קטגוריה:דברים ל יד

עריכה

מלבי"ם

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

(יד) "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך". הוא עד"ה (תהלים לד יג) מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה ומובן שבאמת ידבר: "ובלבבך" ע"ד סור מרע שהלב מושל באדם, והיא הבוחרת לסור מרע ולבחור בטוב: "לעשותו" כולל כל מעשה הטוב ע"ד ועשה טוב וזה הוא כולל כל דברי התורה, וא"כ יש להתפלא על שלא יקיים האדם התורה ובהכרח שהוא מפני המונע, לכן בהסיר המונע ישאר הדבר כמו שהוא בטבע. ויתכן כי המצוה הזאת יכוון על מצות התשובה שצוה שכשיהיו בגולה ישובו אל ה' שלא יהיה להם התנצלות איך נוכל לשוב אל ה' הלא אין לנו נביא, ואין אנו יודעים הרבה פרטים בעניני המצות כמעשה הקרבנות ובמצות התלוים בארץ ויש פרטים שבלעדם אי אפשר לקיימם, ואין לעשות להלכה למעשה, רק ע"י נביא או ע"י ב"ד הגדול (שהיו בא"י איזה מאות שנים אף אחר החרבן) שיש להם המסורת מדור דור, ע"ז ישיבם, האם צויתיכם שתעשו שמה כל המצות הלא רק צויתיכם שתהיה לכם תשוקה אמתית בלב ונפש לכשתהיה בארץ תקיימו והלא יהיו שם נביאים וחכמים והם יודיעוך פרטי מעשה המצות, ועפ"ז יתפרשו הכתובים כך, כי המצוה הזאת, היא התשובה בגולה, לא נפלאת היא (ע"ד כי יפלא ממך דבר) ולא רחוקה היא ויבאר לא בשמים היא לומר מי יעלה לנו השמימה שהוא נביא ה' ע"ד ומשה עלה אל האלהים, ולא מעבר לים היא יכוון על א"י וירושלים שהוא לבני הגולה מעבר לים רק בפיך ובלבבך שתאמר ושיהיו הדברים האלה מאומתים מתשוקת הלב החפץ "לעשותו"אחרי כשתהיו בארץ, ולזה אין אתה צריך לא לנביא ולא לב"ד הגדול:

בפרשה הזאת בא להתיר השאלה העצומה למה בברית הר חורב שהיו בני ישראל אז רק עובדים מיראה כנ"ל, עכ"ז בהברכות שבתו"כ באו שם יעודים נפשיים כמ"ש שם ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם והתהלכתי בתוככם (שפירשנו שיהיו בהם נביאים) והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם. וגם בהקללות באו שם עונשים נפשיים כמ"ש וגעלה נפשי אתכם והשמותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחוחכם, ובמשנה התורה הזאת שהיו הדור עובדים מאהבה כנ"ל, לא באו בהברכות יעודים נפשיים, ואף שיש גם דברים רוחנים, אבל רק התרוממות האומה בכלל שהוא ג"כ ענין הגוף, וגם בהקללות רק ענינים גשמיים ושפלות האומה ולא זכר מחרבן המקדש והסתלקות הנבואה, ויאמר להם שממה שצוה בכל משנה התורה לעבוד את ה' מאהבה בכל לב ונפש יחויב מזה היעוד הנפשי והצלחת הנפש באופן שישארו קיים באיש כמלאכים ולא כמלאכים שהם עומדין רק במדרגה אחת אלא שילכו מחיל אל חיל ויעלו מעלה מעלה, וגם תהיה להם הצלחת הגוף להיות קיים במין, ואם יעשו בהפך יהיה להם אבדן הנפש מאבדה לאבדה (ולא שיהיו רק לאפס ואין) עד"ש גיהנם כלה והם אינם כלים, וגם לא ישארו קימים אף במין, ומה שלא אמר בהברכות והקללות מענינים הנפשיים הוא מפני שמחוקי הברית להיות עדים מיוחדים בו, והעדים המה השמים והארץ ועל ידם ישלם ה' שכר המקיים שהם הברכות והעונש להעובר שהם הקללות ולכן לא בא בברית הזאת רק דברים שסבתן הם חקות שמים וארץ, (כי אף התרוממות האומה ושפלותה ע"י חקות שמים וארץ כמובן), ולכן לא נזכרו בו ענינים נפשיים, שאין קיומן והפסדן בחקות השמים והארץ:

ולמה תבואנה הברכות והקללות רק ע"י העדים, נאמר כי העדים מוטל עליהם ג' דברים.

א) להתרות בהרוצה לעבור.

ב) שאם עבר אז עליהם להגיד אל השופט.

ג) שהשופט יקיים משפטו ע"י העדים, וכן דין התורה שהעדים צריכים להתרותו ולפרש לו ענשו. וכשיעבור יגידו בב"ד. וכשישפטו הב"ד תהיה יד העדים בהעובר ראשונה, אבל שלשת התועליות לא יושלם רק בעדות בני אדם, אבל לענין כריתת ברית לארך ימים אי אפשר ליחד בני אדם לעדים מפני שהם כלים ונפסדים ובהכרח ליחד לזה איזה דבר שיקוים שלא ימצא אלא הדומם אבל לא יהיה מעדות הזה כל שלשת התועליות הנצרך בעדים. ורק תועלת אחת או שתים היינו או שע"י לא יבואו לעבור על דברי הברית כי בראותם הדבר ההוא העומד לעד יזכרו ויזהרו לקיים, ומענין הזה היה הגל והמצבה שהעמידו להם יעקב ולבן שכשיבואו עד המקום ההוא ישובו לאחריהם כמ"ש אם אנכי לא אעבור וגו', וגם היתה בו התועלת השנית שאם יעבור אחד מהם הגל והמצבה ידעו בזה שחלל הברית אבל לא היתה התועלת השלישית שיבא גם המשפט על ידם, לכן אמר אלהי אבי אברהם וגו' ישפטו בינינו ובעדות השמים והארץ על ברית התורה לא יתכן התועלת שעל ידם יזכרו דברי הברית ולא יעברו מפני שמה שהאדם רואה אותו תמיד לא יעשה בו הרגשה שבראותם יזהרו לקיים ורק התועלת הוא שעל ידי השמים והארץ ישלם ה' שכר למקיימי דברי הברית ולייסר את העוברים כנ"ל: