דברים רבה ח
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ח
[עריכה]דברים רבה פרשה ח פיסקא: א ב ג ד ה ו ז
א. [ עריכה ]
הלכה: אדם מישראל שלא התפלל תפלת השחר, או תפלת מוסף, או תפלת המנחה - הרבה פעמים שלא פנה להתפלל, או מקוצר שהיה עושה צרכיו, או שהיה מהלך בדרך ושכח להתפלל - אי זו שעה מותר לו להתפלל ויצא בה ידי חובתו? כיצד הוא צריך לעשות כך? שנו חכמים: תפלת השחר עד חצות, תפלת המנחה עד הערב, תפלת הערב אין לה קבע, אבל של מוספין כל היום.
אמר רבי אלעזר: שכח ולא התפלל תפלת המוסף, ובא להתפלל תפלת המנחה - מתפלל תפלת המנחה ואח"כ תפלת המוסף. למה? הכל בעתה מתבראת. ותפילת הערב אין לה קבע, עד שיעלה עמוד השחר. למה? שכן כתיב: (משלי ח, יז): "אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאני".
וכל מי שמתפלל ומכוון את לבו לתפלה סימן טוב לו שתפלתו נתקבלה, שנאמר: (תהלים י, יז): "תאות ענוים שמעת ה' וגו'".
גדולה היא התפלה לפני הקב"ה. אמר ר"א: רצונך לידע כחה של תפלה? אם אינה עושה כולה חציה היא עושה. קין עמד על הבל אחיו והרגו, יצאה גזירה: (בראשית ד, יב): "נע ונד תהיה בארץ". מיד עמד ונתודה לפני הקב"ה, שנאמר: (שם, יג) "גדול עוני מנשוא". אמר לפניו: רבש"ע! כל העולם אתה סובל ולעוני אי אתה סובל? כתבת: (מיכה ז, יח): "נושא עון ועובר על פשע", סלח לעוני שהוא גדול. מיד מצא חסד לפני הקב"ה, ונמנע ממנו "נע", חצי הגזירה. שכן כתיב: (בראשית ד, טז): "וישב בארץ נוד". מכאן אתה למד שגדולה התפלה לפני הקב"ה.
וכן חזקיהו הנביא [המלך], בשעה שא"ל (ישעיה לח, א): "צו לביתך כי מת אתה", מיד: "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר". א"ל הקב"ה: "שמעתי את תפלתך וגו' והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה" שכן כתיב (תהלים קמה, יט): "רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם".
ב. [ עריכה ]
"כי המצוה הזאת".
הלכה: אדם מישראל שעומד לקרות בתורה, כיצד מברך? כך שנו חכמים: הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה.
ומנין שטעונה ברכה לפניה ולאחריה? שכתוב: (תהלים קיט, יב): "ברוך אתה ה'" ואח"כ "למדני חקיך", הרי ברכה לפניה.
ומנין שטעונה ברכה לאחריה? א"ר שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן: שכתוב אחר השירה (דברים לג, א): "וזאת הברכה". מששנה להן את התורה ואח"כ בירך, הרי ברכה לאחריה.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף: אמר הקב"ה: אם נזקקת לברכתה של תורה - אף אני מברך אותך, שנאמר (שמות כ, כא): "בכל המקום אשר אזכיר את שמי וְגוֹ'".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף: רבנן אמרי: אמר הקב"ה: אם ברכת את התורה לעצמך - את מברך, מנין? שנאמר (משלי ט, יא): "כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים".
ואם תאמרו: שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה? לא נתתי אותה לכם אלא לטובתכם! שמלאכי השרת נתאוו לה ונעלמה מהן, שנאמר (איוב כח, כא): "וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָּל חָי" אלו החיות, "וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתְּרָה" אלו המלאכים, מנין? שנאמר (ישעיה ו, ו): "ויעף אלי אחד מן השרפים" א"ל: בני! ממלאכי השרת היא נפלאת, אבל מכם אינה נפלאת, מנין? ממה שקרינו בענין: "כִּי הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ".
ג. [ עריכה ]
זש"ה זה שאמר הכתוב (משלי כד, ז): "רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת, בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ". מהו "ראמות לאויל חכמות"?
א"ר תנחומא: הטיפש הזה נכנס לבית הכנסת, והוא רואה אותן שנושאים ונותנים בתלמוד, והוא אינו יודע מה הן אומרין - הוא מתבייש, שנאמר: "בשער לא יפתח פיהו", ואין שער אלא סנהדרין, דכתיב (דברים כה, ז): "ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף רבנן אמרי: הטיפש הזה נכנס לבית הכנסת, ורואה אותן עוסקים בתורה, והוא אומר להן: היאך אדם למד תורה תחלה? אומרים לו: תחלה קורא במגילה, ואח"כ בספר, ואח"כ בנביאים, ואח"כ בכתובים, משהוא גומר את המקרא שונה את התלמוד, ואח"כ בהלכות, ואח"כ באגדות. כיון ששומע כך אומר בלבו: אימתי אני למד כל זאת?! וחוזר מן השער, הוי "בשער לא יפתח פיהו".
א"ר ינאי: למה"ד למה הדבר דומה? לככר שהיה תלוי באויר. טיפש אומר: מי יוכל להביאו? ופקח אומר: לא אחד תלה אותו, מביא סולם או קנה ומוריד אותו. כך כל מי שהוא טיפש אומר: אימתי אקרא כל התורה? ומי שהוא פיקח מהו עושה? שונה פרק אחד בכל יום ויום עד שמסיים כל התורה כולה. אמר הקב"ה: "לא נפלאת היא", ואם נפלאת היא "ממך" שאין אתה עסוק בה, הוי "כי המצוה הזאת".
ד. [ עריכה ]
זש"ה זה שאמר הכתוב (משלי ד, כב): "כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וְגוֹ'" א"ר: חייא קילורית לעין, מלוגמא למכה, כוס עיקרין לבני מעיים.
- קילורית לעינים - דכתיב (תהלים יט, ט): "מצות ה' ברה מאירת עינים".
- מלוגמא למכה - דכתיב (משלי ג, ח): "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ".
- וכוס עיקרין לבני מעיים - דכתיב (שם) "וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף: "כי חיים הם למוצאיהם" - למי שמוציאן מפיו. מעשה בתלמיד אחד של ר"א בן יעקב, שהיה ממהר בכל תלמודו בשעה אחת. פעם אחת חלה ושכח את כל תלמודו. מי גרם לו? ע"י שלא היו אומרו מפיו. ונתפלל עליו ר"א בן יעקב, וחזר כל תלמודו.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף: "כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם" למי שמוציאן לאחרים.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף: "כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם" למי שממציא אולי הכוונה כמו מְמַצֶּה, מקיים את הכל אותן, מנין? שנאמר (דברים ח, א): "כל המצוה", מהו כל המצוה? - עד שתכלה כל המצות. "וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא" - לרמ"ח איברים שיש בו; הרי "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת".
דבר אחר: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת" אמר ר' חייא בר אבא: כל מי שמתחיל במצוה ואינו גומרה - גורם שיקבור אשתו ובניו. וממי את למד? מיהודה, שהתחיל במצוה ולא גמרה. כיצד? בשעה שבא יוסף אצל אחיו ובקשו להרוג אותו, שנאמר: (בראשית לז, כו): "לכו ונהרגהו", עמד יהודה ולא הניחן, מניין? שנאמר: (שם, כו) "מה בצע כי נהרוג את אחינו", ושמעו לו מפני שהיה מלך עליהן, ואילו אמר להן: "נחזירנו אצל אבינו" - היו שומעין לו. וע"י שהתחיל במצוה ולא גמרה קבר אשתו ושני בניו, שנאמר (שם לח, יב) "ותמת בת שוע אשת יהודה" וכתיב (שם מו, יב) "וימת ער ואונן בארץ כנען".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת" א"ר לוי בשם רבי חמא בר חנינא: כל מי שמתחיל במצוה ואינו גומרה ובא אחר וגומרה - נקראת על שמו שגמרה. כיצד? משה התחיל במצוה שנטל עצמותיו של יוסף עמו, מנין? שנאמר (שמות יג, יט): "ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגו'" וע"י שלא הכניסן לא"י נקראת על שמן של ישראל שקברו אותן, שנאמר (יהושע כד, לב): "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם" "אשר העלה משה ממצרים" אין כתיב כאן, אלא "אשר העלו בני ישראל". ולמה קברו אותן בשכם? משל למה"ד למה הדבר דומה לגנבים שגנבו חבית של יין. הרגיש בהם בעל חבית, אמר להם: יערב עליכם! אלא בחייכם, משאתם שותים את היין החזירו את הקנקן למקומו. כך בשעה שמכרו השבטים את יוסף משכם מכרו אותו, שנאמר (בראשית לז, יג): "ויאמר ישראל אל יוסף הנה אחיך רועים בשכם". א"ל הקב"ה: משכם מכרתם אותו - החזירו עצמותיו לשכם. כיון שגמרו את המצוה נקראת על שמן הוי "כי המצוה הזאת".
ה. [ עריכה ]
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף: אמר הקב"ה: אם קריתם את התורה - מצוה אתם עושים על עולמי, שאלמלא התורה כבר היה העולם חוזר לתוהו ובוהו.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף: "כִּי הַמִּצְוָה" מהו המצוה? רבנן אמרי: דבר קשה. למה"ד למה הדבר דומה? למלך שהיה לו אבן טובה והפקידה אצל אוהבו. א"ל: בבקשה ממך, תן דעתך עליה ושמור אותה כראוי, שאם תאבד לא יש לך מהיכן לפרוע לי. ואף אני לא יש לי אחרת כיוצא בה, ונמצאת חוטא עלי ועליך. אלא עשה מצוה על שנינו ושמור אותה כראוי. כך אמר משה לישראל: אם שמרתם את התורה - לא על עצמכם אתם עושין צדקה בלבד, אלא עלי ועל עצמכם, מנין? שנאמר (דברים ו, כה): "וצדקה תהיה לנו" - לי ולכם. אימתי? "כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת".
ו. [ עריכה ]
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף: "כִּי הַמִּצְוָה וְגוֹ'" "לֹא בַשָּׁמָיִם הִיא" אמר להן משה: שלא תאמרו: משה אחר עומד ומביא לנו תורה אחרת מן השמים. כבר אני מודיע אתכם: "לא בשמים היא" - שלא נשתייר הימנה בשמים.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף: אמר רבי חנינא: היא, וכל כלי אומנותה ניתנה. ענותנותה, צדקה, וישרותה, ומתן שכרה.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף: מהו "לֹא בַשָּׁמָיִם הִיא"? שמואל אמר: אין התורה מצויה באיסטרולוגין שאומנותן בשמים. אמרו לשמואל: הרי אתה איסטרולוגין וגדול בתורה! אמר להן: לא הייתי מביט באיסטרולוגים אלא בשעה שהייתי פנוי מן התורה. אימתי? כשהייתי נכנס לבית המים.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף: "לֹא בַשָּׁמָיִם הִיא" אמרו לו: רבינו משה! הרי אתה אומר לנו "לֹא בַשָּׁמָיִם הִיא" "וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא", והיכן היא? אמר להן: במקום קרוב היא "בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ", אינה רחוקה מכם, קרובה היא לכם.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף: "בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ" - רבנן אמרי: שבעה דברים אמר שלמה על העצל, ומה שאמר משה היה גדול מכולם. כיצד?
- אמרו לעצל 'רבך בעיר, לך ולמוד תורה ממנו' - והוא משיב אותן ואומר להן: 'מתיירא אני מן הארי שבדרך', מנין? שנאמר (משלי כו, יג): "אמר עצל שחל בדרך".
- אמרו לו: 'הרי רבך בתוך המדינה, עמוד ולך אצלו' - אמר להן: מתיירא אני שלא יהא ארי בתוך הרחובות, שנאמר (שם) "ארי בין הרחובות".
- אמרו לו: 'הרי הוא דר אצל ביתך' - אמר להן: 'והארי בחוץ', שנאמר (שם כב, יג) "אמר עצל ארי בחוץ".
- אמרו לו: 'בתוך הבית' - השיב להן: 'ואם הולך אני ומוצא את הדלת נעול, אני מחזר ובא'.
- אמרו לו: 'פתוח הוא', מנין? שנאמר (שם כו, יד) "הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ". לסוף, שלא היה יודע מה להשיב, אומר להן: 'או הדלת פתוח או נעול, מבקש אני לישן עוד מעט'. מנין? שנאמר (שם ו, ט) "עד מתי עצל תשכב וגו'".
- עמד משנתו בבוקר, נתנו לפניו לאכול הוא מתעצל לתת לתוך פיו. מנין? שנאמר (שם כו, טו) "טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו".
- ואיזה שביעי? (שם כ, ד) "מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרֹשׁ, וְשָׁאַל בַּקָּצִיר וָאָיִן". מהו "מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרֹשׁ"? אמר רבי שמעון בן יוחאי: זה שאינו למד תורה בנערותו ומבקש ללמוד בזקנותו ואינו יכול, וזהו "וְשָׁאַל בַּקָּצִיר וָאָיִן".
- ומה שאמר משה היה גדול מכולן. מניין? "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" הוצא דבר מתוך פיך!
ז. [ עריכה ]
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף: "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ" א"ר שמואל בר רב נחמן: למה"ד למה הדבר דומה? לבת מלך שלא היה אדם מכירה. והיה למלך אהוב אחד, והיה נכנס למלך בכל שעה, והיתה בתו של מלך עומדת לפניו. אמר לו המלך: ראה היאך אני מחבב אותך! שאין בריה מכיר את בתי ועומדת לפניך. כך אמר הקב"ה לישראל: ראו מה אתם חביבים עלי! שאין בריה בפלטין שלי מכיר את התורה, ולכם נתתיה, שנאמר (איוב כח, כא): "ונעלמה מעיני כל חי", אבל אתם "לא נפלאת היא ממך" אלא "קרוב אליך הדבר מאד".
אמר להן הקב"ה: בני! אם יהיו דברי תורה קרובים לכם - אף אני קורא אתכם "קרובים" שכן כתיב (תהלים קמח, יד): "לבני ישראל עם קרובו הללויה".
קישורים חיצוניים
מדרש מעוצב, באתר דעת. מדרש רבה על ניצבים