דברים רבה ח ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · דברים רבה · ח · ד · >>




הוסף ביאור

ד. [עריכה]

זש"ה זה שאמר הכתוב (משלי ד, כב): "כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וְגוֹ'" א"ר חייא קילורית לעין, מלוגמא למכה, כוס עיקרין לבני מעיים.

  • קילורית לעינים - דכתיב (תהלים יט, ט): "מצות ה' ברה מאירת עינים".
  • מלוגמא למכה - דכתיב (משלי ג, ח): "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ".
  • וכוס עיקרין לבני מעיים - דכתיב (שם) "וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף כי חיים הם למוצאיהם למי שמוציאן מפיו מעשה בתלמיד אחד של ר"א בן יעקב שהיה ממהר בכל תלמודו בשעה אחת פעם אחת חלה ושכח את כל תלמודו מי גרם לו ע"י שלא היו אומרו מפיו ונתפלל עליו ר"א בן יעקב וחזר כל תלמודו. ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם" למי שמוציאן לאחרים.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם" למי שממציא אולי הכוונה כמו מְמַצֶּה, מקיים את הכל אותן, מנין? שנאמר (דברים ח, א): "כל המצוה", מהו כל המצוה? - עד שתכלה כל המצות.

"וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא" - לרמ"ח איברים שיש בו; הרי "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת".

דבר אחר "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת" אמר ר' חייא בר אבא כל מי שמתחיל במצוה ואינו גומרה גורם שיקבור אשתו ובניו וממי את למד מיהודה שהתחיל במצוה ולא גמרה כיצד בשעה שבא יוסף אצל אחיו ובקשו להרוג אותו שנאמר (בראשית לז, כו): "לכו ונהרגהו" עמד יהודה ולא הניחן מניין שנאמר (שם, כו) "מה בצע כי נהרוג את אחינו" ושמעו לו מפני שהיה מלך עליהן ואילו אמר להן נחזירנו אצל אבינו היו שומעין לו וע"י שהתחיל במצוה ולא גמרה קבר אשתו ושני בניו שנאמר (שם לח, יב) "ותמת בת שוע אשת יהודה" וכתיב (שם מו, יב) "וימת ער ואונן בארץ כנען".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת" א"ר לוי בשם רבי חמא בר חנינא כל מי שמתחיל במצוה ואינו גומרה ובא אחר וגומרה נקראת על שמו שגמרה כיצד משה התחיל במצוה שנטל עצמותיו של יוסף עמו מנין שנאמר (שמות יג, יט): "ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגו'" וע"י שלא הכניסן לא"י נקראת על שמן של ישראל שקברו אותן שנאמר (יהושע כד, לב): "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם" אשר העלה משה ממצרים אין כתיב כאן אלא אשר העלו בני ישראל.
ולמה קברו אותן בשכם משל למה"ד למה הדבר דומה לגנבים שגנבו חבית של יין הרגיש בהם בעל חבית אמר להם יערב עליכם אלא בחייכם משאתם שותים את היין החזירו את הקנקן למקומו כך בשעה שמכרו השבטים את יוסף משכם מכרו אותו שנאמר (בראשית לז, יג): "ויאמר ישראל אל יוסף הנה אחיך רועים בשכם" א"ל הקב"ה משכם מכרתם אותו החזירו עצמותיו לשכם כיון שגמרו את המצוה נקראת על שמן הוי "כי המצוה הזאת":