ביאור:מלכים א ג כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.




וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ קְחוּ לִי חָרֶב וַיָּבִאוּ הַחֶרֶב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
-- מלכים א ג, כד

משפט שלמה[עריכה]

קְחוּ לִי חָרֶב[עריכה]

המלך דורש שיביאו לפניו חרב. חוץ מאשר לשומרי ראשו בעמדתם, אסור היה להופיע לפני המלך עם נשק. המלך בקש "חָרֶב" באופן כללי, אולם הובאה "הַחֶרֶב". האם הובאה חרב מיוחדת להוצאה להורג?

המצב שנוצר יצר מתח עצום. אחת מהנשים משקרת. האם המלך עומד להחליט להרוג אחת? או את שתיהן?

נהוג להרוג את הנאשם מחוץ לבית המשפט, ולא ישר לפני המלך. אולם המלך פקד וחרב הובאה. הנשים כבר הבינו את חומרת המצב. מוות עומד לפגוע בהן.