משנה סנהדרין א רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) דיני ממונות - בשלשה.

גזילות, וחבלות - בשלשה.

נזק, וחצי נזק,

תשלומי כפל, ותשלומי ארבעה וחמישה,

האונס, והמפתה, והמוציא שם רע -

בשלשה - דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרין: המוציא שם רע - בעשרים ושלשה, מפני שיש בו דיני נפשות.

(ב) מכות - בשלשה.

עיבור החודש - בשלשה.

עיבור השנה -

בשלשה - דברי רבי מאיר.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:

בשלשה - מתחילין,

בחמישה - נושאין ונותנין,

וגומרין - בשבעה.

ואם גמרו בשלשה - מעוברת.

(ג) סמיכת זקנים, ועריפת העגלה -

בשלשה - דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר: בחמישה.

חליצה, ומיאונין - בשלשה.

ההקדשות - בשלשה.

נטע רבעי, ומעשר שני שאין דמיו ידועין - בשלשה.

הערכים המיטלטלים - בשלשה.

רבי יהודה אומר: ואחד מהן - כוהן.

ובקרקעות - תשעה, וכוהן.

ואדם - כיוצא בהן.

(ד) דיני נפשות - בעשרים ושלשה.

והרובע, והנרבע - בעשרים ושלשה,

שנאמר: "והרגת את האשה, ואת הבהמה" (ויקרא כ טז),

ואומר: "ואת הבהמה תהרוגו" (ויקרא כ טו).

שור הנסקל - בעשרים ושלשה,

שנאמר: "השור יסקל, וגם בעליו יומת" (שמות כא כט),

כמיתת הבעלים - כן מיתת השור.

הארי, והדוב, והנמר, והברדלס, והנחש,

מיתתן - בעשרים ושלשה.

רבי אליעזר אומר: כל הקודם להורגן - זכה.

רבי עקיבה אומר: מיתתן - בעשרים ושלשה.

(ה) אין דנין, לא את השבט, ולא את נביא השקר, ולא את כוהן גדול -

אלא בבית דין של שבעים ואחד.

אין מוציאין למלחמת הרשות - אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.

אין עושין סנהדריות לשבטים - אלא בבית דין של שבעים ואחד.

אין מוסיפין על העיר, ועל העזרות - אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.

אין עושין עיר הנידחת - אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.

ואין עושין עיר הנידחת - בספר.

ולא - שלש עיר הנידחת.

אבל עושין אחת, או שתים.

(ו) סנהדרי גדולה - היתה של שבעים ואחד.

וקטנה - של עשרים ושלשה.

מנין לגדולה - שהיא של שבעים ואחד?

שנאמר: "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל" (במדבר יא טז),

ומשה על גביהן - הרי שבעים ואחד.

רבי יהודה אומר: שבעים.

ומנין לקטנה - שהיא של עשרים ושלשה?

שנאמר: "ושפטו העדה", "והצילו העדה" (במדבר לה כד-כה),

עדה שופטת, ועדה מצלת - הרי עשרים,

ומנין לעדה - שהיא עשרה?

שנאמר: "עד מתי לעדה הרעה" (במדבר יד כז) - יצאו יהושע וכלב,

ומנין להביא עוד שלשה?

ממשמע שנאמר: "לא תהיה אחרי רבים לרעות" (שמות כג ב), שומע אני שאומר היה עמהם לטובה,

אם כן למה נאמר: "אחרי רבים להטות" (שם),

לא כהטותך לטובה, הטותך לרעה -

הטותך לטובה - על פי אחד,

ולרעה - על פי שנים,

אין בית דין שקול, מוסיף עליהם עוד אחד - הרי עשרים ושלשה.

וכמה יהא בעיר, ותהא ראויה לסנהדרין? - מאה ועשרים.

רבי נחמיה אומר: מאתים ושלשים - כדי שרי עשרות.

הדף הראשי של משנה סנהדרין א

משנה סנהדרין, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב