משנה בבא בתרא ז
בבא בתרא פרק ז', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נזיקין • מסכת בבא בתרא • פרק שביעי ("האומר לחברו") • >>
פרקי מסכת בבא בתרא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
האומר לחבירו: בית כור עפר אני מוכר לך, היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים, אינן נמדדין עמה.
פחות מכאן, נמדדין עמה.
ואם אמר לו: כבית כור עפר, אפלו היו שם נקעים עמוקים יותר מעשרה טפחים או סלעים גבוהין יותר מעשרה טפחים, הרי אלו נמדדין עמה.
בית כור עפר אני מוכר לך מידה בחבל, פיחת כל שהוא, ינכה.
הותיר כל שהוא, יחזיר.
אם אמר: הן חסר הן יתר, אפילו פיחת רובע לסאה או הותיר רובע לסאה, הגיעו.
יותר מכאן, יעשה חשבון.
מה הוא מחזיר לו? מעות.
ואם רצה, מחזיר לו קרקע.
ולמה אמרו מחזיר לו מעות? ליפות כוחו של מוכר, שאם שייר בשדה בית תשעה קבין, ובגינה בית חצי קב, וכדברי רבי עקיבא בית רובע, מחזיר לו את הקרקע.
ולא את הרובע בלבד הוא מחזיר, אלא את כל המותר.
מידה בחבל אני מוכר לך הן חסר הן יתר, ביטל הן חסר הן יתר מידה בחבל.
הן חסר הן יתר מידה בחבל, בטל מידה בחבל הן חסר הן יתר, דברי בן ננס.
בסימניו ובמצריו, פחות משתות, הגיעו.
עד שתות, ינכה.
האומר לחבירו חצי שדה אני מוכר לך, משמנין ביניהן ונוטל חצי שדהו.
חציה בדרום אני מוכר לך, משמנין ביניהן ונוטל חציה בדרום. והוא מקבל עליו מקום הגדר, חריץ ובן חריץ.
וכמה הוא חריץ, ששה טפחים.
ובן חריץ, שלשה.
הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לְךָ,
- הָיוּ שָׁם נְקָעִים עֲמֻקִּים עֲשָׂרָה טְפָחִים,
- אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים,
- אֵינָן נִמְדָּדִין עִמָּהּ;
- פָּחוֹת מִכָּאן,
- נִמְדָּדִין עִמָּהּ.
- וְאִם אָמַר לוֹ: כְּבֵית כּוֹר עָפָר,
- אֲפִלּוּ הָיוּ שָׁם נְקָעִים עֲמֻקִּים יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים,
- אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִין יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים,
- הֲרֵי אֵלּוּ נִמְדָּדִין עִמָּהּ:
בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לְךָ מִדָּה בְּחֶבֶל,
- פִּחֵת כָּל שֶׁהוּא, יְנַכֶּה;
- הוֹתִיר כָּל שֶׁהוּא, יַחֲזִיר.
- אִם אָמַר: הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר,
- אֲפִלּוּ פִּחֵת רֹבַע לִסְאָה אוֹ הוֹתִיר רֹבַע לִסְאָה, הִגִּיעוֹ;
- יוֹתֵר מִכָּאן, יַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן.
- מַה הוּא מַחֲזִיר לוֹ?
- מָעוֹת;
- וְאִם רָצָה, מַחֲזִיר לוֹ קַרְקַע.
- וְלָמָּה אָמְרוּ: מַחֲזִיר לוֹ מָעוֹת?
- לְיַפּוֹת כֹּחוֹ שֶׁל מוֹכֵר;
- שֶׁאִם שִׁיֵּר בַּשָּׂדֶה בֵּית תִּשְׁעָה קַבִּין
- וּבַגִּנָּה בֵּית חֲצִי קַב,
- וּכְדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא: בֵּית רֹבַע,
- מַחֲזִיר לוֹ אֶת הַקַּרְקַע.
- וְלֹא אֶת הָרֹבַע בִּלְבַד הוּא מַחֲזִיר,
- אֶלָּא אֶת כָּל הַמּוֹתָר:
"מִדָּה בְּחֶבֶל אֲנִי מוֹכֵר לְךָ הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר",
- בִּטֵּל "הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר" [אֶת] "מִדָּה בְּחֶבֶל";
- "הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר מִדָּה בְּחֶבֶל",
- בִּטֵּל "מִדָּה בְּחֶבֶל" "הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר",
- דִּבְרֵי בֶּן נַנָּס.
- בִּטֵּל "מִדָּה בְּחֶבֶל" "הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר",
- בְּסִימָנָיו וּבִמְצָרָיו,
- פָּחוֹת מִשְּׁתוּת,
- הִגִּיעוֹ;
- עַד שְׁתוּת,
- יְנַכֶּה:
- פָּחוֹת מִשְּׁתוּת,
הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ:
- "חֲצִי שָׂדֶה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ",
- מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן,
- וְנוֹטֵל חֲצִי שָׂדֵהוּ.
- מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן,
- "חֶצְיָהּ בַּדָּרוֹם אֲנִי מוֹכֵר לְךָ",
- מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן,
- וְנוֹטֵל חֶצְיָהּ בַּדָּרוֹם;
- וְהוּא מְקַבֵּל עָלָיו מְקוֹם הַגָּדֵר, חֲרִיץ וּבֶן חֲרִיץ.
- וְכַמָּה הוּא חֲרִיץ?
- שִׁשָּׁה טְפָחִים;
- וּבֶן חֲרִיץ,
- שְׁלֹשָׁה:
נוסח הרמב"ם
(א) האומר לחברו: בית כור עפר אני מוכר לך -
- היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים,
- או סלעים גבוהים עשרה טפחים - אינן נמדדין עימה,
- פחות מכן - נמדדין עימה.
- היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים,
- אם אמר לו: כבית כור -
- אפילו היו שם נקעים עמוקים יותר מעשרה טפחים,
- או סלעים גבוהין יותר מעשרה טפחים - הרי אלו נמדדין עימה.
- אפילו היו שם נקעים עמוקים יותר מעשרה טפחים,
(ב) בית כור עפר אני מוכר לך, מידה בחבל -
- פחת כל שהוא - ינכה,
- הותיר כל שהוא - יחזיר.
- ואם אמר לו: אם חסר אם יתר -
- אפילו פחת רובע לסאה,
- או הותיר רובע לסאה - הגיעו,
- יתר מכן - יעשה חשבון.
- מה הוא מחזיר לו? - מעות,
- ואם רצה - מחזיר לו קרקע.
- ולמה אמרו מחזיר לו מעות?
- כדי לייפות כוחו של מוכר,
- שאם שייר בשדה - בית תשעת קבין,
- ובגינה - בית חצי קב,
- וכדברי רבי עקיבה - בית רובע,
- מחזיר לו - את הקרקע.
- ולא את הרובע בלבד הוא מחזיר - אלא את כל המותר.
- אפילו פחת רובע לסאה,
(ג) מידה בחבל, אם חסר אם יתר -
- ביטל אם חסר אם יתר - את מידה בחבל,
- אם חסר אם יתר, מידה בחבל -
- ביטל מידה בחבל - את אם חסר אם יתר,
- דברי בן ננס.
- ביטל מידה בחבל - את אם חסר אם יתר,
- בסימניו ובמצריו -
- פחות שתות - הגיעו,
- עד שתות - ינכה.
(ד) האומר לחברו: חצי שדי אני מוכר לך -
- משמין ביניהם - ונוטל חצי שדהו.
- חציה בדרום אני מוכר לך -
- משמין ביניהם - ונוטל חציה בדרום.
- ומקבל עליו - מקום גדר, וחריץ, ובן חריץ.
- וכמה הוא חריץ? - שישה טפחים.
- ובן חריץ - שלשה.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה בבא בתרא, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב