משנה תמיד ו
תמיד פרק ו', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< • משנה • סדר קדשים • מסכת תמיד • פרק שישי ("החלו עולין") • >>
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
החלו עולים במעלות האולם.
מי שזכו בדישון מזבח הפנימי והמנורה היו מקדימין לפניהם.
מי שזכה בדישון מזבח הפנימי, נכנס ונטל את הטני והשתחוה ויצא.
מי שזכה בדישון המנורה, נכנס ומצא שתי נרות מזרחיים דולקין, מדשן את המזרחי, ומניח את המערבי דולק, שממנו היה מדליק את המנורה בין הערבים.
מצאו שכבה, מדשנו ומדליקו ממזבח העולה.
נטל את הכוז ממעלה שניה, והשתחוה ויצא.
מי שזכה במחתה, צבר את הגחלים על גבי המזבח ורדדן בשולי המחתה, והשתחוה ויצא.
מי שזכה בקטרת, היה נוטל את הבזך מתוך הכף ונותנו לאוהבו או לקרובו.
נתפזר ממנו לתוכו, נותנו לו בחפניו.
ומלמדים אותו, הוי זהיר שמא תתחיל לפניך שלא תכוה.
התחיל מרדד ויוצא.
לא היה המקטיר מקטיר, עד שהממונה אומר לו הקטר.
אם היה כהן גדול, הממונה אומר, אישי כהן גדול, הקטר.
פרשו העם, והקטיר והשתחוה ויצא.
- מִי שֶׁזָּכוּ בְּדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה,
- הָיוּ מַקְדִּימִין לִפְנֵיהֶם.
- מִי שֶׁזָּכָה בְּדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי
- נִכְנַס,
- וְנָטַל אֶת הַטֶּנִי,
- וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא.
- מִי שֶׁזָּכָה בְּדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה,
- נִכְנַס,
- וּמָצָא שְׁתֵּי נֵרוֹת מִזְרָחִיִּים דּוֹלְקִין.
- מְדַשֵּׁן אֶת הַמִּזְרָחִי,
- וּמַנִּיחַ אֶת הַמַּעֲרָבִי דּוֹלֵק,
- שֶׁמִּמֶּנּוּ הָיָה מַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרָה בֵּין הָעַרְבַּיִם.
- מְצָאוֹ שֶׁכָּבָה,
- מְדַשְּׁנוֹ וּמַדְלִיקוֹ מִמִּזְבַּח הָעוֹלָה.
- נָטַל אֶת הַכּוּז מִמַּעֲלָה שְׁנִיָּה,
- וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא:
- צָבַר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ,
- וְרִדְדָן בְּשׁוּלֵי הַמַּחְתָּה,
- וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא:
- הָיָה נוֹטֵל אֶת הַבָּזָךְ מִתּוֹךְ הַכַּף,
- וְנוֹתְנוֹ לְאוֹהֲבוֹ אוֹ לִקְרוֹבוֹ.
- נִתְפַּזֵּר מִמֶּנּוּ לְתוֹכוֹ,
- נוֹתְנוֹ לוֹ בְּחָפְנָיו.
- וּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ,
- הֱוֵי זָהִיר שֶׁמָּא תַּתְחִיל לְפָנֶיךָ,
- שֶׁלֹּא תִּכָּוֶה.
- הֱוֵי זָהִיר שֶׁמָּא תַּתְחִיל לְפָנֶיךָ,
- הִתְחִיל מְרַדֵּד וְיוֹצֵא.
- לֹא הָיָה הַמַּקְטִיר מַקְטִיר,
- עַד שֶׁהַמְּמֻנֶּה אוֹמֵר לוֹ:
- הַקְטֵר.
- עַד שֶׁהַמְּמֻנֶּה אוֹמֵר לוֹ:
- אִם הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל,
- הַמְּמֻנֶּה אוֹמֵר:
- אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל, הַקְטֵר.
- הַמְּמֻנֶּה אוֹמֵר:
- פָּרְשׁוּ הָעָם,
- וְהִקְטִיר,
- וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא:
- וְהִקְטִיר,
נוסח הרמב"ם
(א) החלו עולין במעלות האולם.
- מי שזכו בדישון המזבח הפנימי והמנורה - היו מקדימין לפניהם.
- מי שזכה בדישון המזבח הפנימי -
- נכנס ונטל את הטני - והשתחווה, ויצא.
- מי שזכה בדישון המנורה -
- נכנס ומצא שתי נרות מערביין דולקין -
- מדשן את המזרחי,
- ומניח את המערבי דולק - שממנו היה מדליק את המנורה בין הערבים.
- מצאו שכבה -
- מדשנו - ומדליקו ממזבח העולה.
- נטל את הכוז ממעלה שניה - והשתחווה, ויצא.
- נכנס ומצא שתי נרות מערביין דולקין -
(ב) מי שזכה במחתה -
- צבר את הגחלים על גבי המזבח,
- ורידדן בשולי המחתה - והשתחווה, ויצא.
(ג) מי שזכה בקטורת -
- היה נוטל את הבזך מתוך הכף - ונותנו לאוהבו, או לקרובו.
- נתפזר ממנו לתוכו - נותן לו בחופניו.
- ומלמדין אותו - היזהר שלא תתחיל מלפניך שלא תיכווה.
- התחיל מרדד - ויוצא.
- היה נוטל את הבזך מתוך הכף - ונותנו לאוהבו, או לקרובו.
- ולא היה המקטיר מקטיר - עד שהממונה אומר לו: "הקטר".
- ואם היה כוהן גדול - הממונה אומר לו: "אישי כוהן גדול, הקטר".
- פרשו העם, והקטיר - והשתחווה, ויצא.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה תמיד, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב