לא שמגיע לו המלוכה בגלל חוק או צדק, אלא רק בזכות חסד של אלוהים לאביו. זכות אבות עמדה לו.
• שאלוהים העניק לדוד בן שישב על כסאו, לאומת הרבה מלכים אחרים, שבזקנותם מפקד הצבא או אדם אחר הדיח אותם וקיצר את חייהם.

בהמשך שלמה מדגיש

• שאלוהים בחר אותו למלוך, וכך החסד הפך למשפט חוקי,
• שלמרות צעירותו וחוסר הנסיון שלו אלוהים בחר לעשות אותו למלך.
• והוא מתחיל לבקש הדרכה כי הוא רק נער קטן חסר נסיון.
• והעם הוא גדול ורב שצריך מנהיג חזק, מנוסה ומלומד.

בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה וּבְיִשְׁרַת לֵבָב

שלמה מציין את הדברים החשובים בעייניו: "בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה וּבְיִשְׁרַת לֵבָב"
שלמה כבר מציין ערכים שהוא ישתמש בספר משלי:

• אמת - 12 פעמים - "וְחֶסֶד וֶאֱמֶת חֹרְשֵׁי טוֹב" (ביאור:משלי יד כב)
• צדק - 27 פעמים - "וְזֹרֵעַ צְדָקָה שֶׂכֶר אֱמֶת" (ביאור:משלי יא יח)
• ישר - 41 פעמים - "וְאֹהֶל יְשָׁרִים יַפְרִיחַ" (ביאור:משלי יד יא)
• לב - 99 פעמים - "תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה" (ביאור:משלי ב ב)

בקהלת מתרכזת מחשבתו: "בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִמְצֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ, וְכָתוּב יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת" (קהלת יב י).

כל כך עצוב

היה עתיד גדול לשלמה ולכל עם ישראל, והנה למרות חוכמתו הוא נכשל וכל העם סבל.