תפארת ישראל על בבא בתרא ז
משנה בבא בתרא, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
<< · תפארת ישראל · על בבא בתרא · ז · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
יכין[עריכה]
משנה א[עריכה]
האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך: מקום לזרוע כור, שהוא ל' סאין, והוא רע"ד על רע"ד אמה בקירוב, וי"א דה"ה באמר בית כור סתם, וי"א דבאמר בית כור סתם, דינו כאמר בית כור קרקע, דלכ"ע אפילו כולו סלעין הגיעו:
היו שם נקעים: בקעים:
עמוקים עשרה טפחים: ורחבן ד' על ד' טפחים דאז הוה מקום חשוב ושניהן לאחזו [כל כך] לזריעה:
אינן נמדדין עמה: מיהו כשיוכל הלוקח להעביר מחרשתו עליהן, אז אין נחשבין לו בתוך הבית כור שקנה, ואעפ"כ הן שלו, וי"א דהן של מוכר. וכשלא יוכל להעביר מחרשתו עליהן, צריך ליתן לו קרקע אחרת בלי הפסק נקעים [רי"ח]:
ואם אמר לו כבית כור עפר: דמשמע לא בית כור ממש:
משנה ב[עריכה]
בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל: ר"ל במדה מצומצמת:
פחת כל שהוא: מבית כור:
ינכה: מדמי המכר:
יחזיר: המותר להמוכר, דהא דאין אונאה לקרקעות, זהו רק ביוקרא וזולא, ואפילו במטלטלין כל שטעו במדה משקל מניין, נקנה מקח ומחזיר הטעות:
אפילו פחת רובע: מקום לזרוע רובע הקב והוא י' אמות וחומש מרובעי' בקירוב:
לסאה: כל בית סאה הוא נ' על נ' אמה ורובע הוא חלק כ"ד לסאה, [ועי' לעיל פ"ו סי' ז'] [והא דלא נקט ל' רביעיות לכור, דבכור איירי בפרקן. קמ"ל דאפילו במכר רק סאה, צריך לוותר רובע]:
יותר מכאן יעשה חשבון: דאם הותיר יותר מרובע או פיחת יתר מרובע, יחשוב כמה מעות הוא שוה לפי דמי המכר ויחזיר לו לוקח למוכר או מוכר ללוקח, ובפיחת דוקא בלא פיחת כ"כ עד שאין שם בית כור עליו דאל"כ בטל מקח [רי"ח]:
מה הוא מהדר לו: לוקח למוכר:
ואם רצה: המוכר:
שאם שייר בשרה: בבית כור שמכר לתבואה:
בית תשעה קבין: הוא סאה ומחצה, שכך שיעור שדה ולפ"ז הותיר ו' רבעיי' יותר מהראוי:
ובגינה בית חצי קב: הוא שיעור גינה:
וכדברי רבי עקיבא: [בפ"א מ"ו]:
מחזיר לו את הקרקע: הנותר על בית כור:
ולא את הרובע בלבד הוא מהדר אלא את כל המותר: בש"ס מתקן לישנא דמתניתין. דה"ק, לא את המותר לבד הוא מחזיר, דהיינו *) הט' קבין' אלא כל הרבעין הנותרים על הבית כור:
משנה ג[עריכה]
מדה בחבל אני מוכר לך הן חסר הן יתר: דהוה ב' לשונות סמוכים שסותרים זא"ז:
דברי בן ננס: דתפוס לשון אחרון וקיי"ל דספיקא הוה, והמוכר מוחזק, ולהכי הולכין אחר הפחות שבלשונות [ רי"ח. ועי' ב"מ פ"ח סי' מ"ט ]:
בסימניו ובמצריו: באמר בית כור עפר אמכר לך תוך סימנים ומצרים אלו:
פחות משתות הגיעו: ר"ל אם הקרקע הוא בית כור חסר פחות משתות, או פחות משתות יתר מבית כור, הגיעו, ואינו חושבו:
עד שתות ינכה: אם פיחת כך, ינכה לוקח למוכר מדמיו, ובהוסיף כך יוסיף הלוקח דמים:
משנה ד[עריכה]
משמנין ביניהן: דהמוכר נוטל קרקע כפי חצי דמי שדהו, בשמן ובמובחר שבשדה:
ונוטל חצי שדהו: ר"ל מחצי דמי שדהו:
משמנין ביניהן: שמין דמי כל השדה, ונותן להלוקח בדרומה בהכחוש שבה, כחצי כל הדמים. ואפשר דנקט דרום לרבותא, דאע"ג דדרום הוא המובחר שבשדות וכדכתיב וממגד תבואת שמש, לא אמרינן דבכה"ג לא נימא דבעין רעה מכר, קמ"ל:
ונוטל חציה בדרום: ואף דקיי"ל מוכר בעין יפה מוכר [רט"ז ד']. נ"ל דהיינו בלא פרט כלל [כלעיל פ"ד מ"ב], מה שאין כן הכא מספקא לן בלשון השטר, דאפשר גילה דעתו שלא מכר בעין יפה, [ומה"ט נאמר מוכר לבר מאילני, ואית בה גופני ודיקלא לא שייר אלא גופנא, ולא אמרי' דמוכר בעין יפה מוכר, ושייר דיקלא. דשאני הכא דלשונו משמע טפי גופנא [כב"ב דה"ט ב', ועי' מ"מ פכ"ד ממכירה הכ"ב]. וכ"כ במכר בית וחצר לחבירו, וא"ל ע"מ שהדיוטא העליונה שלי, אמרי' דשייר לעצמו מקום בחצר נגד הזיזין שיוציא מדיוטא העליונה, מדאמר לישנא יתירתא, ולא אמרי' דמוכר בעין יפה מוכר, (ואע"ג דקיי"ל באמר) [והא דאמר] לישנא יתירתא לא התכוון רק לבנות עלייה ע"ג דיוטא [כב"ב ס"ג ב']. הכא שאני דדלמא מדאמר לישנא יתירתא גם לזה התכוון והממע"ה]:
והוא: ר"ל הלוקח:
מקבל עליו מקום הגדר: שמחוייב לתת מחלקו מקום הגדר וכו' [רי"ח כ']:
ובן חריץ: דכדי שלא תדלג חיה לשדה, עושין סביב לגדר וסמוך לו, בן חריץ, שהוא עמוק ואינו רחב, ומדיכולה לדלג ממעל לו, עושין עוד חריץ עמוק ורחב חוצה לו סביב, שאם תכנס החיה לתוך החריץ החיצון הרחב, לא תוכל שוב לדלג למעלה להשדה, מדאין לה מקום לסמוך ידיה בשפת בן חריץ שלפנים:
וכמה הוא חריץ ששה טפחים: כך שיעור רחבו סביב להשדה:
שלשה: ובין ב' החריצים טפח: