לדלג לתוכן

ילקוט שמעוני על בראשית לט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


פסוק א

לפירוש "פסוק א" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויוסף הורד מצרימה. כתיב: "בחבלי אדם אמשכם", זה יוסף. וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור, בעבותות אהבה, שנאמר: "וישראל אהב את יוסף". "ואהיה להם כמרימי עול", שרוממתי צריו עליו; ואיזו? זו אשתו של פוטיפר. כל כך למה? "על לחיהם", שהוציא דבר מלחיו, שנאמר: "ויבא יוסף את דבתם רעה". וסוף, "ואט אליו אוכיל", אני מטה עליו אכילות הרבה.

"ויוסף הוא השליט על הארץ", ויוסף הורד מצרימה. שליט בהון, כמה דאת אמר: "וירד מים עד ים". כבשן, כמה דאת אמר: "כי הוא רודה בכל עבר הנהר". נסח יתהון מאתרייהו, כמה דאת אמר: "וירדהו אל כפיו".

ויוסף הורד, הוריד אבינו יעקב. משל לפרה שהיו מושכין אותה למקולין, ולא היתה נמשכת; מה עשו? משכו בנה לפניה, והיתה מהלכת על כרחה שלא בטובתה. כך היה ראוי יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל; אמר הקב"ה: בני בכורי הוא, ואני מוריד אותו בבזיון? הריני מושך בנו לפניו, והוא ירד אחריו בעל כרחו שלא בטובתו. מנא לן שהשכינה ירדה למצרים? דכתיב: "ויהי ה' את יוסף".

מצרימה. תני בשם רב נחמן: כל דבר שצריך למ"ד בתחילתה, הטיל לה ה"א בסופה; שעירה, סדומה, מצרימה, חרנה. התיבון, והכתיב: "ישובו רשעים לשאולה"? לאמבטי התחתונה שבשאול.

ויקנהו, הקנויין קונין. כל העבדים מחסרין בית רבן, וזה "ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף". כל העבדים חשודין על הגזל, וזה "וילקט יוסף את כל הכסף". כל העבדים חשודין על הערוה, וזה לא שמע אליה. כל העבדים רבן מאכילן בתרומה, וזה האכיל את רבו תרומה, דא"ר יהושע בן קרחה: מבנות פוטיפר לקח אלעזר.

[פוטיפר] הוא פוטיפרע, [פוטיפר] שהיה מפטם פרים לעבודה זרה, פוטיפרע שהיה פוער עצמו לעבודה זרה, וכיון שירד יוסף לשם נעשה פוטינון. סריס פרעה, שנסתרס בגופו, מלמד שלקחו לתשמיש וסרסו הקב"ה בגופו. משל לדוב שהיה משכל בבני המדינה, אמר: תברון ניביה; כך מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש, וסרסו הקב"ה. הדא הוא דכתיב: "כי ה' אוהב משפט ולא יעזוב את חסידיו", חסידו כתיב, ואיזה? זה יוסף צדיקא. "לעולם נשמרו וזרע רשעים נכרת", מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקב"ה בגופו.

איש מצרי, גבר ערום; מה היתה ערמתו? בכל מקום גרמני מוכר כושי, וכאן כושי מוכר גרמני? אין זה עבד. אמר להם: הביאו לי ערב. ואין הלשון הזה מיד אלא לשון ערב, כמה דאת אמר: "אנכי אערבנו מידי" וגו', וכתיב: מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה. עבדא זבין ובר אמתא מזבין, ובר חורין עבד לתרוייהו:

ויוסף הורד מצרימה. אל תקרי הורד אלא "הוריד", שהוריד איצטגניני פרעה מגדולתן.

ויקנהו פוטיפר, שקנהו לעצמו, בא גבריאל וסרסו ופרעו. מעיקרא כתיב פוטיפר, ולבסוף כתיב פוטיפרע.

פסוק ב

לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויהי ה' [את יוסף]. ועם שאר שבטים לא? אמר ר' יודן: משל לאדם שהיו לפניו שתים עשרה בהמות טעונות יין. נכנסה אחת מהן לחנותו של גוי, הניח אחת עשרה והלך אחריה, אמר לו: אלו ברשות הרבים ואיני מתירא שמא יעשו יין נסך, וזו נכנסה לחנותו של גוי ומתירא אני שמא יעשה יין נסך. כך אלו גדולים, וברשות אביהם הם, אבל זה שהוא קטן וברשות עצמו, לפיכך ויהי ה' את יוסף.

ויהי איש מצליח, גבר קפיז, כמא דאת אמר, "וצלחו (את) הירדן לפני המלך". משל לדובא שהיתה עוברת בשוק מקושטת אבנים טובות ומרגליות, אמרו: כל מאן דקפז לה יסב מה דעלה. היה שם פיקח, אמר: אתון מסתכלין במה דעלה, ואני מסתכל בניביה של אותה דובא:

פסוק ג

לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

וירא אדוניו כי ה' אתו. היה מלחש ויוצא מלחש ונכנס. ולבסוף שכח, "כי נשני אלהים את כל עמלי". אמר לו: מזוג רותחין, והא רותחין. מזוג פושרין, והא פושרין. אמר: יוסף מכניס תבן לעפרים? קדרים בכפר חנניה? גוזזין בדמשק? חרשים במצרים, באתר דחרשין חרשין? עד היכן? עד שראה שכינה [עומדת] על גביו, הדא הוא דכתיה: וירא אדוניו כי ה' אתו.

פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויהי מאז הפקיד אותו. כל מקום שהצדיקים הולכים, שכינה הולכת עמהן. [ירד] יצחק לגרר, באה ברכה לרגלו וכו'. [יעקב], ויברך ה' אותך לרגלי. [יוסף], ויהי ברכת ה' בכל אשר יש לו כו'. י"ב חודשים עשה שם, ששה בבית וששה בשדה.

פסוק ו

לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

כי אם הלחם אשר הוא אוכל. לשון נקיה.

ויהי יוסף יפה תאר וגו', זרוק חוטרא לאוירא על עיקריה קאי; לפי שכתוב: "ורחל היתה יפת תאר", לפיכך ויהי יוסף יפה תאר:

פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויהי אחר הדברים האלה. "וארא בפתאים", אלו השבטים; בערביא צווחים למינוקא פתיא. "אבינה בבנים. חסר לב", זה יוסף שהיה אומר על אחיו לשון הרע; היש חסר לב יותר מזה? "והנה אשה לקראתו", זה אשת אדוניו: "שית זונה" ליוסף, "ונצורת לב" בעלה. "הומיה היא וסוררת", בוכה היא וטעיתא. "בביתה לא ישכנו רגליה", אלא "פעם בחוץ פעם ברחובות". "ואצל כל פנה תארוב", שלחה ואמרה: חמיתון ליוסף? "החזיקה בו ונשקה לו", ותתפשהו בבגדו. "העיזה פניה", ותאמר שכבה עמי.

"כי לא ינוח שבט הרשע", זו אשתו של פוטיפר. "על גורל הצדיקים", זה יוסף, שנאמר: ותשא אשת אדוניו; מה כתיב למעלה מן העניין? ויהי יוסף יפה תאר וגו' ותשא אשת אדוניו. משל לגיבור שהיה יושב בשוק ממשמש בעיניו מתקן בשערו, אמר: אנא גבר; א"ל: אין את גבר, הא דובא קומך, קפחיניה!

ויהי אחר הדברים האלה, הרהורי דברים היו שם; מי הרהר? יוסף הרהר, אמר: כשהייתי בבית אבי היה אבי רואה איזה מנה יפה ונותן לי, והיו אחי מכניסים בי עין הרע; עכשיו שאני כאן, מודה אני שאני ברווחה. אמר ליה הקב"ה: הטליס, חייך שאני מגרה בך את הדוב. דבר אחר, אמר: אבי נתנסה, זקני נתנסה, אני איני מתנסה? אמר לו הקב"ה: חייך שאני מנסה אותך יותר מכולם.

כך היה וסתן של אומות העולם, אחד מהם לוקח לו עבד, הולך אצל אסטרולוגוס ואומר לו: הא טב נחשא; אין לשון זה ותשא אלא לשון אסטרולוגיא, כמא דאת אמר: "ופן תשא עיניך השמימה".

ותאמר שכבה עמי. ארורים הן הרשעים; כאן ותאמר שכבה עמי כבהמה, ולהלן "ופרשת כנפך על אמתך".

פסוק ח

לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

וימאן ויאמר אל אשת אדוניו. בדבר מצוה ממאנין, בדבר עבירה אין ממאנין? אתמהה. בדבר מצוה ממאנין, "מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל"; בדבר עבירה אין ממאני?. בדבר מצוה ממאנין, "אם מאן ימאן אביה"; בדבר עבירה אין ממאנין? וימאן ויאמר הן אדוני וגו', אמר לה: למוד הוא הקב"ה להיות בוחר בבית אבא לעולם, שנאמר: "קח נא את בנך"; אם אשמע לך, שמא אבחר לעולה ואפסל מן הקרבן. דבר אחר: [וימאן] ויאמר אל אשת אדוניו, למוד הוא הקב"ה להיות נגלה על בית אבא בלילה. אברהם, "אחר הדברים האלה היה דבר ה' [אל אברם] במחזה". יצחק, "וירא אליו ה' בלילה ההוא". יעקב, "ויחלום והנה ה' נצב עליו". אשמע לך? שמא יגלה עלי הקב"ה וימצאני טמא.

הן אדוני. מתיירא אני מאדם הראשון, על ידי שעבר עבירה קלה נטרד מגן עדן; וזו גילוי עריות שהיא עבירה חמורה, על אחת כמה וכמה. הן אדוני, מתיירא אני מאבא שבארץ כנען; ראובן, על ידי שכתוב: "וילך ראובן וישכב", נטל בכורתו ונתנה לי; אשמע לך וארד מבכורתי? הן אדוני, מתיירא אני מאדוני. אמרה לו: הורגתו אני. אמר לה: לא די לי שאמנה באיסטרטין של נואפים, אלא שאמנה באיסטרטין של רצחנין? ואם את הדבר הזה את מבקשת, הן אדוני, הידא לקומיך. אמר לה: חלב עזים שחורות וחלב עזים לבנות, טעם אחד להם.

דבר אחר: הן אדוני, מתיירא אני מה'. אמרה לו: איננו! אמר לה: "גדול ה' ומהולל מאד". הכניסתו מחדר לחדר ומקיטון לקיטון עד שהעמידה אותו לפני מיטתה, והיתה עבודה זרה למעלה הימנה. הלכה וכיסתו. אמר לה: הלין אפיא כסית; מי שכתוב בו "עיני ה' [המה משוטטים בכל הארץ]", על אחת כמה וכמה.

פסוק ט

לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

איננו גדול בבית הזה ממני. לא שבק קריא כלום. "לה'" אין כתיב כאן אלא לאלהים; 'לאלהים! איני עושה את הדבר הזה'.

פסוק י

לפירוש "פסוק י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויהי כדברה אל יוסף יום יום. בניה של רחל נסן שוה וגדולתן שוה. נסן שוה, ויהי כדברה אל יוסף יום יום, "ויהי כאמרם אליו יום [ו]יום". גדולתן שוה, "ויסר פרעה את טבעתו". "וילבש אותו בגדי שש", "וילבש את מרדכי". "וישם רביד הזהב", "ומרדכי יצא מלפני המלך". "וירכב אותו במרכבת המשנה", "וירכיבהו על הסוס". "ויקרא לפניו אברך", "ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש".

ולא שמע אליה לשכב אצלה, בעולם הזה; להיות עמה, לעתיד לבוא. מטרונא שאלה לרבי יוסי: אפשר יוסף בן י"ז שנה היה עומד בכל חומו ולא היה עושה את הדבר הזה? הביא לפניה ספר בראשית, התחיל קורא מעשה ראובן ומעשה יהודה ותמר. אמר לה: ומה אלו שהיו גדולים וברשות אביהם לא כסה עליהן הכתוב, זה שהוא קטן וברשות עצמו על אחת כמה וכמה.

ולא שמע אליה. אמר רבי: שמע לה, אלא שהביא הקב"ה איקונין שלאביו ונתבייש וברח. פעם שניה נכנס, נטל הקב"ה אבן שתיה, אמר לו: אם תגע בה הריני משליכו ואחריב את העולם, הדא הוא דכתיב: "ויפוזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל". אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל העושה מצוה אחת בעולם הזה מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא, שנאמר: "והלך לפניך צדקך"; וכל העובר עבירה אחת בעולם הזה מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין, שנאמר: "ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו" וגו'. רבי אלעזר אומר: קשורה בו ככלב, שנאמר: ולא שמע אליה לשכב אצלה בעולם הזה, להיות עמה לעולם הבא.

תנו רבנן: עני ועשיר ורשע באין לדין. עני אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אומר: עני היה וטרוד במזונותיו. אומרים לו: כלום היית עני יותר מהלל? אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה משתכר בטרעפקיא, חציו נותן לפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו וחציו לשומר בית המדרש. פעם אחת לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר בית המדרש ליכנס. מה עשה? עלה ונתלה וישב על פני ארובה כדי שישמע דברי אלקים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו: ערב שבת היתה ותקופת טבת הוה, ירד עליו שלג. כיון שעלה עמוד השחר אמר ליה שמעיה לאבטליון: אבטליון אחי, בכל יום הבית מאיר והיום אפל! הציצו בו וראו דמות אדם בארובה. עלו ומצאו שלג רום ג' אמות, ופרקוהו ורחצוהו וסכוהו והושיבוהו כנגד המדורה. אמרו: ראוי זה לחלל עליו שבת. עשיר אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אומר: עשיר הייתי וטרוד בנכסי הייתי. אומרים לו: כלום אתה עשיר יותר מרבי אלעזר בן חרסום? אמרו עליו שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים, ולא הלך וראה אותם מעולם אלא ישב ועסק בתורה. פעם אחת מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא, אמר להם: הניחו לי שאני הולך ללמוד תורה. אמרו לו: חי אדוננו אין אנו מניחין אותך וכו'. רשע אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אומר: נאה וטרוד ביצרי הייתי. אומרים לו: כלום היית יפה תואר יותר מיוסף הצדיק? אמרו עליו שהיתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים, בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשו לו ערבית, ערבית לא לבשה לו שחרית. אמרה לו: השמע לי. אמר לה: לא. נתנה לו אלף ככר כסף ולא שמע אליה. נמצא הלל מחייב את העניים, ורבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים, ויוסף הצדיק מחייב את הרשעים:

פסוק יא

לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

אמר רב כהנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: יוסף שקידש שם שמים בסתר, הוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה; יהודה קידש שם שמים בפרהסיא, נקרא כולו על שמו של הקב"ה. מאי היא? דכתיב: ויהי כהיום הזה ויבוא הביתה לעשות מלאכתו. מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו. רב ושמואל, חד אמר: לעשות מלאכתו ממש; וחד אמר: לעשות צרכיו נכנס.

ואין איש מאנשי הבית שם בבית. אפשר בית גדול כביתו של אותו רשע לא היה בו איש? תנא דבי רבי ישמעאל: אותו היום יום חגם היה, והלכו כולם לבית ע"ז שלהם; והיא אמרה להם: חולה אני. אמרה: אין לי יום שאזקק ליוסף כיום הזה.

ויבוא הביתה לעשות מלאכתו. רבי אליעזר אומר: שבת היה, דכתיב: "כי בו שבת מכל מלאכתו"; ומה מלאכה היתה לו? שונה וקורא מה שאביו למדו. רבי יהודה אומר: יום גידול נילוס היה, והלכו כולם לראות והוא לא הלך, אלא ויבוא הביתה לעשות מלאכתו, לחשוב חשבונות של רבו. רבי נחמיה אומר: יום טיאטרון היה, הלכו כולן לראות והוא לא הלך. ר' שמואל בר נחמן אמר: לעשות מלאכתו ממש. ר' חייא מתני: איקונין לאביו ראה וצנן דמו, שנאמר "מידי אביר". ר' הונא בשם רב מתני: איקונין של אמו ראה וצנן דמו, שנאמר: "משם רועה אבן ישראל". מי עשה כך? "מאל אביך ויעזרך".

הא דתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, כנגד מי? אמר רבי חנינא: כנגד עבודות המשכן. ר' שמעון בן יוסי בן לקוניא אמר: כנגד מלאכה ומלאכות שבתורה. בעי רב יוסף: האי ויבוא הביתה לעשות מלאכתו, ממניינא הוא או לא? מספקא ליה משום דכתיב: "והמלאכה היתה דים", והא כמאן דאמר לעשות צרכיו נכנס, או דילמא ויבוא הביתה לעשות מלאכתו ממניינא, והכי קאמר, דשלימא להו עבידתא.

כיון שבא ליזקק לה בא הקב"ה בדמות אביו ונתקררה אמתו, שנאמר: "ותשב באיתן קשתו". אמרה לו: מה לך? אמר לה: אבא אני רואה. אמרה ליה: והיכן הוא, ואין איש מאנשי הבית? אמר לה: את בת חמורים, "אשר בשר חמורים בשרם", וחמור אינו רואה; אבל אנא מן הרואים, שנאמר: "וירא את המקום מרחוק". אותו היום הלכו כולם לעבודה זרה והיא עשתה עצמה חולה. כיון שחזרו הלכו חברותיה לבקרה. אמרו לה: מה לך שפניך כך? ספרה להן כל המאורע. אמרו לה: אין לך תקנה אלא אמור לבעליך כך וכך ויחבשנו בבית האסורין. אמרה להן בבקשה מכן שתאמרנה כל אחת ואחת [לבעליכן] שאף לכן תבע, ועשו כן, ונכנסו כל השרים לחצירו של פוטיפר וספרו לו. רצה להרגו, אמרה ליה: אל תהרגנו ותאבד מעותיך, אלא תחבשנו. אפילו כן רצה להרגו, עד שבאת אסנת בסתר אל פוטיפרע ונשבעה לו וספרה האמת. אמר לה [הקב"ה]: חייך, הואיל ואת לומדת עליו זכות, שבטים שאני מעמיד ממנו על ידך הם באים. ויש אומרים, בת דינה היתה, אלא שגידלה פוטיפרע:

פסוק יב

לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי. באותה שעה נראה לו דמות דיוקנו של אביו, אמרה לו: יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה עמהם; רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא "ורועה זונות יאבד הון"? מיד "ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו", נעץ צפרניו בקרקע. "מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל", משם זכה ונקרא אבן ישראל, שנאמר: "רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף". אמרו: ראוי היה יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצא מאביו, שנאמר: "אלה תולדות יעקב יוסף" וכו', ואף על פי כן יצאו מבנימין אחיו, וכולן נקראו על שמו, שנאמר: "ובני בנימן" וגו'. בלע, שנבלע בין האומות. בכר, שהיה בכור לאמו. אשבל, ששבאו אל. גרא, שגר באכסניות. נעמן, שהיה נעים ביותר. אחי וראש, שהיה אחי וראשי. מופים וחופים, הוא לא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו. וארד, שירד לבין האומות:

ותתפשהו בבגדו וגו' וינס ויצא החוצה. קפץ בזכות אבות, כמא דאת אמר: "ויוצא אותו החוצה". שמעון איש קטרון אומר: בזכות עצמותיו של יוסף קרע הים לפני ישראל, שנאמר: "הים ראה וינוס", בזכות וינס ויצא החוצה.

פסוק יד

לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ותקרא לאנשי ביתה, נתנה אותו בפיהם של כולם.

פסוק טז

לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ותנח בגדו אצלה, מחבקתו ומנשקתו.

פסוק יט

לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

כדברים האלה עשה לי עבדך. אמרה לו בשעת תשמיש.

פסוק כ

לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויקח אדוני יוסף אותו. אמר ליה: אנא ידע דלית הוא מינך, אלא שלא לערב פסולת בבני. ר' הונא אמר: שמושו היה ערב לרבו, והיה יוצא ומדיח את הכוסות ועורך את השולחנות ומציע המטות, והיתה אומרת לו: בדבר זה עסקתיך, חייך אני עושקתך בדברים אחרים; והוא אומר: "עושה משפט לעשוקים". חותכת אני אנונא שלך, והוא אומר: "נותן לחם לרעבים". כובלתיך אני, והוא אומר: "ה' מתיר אסורים". מסמא אני את עיניך, והוא אומר: "ה' פוקח עורים". כופפת אני קומתך, והוא אומר: "ה' זוקף כפופים". עד היכן? עד שנתנה שרתוע של ברזל תחת צוארו כדי שיתלה עיניו ויביט בה, אף על פי כן לא היה מביט בה, הדא הוא דכתיב: "ברזל באה נפשו".

פסוק כא

לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד. ולאברהם, שהיה תחילה לאבות ונתנסה י' נסיונות, לא נאמר. משל למלך שהיו לו ב' אוהבים, א' היה רעב וגנב ונתן לו פת קיבר ואכלה שלא בפניו, וא' היו נותנין לו ולא קיבל עליו. כיון ששמע המלך, אמר: זה שלא אכל בגנבה יכנס בסעודה עמי. כך אברהם, "בוא נא אל שפחתי", מיד "וישמע אברם לקול שרי". ויוסף היה רואה בכל יום בנות מלכים, פעמים מקושטות פעמים מבוסמות פעמים ערומות, ולא רצה.

פסוק כב

לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויתן שר בית הסוהר ביד יוסף. שמושו היה ערב לרבו, היה יוצא ומדיח את הכוסות ועורך שולחנות ומציע לו את המטות. ירד יוסף למצרים ועשה בבית פוטיפר י"ב חודשים, שנאמר: "ויהי מאז הפקיד אותו בביתו", בבית מפני החמה, בשדה מפני הצנה. י"ב שנה עשה בבית האסורין, שנאמר: "ענו בכבל רגלו", ויוסף בן ל' שנה בעמדו וגו'. בו בפרק מת יצחק, וז' שני השבע וב' שני הרעב, נמצא יוסף פרש מאביו שלא ראהו כ"ב שנה כשם שפרש יעקב מאביו:

פסוק כג

לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה בידו באשר ה' אתו. עד עכשיו בשעת צרה; ומניין אף בשעת הרווחה? תלמוד לומר: וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו: