ביאור:מלכים א ג ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מלכים א ג ז: "וְעַתָּה, יְהוָה אֱלֹהָי, אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת עַבְדְּךָ תַּחַת דָּוִד אָבִי, וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא."



הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא[עריכה]

וְעַתָּה ... אַתָּה[עריכה]

גם בחלום, שלמה עושה משחק מילים "וְעַתָּה" "אַתָּה" - כך הכתוב מראה לנו שלא היתה טעות כתיב, שתי המילים מתאימות למשפט. אתה עשית עכשו.

אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת עַבְדְּךָ תַּחַת דָּוִד אָבִי[עריכה]

שלמה מודה לאלוהים שהוא המולך.
כמובן אלוהים גרם שבת שבע תלקח לארמון דוד, דוד יחשוק בה, יגרום למותו של בעלה, בנה הראשון מדוד ימות, יוולד לה בן נוסף, ואלוהים המליך אותו תחת דוד המלך. קשה לדעת אם זאת אמת. לא נראה שהיה משהו חשוב בשלמה שאלוהים התאמץ ליצור אותו במיוחד, ולו שלמה לא היה המלך אחרי דוד, גורל עמינו היה שונה. לא נראה שאלוהים לא היה יכול לדבר עם אדוניה ולכוון אותו להיות חכם ועשיר.

שלמה מודה לאלוהים, אבל למעשה נתן הנביא גרם ששלמה יומלך. נתן הנביא המציא את סיפור השבועה, וכל זאת כדי להציל את בת שבע ובנה.

  • נתן הנביא מיעץ לבת שבע: "לְכִי וּבֹאִי אֶל הַמֶּלֶךְ דָּוִד, וְאָמַרְתְּ אֵלָיו הֲלֹא אַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲמָתְךָ לֵאמֹר, כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי, וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי; וּמַדּוּעַ מָלַךְ אֲדֹנִיָּהוּ" (מלכים א א יג)
  • בת שבע חוזרת על דברי נתן לדוד: "אֲדֹנִי אַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ בַּיהוָה אֱלֹהֶיךָ לַאֲמָתֶךָ, כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרָי, וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי" (מלכים א א יז).
  • נתן הנביא בא בשאלה למלך הזקן: "אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אַתָּה אָמַרְתָּ אֲדֹנִיָּהוּ יִמְלֹךְ אַחֲרָי, וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי" (מלכים א א כד).

למרות שדוד המלך הזקן מאשר שהוא נשבע לבת שבע, דבריו לא נשמעים כדברי אמת, הן נתן הכניס לראשה של בת שבע את המילים האלה. לאחר המלכת שלמה נתן הנביא נעלם ואינו מופיע יותר. יתכן שבנו מונה על הנצבים (מלכים א ד ה).

אולם, פעמים נתן הנביא דיבר בשם אלוהים. אלוהים הורה לו למנוע מדוד לבנות את בית האלוהים (שמואל ב ז ד), והודיע לו לדוד על מות בנו הראשון מבת שבע (שמואל ב יב א). לכן, קיימת אפשרות, למרות שאין הוכחה בכתובים, שאלוהים הורה לנתן הנביא לעשות זאת, אולם שלמה מתהדר כבחיר אלוהים, כאילו שבטוח שאלוהים אמר כך לנתן הנביא.

וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא[עריכה]

שלמה מוריד מערכו, למרות שהוא כבר הרג את "אֲדֹנִיָּהוּ" (מלכים א ב כד), גרש את "אֶבְיָתָר" (מלכים א ב כז), הרג את יואב בן צרויה (מלכים א ב כט), ואת שמעי (מלכים א ב מו). בזמן קצר שלמה השתלט על המלוכה והחליף את הבכירים באנשים נאמנים לו, ושחוששים לחייהם.

בכל אופן בשלב הזה שלמה חושב מה הוא יבקש, והוא יודע שהוא יבקש בינה (מלכים א ג ט), ולכן הוא מתחיל בהורדת יכולת החשיבה שלו כדי להאדיר את אלוהים, וכל מה שהוא יקבל יהיה שיפור למצבו עכשו.

גם על בנימין נאמר שהוא 'נער', 'קטן' ואביו לא נתן לו לצאת למצרים. קשה להאמין ששלמה משווה את עצמו לבנימין שבאמת היה ילד מיוחד.

לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא[עריכה]

"לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא" מתאר אדם שאינו יודע איך לנהל את ענייניו או לאיפה הוא הולך ומה עתידו. כמלך, סביר שמדובר בענייני מדינה, כספים, מלחמה, תככים, נשואין, בריתות, מסחר, וכדומה. שלמה היה בין בניו הצעירים של דוד, ואולי הוא לא ראה את דוד המלך פועל כמלך, ולא רכש נסיון. בהמשך שלמה לא ממשיך במדיניות של דוד. הוא לא יוצא למלחמות וכיבושים, אלא עושה בריתות, נושא בנות של מלכי האזור, ומקים רשת כלכלית לאסיה ואפריקה.

בכל מקרה שלמה הבין שהוא מקבל תפקיד חשוב, וללמוד יותר לרוב לא מזיק, במיוחד עם אלוהים עוזר ולוחש את התשובות.

בברכה על המזוזה אומרים: "ה' ישמור צאתי ובואי מעתה ועד עולם", אולם כאן הכוונה ממש ליציאה ולשיבה, ולא במשמעות חוסר דעת.