משנה סנהדרין א א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק א · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

דיני ממונות, בשלשה.

גזילות וחבלותג, בשלשה.

נזק וחצי נזק, תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה, בשלשה.

האונס והמפתה והמוציא שם רע, בשלשה, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, מוציא שם רע, בעשרים ושלשה, מפני שיש בו דיני נפשות.

נוסח הרמב"ם

דיני ממונות בשלשה גזילות וחבלות בשלשה נזק וחצי נזק תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמישה האונס והמפתה והמוציא שם רע בשלשה דברי רבי מאיר וחכמים אומרין המוציא שם רע בעשרים ושלשה מפני שיש בו דיני נפשות.

פירוש הרמב"ם

דיני ממונות בשלשה גזילות וחבלות בשלשה כו' - דיני ממונות הם הגזלות והחבלות בלי ספק אלא שדיני ממונות כולם מלבד גזלות והחבלות יתכן לדון בהם שלשה שאינם מומחין ואחד אם הוא מומחה לרבים [וענין מומחה לרבים] שתהיה חכמתו ומעלתו בתורה מפורסמת אצל ההמון כמו שיודעים זה החכמים אשר בחנוהו וקבלו דינו, אבל גזלות וחבלות אין דנין בהם אלא שלשה מומחין ולפיכך חלק המאמר ולא אמר דיני ממונות גזלות וחבלות בשלושה. והוי יודע שלא נקרא בית דין מומחה כדי שיוכל לדון גזלות וחבלות אלא מי שהיה סמוך בא"י מן בית דין שלשם בא"י.

ואמרו נזק וחצי נזק, ואע"פ שנזק [וחצי נזק] מכלל החבלות כי לפי שרצה לדבר בנזקים שמשלם העושה אותם יותר ממה שעבר עליו והם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה, דיבר במה שמשלם המזיק פחות ממה שהזיק והוא חצי נזק וכיוון שזכר חצי נזק זכר נזק שלם ואע"פ שהוא מכלל החבלות.

והואיל ודיבר באלו הקנסות דיבר בשאר הקנסות והם אונס ומפתה ומוציא שם רע, והוא שיטעון טענת בתולים ולא נתבררה טענתו ר"מ אומר יהיה נדון בשלשה, לפי שאינו מחויב אלא מלקות ועונש מה כסף וזה אפשר לדון בשלשה ואם הוצרך לדיני נפשות יוסיפו על השלשה עשרים וחכמים אומרים אין ראוי לעשות כן שמא יצא לעג על השלשה הראשונים שאינן מומחין או שהן פסולין ולפיכך הוסיפו דיינין ורבי מאיר לא היה חושש לזה.

והטעם להיות אלה הדברים בשלשה אנשים הוא מה שאמר רחמנא בדיני ממונות עד אלהים יבא דבר שניהם ואין אלהים פחות משנים ומעיקר דתנו שהדיינים לא יהא מניינם לעולם אלא מנין נפרד רצוני לומר שלא יהיו זוגין כדי שאם נפל ביניהם מחלוקת בדין מן הדינים על כל פנים צריך שיהיו רובם מסכימים על דעת אחת והמיעוט על חלופו ונלך אחר הרוב כמו שציותה התורה בזה שנאמר אחרי רבים להטות ולפיכך לא יהיה ב"ד פחות משלשה, ואין הלכה כרבי מאיר.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

דיני ממונות - דהיינו הודאות והלואות:

בשלשה - הדיוטות. ולא אצרכוהו רבנן לשלשה מומחין א, שלא תנעול דלת בפני לוין, שמא יכפור הלוה ולא ימצא מומחין לכופו לדין אלא יחיד מומחה או שלשה הדיוטות. אבל גזילות וחבלות בשלשה מומחין, דאלהים כתיב בפרשת שומרים ב בואלה המשפטים שלש פעמים. ומינה ילפינן שלשה מומחין:

נזק - אדם או שור המועד שהזיקו דמשלמים נזק שלם:

חצי נזק - שור תם שהזיק. ואע"ג דהיינו חבלות ד, איידי דבעי למיתני תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה שאינו משלם כמו מה שהזיק, שמשלם יותר, תנא נמי חצי נזק שאינו משלם כמו שהזיק שהרי משלם פחות. ואיידי דתנא חצי נזק תנא נמי נזק:

והמוציא שם רע - לא מצאתי לבתך בתולים וענשו אותו מאה כסף:

דיני נפשות - דאם אמת היה הדבר וזנתה תחתיו וסקלוה. ודיני נפשות בעשרים ושלשה כדלקמן. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

משנה סנהדרין, הקדמה

כשהודיע ענין הדינין התחיל לדבר על הדיינין גוזרי הגזירות והדינין ההם. וסידר אחר בבא בתרא סנהדרין. הרמב"ם. וכך כתבו התוספות. ולשון סנהדרין ארמית. נמצא פעמים רבות בתרגום ירושלמי ותרגום כתובים. ולדעת הר"ב בפירוש משנה י"א פרק בתרא דסוטה. לשון עברי הוא והוא שם מורכב שונא הדרת פנים. ושין מתחלף בסמ"ך:

דיני ממונות. פירש הר"ב דהיינו הודאות והלואות. עיין פירושם בריש פ"ח דב"ק:

בשלשה. פירש הר"ב הדיוטות ולא אצרכוהו רבנן לשלשה מומחים וכו'. כלומר אלהים דכתיב גבי שומרים הוי כאילו כתובים גם כן בפרשת אם כסף תלוה. דעירוב פרשיות כתיב כאן. כדאיתא בגמרא. וחכמים הקילו. ולא הצריכוהו וכו'. ומה שכתב הר"ב אלא יחיד מומחה. עיין מ"ש בזה בריש פ"ג:

גזילות וחבלות בשלשה. פירש הר"ב מומחין. דאלהים כתיב בפרשת שומרים. שזה טוענו ששלח יד בפקדונו דהיינו גזילות. אבל לוה ולא שילם לא מקרי גזלן דמלוה להוצאה נתנה. ואלהים משמע לשון שררה ורבנות. כדמתרגמינן ראה נתתיך אלהים לפרעה (שמות ז) לשון רבנות. כל זה מדברי רש"י [במשנה ובגמרא (ב ע"א) סוף ד"ה אי קסבר]. ומ"ש הר"ב דשלשה פעמים כתיב אלהים. ומינה יליף שלשה מומחין חד לגופיה. ותרי לתרי דיינים. ואין בית דין שקול כדפירש הר"ב לקמן [ד"ה ועריפת]. ועיין במשנה דסוף הפרק. מוסיפין עליהם עוד אחד הרי כאן שלשה. כר' יונתן בגמרא [ד' ג' ע"ב]. וכתבו התוספות שצריך לדקדק דהכא לא דרשינן חד למנינא משום דאיצטריך לגופיה. ובמשנה ג' דלקמן דבעינן תשעה וכהן דהיינו י'. משום דעשרה כהנים כתובין בפרשה. [כמ"ש הר"ב במשנה ג' פ"ד דמגילה] ולא אמרינן אין דורשין תחלות. ע"כ. ופירוש מומחה כתב הר"ב בריש פ"ג:

וחבלות. נראה לר"ת דכופר ושלשים של עבד הוי בכלל חבלות אי נמי תני ושייר הני. ושייר נמי יציאת עבד בראשי אברים דקנס הוא. ובעי נמי ג' מומחין. וללישנא קמא לא חשיב הא שיור. דאיכא למימר דפשיטא ליה דהוה בכלל חבלות. אי נמי התנא לא איירי אלא בממון הניתן מיד ליד. תוספות ועיין לקמן:

נזק. כתב הר"ב אדם או שור המועד וכו'. ואע"ג דהיינו חבלות [וכו']. גמרא ופירשו התוספות [ד"ה נזק]. דשור המועד דאמרן לאו דשן ורגל. אלא דקרן. דלא מגבין בבבל שאין מומחין כמ"ש הר"ב בריש פ"ח דב"ק ועיין שם ומדתני לנזק בהדי תשלומי כפל וכו' דאין נגבין אלא ע"י מומחין. שמעינן דאיהו נמי דוקא בנזק שאינו נגבה אלא במומחין. ומ"מ קשיא אמאי שייר לאינך נזקים ועיין לעיל. ומ"ש הר"ב איידי דבעי למיתני תשלומי כפל וכו' תנא נמי חצי נזק וכו'. וכך כתב הרמב"ם. והוי מצי לפרושי דחצי נזק גופיה איצטריך. דתנא ממונא ותנא קנסא. דקיימא לן חצי נזק קנסא. כמ"ש בס"פ קמא דב"ק [ד"ה מה בין]. ובשאר דוכתי. והכי אמרינן בגמרא. ולא אמרו איידי דתשלומי כפל אלא למ"ד פלגא נזקא ממונא:

מפני שיש בו דיני נפשות. ורבי מאיר סבירא ליה שאם יהיה צריך לדיני נפשות. יוסיפו על השלשה. עשרים. וחכמים אומרים אין ראוי לעשות כן. שמא יצא לעג על השלשה הראשונים שאינם מומחים. או שהם פסולים. ולפיכך הוסיפו הדיינים. ור"מ לא היה חושש לזה. כן פירש הרמב"ם מהגמרא [דף ח']. אבל זה שכתב או שהם פסולים לא ידענא מאי קאמר דהא עדיין הם יושבים ודנין עם אלו שהוסיפו עליהם. וא"ת [התנן] בפ"ג משנה ו' דמוסיפין ואין חוששין ללעג. וי"ל דהתם משום הכי מוסיפין לפי שאחד אומר איני יודע ואין כאן לעג שהרי אמת הוא שאחד אומר איני יודע. ובעיבור השנה לקמן במשנה ב' לא קשיא. דתחלת ישיבתן היא כדי להוסיף. והתוספות [ד"ה מש"ה]. מפרשים דחוששין ללעז. אם יוכחשו עידי הבעל ויתחייב מאה כסף ואח"כ יביא עדים ולא יוכחשו ותדין היא בנפשה. ואתו להוציא לעז על הראשונים לומר שלא ידעו לדון. ובנמוקי יוסף האריך בזה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) כלומר דאלהים דכתיב גבי שומרים הוי כאלו כתובים ג"כ בפרשת אם כסף תלוה, דעירוב פרשיות כתוב כאן כדאיתא בגמרא:

(ב) (על הברטנורא) שזה טוענו ששלח יד בפקדונו דהיינו גזילות. אבל לוה ולא שילם לא מקרי גזלן דמלוה להוצאה נתנה. ואלהים משמע לשון שררה ורבנות. תרגום ראה נתתיך אלהים לפרעה. לשון רבנות. רש"י:

(ג) (על המשנה) וחבלות. נראה לר"ת, דכופר ושלשים דעבד וכ"ד ראשי אברים דעבד, בכלל חבלות. ועתוי"ט:

(ד) (על הברטנורא) דשור המועד דאמרן לאו דשן ורגל אלא דקרן דלא מגבין בבבל שאין מומחין. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בעזר אל גדול ונורא. ובס"ד העושה שפטים בעובדי אלהים אחרים. נתחיל מסכת סנהדרין

דיני ממונות:    דהיינו הודאות והלואות עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט פי' הודאות הן שבא לדון בעדי הודאה שמביא עדים שאומרים בפנינו הודה לו. הלואות הן שבא לדון בעדי הלואה שמעידין בפנינו הלוהו. ובברייתא פליג רב וס"ל דדינו ממונות בעי חמשה דיינים כדי שיהא קריבה לדין בחמשה וגמר דין בשלשה. פי' שאם יחלוקו בדין יהיו שלשה רוב ונלך אחריהם ויליף לה מקרא דכתיב אשר ירשיעון אלהים לשון רבים דהיינו תרי ונאמר ג"כ למעלה עד האלהים יבא דבר שניהם מה למטה שנים אף למעלה שנים אין ב"ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד הרי כאן חמשה אבל ונקרב בעל הבית אל האלהים לא חשיב ליה דקסבר אין דורשין תחלות ורבנן ירשיען כתיב לשון יחיד:

[הגהה וכתבו תוס' ז"ל וצריך לדקדק בכל הנהו דלקמן בגמרא קרנת קרנת קרנות לטטפת לטטפת לטטפות ועשרה כהנים דלקמן סי' ג' דדרשי' בגמרא כולהו למניינא ולא אמרינן אין דורשין תחלות ע"כ. ועיין על זה בתוספות זבחים דף ל"ח ע"א]. עוד בפי' רעז"ל אבל גזלות וחבלות בשלשה מומחין ע"כ. אמר המלקט ומשום דחלוקים בדיניהם מש"ה לא תננהו תנא בחד בבא. גזלות כופר דפקדון דמששלח בו יד הוי גזלן וכן החוטף מיד חברו הוי גזלן אבל לוה שלא שילם לא מיקרי גזלן דמלוה להוצאה נותנה:

חבלות החובל בחברו וכו':    ותוס' פירשו כאן וגם בר"פ החובל (בבא קמא ד' פ"ד) די"מ דדוקא גזלות שע"י חבלות קתני הכא דבעינן מומחין כגון דאינצו בי תרי ומחו אהדדי עד שתקף אחד מהם וגזל את חברו דכי ה"ג לא שכיחא טפי ולא עבדינן שליחותייהו ומעשים בכל יום שאנו דנים דיני גזלות אם לא באו על ידי חבלות ע"כ:

תשלומי כפל:    דגניבה דכתיב אם המצא תמצא בידו הגניבה וכו':

תשלומי ד' וה':    דשור או שה וטבחו או מכרו:

בשלשה:    מחק הר"ר יהוסף ז"ל מלת בשלשה מבבא זו. גמרא נזק וחצי נזק וכו' נזק היינו חבלות משום דקבעי למתני ח"נ תנא נמי נזק שלם. ח"נ נמי היינו חבלות תנא ממונא ותנא קנסא הניחא למ"ד פלגא נזקא קנסא אלא למ"ד פלגא נזקא ממונא מא"ל אלא איידי דקבעי למיתני תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' דממון שאינו משתלם בראש הוא תנא נמי ח"נ דממון שאינו משתלם בראש ואיידי דקבעי למיתני ח"נ תנא נמי נזק שלם. וכתבו תוס' ז"ל נזק היינו חבלות לאו בשור שהזיק שור קאמר דהא איתא בהחובל דגובין אותו בבבל ולא בעי מומחין אלא בשור שהזיק אדם והא דקאמר משום דקבעי למיתני ח"נ דלא כר"ע דקאמר אף תם שחבל באדם משלם במותר נ"ש ומיהו נראה דאיירי בכל ענין אף בשור דאזיק שור דהא מסיק בהחובל דהא דגובין בבבל נזקי שור בשור היינו דוקא נזקי שן ורגל דמועדין מתחלתן אבל נזקי קרן אמרינן התם דאין מועד בבבל ע"כ. גמרא שלח ליה רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יעקב ילמדנו רבינו יחיד מומחה דאין דיני קנסות או לא אמר ליה תניתוה:

תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' בשלשה:    מאי שלשה אילימא שלשה הדיוטות הא אמר אבוה דאבוך משמיה דרב אפילו עשרה והן הדיוטות פסולין לדיני קנסות אלא מומחין וקאמר שלשה. ועיין בנמקי יוסף ראש דף רע"ב:

אונס ומפתה:    נערה בתולה חמשים כסף. ואיתה להאי בבא דאונס בירושלמי פ' נערה שנתפתתה. וביד פ"ג דהלכות נערה בתולה סי' ג' ובטור א"ה סוף סי' קע"ז וכתבו תוס' ז"ל הא דלא תנא כופר ושלשים של עבד כדתנן שאר קנסות נראה לר"ת כו' עיין בתוספת יום טוב. וכתוב בנ"י ומיהו אנן אע"ג דלא דיינינן השתא בגזלות וחבלות אלא במידי דשכיחא ואית ביה חסרון כיס כגון מתנות וירושות וגיטין וכתובות הא כתב רב אלפס ז"ל בב"ק דבכל מאי דלא דיינינן השתא מנהג בשתי ישיבות דמשמתינן ליה עד שיפרע לחברו לפי ראות עיניו ע"כ:

מפני שיש בו דיני נפשות:    בגמרא פריך וכי יש בו דיני נפשות מאי הוי השתא מיהא לאו דיני נפשות הוא דליכא עדים ומתרצי לה אמוראי טובא דפלוגתא דר"מ ורבנן בפלוגתא דתנאי אחריני יש מהן במשניות ויש מהן בברייתות ובמסקנא מתרצינן דכ"ע חוששין ללעז פי' אי בשלא הביא עדים הבעל דכ"ע חוששין ללעז פי' דשמא כשיבאו לב"ד ויצא הקול ישמעו עדים ויבאו עדים שזנתה תחתיו ועכשיו אין הבעל יודע ובעי' עשרים ושלשה מעיקרא דשמא יבא לידי נפשות ומדבעינן עשרים ושלשה אפילו ממון בעינן עשרים ושלשה פי' שאם אחר שנתקבצו כ"ג למידן דיני נפשות שאמר הבעל להביא עדים שזנתה תחתיו ולא מצא ונתפזרו להם הדיינים לאתה צורך כגון להקביל פני המלך או למדידת עגלה ערופה ולא נשארו רק שלשה ואמר להם הואיל ואין לי עדים דינו לי מיהת דיני ממונות להפסידה כתובתה דאדם נאמן בכך דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה אין דנין לו דחוששים לכבוד הראשונים ובעינן כולהו אלא מתני' מיירי שהביא עדים וכגון דאתכחוש העדים בבדקות שזה אומר כליו של בועל שחורים וזה אומר לבנים ואמרו הנך סהדי לא היה שם עד אחר דליכא תו למיחש שמא יבאו עדים אחרים שזנתה ולא הוכחשה בחקירות איזה יום ואיזה שעה וכיוצא בהם שהעדים באין על ידיהם לידי הזמה ור"מ סבר הכחשה דבדיקות שמה הכחשה ולא מקטלא הלכך דיני ממונות לבד הוא וסגי בשלשה ורבנן סברי כיון דבחקירה נמצאו מכוונים הכחשה דבדיקות לאו הכחשה היא דלא רמו סהדי אדעתייהו למיבדק כולי האי והוי דיני נפשות ובעינן עשרים ושלשה וקמיפלגי בפלוגתא דבן זכאי ורבנן דתנן לקמן בפ"ה מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים דר"מ אית ליה דבן זכאי ורבנן לית להו דבן זכאי. ונמקי יוסף האריך בריש סוגיא זו ליישב פי' רש"י ור"ת ע"ש. וביד כולה מתני' עד סוף סי' ג' דהלכות סנהדרין ורפי"ו ובטור ח"מ סי' ג':

תפארת ישראל

יכין

א) דיני ממונות כהודאות והלאות, דהיינו שיש עדים שזה הודה או שלוה מפלוני. וכמו כן כתובה, ירושה, או מתנה:

ב) בשלשה נדון ע״י ג׳ דיינים ואפילו הדיוטים, אם יש רק א׳ בהן שיודע סברות בדינין [ח״מ ג׳], וא״צ שיהיו נסמכין בא״י וקיי״ל לכל מילי דשכיח, ויש בו ג״כ הפסד לא׳ א״צ סמוכין [ח״מ א׳]:

ג) גזלות לשלם קרן שגזל או שגנב, או פקדון שכפרו, כל אלו א״צ סמוכין. וי״א דגזילה וגניבה מדלא שכיחי צריכי סמוכין, ולהכי חלקן תנא מבבא דלעיל שא״צ סמוכין, מיהו כשהקרן קיים נגבין גם הנך בלא סמוכין [שם]:

ד) וחבלות בשלשה מיהו בחבלות שיש בהן נזק, צער, פגם ובושת, צריכים סמוכים אבל שבת ורפוי אין צדך סמוכין, וי״א דכולן צריכים סמוכין [שם] וה״ה כופר ושלשים של עבד, ויציאת עבד בראשי אברים, כולן נכללים בחבלות:

ה) נזק אדם שחבל, או שור המועד שהזיק בקרן, שמשלמין נזק שלם, ואע״ג דכבר תנא חבלות, אפ״ה איידי דבעי למתני כפל וד׳ וה', דאינו משלם כפי הזיקו, תנא נמי חצי נזק, שאינו משלם כהזיקו, ואיידי דתנא חצי נזק, הדר תני נמי נזק:

ו) וחצי נזק שור תם שהזיק:

ז) בשלשה סמוכין:

ח) האונס והמפתה שאנס או פיתה בתולה:

ט) והמוציא שם רע באמר אחר נשואין לא מצאתי לבתך בתולים, שזנתה בארוסתה, ונמצא שקרן וענשו אותו מאה כסף:

י) שיש בו דיני נפשות דאם ימצא כדבריו, נסקלת, ור״מ ס״ל שכשיראו השלשה שצריכים לכך, יוסיפו דיינין, וחכמים ס״ל דאם יוסיפו דיינין ותצא זכאי, יבזו להג׳ על שהוסיפו בחנם, או יחשדום שלא ידעו הדין דדיני ממונות בג׳, ועוי״ל עכ״פ כיון שכשתמצא חייבת יצטרך עדות בכ״ג וכיון שכבר העידו בשלשה דמי לחוזרים ומגידים:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

בבלי ב ב  רמב"ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם ה ד  שולחן ערוך חושן משפט יג א