תפארת ישראל על סנהדרין א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה | סדר מועד | מסכת סנהדרין

תפארת ישראל על מסכת סנהדרין: א | ב | ג| ד| ה| ו| ז| ח| ט| י| יא | כל המסכת

יכין למשניות: א | ב | ג | ד | ה | ו || בועז

יכין לפרק ראשון[עריכה]

משנה א[עריכה]

א) דיני ממונות כהודאות והלאות, דהיינו שיש עדים שזה הודה או שלוה מפלוני. וכמו כן כתובה, ירושה, או מתנה:

ב) בשלשה נדון ע״י ג׳ דיינים ואפילו הדיוטים, אם יש רק א׳ בהן שיודע סברות בדינין [ח״מ ג׳], וא״צ שיהיו נסמכין בא״י וקיי״ל לכל מילי דשכיח, ויש בו ג״כ הפסד לא׳ א״צ סמוכין [ח״מ א׳]:

ג) גזלות לשלם קרן שגזל או שגנב, או פקדון שכפרו, כל אלו א״צ סמוכין. וי״א דגזילה וגניבה מדלא שכיחי צריכי סמוכין, ולהכי חלקן תנא מבבא דלעיל שא״צ סמוכין, מיהו כשהקרן קיים נגבין גם הנך בלא סמוכין [שם]:

ד) וחבלות בשלשה מיהו בחבלות שיש בהן נזק, צער, פגם ובושת, צריכים סמוכים אבל שבת ורפוי אין צדך סמוכין, וי״א דכולן צריכים סמוכין [שם] וה״ה כופר ושלשים של עבד, ויציאת עבד בראשי אברים, כולן נכללים בחבלות:

ה) נזק אדם שחבל, או שור המועד שהזיק בקרן, שמשלמין נזק שלם, ואע״ג דכבר תנא חבלות, אפ״ה איידי דבעי למתני כפל וד׳ וה', דאינו משלם כפי הזיקו, תנא נמי חצי נזק, שאינו משלם כהזיקו, ואיידי דתנא חצי נזק, הדר תני נמי נזק:

ו) וחצי נזק שור תם שהזיק:

ז) בשלשה סמוכין:

ח) האונס והמפתה שאנס או פיתה בתולה:

ט) והמוציא שם רע באמר אחר נשואין לא מצאתי לבתך בתולים, שזנתה בארוסתה, ונמצא שקרן וענשו אותו מאה כסף:

י) שיש בו דיני נפשות דאם ימצא כדבריו, נסקלת, ור״מ ס״ל שכשיראו השלשה שצריכים לכך, יוסיפו דיינין, וחכמים ס״ל דאם יוסיפו דיינין ותצא זכאי, יבזו להג׳ על שהוסיפו בחנם, או יחשדום שלא ידעו הדין דדיני ממונות בג׳, ועוי״ל עכ״פ כיון שכשתמצא חייבת יצטרך עדות בכ״ג וכיון שכבר העידו בשלשה דמי לחוזרים ומגידים:

משנה ב[עריכה]

יא) מכות מלקות מ׳:

יב) עיבור החודש לקבל עדות שראו הלבנה החדשה, ולומר ביום העיבור, דהיינו ביום השלשים של חודש העבר, מקודש החודש, לעשותו ר״ח:

יג) עיבור השנה דמפני שלשה דברים מעברין השנה שיהיו ב׳ אדרין, [פ'א'ת' סימן] מפני פירות, כשרואין בית דין שפירות האילן לא יתבשלו עדיין קודם עצרת, ולא יוכלו להביא אז בכורים, ויצטרכו הבעלי בתים לחזור ולעלות להביאן, ומפני אביב, כשרואין שהאביב רחוק, שלא תתבשל התבואה בפסח, להביא העומר, והרי כתיב בפסח שיהיה בחודש האביב [שמות י״ג]. ומפני תקופה, כשרואין ב״ד שתקופת החמה שבטבת, תמשך על ט״ז בניסן, ויהיה א״כ הבאת העומר תוך תקופת טבת, או כשרואין שתמשך תקופת החמה שבתמוז, עד אחר סוכות, והרי נקרא חג האסיף, ולכל הנך צריך אומד ב"ד יפה [דגם ימי התקופה, אע״ג דידוע מספר ימיו, עכ״פ יש ג׳ מיני חשבונות בתקופה אם תקופת רב אדא, או תקופת שמואל, או תקופה אמצעית, כמו שנבאר במקום אחר בס"ד להכי צריך אומדנת ב"ד על זה באיזה תקופה יחשבו]:

יד) וגומרין בשבעה ר״ל מושיבין ג׳ להתיעץ אם צריך להושיב ב״ד על כך, ואם יאמרו ב' שא"צ אזלינן בתר רובא, ואין דנין עוד בזה, אבל אם ב' אומרים שצריך אין סומכין עדיין על רוב זה, מדהוא נגד סדר השנים, אלא יוסיפו עוד ב׳, דאולי יסכימו אלו הב׳ להיחיד שלא לעבר, וכל זה מדקשה לשנות מסדר השנים, ומה״ט לא לקחו תחלה מיד ה', ה״ט כדי לדקדק יפה בדבר נגד היחיד וכדתנינן [רפ״ב דחגיגה] אין דורשין בעריות בג׳ וכ״ש בה׳, ואם אמרו אחר כך ג׳ שצריך, מוסיפין עוד ב׳, וכשיסכימו גם הם, מעברין [וטעמיה דמחלקין כך בג' וה' וז', כנגד ברכת כהנים, שיש בפסוק ראשון ג׳ תיבות ובפסוק ב׳ ה׳ תיבות, ובפסוק ג׳ ז׳ תיבות, כדי להזכיר ברכת כהנים על קביעות השנה ופירותיה] ומה״ט גם אם הסכימו כל הג׳ תחלה שצריך ג״כ הוסיפו ב׳ ב׳ רק קמ״ל שסומכין על הרוב שאומרים שאינו צריך ואין סומכין על הרוב שאומרים צריך:

משנה ג[עריכה]

טו) סמיכת זקנים שסומכין הסנהדרין ידיהן על הפר העלם דבר של צבור, וה״ה מנוי הדיין שיהיה סמוך, שאז רשות בידו לדון דיני קנסות בא״י ובח״ל, ג״כ נכלל בלשון סמיכת זקנים, שצריך ג׳, אבל שיסמכו ידיהם על ראשו, אינו מעכב, רק שהסומכים והנסמך צריך שיהיו בא״י בשעת סמיכה, אבל א״צ שיהיו שניהן במקום א׳ [רמב״ם פ״ד מסנהדרין]:

טז) ועריפת עגלה צריך שימדדו ג׳ מהסנהדרין גדולה, אבל העריפה סגי בב׳ מזקני העיר:

יז) החליצה עי' ריש פי״ב דיבמות:

יח) והמאונין יתומה קטנה שהשיאה אמה או אחיה ונתרצית בנשואיה, ואח״כ ממאנת, יוצאת בלי גט, ואינה ממאנת רק עד שתביא ב' שערות אחר י״ב שנה, וה״ה יתומה בחיי אב [עיין יבמות פי״ג] כך דינה [אה״ע קנ״ה]:

יט) בשלשה וקיי״ל דבחליצה צריך לכתחילה שיוסיפו עוד ב׳ לפרסומי מלתא [אה״ע קס״ט ג']. ומיאון סגי בפני ב׳ וי״א דצריכה לכתחילה ג׳ [אה״ע קנ״ה]:

כ) נטע רבעי פירות האילן בשנת ד' שלו, ורוצה לפדותן להעלות דמיהן לירושלים [עי׳ מע״ש פ״ה]:

כא)שאין דמיו ידועין כשרוצה לפדות מעשר שני להעלות דמיהן לירושלים, אם אין דמיהן ידועין, צריך שיאמדום ג׳ כמה שוין, משא״כ נטע רבעי לעולם אין דמיהן ידועין, דהרי רשאי לפחות מהדמים, דמי יציאות ההעלאה:

כב) ההקדשות בפודה הקדש:

כג) הערכין המטלטלין באמר ערך פלוני עלי, דמיו קצובים בתורה [ויקרא כ״ז], רק באין לו מעות ונותן מטלטלין נשומין בג׳:

כד) והקרקעות כשפודה קרקע שהקדיש, או בגובה הערך מקרקע:

כה) ואדם כיוצא בהן באמר דמי פלוני עלי, נותן כפי שווייו למכרו, אז נישום ג״כ ע״י ט' וכהן:

משנה ד[עריכה]

כו) הרובע והנרבע בהמה שרבעה או שנרבעה מאדם:

כז) את האשה ואת הבהמה בבהמה רובעת כתיב מה אשה בכ״ג אף בהמה כן:

כח) ואת הבהמה תהרגו בנרבעת כתיב, דאתקיש נמי לדין האיש:

כט) שור הנסקל שהמית אדם, שהבהמה נסקלת:

ל) והברדלס [לעאפארד] [עי' מ"ש ב"ק פ"א סי' מ"ז]:

לא) והנחש דבהמיתו אדם נסקלין:

לב) כל הקודם להרגן זכה ר"ל הקדים למצוה משום דמועדין להזיק איכא למיחש שאם ימתינו להמיתן יזיקו ביני ביני:

לג) מיתתן בעשרים ושלשה ובנחש מודה לר"א, ובהא פליג את"ק:

משנה ה[עריכה]

לד) את השבט בעבדו ע"ז:

לה) למלחמת הרשות דהיינו כל מלחמה, חוץ ממלחמת ז׳ עממים ומלחמת עמלק:

לו) העיר ירושלים:

לז) העזרות בבית המקדש:

לח) עיר הנדחת דבעבדו כל העיר עבודה זרה או רובה, הורגין כל העובדין ונשיהן וטפם אף שלא עבדו, והעיר וכל שללה נשרפין [עיין לקמן פרק י׳ ורמב"ם פרק ד׳ מע״ז]:

לט) שבעים ואחד כולהו ילפינן בש"ס מקראי, ואעפ"כ נ"ל דיש מהן שהן מדרבנן וקראי רק אסמכתא בעלמא נינהו:

מ) בספר בעיר שבגבול א"י, רק הורגין העובדים ואין שורפין העיר מגזירת הכתוב:

מא) ולא שלש ג' ערים שנדחו ודוקא בקרובים זל״ז תוך י' פרסאות, ובב"ד א':

מב) אחת או שתים ר"ל אפילו שתים שקרובים כל כך שנראין כאחת, אפ״ה עושין:

משנה ו[עריכה]

מג) סנהדרי כך נקרא בלשון לאטיין [ראטהסהעררען בל"א] [ערוך] ובחרו חז"ל במלה זו מדמשמע נמי נטריקון ״שונא הדרת דין״ [לקוטי מהרי"ל]:

מד) שבעים ואחד והיה שם עוד א' ראש לכולן שאינו מן המנין, כמו שנקרא בל"א [פרעזוס], והוא הנקרא מופלא שבב״ד [תוס' דט"ז ב', ותוס' סוכה דנ"א ב' ד"ה והיו], והיינו דתנן רפ״ק דזבחים ובבתרא דידים שמקובל היה מפי ע"ב זקן:

מה) ומשה על גביהן וכתיב ונשאו עמך:

מו) שבעים דדריש אתך בדומין לך מיוחסים ובלי מום, אבל א"צ לישב עמהן בשעת משא ומתן והחליטו הדין ע"פ רובן וכשהם מחצה על מחצה שאלו למשה שהיה המופלא שבב"ד דמודה בהא לת"ק שהיה שם ראש הסנהדרין [כסי׳ מ"ד], רק דלת"ק בימי משרע"ה חשבינן כ"י לקוב"ה לראש הסנהדרין, וכשהסתפקו נמלכו בגבורה, וכמו כן לדורות כשמסופקים נמלכו בראש הסנהדרין, ולר״י*) משה היה ראש הסנהדרין, ולא ישב עמהן, וכמש״ל דבר הקטן, דהיינו שאין בו ספק ישפוטו הם, בלעדיך [ומתורץ קושי׳ רתוסי"ט]:

מז) עדה שופטת ר"ל י' מחייבין:

מח) ועדה מצלת י' מזכין:

מט) לעדה הרעה הזאת במרגלים כתיב שהיו י"ב:

נ) לרעות כלומר כשיהיה בהמחייבים אחד יותר מבהמזכין, דהו"ל רבים לרעות, לא תלך אחר רבים בזה, אלא צריך ב' במחייבים טפי מבהמזכין:

נא) על פי שנים א"כ צריך שיהו כ"ב, כדי שיהיה אפשר שיהיו י״ב מחייבים:

נב) ואין בית דין שקול דהתורה אסרה לעשות בית דין שקול:

נג) מאה ועשרים כ"ג לסנהדרין, וג' שורות של כ"ג כ"ג לפניהן, שכשהוצרכו להוסיף דיינין מוסיפין מאלו, וי' בטלנין שיושבין תמיד בבהמ״ד, וב' סופרים לב״ד לכתוב דברי המזכין והמחייבין, וב' משרתי ב"ד א' להזמין לבעלי דין, וא' להלקות, ב' בעלי דין, וב' עדים, וב' זוממין, וב' זוממי זוממין, וב' גבאי צדקה, ואחד לחלק הצדקה שנגבית בב' ומתחלקת בג', וא' רופא שמקיז דם, ולבלר לכתוב ספרים בשכר, ומלמד תינוקות, שלא יושבת כל אחד ממלאכתו, הרי ק"כ דביש בה כל כך נקראת עיר:

נד) שרי עשרות שיהיה כל א' מסנהדרין שר ודיין על י' הרי כ"ג עשיריות:

בועז לפרק א[עריכה]

אין פירוש לפרק זה