משנה בבא קמא ג ג

רשב"ג אומר כל המקלקלים וכו'. פירש הר"ב אפילו עושים ברשות. וכפירש"י בלשון אחרון. ותמהו התוספות דתקשי ליה רבן שמעון בן גמליאל אדרשב"ג דמ"ה פ' בתרא דב"מ דאמר מתקן הוא את מלאכתו וכו' ופירשו בגמרא ואינו חייב בנזקן [וכמו שכתב הר"ב שם]. ושמא אין הענינים שוים אע"ג דבשמעתין דהתם כייל להו בהדי הדדי. ע"כ. ול' ראשון פירש"י דרשב"ג שמעי' לת"ק דלא קנס אלא שבחא. אבל גופה לא כדקתני בברייתא בגמרא. ואתא רשב"ג למימר דבגוף נמי כל הקודם זכה. ע"כ. ולרב דקי"ל כוותיה דאמר קנסו גופן אטו שבחן ופרכינן בגמרא לימא כתנאי ודחינן דלא פליגי בהכי אלא בהלכה דקנסו גופן ואין מורין כן דלתנא קמא אין מורין. ואתא ר' שמעון בן גמליאל וכו' איכא לפרושי מתניתין נמי בהכי דכי היכי דמפרשת לברייתא מפרשי' למתניתין. והרמב"ם לא כתב בפי"ב מה' נזקי ממון להאי שינויא דואין מורין כן. וכתב הכ"מ משום דס"ל דדחויא בעלמא הוא. צריך לומר דרב כתנאי וכרשב"ג ס"ל משום דכל מקום ששנה וכו'. ועיין פ"ח דעירובין [מ"ז]:

ההופך את הגלל וכו' חייב בנזקו. מפרשי' בגמרא דכ"ט מדקתני ההופך ולא קתני המגביה ש"מ בלמטה משלשה ובמתכוין לזכות בו [דבהפקר קני לכ"ע בהגבהה פחות משלשה. רש"י. והתוספות כתבו עוד פירושים אחרים. ועיין מ"ש במ"ד פ"ק דקדושין] דחייב משום ממונו. אבל אם הגביה ג' דאסתלקא מעשה ראשון שהוציא הגלל אע"פ שלא נתכוין לזכות בו חייב. דהא קי"ל מפקיר נזקיו שלא באונס חייב. ובמסכתא דמאי פ"ג מ"ג תנן המוצא פירות בדרך וכו' לא יצניע עד שיעשר. ואם מתחלה נטלן בשביל שלא יאבדו פטור. וכתב הר"ש דבירושלמי פריך מהא דמחייבין בנזקין אע"ג דלא נתכוין לזכות. ומשני א"ר בון תמן כתיב (שמות כא) בעל הבור ישלם. הכא כתיב (דברים יד) עשר תעשר משלך אתה מעשר ולא משל אחר. ע"כ. כלומר תבואת זרעך כתיב ומסיפיה [דקרא] דייק. ובעל הבור ישלם מסיים בירושלמי בעל הנזק ישלם. וצ"ל דדרשה פשוטה נקט דהא בגמרא פ"ה דף נ' דרשינן הכי לרבי ישמעאל. אבל לר"ע דקי"ל כותיה מוקים בעל הבור לחופר בור ברשותו והפקיר רשותו ולא בורו. אלא דמשום דאף רבי עקיבא סבירא ליה בור ברשות הרבים חייב נמצא דבנזקי בור לא קפיד קרא אשיהא שלו אף על גב דלאו מהאי קרא דבעל הבור משתמע לרבי עקיבא אפילו הכי נקטה הירושלמי משום דדרשה פשוטה היא:

והוזק בהן אחר חייב בנזקו. ואילו כל הקודם בהן זכה לא קתני. דגלל דבר שאין בו שבח דגלל זהו רעי ואינו משביח ברה"ר דהא משובח ועומד הוא לא קנסו. גמרא. פירש הר"ן משום דמאן דמפיק ליה לרשות הרבים לאו לאשבוחי מפיק אלא לנקות חצרו הוא דמפיק. ולא עביד לשהויי התם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יב) (על המשנה) זכה. ואע"ג דכהפקר הם חייב בנזקו דמפקיר נזקיו שלא באונס חייב:

(יג) (על הברטנורא) וקשה דרשב"ג אדרשב"ג דמ"ה פ"י דב"מ. ושמא אין הענינים שוים. תוספ' ועיין תוי"ט:

(יד) (על המשנה) ההופך. מדלא קתני המגביה ש"מ בלמטה מג' ובמתכוין לזכות בו, דחייב משום ממונו. אבל אם הגביה ג' דאסתלקא מעשה ראשון אע"פ שלא נתכוין לזכות בו חייב. דהא קיי"ל מפקיר נזקיו שלא באונס חייב. בגמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

המוציא את תבנו ואת קשו: הנה בירושלמי בין במשנה בין בפסקא הנוסח גפתו במקום קשו. ואפי' לר' יהודה דאמר בשעת הוצאת זבלים מוציא אדם את זבלו וכו' שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ מתרצינן בגמ' דמודה הוא שאם הזיק משלם מה שהזיק והדר פריך בגמ' עליה דהאי שנוייא מברייתא דקתני בהדיא כל אלו שאמרו מותרין לקלקל בר"ה כגון הוצאת זבלים לר' יהודה וכגון פותקין ביבותיהן ומערותיהן בימות הגשמים אם הזיקו חייבים לשלם ור' יהודה פוטר ורב נחמן מוקי למתני' שלא בשעת הוצאת זבלים דמודה בה ר' יהודה ורב אשי מחלק בין תבן וקש דמתני' לזבל דר' יהודה דמתני' איירי דעדיין התבן והקש קשין ומחליקין בהן בני אדם וכדקתני את תבנו ואת קשו וכי קאמר ר' יהודה דמוציא אדם את זבלו בזבל קאמר שאינו נוח כ"כ להחליק:

וכל הקודם בהם זכה: בין בגופן בין במה שהשביחו בר"ה דקנסו גופן אטו שבחן בדבר שיש בו שבח דכיון דכי שביק לה התם זמן מרובה שבחי מפני שהן נישופין ברגלי אדם וברגלי בהמה קנסו גופן אטו שבחן כי היכי דלא לישבקינהו התם ומש"ה גבי ההופך את הגלל לא קתני וכל הקודם בהם זכה דדבר שאין בו שבח הוא פי' ולא משבח כהוצאתו דהא מושבח ועומד הוא שהרי נתעכל קודם יציאתו ממעי האדם וממעי הבהמה ולא קנסי וכמו שאכתוב עוד בסמוך בעה"י בפירוש בשם נמקי יוסף ז"ל. ומשמע מן התוס' ז"ל דיש ספרים דל"ג במילתיה דרשב"ג וכל הקודם בהם זכה אלא במילתיה בברייתא והם ז"ל יישבו הגרסא. והר"ר יהוסף ז"ל כתב דבכל הספרים לא מצא במשנה כלל ממלת רשב"ג עד מלת ההיפך:

ההופך את הגלל: בפירקי' דף כ"ט ופי' שם רש"י ז"ל ההופך את הגלל זבל המופקר בר"ה והפכו ממקום למקום. חייב בנזקו דקנייה בהגבהה וממונו הוא ע"כ. ומוקי לה רב אשי התם אליבא דר' אלעזר דס"ד למימר התם דס"ל מפקיר נזקיו חייב כשהפכה בהגבהה פחות משלשה טפחים וקאמר ר' אלעזר דלא שנו דחייב אלא שנתכוין לזכות בגלל בההיא הגבהה מועטת וחייב משום ממונו דאע"פ שהניחו שם לא הפקירו אלא נתכוין ליטלן משם לאחר זמן ונתחייב בנזקיו אבל אם לא נתכוין לזכות בה פטור דאע"ג דכרה בור בר"ה כשהפכו ונתקל האדם במקום שזרקו שם ואם היה במקומו הראשון לא נתקל בו זה מ"מ פטור כיון דלא נתכוין לזכות בה. והתם פריך ומאי דוחקיה דר' אלעזר לאוקומה בפחות משלשה לוקמה כשהפכה למעלה משלשה ואע"ג דלא נתכוין לזכות בה חייב אמר רבא מתני' קשיתיה מאי איריא דתני הפך ליתני הגביה אלא ש"מ כל הפך למטה משלשה הוא אבל במסקנא קאמר התם דס"ל לר' אלעזר מפקיר נזקיו פטור. ועיין מ"ש דמאי פ"ג סי' ג'. [הג"ה נלע"ד שצ"ל בגמ' אמר רבינא דאי אפשר לומר דרבא בא לתרץ מילתיה דרב אשי דאמר אליבא דר' אלעזר דמתני' מיירי בהגבהה פחות משלשה דהא יום שמת רבא נולד רב אשי שהוא רבו של רבינא ושמא שהוא רבינא הקדמון]:

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

והוזק בהן אחד: [חסר] בכל הספרים דגרסי הר"ר יהוסף ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

המוציא את תבנו ואת קשו: [עי' מ"ש רפ"ג דשבת]:

לרשות הרבים לזבלים: שירקבו שם לזבל השדות:

וכל הקודם בהן זכה: דקנסוהו, שלא יניחן שם ומה"ט נקט הך בבא נמי לאשמעינן הא. מיהו בשעת הוצאות זבלים לא קנסוהו, ואפ"ה חייב בנזקן [(שו"ע חו"מ, תיד)]:

חייבין לשלם: אפילו בעושה ברשות:

וכל הקודם בהן זכה: ולת"ק אין מורין כן:

ההופך את הגלל: צואת בקר הפקר, הפכו ונתכוון לזכות בו, דאילו בהגביהו ג"ט, אפילו לא נתכוון לזכות, הו"ל כמפקיר נזקיו, וחייב בנזקן [וי"א דכל הגבהה אפילו בטפח א' סגי] [(שו"ע חו"מ, קצח)]:

ברשות הרבים והוזק בהן אחר חייב בנזקו: אבל לא יזכה בהן אחר, מדלא הושבחו בר"ה כזבל לעיל, וי"א דלאחר שהזיק הגלל, כל הקודם בו זכה [(שו"ע חו"מ, תיד)]:

בועז

[עריכה]