משנה תמיד ז רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) [ד] *הערה 1: בזמן שכוהן גדול נכנס להשתחוות, שלשה אוחזין בו -

אחד בימינו, ואחד בשמאלו, ואחד באבנים טובות.

וכיון ששמע הממונה קול רגליו של כוהן גדול שהוא יוצא -

הגביה לו את הפרוכת - והשתחווה ויצא,

ונכנסו אחיו הכהנים - והשתחוו ויצאו.

(ב) [ה] באו ועמדו על מעלות האולם/

עמדו הראשונים לדרום, ואחיהם הכהנים,

וחמישה כלים בידם -

הטני ביד אחד,

והכוז ביד אחד,

והמחתה ביד אחד,

והבזך ביד אחד,

וכף וכסוייו ביד אחד,

ובירכו את העם ברכה אחת,

אלא, שבמדינה אומרין אותה - שלש ברכות,

ובמקדש - ברכה אחת.

במקדש - אומרין את השם ככתבו,

ובמדינה - בכינוייו.

במדינה - הכהנים נושאין את ידיהם כנגד כתפותיהן,

ובמקדש - על גבי ראשיהם,

חוץ מכוהן גדול - שאינו מגביה את ידו למעלה מן הציץ.

רבי יהודה אומר:

אף כוהן גדול - מגביה את ידיו למעלה מן הציץ,

שנאמר: "ויישא אהרון את ידיו אל העם, ויברכם" (ויקרא ט כב).

(ג) [ו] בזמן שכוהן גדול רוצה להקטיר -

היה עולה לכבש - והסגן מימינו.

הגיע למחצית הכבש - אחז הסגן בימינו, והעלהו.

והושיט לו הראשון - הראש והרגל,

וסמך עליהן - וזורקן.

הושיט השני לראשון - שתי הידים,

ונתנן לכוהן גדול, וסמך עליהן - וזורקן.

נשמט השני - והלך לו.

וכך היו מושיטין לו שאר כל האיברים -

והוא סומך עליהן - וזורקן.

בזמן שהוא רוצה - סומך, ואחרים זורקין.

בא לו להקיף את המזבח,

מאיכן הוא מתחיל? -

מקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית,

צפונית מערבית, מערבית דרומית.

נתנו לו יין לנסך,

והסגן עומד על הקרן - והסודרין בידו,

ושני כהנים עומדין על שולחן החלבים - ושתי חצוצרות בידן,

תקעו, והריעו, ותקעו.

באו ועמדו אצל בן ארזה -

אחד בימינו - ואחד בשמאלו.

שחה לנסך,

הניף הסגן בסודרין,

והקיש בן ארזה בצלצל,

ודיברו הלויים בשיר.

הגיעו לפרק -

תקעו - והשתחוו העם.

על כל פרק - תקיעה,

ועל כל תקיעה - השתחוויה.

זה הוא סדר התמיד -

לעבודת בית אלוהינו - יהי רצון שיבנה במהרה בימינו.

(ד) [ז] השיר - שהיו הלוים אומרין בבית המקדש,

ביום הראשון - היו אומרין: "לה' הארץ ומלואה" (תהלים כד א),

בשני - היו אומרין: "גדול ה' ומהולל מאוד" (תהלים מח ב),

בשלישי - היו אומרין: "אלוהים ניצב בעדת אל" (תהלים פב א),

ברביעי - היו אומרין: "אל נקמות ה'" (תהלים צד א),

בחמישי - היו אומרין: "הרנינו לאלוהים עוזנו" (תהלים פא ב),

בשישי - היו אומרין: "ה' מלך גאות לבש" (תהלים צג א),

בשבת - היו אומרין: מזמור שיר ליום השבת" (תהלים צב א),

מזמור שיר לעתיד לבוא,

לעולם שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים.

הערות

• הערה 1: בנוסח הרמב"ם הלכות אלו הן חלק מפרק ו, ואינן פרק נפרד כנוסח הדפוסים.

הדף הראשי של משנה תמיד ז

משנה תמיד, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב