קטגוריה:ירמיהו ב כד
נוסח המקרא
פרה למד מדבר באות נפשו [נפשה] שאפה רוח תאנתה מי ישיבנה כל מבקשיה לא ייעפו בחדשה ימצאונה
פֶּרֶה לִמֻּד מִדְבָּר בְּאַוַּת נפשו [נַפְשָׁהּ] שָׁאֲפָה רוּחַ תַּאֲנָתָהּ מִי יְשִׁיבֶנָּה כָּל מְבַקְשֶׁיהָ לֹא יִיעָפוּ בְּחָדְשָׁהּ יִמְצָאוּנְהָ.
פֶּ֣רֶה ׀ לִמֻּ֣ד מִדְבָּ֗ר בְּאַוַּ֤ת נפשו נַפְשָׁהּ֙ שָׁאֲפָ֣ה ר֔וּחַ תַּאֲנָתָ֖הּ מִ֣י יְשִׁיבֶ֑נָּה כׇּל־מְבַקְשֶׁ֙יהָ֙ לֹ֣א יִיעָ֔פוּ בְּחׇדְשָׁ֖הּ יִמְצָאֽוּנְהָ׃
פֶּ֣רֶה׀ לִמֻּ֣ד מִדְבָּ֗ר בְּ/אַוַּ֤ת נפש/ו [נַפְשָׁ/הּ֙] שָׁאֲפָ֣ה ר֔וּחַ תַּאֲנָתָ֖/הּ מִ֣י יְשִׁיבֶ֑/נָּה כָּל־מְבַקְשֶׁ֙י/הָ֙ לֹ֣א יִיעָ֔פוּ בְּ/חָדְשָׁ֖/הּ יִמְצָאֽוּ/נְ/הָ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום יונתן
רש"י
"למוד מדבר" - הלמוד להיות במדברות כן אוהבת לנוע
"שאפה רוח" - פותחת את פיה ושואפת רוח ולעולם הוא חוזר למקומו
"תאנתה מי ישיבנה" - אותה מדת תנינים שיש בה כי גם התנין שואף רוח כמה שנאמר שאפה רוח כתנים (ירמיהו יד) מי ישיבנה מאותה מדה כן אתם מי יוכל להשיבכם מדרככם הרעה
"כל מבקשיה לא ייעפו" - כי על חנם ייעפו שלא יוכלו להשיגה ומה סופה בחדשה ימצאונה חדש אחד יש בשנה שהיא ישנה כל החדש ואז היא נלכדת אף אתם חדש אחד (הוא אב) הוכן לכם כבר מימות המרגלים שקבעו אבותיכם בכיית חנם בו תלכדו
"תאנתה" - שו"ץ (דגרונמינ"ט בלע"ז) וכן ת"י כירודא ד"א ל' יללה כמו תאניה ואניה (איכה ב) ל"א (שאקונטריא"ה בלע"ז) כמו תאנת שילה (יהושע טז)מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"פרה" - כמו פרא באל"ף והוא חמור הבר
"למוד" - ענין הרגל וכן כעגל לא לומד (לקמן לא)
"באות" - מלשון תאוה וחשק
"שאפה" - ענין משיכה אל בית הבליעה וכן שאפו רוח כתנים (לקמן יד)
"רוח" - כן נקרא האויר
"תאנתה" - ענין צער ואבלות כמו תאניה ואניה (איכה ב)
"ייעפו" - ענין יגיעה
מצודת דוד
"תאנתה מי ישיבנה" - ר"ל בכל פעם תרוץ ותחזור במרוצה למקומה כאלו היה לה צער ואבלות ודאגה מי ישיבנה למקומה ולזה תרוץ מהרה והוא ענין מליצה
"כל מבקשיה" - כל המבקשים אותה לתפשה ביד אינם צריכים להתייגעות לרדוף אחריה כי בחדשה שנתמלאה הריונה ימצאו אותה בקלות כי אז היא כבדה ואינה יכולה לרוץ וכן ישראל המה כפרא הזה כי ע"י מעשיהם אשר לא טובים בא עליהם האויב והמה משוטטים למצוא עזר ממלכי העכו"ם למען יוכלו עמוד בארצם אם כן כל הטרוד הזה בא באות נפשם וכן סופם יהיה כסוף הפרא כי האויב הבא עליהם לכבשם לא יהיה לו יגיעה רבה כי בקל יכבשם בחדש המוכן לפורעניות והוא אב שהוקבע בכיה לדורות בזמן המרגלים כמ"ש רז"ל
"פרה" - הרי את כפרא הזה הלמוד והרגיל במדבר אשר באות נפשה שאפה רוח ר"ל אין מי מכריחה לרוץ ולרדוף אבל היא בחפצה תרוץ ותרדוף בכל עת ומשכת את האויר אל בית הבליעה כדרך הרצים מהרהמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"למוד מדבר", היל"ל למודה, וי"ל שלמוד אינו שם תואר רק שם המופשט של הלימוד, הפרא יש בו הלימוד של המדבר, ובא לימוד על ההרגל, עגלה מלומדה, למדו לשונם דבר שקר:
"שאפה רוח", בליעת הרוח, כמו שאפו רוח כתנים:
"תאנתה", יש הבדל בין אנה ובין קרה, קרה הוא מה שהדבר עצמו נזדמן אליו, ואנה יזמין אליו סבת הדבר, כי הקרה ה' אלהיך לפני המציא הדבר עצמו, אבל והאלהים אנה לידו, ר"ל שהמציא לידו סבת הדבר, ובכ"ז גם האנה היא מקרה מצד שהסבה היא מקריית בלתי משתלשלת מן הרגיל והמחויב ע"פ טבע הענינים. ומזה כי מתאנה הוא לי (מ"ב ה'), ר"ל מבקש סבה ואמתלא להרע לי, ופה ר"ל תאנתה הסבה שגרמה לה השאיפת רוח והפראיית מי יוכל להשיבה ולשנותה שיהיה לה טבע אחר, "בחדשה", ר"ל בחדש הראשון, כמו כבש בן שנתו, ביומו תתן שכרו, ר"ל ביום הראשון:
- פרשנות מודרנית:
פראות במדבר
הנביא ירמיהו ממשיל את האומה הישראלית לחיית פרא:
ביאור:ירמִיהו ב כד : "פֶּרֶה לִמֻּד מִדְבָּר, בְּאַוַּת נַפְשָׁהּ שָׁאֲפָה רוּחַ, תַּאֲנָתָהּ מִי יְשִׁיבֶנָּה? כָּל מְבַקְשֶׁיהָ לֹא יִיעָפוּ, בְּחָדְשָׁהּ יִמְצָאוּנְהָ"
פֶרֶה = הנקבה של פֶרֶא = חמור בר ;
לִמֻּד = הרגל ומנהג;
מִדְבַּר = ארץ לא זרועה, מקום שאינו מיושב בקביעות;
פֶרֶה לִמֻּד מִדְבַּר = חמורה שיש לה הרגל לחיות מחוץ ליישוב קבוע;
באות נפשו שאפה רוח [המילה מופיעה כזכר ונקבה בפסוק אחד - ראו דוגמאות נוספות לתופעה זו ]; החמורה שטופה בתאוה לזכרים, עד כדי כך שהיא צריכה לשאוף רוח, לנשום נשימות מהירות ועמוקות מרוב התרגשות.
תאנתה = יללה שהיא מיללת מתוך תאוה (דעת מקרא)
ישיב = ירגיע (כמו "בשובה ונחת")
תאנתה מי ישיבנה = מי יוכל להרגיע את יללות התאוה הפראיות שלה?
מבקשיה = הזכרים הרוצים להזדווג עמה.
כל מבקשיה לא ייעפו = הזכרים לא יצטרכו להתעייף כדי להזדווג עמה, כי היא רודפת אחריהם ובאה אליהם.
בחדשה ימצאונה = בחודש שבו היא באה אליהם, בכל חודש לזכר אחר.
הפסוק מתאר את התנהגותה של חיית פרא ממין נקבה, שרודפת עד כלות הנשימה אחרי זכרים להזדווג עמם, בכל חודש זכר אחר.
הנמשל הוא האומה הישראלית, שרודפת אחרי אלילים חדשים, אידיאולוגיות חדשות, רעיונות חדשים - בכל חודש מחליפה את האידיאולוגיה; רוצה להישאר במדבר, לא מוכנה לחיות בקביעות עם אידיאולוגיה אחת.
בני ישראל הלכו אחרי ה' במדבר, וה' זוכר להם את זה לטובה, (ירמיהו ב ב): "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה': זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ; לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה";
אולם, כשה' הוביל את בני ישראל במדבר, הוא לא התכוון שיישארו שם לנצח, הוא התכוון להביא אותם אל ארץ זרועה ולבנות איתם מערכת יחסים קבועה ויציבה.
בני ישראל נשארו "מדבריים", לימודי מדבר, גם כשהגיעו לארץ ישראל; הם המשיכו לחפש את הנדודים והחידושים, ולכן לא הצליחו לבנות את הקשר עם ה' ובסוף הביאו על עצמם חורבן.
ובעתיד, מנבא הנביא, עם ישראל המדברי שוב ימצא חן בעיני ה', והפעם ה' יצליח להרגיע אותם ולמשוך אותם אל ארץ ישראל:
(ירמיהו לא א): "כֹּה אָמַר ה': מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב, הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל"
פירושים נוספים
תאנתה מי ישיבנה?
1. פירשנו שהכוונה ליללה, במקרה זה יללה של תאוה (וכן פירשו ב'דעת מקרא') .
2. ויש שפירשו שהמילה תאנה מתארת את תכונתו של התן , שגם הוא שואף רוח, כמו ב (ירמיהו יד ו): "וּפְרָאִים עָמְדוּ עַל שְׁפָיִם, שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּים , כָּלוּ עֵינֵיהֶם כִּי אֵין עֵשֶׂב"(ראו רש"י) ; אך יש שפירשו להיפך, ששאיפת הרוח של התנים היא חלשה ועייפה, והפסוק בירמיהו יד מתאר את חולשתם של הפראים, ששאיפת הרוח הפראית והנלהבת שלהם התחלפה בשאיפת רוח עייפה וחלשה כמו התנים , כי אין עשב . ( פרופ' יהודה פליקס ) . וייתכן שגם בפרקנו שאיפת רוח מציינת עייפות וצימאון, כמו בפסוק הבא - מנעי רגלך מיחף וגרונך מצמאה .
3. ויש שפירשו שהכוונה לצער ודאגה - היא מצטערת ודואגת שמא מישהו יצליח להשיב אותה מדרכיה (מצודת דוד) .
4. ויש שפירשו שהכוונה למקרה (כמו " תאונה ") - בדרך כלל, תאוה היא מקרה, אך במקרה שלה ה'מקרה' הזה הפך להיות חלק מהאופי שלה, אי אפשר להשיב אותה ממקרה זה (מלבי"ם) .
בחודשה ימצאונה
1. פירשנו שהכוונה, שבכל חודש היא הולכת לזכר אחר / אליל אחר, מרוב תאוותה לחידוש ולגיוון.
2. ויש שפירשו שהכוונה לחודש מסויים בשנה: " "חודש אחד יש בשנה שהיא ישנה כל החודש, ואז היא נלכדת" " (רש"י) , או לחודש מסויים במחזור החיים שלה: " "בחודשה שנתמלא הריונה ימצאו אותה בקלות, כי אז היא כבדה ואינה יכולה לרוץ" ", " "בחודש הראשון שנולדה שאז קלה להיכנע עדיין אפשר למצוא אותה, לא כן אחר חודש שכבר למדה לנוע- אי אפשר לשנות טבעה" " (מלבי"ם) , " "כל הזכרים הרוצים להזדווג עמה ימצאו אותה בקלות בחודש הייחום שלה" " (דעת מקרא) .
3. ויש שפירשו "כאשר היא באה מחדש לאותו מקום שהיתה בו קודם". היא משאירה עקבות בגיא, ומי שרוצה למצוא אותה לא צריך להתאמץ לרדוף אחריה - מספיק שיעמוד ליד העקבות שהשאירה, ויחכה שתחזור לשם. הנמשל הוא, שירושלים כל הזמן חוזרת על העבירות הקודמות. ברגע שמנשה מת ואמון בנו עלה לשלטון, חזרו בני ישראל לחטאים של ימי מנשה. לכן לנביאים אין שום קושי 'לתפוס' אותה בעבירות.
- אולם, נראה לי שהמילה " בחודשה " מראה דווקא על חידוש ולא על חזרה למקום ישן.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-05-26.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "ירמיהו ב כד"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.