משנה כלאים ז
כלאים פרק ז', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר זרעים • מסכת כלאים • פרק שביעי ("המבריך את") • >>
פרקי מסכת כלאים: א ב ג ד ה ו ז ח ט
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
המבריך את הגפן בארץ,
אם אין עפר על גבה שלשה טפחים, לא יביא זרע עליה, אפילו הבריכה בדלעת או בסילון.
הבריכה בסלע, אף על פי שאין עפר על גבה אלא שלש אצבעות, מתר להביא זרע עליה.
הארכובה שבגפן, אין מודדין לה אלא מן העיקר השני.
המבריך שלש גפנים ועיקריהם נראים,
רבי אליעזר ברבי צדוק אומר, אם יש ביניהם מארבע אמות ועד שמונה, הרי אלו מצטרפות , ואם לאו, אינן מצטרפות.
גפן שיבשה, אסורה ואינה מקדשת.
רבי מאיר אומר, אף צמר גפן אסור ואינו מקדש.
רבי אליעזר ברבי צדוק אומר משמו, אף על גבי הגפן אסור ואינו מקדש.
אלו אוסרין ולא מקדשין.
מותר חרבן הכרם, מותר מחול הכרם, מותר פסקי עריס, מותר אפיפירות.
אבל תחת הגפן, ועבודת הגפן, וארבע אמות שבכרם, הרי אלו מקדשות.
משניות ד-ה מחוברות בדפוסים.
המסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו, הרי זה קדש, וחייב באחריותו.
רבי יוסי ורבי שמעון אומרים, אין אדם מקדש דבר שאינו שלו.
אמר רבי יוסי, מעשה באחד שזרע את כרמו בשביעית, ובא מעשה לפני רבי עקיבא, ואמר, אין אדם מקדש דבר שאינו שלו.
האנס שזרע את הכרם ויצא מלפניו, קוצרו אפילו במועד.
עד כמה הוא נותן לפועלים? עד שליש.
יתר מכאן, קוצר כדרכו והולך אפילו לאחר המועד.
מאימתי הוא נקרא אנס? משישקע.
הרוח שעלעלה את הגפנים על גבי תבואה, יגדור מיד.
אם ארעו אונס, מותר.
תבואתו שהיתה נוטה תחת הגפן, וכן בירק, מחזיר ואינו מקדש.
מאימתי תבואה מתקדשת? משתשריש.
וענבים, משיעשו כפול הלבן.
תבואה שיבשה כל צרכה וענבים שבשלו כל צרכן, אין מתקדשות.
עציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש.
ורבי שמעון אומר, זה וזה אוסרין ולא מקדשין.
המעביר עציץ נקוב בכרם, אם הוסיף במאתים, אסור .
- אִם אֵין עָפָר עַל גַּבָּהּ שְׁלשָׁה טְפָחִים –
- לֹא יָבִיא זֶרַע עָלֶיהָ,
- אֲפִלּוּ הִבְרִיכָהּ בִּדְלַעַת אוֹ בְּסִילוֹן.
- הִבְרִיכָהּ בְּסֶלַע,
- אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָפָר עַל גַּבָּהּ אֶלָּא שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת,
- מֻתָּר לְהָבִיא זֶרַע עָלֶיהָ.
- הָאַרְכֻּבָּה שֶׁבַּגֶּפֶן,
- אֵין מוֹדְדִין לָהּ אֶלָּא מִן הָעִקָּר הַשֵּׁנִי:
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר:
- אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד שְׁמוֹנֶה, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת;
- וְאִם לָאו, אֵינָן מִצְטָרְפוֹת.
גֶּפֶן שֶׁיָּבְשָׁה, אֲסוּרָה וְאֵינָהּ מְקַדֶּשֶׁת.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- אַף צֶמֶר גֶּפֶן, אָסוּר וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ:
- אַף עַל גַּבֵּי הַגֶּפֶן, אָסוּר וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ:
- מוֹתַר חֻרְבַּן הַכֶּרֶם,
- מוֹתַר מְחוֹל הַכֶּרֶם,
- מוֹתַר פִּסְקֵי עָרִיס,
- מוֹתַר אַפִּיפְיָרוֹת.
- אֲבָל תַּחַת הַגֶּפֶן, וַעֲבוֹדַת הַגֶּפֶן, וְאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁבַּכֶּרֶם,
- הֲרֵי אֵלּוּ מְקַדְּשׁוֹת:
- הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ, וְחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ.
- רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים:
- אֵין אָדָם מְקַדֵּשׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ:
- מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁזָּרַע אֶת כַּרְמוֹ בַּשְּׁבִיעִית,
- וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וְאָמַר:
- אֵין אָדָם מְקַדֵּשׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ:
- קוֹצְרוֹ אֲפִלּוּ בַּמּוֹעֵד.
- עַד כַּמָּה הוּא נוֹתֵן לַפּוֹעֲלִים? עַד שְׁלִישׁ.
- יָתֵר מִכָּאן, קוֹצֵר כְּדַרְכּוֹ וְהוֹלֵךְ, אֲפִלּוּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד.
- מֵאֵימָתַי הוּא נִקְרָא אַנָּס? מִשֶּׁיִּשָּׁקֵעַ:
- יִגְדֹּר מִיָּד.
- אִם אֵרְעוֹ אֹנֶס,
- מֻתָּר.
- תְּבוּאָתוֹ שֶׁהָיְתָה נוֹטָה תַּחַת הַגֶּפֶן, וְכֵן בַּיָּרָק,
- מַחֲזִיר, וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ.
מֵאֵימָתַי תְּבוּאָה מִתְקַדֶּשֶׁת?
- מִשֶּׁתַּשְׁרִישׁ.
- וַעֲנָבִים,
- מִשֶּׁיֵּעָשׂוּ כַּפּוֹל הַלָּבָן.
- תְּבוּאָה שֶׁיָּבְשָׁה כָּל צָרְכָּהּ,
- וַעֲנָבִים שֶׁבָּשְׁלוּ כָּל צָרְכָּן,
- אֵין מִתְקַדְּשׁוֹת:
- וְשֶׁאֵינוֹ נָקוּב אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ.
- וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- זֶה וְזֶה אוֹסְרִין וְלֹא מְקַדְּשִׁין.
- הַמַּעֲבִיר עָצִיץ נָקוּב בַּכֶּרֶם,
- אִם הוֹסִיף בְּמָאתַיִם,
- אָסוּר:
- אִם הוֹסִיף בְּמָאתַיִם,
נוסח הרמב"ם
(א) המבריך את הגפן בארץ -
- אם אין עפר על גבה שלשה טפחים - לא יביא זרע עליה,
- אפילו הבריכה בדלעת או בסילון.
- הבריכה בסלע -
- אף על פי שאין עפר על גבה אלא שלש אצבעות - מותר להביא זרע עליה.
- אם אין עפר על גבה שלשה טפחים - לא יביא זרע עליה,
- הארכובה שבגפן -
- אין מודדין אלא מעיקר השני.
(ב) המבריך שלש גפנים, ועיקריהן נראין -
- רבי אלעזר ברבי צדוק אומר:
- אם יש ביניהן מארבע אמות ועד שמונה - הרי אלו מצטרפות;
- ואם לאו - אינן מצטרפות.
- רבי אלעזר ברבי צדוק אומר:
- גפן שיבשה -
- אסורה - ואינה מקדשת.
- רבי מאיר אומר: אף צמר גפן,
- אסור - ואינו מקדש.
- רבי אלעזר ברבי צדוק אומר, משמו: אף על גבי הגפן,
- אסור - ואינו מקדש.
(ג) ואלו אוסרין, ולא מקדשין -
- מותר חורבן הכרם,
- מותר מחול הכרם,
- מותר פסקי עריס,
- מותר אפיפירות;
- אבל -
- תחת הגפן,
- ועבודת הגפן,
- וארבע אמות שבכרם - הרי אלו מקדשין.
(ד) המסכך את גפנו, על גבי תבואתו של חברו -
- הרי זה קידש, וחייב באחריותו.
- רבי יוסי, ורבי שמעון אומרים:
- אין אדם מקדש דבר שאינו שלו.
(ה) אמר רבי יוסי:
- מעשה באחד שזרע את כרמו בשביעית,
- ובא מעשה לפני רבי עקיבה, ואמר:
- אין אדם מקדש את שאינו שלו.
(ו) האנס שזרע את הכרם, ויצא מלפניו -
- קוצרו - ואפילו במועד.
- עד כמה הוא נותן לפועלים? - עד שליש;
- יותר מכן - קוצר כדרכו והולך, ואפילו לאחר המועד.
- מאמתי הוא נקרא אנס? - משישקע.
- קוצרו - ואפילו במועד.
(ז) הרוח, שעילעלה את הגפנים על גבי תבואה -
- יגרוד מיד.
- ואם אירעו אונס - מותר.
- תבואה שהיא נוטה תחת הגפן, וכן בירק -
- מחזיר - ואינו מקדש.
- מאמתי תבואה מתקדשת? - משתשריש.
- וענבים? - משייעשו כפול הלבן.
- תבואה שיבשה כל צורכה,
- וענבים שבשלו כל צורכן - אינן מתקדשות.
(ח) עציץ נקוב - מקדש בכרם;
- ושאינו נקוב - אינו מקדש.
- רבי שמעון אומר:
- זה וזה - אסורין, ולא מקדשין.
- המעביר עציץ נקוב בכרם -
- אם הוסיף במאתיים - אסור.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה כלאים, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב