משנה תמיד ז
תמיד פרק ז', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< • משנה • סדר קדשים • מסכת תמיד • פרק שביעי ("בזמן שכהן גדול") • >>
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
בזמן שכהן גדול נכנס להשתחוות, שלשה אוחזין בו, אחד בימינו, ואחד בשמאלו, ואחד באבנים טובות.
וכיון ששמע הממונה קול רגליו של כהן גדול שהוא יוצא, הגביה לו את הפרוכת, נכנס והשתחוה ויצא, ונכנסו אחיו הכהנים והשתחוו ויצאו.
באו ועמדו על מעלות האולם.
עמדו הראשונים לדרום אחיהם הכהנים וחמשה כלים בידם, הטני ביד אחד, והכוז ביד אחד, והמחתה ביד אחד, והבזך ביד אחד, וכף וכסויה ביד אחד.
וברכו את העם ברכה אחת, אלא שבמדינה אומרים אותה שלש ברכות, ובמקדש ברכה אחת.
במקדש היו אומרים את השם ככתבו, ובמדינה בכנויו.
במדינה הכהנים נושאים את [ כפיהם ], ידיהם כנגד כתפותיהן, ובמקדש על גבי ראשיהן, חוץ מכהן גדול שאין מגביה את ידיו למעלה מן הציץ.
רבי יהודה אומר, אף כהן גדול מגביה את ידיו למעלה מן הציץ, שנאמר (ויקרא ט) "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם".
בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר, היה עולה בכבש והסגן בימינו.
הגיע למחצית הכבש, אחז הסגן בימינו והעלהו.
הושיט לו הראשון הראש והרגל, וסמך עליהן וזרקן.
הושיט השני לראשון שתי הידים, נותנן לכהן גדול, וסמך עליהן וזרקן.
נשמט השני והלך לו.
וכך היו מושיטין לו שאר כל האיברין, והוא סומך עליהן וזורקן.
ובזמן שהוא רוצה, הוא סומך ואחרים זורקין.
בא לו להקיף את המזבח.
מהיכן הוא מתחיל, מקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית.
נתנו לו יין לנסך, הסגן עומד על הקרן והסודרים בידו, ושני כהנים עומדים על שלחן החלבים ושתי חצוצרות [ של כסף ] בידם, תקעו והריעו ותקעו.
באו ועמדו אצל בן ארזא, אחד מימינו ואחד משמאלו.
שחה לנסך, והניף הסגן בסודרין, והקיש בן ארזא בצלצל, ודברו הלוים בשיר.
הגיעו לפרק, תקעו, והשתחוו העם.
על כל פרק, תקיעה.
ועל כל תקיעה, השתחויה.
זה הוא סדר התמיד לעבודת בית אלהינו, יהי רצון שיבנה במהרה בימינו אמן.
השיר שהיו הלוים אומרים במקדש:
ביום הראשון היו אומרים (תהלים כד), לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה.
בשני היו אומרים (שם מח), גדול יי ומהולל מאד בעיר אלהינו הר קדשו.
בשלישי היו אומרים (שם פב), אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט.
ברביעי היו אומרים [ שם צד ], אל נקמות יי אל נקמות הופיע [ וגו' ].
בחמישי היו אומרים (שם פא), הרנינו לאלהים עוזנו, הריעו לאלהי יעקב.
בששי היו אומרים (שם צג), ה' מלך גאות לבש וגו'.
בשבת היו אומרים (שם צב), מזמור שיר ליום השבת, מזמור שיר לעתיד לבוא ליום שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים.
- שְׁלֹשָׁה אוֹחֲזִין בּוֹ:
- אֶחָד בִּימִינוֹ,
- וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ,
- וְאֶחָד בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת.
- שְׁלֹשָׁה אוֹחֲזִין בּוֹ:
- וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמַע הַמְּמֻנֶּה קוֹל רַגְלָיו שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא יוֹצֵא,
- הִגְבִּיהַּ לוֹ אֶת הַפָּרֹכֶת.
- נִכְנַס וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא,
- וְנִכְנְסוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים,
- וְהִשְׁתַּחֲווּ וְיָצְאוּ:
- עָמְדוּ הָרִאשׁוֹנִים לִדְרוֹם אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים,
- וַחֲמִשָּׁה כֵּלִים בְּיָדָם:
- הַטֶּנִי בְּיַד אֶחָד,
- וְהַכּוּז בְּיַד אֶחָד,
- וְהַמַּחְתָּה בְּיַד אֶחָד,
- וְהַבָּזָךְ בְּיַד אֶחָד,
- וְכַף וְכִסּוּיָהּ בְּיַד אֶחָד.
- וַחֲמִשָּׁה כֵּלִים בְּיָדָם:
- וּבֵרְכוּ אֶת הָעָם בְּרָכָה אַחַת;
- אֶלָא שֶׁבַּמְּדִינָה אוֹמְרִים אוֹתָהּ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת,
- וּבַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אַחַת;
- בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ אוֹמְרִים אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ,
- וּבַמְּדִינָה בְּכִנּוּיוֹ.
- אֶלָא שֶׁבַּמְּדִינָה אוֹמְרִים אוֹתָהּ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת,
- בַּמְּדִינָה הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת כַּפֵּיהֶם,
- יְדֵיהֶם כְּנֶגֶד כִּתְפוֹתֵיהֶן,
- וּבַמִּקְדָּשׁ עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן,
- חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל,
- שֶׁאֵין מַגְּבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַף כֹּהֵן גָּדוֹל מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ט, כב):
- "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם":
- הָיָה עוֹלֶה בַּכֶּבֶשׁ,
- וְהַסְּגָן בִּימִינוֹ.
- הִגִּיעַ לְמַחֲצִית הַכֶּבֶשׁ,
- אָחַז הַסְּגָן בִּימִינוֹ וְהֶעֱלָהוּ.
- הָיָה עוֹלֶה בַּכֶּבֶשׁ,
- הוֹשִׁיט לוֹ הָרִאשׁוֹן הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל,
- וְסָמַךְ עֲלֵיהֶן וּזְרָקָן.
- הוֹשִׁיט הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן שְׁתֵּי הַיָּדַיִם,
- נוֹתְנָן לְכֹהֵן גָּדוֹל,
- וְסָמַךְ עֲלֵיהֶן וּזְרָקָן.
- נִשְׁמַט הַשֵּׁנִי וְהָלַךְ לוֹ.
- נוֹתְנָן לְכֹהֵן גָּדוֹל,
- וְכָךְ הָיוּ מוֹשִׁיטִין לוֹ שְׁאָר כָּל הָאֵבָרִין,
- וְהוּא סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶן וְזוֹרְקָן;
- וּבִזְמַן שֶׁהוּא רוֹצֶה,
- הוּא סוֹמֵךְ, וַאֲחֵרִים זוֹרְקִין.
- בָּא לוֹ לְהַקִּיף אֶת הַמִּזְבֵּחַ.
- מֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל?
- מִקֶּרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית,
- מִזְרָחִית צְפוֹנִית,
- צְפוֹנִית מַעֲרָבִית,
- מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית.
- נָתְנוּ לוֹ יַיִן לְנַסֵּךְ,
- הַסְּגָן עוֹמֵד עַל הַקֶּרֶן,
- וְהַסּוּדָרִים בְּיָדוֹ,
- וּשְׁנֵי כֹּהֲנִים עוֹמְדִים עַל שֻׁלְחַן הַחֲלָבִים,
- וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת שֶׁל כֶּסֶף בְּיָדָם.
- הַסְּגָן עוֹמֵד עַל הַקֶּרֶן,
- תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ.
- בָּאוּ וְעָמְדוּ אֵצֶל בֶּן אַרְזָא,
- אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ.
- שָׁחָה לְנַסֵּךְ,
- וְהֵנִיף הַסְּגָן בַּסּוּדָרִין,
- וְהִקִּישׁ בֶּן אַרְזָא בַּצִּלְצָל,
- וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר.
- הִגִּיעוּ לַפֶּרֶק,
- תָּקְעוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ הָעָם;
- עַל כָּל פֶּרֶק, תְּקִיעָה,
- וְעַל כָּל תְּקִיעָה, הִשְׁתַּחֲוָיָה.
- זֶה הוּא סֵדֶר הַתָּמִיר לַעֲבוֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ,
- יְהִי רָצוֹן שֶׁיִבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן:
- בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָיוּ אוֹמְרִים:
- "לַייָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ,
- תֵּבֵל וְיוֹשְׁבֵי בָהּ" (תהלים כד, א).
- בַּשֵּׁנִי הָיוּ אוֹמְרִים:
- "גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד,
- בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ" (תהלים מח, ב).
- בַּשְּׁלִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים:
- "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל,
- בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט" (תהלים פב, א).
- בָּרְבִיעִי הָיוּ אוֹמְרִים:
- "אֵל נְקָמוֹת יְיָ,
- אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ" וְגוֹמֵר (תהלים צד, א).
- בַּחֲמִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים:
- "הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ,
- הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב" (תהלים פא, ב).
- בַּשִּׁשִּׁי הָיוּ אוֹמְרִים:
- "יְיָ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ" וְגוֹמֵר (תהלים צג, א).
- בְּשַׁבָּת הָיוּ אוֹמְרִים,
- "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" (תהלים צב, א),
- מִזְמוֹר שִׁיר לֶעָתִיד לָבוֹא,
- לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת מְנוּחָה, לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים:
נוסח הרמב"ם
(א) [ד] *הערה 1: בזמן שכוהן גדול נכנס להשתחוות, שלשה אוחזין בו -
- אחד בימינו, ואחד בשמאלו, ואחד באבנים טובות.
- וכיון ששמע הממונה קול רגליו של כוהן גדול שהוא יוצא -
- הגביה לו את הפרוכת - והשתחווה ויצא,
- ונכנסו אחיו הכהנים - והשתחוו ויצאו.
(ב) [ה] באו ועמדו על מעלות האולם/
- עמדו הראשונים לדרום, ואחיהם הכהנים,
- וחמישה כלים בידם -
- הטני ביד אחד,
- והכוז ביד אחד,
- והמחתה ביד אחד,
- והבזך ביד אחד,
- וכף וכסוייו ביד אחד,
- ובירכו את העם ברכה אחת,
- אלא, שבמדינה אומרין אותה - שלש ברכות,
- ובמקדש - ברכה אחת.
- וחמישה כלים בידם -
- במקדש - אומרין את השם ככתבו,
- ובמדינה - בכינוייו.
- במדינה - הכהנים נושאין את ידיהם כנגד כתפותיהן,
- ובמקדש - על גבי ראשיהם,
- חוץ מכוהן גדול - שאינו מגביה את ידו למעלה מן הציץ.
- רבי יהודה אומר:
- אף כוהן גדול - מגביה את ידיו למעלה מן הציץ,
- שנאמר: "ויישא אהרון את ידיו אל העם, ויברכם" (ויקרא ט כב).
- ובמקדש - על גבי ראשיהם,
(ג) [ו] בזמן שכוהן גדול רוצה להקטיר -
- היה עולה לכבש - והסגן מימינו.
- הגיע למחצית הכבש - אחז הסגן בימינו, והעלהו.
- והושיט לו הראשון - הראש והרגל,
- וסמך עליהן - וזורקן.
- הושיט השני לראשון - שתי הידים,
- ונתנן לכוהן גדול, וסמך עליהן - וזורקן.
- נשמט השני - והלך לו.
- וכך היו מושיטין לו שאר כל האיברים -
- והוא סומך עליהן - וזורקן.
- בזמן שהוא רוצה - סומך, ואחרים זורקין.
- בא לו להקיף את המזבח,
- מאיכן הוא מתחיל? -
- מקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית,
- צפונית מערבית, מערבית דרומית.
- נתנו לו יין לנסך,
- והסגן עומד על הקרן - והסודרין בידו,
- ושני כהנים עומדין על שולחן החלבים - ושתי חצוצרות בידן,
- תקעו, והריעו, ותקעו.
- באו ועמדו אצל בן ארזה -
- אחד בימינו - ואחד בשמאלו.
- שחה לנסך,
- הניף הסגן בסודרין,
- והקיש בן ארזה בצלצל,
- ודיברו הלויים בשיר.
- הגיעו לפרק -
- תקעו - והשתחוו העם.
- על כל פרק - תקיעה,
- ועל כל תקיעה - השתחוויה.
- מאיכן הוא מתחיל? -
- זה הוא סדר התמיד -
- לעבודת בית אלוהינו - יהי רצון שיבנה במהרה בימינו.
(ד) [ז] השיר - שהיו הלוים אומרין בבית המקדש,
- ביום הראשון - היו אומרין: "לה' הארץ ומלואה" (תהלים כד א),
- בשני - היו אומרין: "גדול ה' ומהולל מאוד" (תהלים מח ב),
- בשלישי - היו אומרין: "אלוהים ניצב בעדת אל" (תהלים פב א),
- ברביעי - היו אומרין: "אל נקמות ה'" (תהלים צד א),
- בחמישי - היו אומרין: "הרנינו לאלוהים עוזנו" (תהלים פא ב),
- בשישי - היו אומרין: "ה' מלך גאות לבש" (תהלים צג א),
- בשבת - היו אומרין: מזמור שיר ליום השבת" (תהלים צב א),
- מזמור שיר לעתיד לבוא,
- לעולם שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים.
הערות
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה תמיד, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב