משנה סנהדרין א א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק א · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

דיני ממונות, בשלשה.

גזילות וחבלותג, בשלשה.

נזק וחצי נזק, תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה, בשלשה.

האונס והמפתה והמוציא שם רע, בשלשה, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, מוציא שם רע, בעשרים ושלשה, מפני שיש בו דיני נפשות.

נוסח הרמב"ם

דיני ממונות בשלשה גזילות וחבלות בשלשה נזק וחצי נזק תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמישה האונס והמפתה והמוציא שם רע בשלשה דברי רבי מאיר וחכמים אומרין המוציא שם רע בעשרים ושלשה מפני שיש בו דיני נפשות.

פירוש הרמב"ם

דיני ממונות בשלשה גזילות וחבלות בשלשה כו' - דיני ממונות הם הגזלות והחבלות בלי ספק אלא שדיני ממונות כולם מלבד גזלות והחבלות יתכן לדון בהם שלשה שאינם מומחין ואחד אם הוא מומחה לרבים [וענין מומחה לרבים] שתהיה חכמתו ומעלתו בתורה מפורסמת אצל ההמון כמו שיודעים זה החכמים אשר בחנוהו וקבלו דינו, אבל גזלות וחבלות אין דנין בהם אלא שלשה מומחין ולפיכך חלק המאמר ולא אמר דיני ממונות גזלות וחבלות בשלושה. והוי יודע שלא נקרא בית דין מומחה כדי שיוכל לדון גזלות וחבלות אלא מי שהיה סמוך בא"י מן בית דין שלשם בא"י.

ואמרו נזק וחצי נזק, ואע"פ שנזק [וחצי נזק] מכלל החבלות כי לפי שרצה לדבר בנזקים שמשלם העושה אותם יותר ממה שעבר עליו והם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה, דיבר במה שמשלם המזיק פחות ממה שהזיק והוא חצי נזק וכיוון שזכר חצי נזק זכר נזק שלם ואע"פ שהוא מכלל החבלות.

והואיל ודיבר באלו הקנסות דיבר בשאר הקנסות והם אונס ומפתה ומוציא שם רע, והוא שיטעון טענת בתולים ולא נתבררה טענתו ר"מ אומר יהיה נדון בשלשה, לפי שאינו מחויב אלא מלקות ועונש מה כסף וזה אפשר לדון בשלשה ואם הוצרך לדיני נפשות יוסיפו על השלשה עשרים וחכמים אומרים אין ראוי לעשות כן שמא יצא לעג על השלשה הראשונים שאינן מומחין או שהן פסולין ולפיכך הוסיפו דיינין ורבי מאיר לא היה חושש לזה.

והטעם להיות אלה הדברים בשלשה אנשים הוא מה שאמר רחמנא בדיני ממונות עד אלהים יבא דבר שניהם ואין אלהים פחות משנים ומעיקר דתנו שהדיינים לא יהא מניינם לעולם אלא מנין נפרד רצוני לומר שלא יהיו זוגין כדי שאם נפל ביניהם מחלוקת בדין מן הדינים על כל פנים צריך שיהיו רובם מסכימים על דעת אחת והמיעוט על חלופו ונלך אחר הרוב כמו שציותה התורה בזה שנאמר אחרי רבים להטות ולפיכך לא יהיה ב"ד פחות משלשה, ואין הלכה כרבי מאיר.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

דיני ממונות - דהיינו הודאות והלואות:

בשלשה - הדיוטות. ולא אצרכוהו רבנן לשלשה מומחין א, שלא תנעול דלת בפני לוין, שמא יכפור הלוה ולא ימצא מומחין לכופו לדין אלא יחיד מומחה או שלשה הדיוטות. אבל גזילות וחבלות בשלשה מומחין, דאלהים כתיב בפרשת שומרים ב בואלה המשפטים שלש פעמים. ומינה ילפינן שלשה מומחין:

נזק - אדם או שור המועד שהזיקו דמשלמים נזק שלם:

חצי נזק - שור תם שהזיק. ואע"ג דהיינו חבלות ד, איידי דבעי למיתני תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה שאינו משלם כמו מה שהזיק, שמשלם יותר, תנא נמי חצי נזק שאינו משלם כמו שהזיק שהרי משלם פחות. ואיידי דתנא חצי נזק תנא נמי נזק:

והמוציא שם רע - לא מצאתי לבתך בתולים וענשו אותו מאה כסף:

דיני נפשות - דאם אמת היה הדבר וזנתה תחתיו וסקלוה. ודיני נפשות בעשרים ושלשה כדלקמן. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

משנה סנהדרין, הקדמה

כשהודיע ענין הדינין התחיל לדבר על הדיינין גוזרי הגזירות והדינין ההם. וסידר אחר בבא בתרא סנהדרין. הרמב"ם. וכך כתבו התוספות. ולשון סנהדרין ארמית. נמצא פעמים רבות בתרגום ירושלמי ותרגום כתובים. ולדעת הר"ב בפירוש משנה י"א פרק בתרא דסוטה. לשון עברי הוא והוא שם מורכב שונא הדרת פנים. ושין מתחלף בסמ"ך:

דיני ממונות. פירש הר"ב דהיינו הודאות והלואות. עיין פירושם בריש פ"ח דב"ק:

בשלשה. פירש הר"ב הדיוטות ולא אצרכוהו רבנן לשלשה מומחים וכו'. כלומר אלהים דכתיב גבי שומרים הוי כאילו כתובים גם כן בפרשת אם כסף תלוה. דעירוב פרשיות כתיב כאן. כדאיתא בגמרא. וחכמים הקילו. ולא הצריכוהו וכו'. ומה שכתב הר"ב אלא יחיד מומחה. עיין מ"ש בזה בריש פ"ג:

גזילות וחבלות בשלשה. פירש הר"ב מומחין. דאלהים כתיב בפרשת שומרים. שזה טוענו ששלח יד בפקדונו דהיינו גזילות. אבל לוה ולא שילם לא מקרי גזלן דמלוה להוצאה נתנה. ואלהים משמע לשון שררה ורבנות. כדמתרגמינן ראה נתתיך אלהים לפרעה (שמות ז) לשון רבנות. כל זה מדברי רש"י [במשנה ובגמרא (ב ע"א) סוף ד"ה אי קסבר]. ומ"ש הר"ב דשלשה פעמים כתיב אלהים. ומינה יליף שלשה מומחין חד לגופיה. ותרי לתרי דיינים. ואין בית דין שקול כדפירש הר"ב לקמן [ד"ה ועריפת]. ועיין במשנה דסוף הפרק. מוסיפין עליהם עוד אחד הרי כאן שלשה. כר' יונתן בגמרא [ד' ג' ע"ב]. וכתבו התוספות שצריך לדקדק דהכא לא דרשינן חד למנינא משום דאיצטריך לגופיה. ובמשנה ג' דלקמן דבעינן תשעה וכהן דהיינו י'. משום דעשרה כהנים כתובין בפרשה. [כמ"ש הר"ב במשנה ג' פ"ד דמגילה] ולא אמרינן אין דורשין תחלות. ע"כ. ופירוש מומחה כתב הר"ב בריש פ"ג:

וחבלות. נראה לר"ת דכופר ושלשים של עבד הוי בכלל חבלות אי נמי תני ושייר הני. ושייר נמי יציאת עבד בראשי אברים דקנס הוא. ובעי נמי ג' מומחין. וללישנא קמא לא חשיב הא שיור. דאיכא למימר דפשיטא ליה דהוה בכלל חבלות. אי נמי התנא לא איירי אלא בממון הניתן מיד ליד. תוספות ועיין לקמן:

נזק. כתב הר"ב אדם או שור המועד וכו'. ואע"ג דהיינו חבלות [וכו']. גמרא ופירשו התוספות [ד"ה נזק]. דשור המועד דאמרן לאו דשן ורגל. אלא דקרן. דלא מגבין בבבל שאין מומחין כמ"ש הר"ב בריש פ"ח דב"ק ועיין שם ומדתני לנזק בהדי תשלומי כפל וכו' דאין נגבין אלא ע"י מומחין. שמעינן דאיהו נמי דוקא בנזק שאינו נגבה אלא במומחין. ומ"מ קשיא אמאי שייר לאינך נזקים ועיין לעיל. ומ"ש הר"ב איידי דבעי למיתני תשלומי כפל וכו' תנא נמי חצי נזק וכו'. וכך כתב הרמב"ם. והוי מצי לפרושי דחצי נזק גופיה איצטריך. דתנא ממונא ותנא קנסא. דקיימא לן חצי נזק קנסא. כמ"ש בס"פ קמא דב"ק [ד"ה מה בין]. ובשאר דוכתי. והכי אמרינן בגמרא. ולא אמרו איידי דתשלומי כפל אלא למ"ד פלגא נזקא ממונא:

מפני שיש בו דיני נפשות. ורבי מאיר סבירא ליה שאם יהיה צריך לדיני נפשות. יוסיפו על השלשה. עשרים. וחכמים אומרים אין ראוי לעשות כן. שמא יצא לעג על השלשה הראשונים שאינם מומחים. או שהם פסולים. ולפיכך הוסיפו הדיינים. ור"מ לא היה חושש לזה. כן פירש הרמב"ם מהגמרא [דף ח']. אבל זה שכתב או שהם פסולים לא ידענא מאי קאמר דהא עדיין הם יושבים ודנין עם אלו שהוסיפו עליהם. וא"ת [התנן] בפ"ג משנה ו' דמוסיפין ואין חוששין ללעג. וי"ל דהתם משום הכי מוסיפין לפי שאחד אומר איני יודע ואין כאן לעג שהרי אמת הוא שאחד אומר איני יודע. ובעיבור השנה לקמן במשנה ב' לא קשיא. דתחלת ישיבתן היא כדי להוסיף. והתוספות [ד"ה מש"ה]. מפרשים דחוששין ללעז. אם יוכחשו עידי הבעל ויתחייב מאה כסף ואח"כ יביא עדים ולא יוכחשו ותדין היא בנפשה. ואתו להוציא לעז על הראשונים לומר שלא ידעו לדון. ובנמוקי יוסף האריך בזה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) כלומר דאלהים דכתיב גבי שומרים הוי כאלו כתובים ג"כ בפרשת אם כסף תלוה, דעירוב פרשיות כתוב כאן כדאיתא בגמרא:

(ב) (על הברטנורא) שזה טוענו ששלח יד בפקדונו דהיינו גזילות. אבל לוה ולא שילם לא מקרי גזלן דמלוה להוצאה נתנה. ואלהים משמע לשון שררה ורבנות. תרגום ראה נתתיך אלהים לפרעה. לשון רבנות. רש"י:

(ג) (על המשנה) וחבלות. נראה לר"ת, דכופר ושלשים דעבד וכ"ד ראשי אברים דעבד, בכלל חבלות. ועתוי"ט:

(ד) (על הברטנורא) דשור המועד דאמרן לאו דשן ורגל אלא דקרן דלא מגבין בבבל שאין מומחין. ועתוי"ט:

תפארת ישראל

יכין

א) דיני ממונות כהודאות והלאות, דהיינו שיש עדים שזה הודה או שלוה מפלוני. וכמו כן כתובה, ירושה, או מתנה:

ב) בשלשה נדון ע״י ג׳ דיינים ואפילו הדיוטים, אם יש רק א׳ בהן שיודע סברות בדינין [ח״מ ג׳], וא״צ שיהיו נסמכין בא״י וקיי״ל לכל מילי דשכיח, ויש בו ג״כ הפסד לא׳ א״צ סמוכין [ח״מ א׳]:

ג) גזלות לשלם קרן שגזל או שגנב, או פקדון שכפרו, כל אלו א״צ סמוכין. וי״א דגזילה וגניבה מדלא שכיחי צריכי סמוכין, ולהכי חלקן תנא מבבא דלעיל שא״צ סמוכין, מיהו כשהקרן קיים נגבין גם הנך בלא סמוכין [שם]:

ד) וחבלות בשלשה מיהו בחבלות שיש בהן נזק, צער, פגם ובושת, צריכים סמוכים אבל שבת ורפוי אין צדך סמוכין, וי״א דכולן צריכים סמוכין [שם] וה״ה כופר ושלשים של עבד, ויציאת עבד בראשי אברים, כולן נכללים בחבלות:

ה) נזק אדם שחבל, או שור המועד שהזיק בקרן, שמשלמין נזק שלם, ואע״ג דכבר תנא חבלות, אפ״ה איידי דבעי למתני כפל וד׳ וה', דאינו משלם כפי הזיקו, תנא נמי חצי נזק, שאינו משלם כהזיקו, ואיידי דתנא חצי נזק, הדר תני נמי נזק:

ו) וחצי נזק שור תם שהזיק:

ז) בשלשה סמוכין:

ח) האונס והמפתה שאנס או פיתה בתולה:

ט) והמוציא שם רע באמר אחר נשואין לא מצאתי לבתך בתולים, שזנתה בארוסתה, ונמצא שקרן וענשו אותו מאה כסף:

י) שיש בו דיני נפשות דאם ימצא כדבריו, נסקלת, ור״מ ס״ל שכשיראו השלשה שצריכים לכך, יוסיפו דיינין, וחכמים ס״ל דאם יוסיפו דיינין ותצא זכאי, יבזו להג׳ על שהוסיפו בחנם, או יחשדום שלא ידעו הדין דדיני ממונות בג׳, ועוי״ל עכ״פ כיון שכשתמצא חייבת יצטרך עדות בכ״ג וכיון שכבר העידו בשלשה דמי לחוזרים ומגידים:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים

בבלי ב ב  רמב"ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם ה ד  שולחן ערוך חושן משפט יג א