מלאכת שלמה על סנהדרין א

מלאכת שלמה · על סנהדרין · א · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

בעזר אל גדול ונורא. ובס"ד העושה שפטים בעובדי אלהים אחרים. נתחיל מסכת סנהדרין

דיני ממונות:    דהיינו הודאות והלואות עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט פי' הודאות הן שבא לדון בעדי הודאה שמביא עדים שאומרים בפנינו הודה לו. הלואות הן שבא לדון בעדי הלואה שמעידין בפנינו הלוהו. ובברייתא פליג רב וס"ל דדינו ממונות בעי חמשה דיינים כדי שיהא קריבה לדין בחמשה וגמר דין בשלשה. פי' שאם יחלוקו בדין יהיו שלשה רוב ונלך אחריהם ויליף לה מקרא דכתיב אשר ירשיעון אלהים לשון רבים דהיינו תרי ונאמר ג"כ למעלה עד האלהים יבא דבר שניהם מה למטה שנים אף למעלה שנים אין ב"ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד הרי כאן חמשה אבל ונקרב בעל הבית אל האלהים לא חשיב ליה דקסבר אין דורשין תחלות ורבנן ירשיען כתיב לשון יחיד:

[הגהה וכתבו תוס' ז"ל וצריך לדקדק בכל הנהו דלקמן בגמרא קרנת קרנת קרנות לטטפת לטטפת לטטפות ועשרה כהנים דלקמן סי' ג' דדרשי' בגמרא כולהו למניינא ולא אמרינן אין דורשין תחלות ע"כ. ועיין על זה בתוספות זבחים דף ל"ח ע"א]. עוד בפי' רעז"ל אבל גזלות וחבלות בשלשה מומחין ע"כ. אמר המלקט ומשום דחלוקים בדיניהם מש"ה לא תננהו תנא בחד בבא. גזלות כופר דפקדון דמששלח בו יד הוי גזלן וכן החוטף מיד חברו הוי גזלן אבל לוה שלא שילם לא מיקרי גזלן דמלוה להוצאה נותנה:

חבלות החובל בחברו וכו':    ותוס' פירשו כאן וגם בר"פ החובל (בבא קמא ד' פ"ד) די"מ דדוקא גזלות שע"י חבלות קתני הכא דבעינן מומחין כגון דאינצו בי תרי ומחו אהדדי עד שתקף אחד מהם וגזל את חברו דכי ה"ג לא שכיחא טפי ולא עבדינן שליחותייהו ומעשים בכל יום שאנו דנים דיני גזלות אם לא באו על ידי חבלות ע"כ:

תשלומי כפל:    דגניבה דכתיב אם המצא תמצא בידו הגניבה וכו':

תשלומי ד' וה':    דשור או שה וטבחו או מכרו:

בשלשה:    מחק הר"ר יהוסף ז"ל מלת בשלשה מבבא זו. גמרא נזק וחצי נזק וכו' נזק היינו חבלות משום דקבעי למתני ח"נ תנא נמי נזק שלם. ח"נ נמי היינו חבלות תנא ממונא ותנא קנסא הניחא למ"ד פלגא נזקא קנסא אלא למ"ד פלגא נזקא ממונא מא"ל אלא איידי דקבעי למיתני תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' דממון שאינו משתלם בראש הוא תנא נמי ח"נ דממון שאינו משתלם בראש ואיידי דקבעי למיתני ח"נ תנא נמי נזק שלם. וכתבו תוס' ז"ל נזק היינו חבלות לאו בשור שהזיק שור קאמר דהא איתא בהחובל דגובין אותו בבבל ולא בעי מומחין אלא בשור שהזיק אדם והא דקאמר משום דקבעי למיתני ח"נ דלא כר"ע דקאמר אף תם שחבל באדם משלם במותר נ"ש ומיהו נראה דאיירי בכל ענין אף בשור דאזיק שור דהא מסיק בהחובל דהא דגובין בבבל נזקי שור בשור היינו דוקא נזקי שן ורגל דמועדין מתחלתן אבל נזקי קרן אמרינן התם דאין מועד בבבל ע"כ. גמרא שלח ליה רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יעקב ילמדנו רבינו יחיד מומחה דאין דיני קנסות או לא אמר ליה תניתוה:

תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' בשלשה:    מאי שלשה אילימא שלשה הדיוטות הא אמר אבוה דאבוך משמיה דרב אפילו עשרה והן הדיוטות פסולין לדיני קנסות אלא מומחין וקאמר שלשה. ועיין בנמקי יוסף ראש דף רע"ב:

אונס ומפתה:    נערה בתולה חמשים כסף. ואיתה להאי בבא דאונס בירושלמי פ' נערה שנתפתתה. וביד פ"ג דהלכות נערה בתולה סי' ג' ובטור א"ה סוף סי' קע"ז וכתבו תוס' ז"ל הא דלא תנא כופר ושלשים של עבד כדתנן שאר קנסות נראה לר"ת כו' עיין בתוספת יום טוב. וכתוב בנ"י ומיהו אנן אע"ג דלא דיינינן השתא בגזלות וחבלות אלא במידי דשכיחא ואית ביה חסרון כיס כגון מתנות וירושות וגיטין וכתובות הא כתב רב אלפס ז"ל בב"ק דבכל מאי דלא דיינינן השתא מנהג בשתי ישיבות דמשמתינן ליה עד שיפרע לחברו לפי ראות עיניו ע"כ:

מפני שיש בו דיני נפשות:    בגמרא פריך וכי יש בו דיני נפשות מאי הוי השתא מיהא לאו דיני נפשות הוא דליכא עדים ומתרצי לה אמוראי טובא דפלוגתא דר"מ ורבנן בפלוגתא דתנאי אחריני יש מהן במשניות ויש מהן בברייתות ובמסקנא מתרצינן דכ"ע חוששין ללעז פי' אי בשלא הביא עדים הבעל דכ"ע חוששין ללעז פי' דשמא כשיבאו לב"ד ויצא הקול ישמעו עדים ויבאו עדים שזנתה תחתיו ועכשיו אין הבעל יודע ובעי' עשרים ושלשה מעיקרא דשמא יבא לידי נפשות ומדבעינן עשרים ושלשה אפילו ממון בעינן עשרים ושלשה פי' שאם אחר שנתקבצו כ"ג למידן דיני נפשות שאמר הבעל להביא עדים שזנתה תחתיו ולא מצא ונתפזרו להם הדיינים לאתה צורך כגון להקביל פני המלך או למדידת עגלה ערופה ולא נשארו רק שלשה ואמר להם הואיל ואין לי עדים דינו לי מיהת דיני ממונות להפסידה כתובתה דאדם נאמן בכך דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה אין דנין לו דחוששים לכבוד הראשונים ובעינן כולהו אלא מתני' מיירי שהביא עדים וכגון דאתכחוש העדים בבדקות שזה אומר כליו של בועל שחורים וזה אומר לבנים ואמרו הנך סהדי לא היה שם עד אחר דליכא תו למיחש שמא יבאו עדים אחרים שזנתה ולא הוכחשה בחקירות איזה יום ואיזה שעה וכיוצא בהם שהעדים באין על ידיהם לידי הזמה ור"מ סבר הכחשה דבדיקות שמה הכחשה ולא מקטלא הלכך דיני ממונות לבד הוא וסגי בשלשה ורבנן סברי כיון דבחקירה נמצאו מכוונים הכחשה דבדיקות לאו הכחשה היא דלא רמו סהדי אדעתייהו למיבדק כולי האי והוי דיני נפשות ובעינן עשרים ושלשה וקמיפלגי בפלוגתא דבן זכאי ורבנן דתנן לקמן בפ"ה מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים דר"מ אית ליה דבן זכאי ורבנן לית להו דבן זכאי. ונמקי יוסף האריך בריש סוגיא זו ליישב פי' רש"י ור"ת ע"ש. וביד כולה מתני' עד סוף סי' ג' דהלכות סנהדרין ורפי"ו ובטור ח"מ סי' ג':

משנה ב

מכות בשלשה:    פרק הנחנקים (סנהדרין דף פ"ז) ובפירקין דף ט':

בעשרים ושלשה:    ירושלמי ובבלי ר' אבהו אמר מכות בכ"ג שפעמים שמת ממכותיו והרי יש בו דיני נפשות. וכתב הר"ר יהוסף ז"ל משום ר' ישמעאל אמרו בעשרים ושלשה לא מצאתי בכל הספרים:

עבור החדש בשלשה רשב"ג אומר וכו':    ירושלמי ובבלי בר קפרא שמע כולהון מהדא יברכך ה' וישמרך מכאן שמתחלין בשלשה. יאר ה' פניו אליך ויחונך מכאן שנושאין ונותנין בחמשה. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום מכאן שגומרין בשבעה. ר' יהושע בן לוי שמע מהכא ויקח רב טבחים את שלשה שומרי הסף מכאן שמתחילין בשלשה. וחמשה אנשים מרואי פני המלך מכאן שנושאין ונותנין בחמשה ושבעה אנשים מרואי פני המלך מכאן שגומרין בשבעה. א"ר יונתן מכאן לסנהדרין גדולה של כל ישראל ויקח שר הטבחים את שריה כהן הראש ואת צפניה וכו' הרי שנים ושבעה אנשים מרואי פני המלך הרי ט' וששים איש מעם הארץ הרי שבעים חסר אחד ומן העיר סריס אחד הרי שבעים. ואית תנאי שבעים ואחד ויקח רב טבחים את שלשה שומרי הסף ושבעה מרואי פני המלך וששים איש מעם הארץ ומן העיר לקח סריס אחד הרי שבעים ואחד ע"כ:

עבור החדש:    בת"כ פרשה ט' דפרשת אמור. ובגמרא דייקינן חישוב חדש לא קתני דנימא שצריך שלשה לחשוב אם יעברו את החדש דבחושבנא תליא מילתא אע"פ שצריך לעברו משום ירקייא ומשום מתייא אפ"ה חושבנא בעי כדתנן במס' ערכין אין פוחתין מד' חדשים וכו' קדוש נמי לא קתני דנימא דצריך שלשה לקבל עדות החדש מפי העדים ולומר מקודש החדש אלא עיבור החדש קתני דמשמע שצריך שלשה לומר מעובר וקשה אמירה זו למה לא ליקדשוה ביום שלשים וממילא כי מקדשינן ליה למחר מיעבר החדש שעבר דיום שלשים בתריה שדינן ליה ומשני אביי תני קדוש החדש והכי תניא נמי בהדיא בברייתא קדוש החדש ועבור שנה בשלשה דברי ר"מ והכי תריץ נמי בירושלמי. ורבא אקשי עליה דאביי דדרך תנא לטעות בגרסא ולחסור תיבה אחת ע"י שכחה אבל אין נחלף לתנא בין גרסת קדוש לגרסת עבור אלא אמר רבא הכי קתני קדוש ביום עבור בשלשה אחר עיבור ליכא קדוש פי' קדוש ביום עבור כגון בחדש חסר שעבר צריך שלשה לקדש ר"ת הבא ביום שלשים לחדש שעבר אבל לאחר עיבור פי' אם עשו חדש שעבר מלא וקבעו ר"ח ביום שלשים ואחד אין אומרים בו מקודש מקודש ור' אלעזר ב"ר צדוק היא דאמר בפ' שני דר"ה אם לא נראה בזמנו דהיינו ביום שלשים אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים ורב נחמן אוקי לה אליבא דפלימו דאמר אפכא בזמנו אין מקדשין אותו שאין צריך לעשות חזוק לדבר שהרי בזמנו בא שלא בזמנו מקדשין אותו והכי קתני קדוש אחר עיבור בשלשה ביום עיבור ליכא קדוש ורב אשי אמר לעולם חישוב קתני פי' לחשב אם יעברו את החדש דבחושבנא תליא מילתא דצריך לחשב תולדות הלבנה שאם תקדים שלשה ימים או שנים לקביעות החדש לא מעברינן ליה דתמהי בה אינשי ומאי עיבור חישוב דעיבור ואיידי דקבעי למיתני עיבור שנה תנא נמי עיבור החדש דגבי שנה לא סגי דלא ליתני עיבור דאמירה בעי שיקדשו אדר שני לשם אדר דאי שתקי ממילא לשם ניסן מיקבע ומתני' הכי דייקינן מינה חישוב חדש אין קדוש חדש לא דלא צריך לקדושי לא חדש מלא ולא חדש חסר כר' אליעזר דאמר בברייתא בין בזמנו בין שלא בזמנו אין מקדשין אותו דאמר קרא וקדשתם את שנת החמשים שנה שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים נמצא ששלשה מחלוקות בדבר ר"א ב"ר צדוק סבר בזמנו מקדשי' שלא בזמנו אין מקדשין ופלימו ס"ל אפכא ור' אליעזר ס"ל בין בזמנו בין שלא בזמנו אין מקדשין אותו:

בשלשה מתחילין וכו':    ביד פ"ד דהלכות קדה"ח סי' ט' י':

משנה ג

סמיכת זקנים וכו':    ר"פ מצות חליצה וירושלמי פ' עגלה ערופה ובפירקין ד' ג' וביד פ"ג דהלכות מעשה הקרבנות סי' י' ובפ"ד דהלכות סנהדרין סי' ג'. ובגמרא בברייתא יליף לה ר"ש מדכתיב גבי סמיכה זקני שנים ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד הרי כאן שלשה ור' יהודה דריש וסמכו שנים זקני שנים ואין ב"ד שקול מוסיפים עליהם עוד אחד הרי כאן חמשה וכדפי' רעז"ל. ועיין במ"ש ר"פ עגלה ערופה:

עריפת העגלה:    אין הכוונה על המדידות כמו ששנינו בפ' עגלה ערופה וכתבוהו התוס'. ועיין עוד במ"ש שם ר"פ עגלה ערופה דמתני' דלא כר"א בן יעקב:

חליצה ומיאונים בשלשה:    בפי' רעז"ל וביבמות מוכח וכו'. אמר המלקט שם ר"פ מצות חליצה ברייתא ור"פ ב"ש דף ק"ז ר' יוסי ב"ר יהודה ור' אלעזר ב"ר יוסי מכשירין בשנים ואמר רב נחמן הלכה כאותו הזוג:

נטע רבעי ומעשר שני שאין דמיו ידועין:    בפ' בתרא דמסכת מעשר שנו פי' רבינו שמשון ז"ל דאין דמיו ידועים לאו אנטע רבעי קאי משום דכולהו נטע רבעי אין דמיהם ידועים דמצריך לפחות היציאה כדקתני התם אלא קאי אמעשר שני לחוד וכן כתבו תוס' ז"ל דלא קאי אנטע רבעי וכן מוכח מן הברייתא דמייתי בגמרא דקתני איזהו מעשר שני שאין דמיו ידועין אבל רבעי לא קתני והיינו טעמא דמתוך שאדם להוט לאכול פירות נטיעה זו חיישינן אפילו בדמיו ידועין ומיהו בזמן הזה שאין מחללין בשוויין לא בעי שלשה עכ"ל ז"ל:

ההקדשות בשלשה:    גמרא מתני' דלא כר' אליעזר בן יעקב דאמר אפי' צנורא של הקדש צריכה עשרה בני אדם לפדותה דס"ל כשמואל שנכתוב בסמוך בקרקעות וה"ה לכל הקדשות ולרבנן דבעו שלשה לא אתפרש לתלמודא טעמייהו מנא להו דסגי בשלשה:

הערכין המטלטלין וכו':    ירושלמי פ' הקורא עומד ד' ע"ה:

תשעה וכהן:    בגמ' מפרש לה שמואל משום דעשרה כהנים כתובים בפרשה שלשה בפרשת ערכין שהיא ראשונה ושלשה בפדיון בהמה וד' בקרקעות חד לגופיה הנך הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות דאפילו ט' ישראל ואחד כהן ועיין במ"ש בפ' בתרא דמגלה סי' ג' ועיין במ"ש לעיל ריש פרקי' בהגהה:

ואדם:    כיוצא בהן שמין אותו כעבד הנמכר בשוק ועבד איתקש לקרקעות:

הערכין המטלטלין:    גמרא מאי ערכין המטלטלין אמר רב גידל אמר רב באומר ערך כלי זה עלי דאמר רב גידל אמר רב האומר ערך כלי זה עלי נותן דמיו מ"ט אדם יודע שאין ערך לכלי וגמר ואמר לשם דמים מש"ה נותן דמיו האי ערכין המטלטלין ערכין של מטלטלין מיבעי ליה דערכין המטלטלין משמע שהערכין מיטלטלין תֵנִי ערכין של מטלטלין. רב חסדא אמר אבימי במתפיס מטלטלין לערכין פי' שאמר ערכי עלי ונתחייב ערך הקצוב לפי שניו והיה לו מטלטלין ואמר הרי אלו לערכי וחלה עליהן קדושה ובא לפדותן צריך שלשה להוציאן מיד הקדש האי ערכין המטלטלין ערכין של מטלטלין מיבעי ליה תני מטלטלין של ערכין ר' אבהו אמר באומר ערכי עלי: [הגהה כך נראה שגרס לה נמי בירושלמי]. בא כהן לגבות ממנו מטלטלין בשלשה קרקעות בעשרה א"ל רב אחא מדפתי בשלמא לאפוקי מהקדש כגון דרב גידל ודרב חסדא הוא דבעי שלשה דכיון דחל עליו הקדש לא ניפוק עד שיפדנו בשוויו אלא לעיולי להקדש כגון דר' אבהו שלשה למה לי אלא סברא הוא מה לי עיולי מה לי אפוקי אפוקי למה לי דילמא טעי עיולי נמי דילמא טעי:

ר' יהודה אומר אחד מהן כהן:    א"ל רב פפא לאביי בשלמא לר' יהודה היינו דכתיב כהן אלא לרבנן כהן למה להו קשיא:

משנה ד

הרובע והנרבע בעשרים ושלשה:    בגמרא פריך קא פסיק ותני ל"ש שור שרבע אדם זכר ול"ש שור שרבע אשה נקבה בשלמא רובע נקבה דכתיב והרגת את האשה ואת הבהמה אלא רובע זכר מנלן ומשני דכתיב כל שוכב עם בהמה מות יומת דאם אינו ענין לשוכב דהא קרא אחרינא כתיב איש אשר יתן שכבתו וגו' תנהו ענין לנשכב ומביא בהמה עליו ומדאפקיה רחמנא בלשון שוכב לאשמועינן דנידון כשוכב מה בא על הבהמה הוא והיא בעשרים ושלשה כדילפינן מואת הבהמה תהרוגו דאיתקש לאדם אף מביא בהמה עליו שניהם בעשרים ושלשה. בפי' רעז"ל לשון ראשון צריך להגיה ואתקש בהמה לאשה וכו' וז"ל רש"י ז"ל הרובע והנרבע שור שרבע אשה ובהמה שנרבעה לאיש נדונת הבהמה ליסקל בעשרים ושלשה כאדם הרובע דאיתקוש להדדי והרגת את האשה ואת הבהמה היינו רובע ואיתקש בהמה לאשה מה אשה בכ"ג אף בהמה בכ"ג ואומר ואת הבהמה תהרגו בנרבע כתיב ע"כ:

כמיתת הבעלים כך מיתת השור:    דאי אתא קרא לאשמועינן דבעליו חייב מיתה ליכתוב השור יסקל וגם בעליו ולישתוק דהא ליכא לספוקי דאיהו נמי בסקילה דהשתא קטל איהו גופיה בחנק ממונו בסקילה אלא ודאי כדדרשינן ובמסקנא אמר חזקיה דאי אפשר לומר דקרא כפשטיה לחייב מיתה לבעליו דהא אמר קרא מות יומת המכה רוצח הוא על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הורגו על רציחת שורו אמנם פי' יותר החכם הר"ר משה נגארה ז"ל בפ' משפטים [בספרו לקח טוב על התורה (שנדפס בקושטאנדינא שנת של"א) בפסוק כי יגח שור איש וגו' קחנו משם]:

ר' אליעזר אומר וכו':    אומר ר"ת דהכא גרסינן ר' אליעזר שהוא קודם ר' עקיבא ובפ"ק דב"ק גרסינן ר' אלעזר:

זכה:    פי' צדקה עשה אבל הנאה אפילו מעורן אסור דכיון שהמיתו שוינהו רבנן כמאן דגמר דינייהו ואיסורי הנאה נינהו:

ר' עקיבא אומר מיתתן בכ"ג:    מפרש בגמרא דלר"ע הנחש כל הקודם להורגו זכה דהתנן פ"ק דב"ק דנחש מועד לעולם לכ"ע:

משנה ה

אין דנין לא את השבט וכו':    ר"פ כ"ג ותוס' ר"פ ידיעות הטומאה ותוס' פ"ק דסוטה דף ז' הקשו דאמאי לא תני להו לסוטה וזקן ממרא הכא בהדי דהוו בב"ד של ע"א דגבי סוטה נמי תנן התם היו מעלים אותה לבית דין הגדול שבירושלים וכו' ויש לומר משום דנֶמֶר של סוטה וזקן ממרא לא היה בבית דין של ע"א ע"כ:

ולא את נביא השקר:    ובגמרא פריך וליהדר זקן ממרא ונגמר (קטליה בסנהדרי גדולה) הזדה הזדה מנביא השקר דהא בקטלא דתרוייהו כתיב הזדה בנביא השקר כתיב אך הנביא אשר יזיד ובזקן ממרא כתיב והאיש אשר יעשה בזדון ונימא מה נביא בסנהדרי גדולה דהא גמר מהמראת זקן אף מיתת זקן בסנהדרי גדולה וניתני במתני' ולא את זקן ממרא אלא בב"ד של ע"א ומשני תנא דבר דבר גמיר אבל הזדה הזדה לא גמיר ואין אדם דן ג"ש אא"כ קבלה מרבו. ביד בפ"ה דהלכות עבודה זרה סי' ט':

אלא בב"ד של ע"א:    כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל אכן בשאר הבבות נראה עיקר לגרוס על פי ב"ד:

ואין מוציאין למלחמת וכו':    בפכ"ג דן ד' כ' וביד בפ"ה דהלכות מלכים סי' ב'. וביד בפ"ה דהלכות כלי המקדש סי' ח':

אין מוציאין למלחמת הרשות אלא ע"פ ב"ד של ע"א:    שהרי מצינו שכשהיו אומרים לדוד עמך ישראל צריכין פרנסה [א"ל לכו והתפרנסו] זה מזה [א"ל] אין הקומץ משביע את הארי והיה אומר להם לכו פשטו ידיכם בגדוד ולא היו הולכין עד שמתייעצין באחיתופל ושואלין באורים ותומים ונמלכין בסנהדרין דהיינו בניהו בן יהוידע שהיה מופלא של ב"ד כדכתיב ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע ואביתר ושר צבא למלך יואב. וכתבו תוס' ר"ת גריס והכי נמי כתיבי קראי ואחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו ואביתר וגו' יהוידע בן בניהו זו סנהדרין וכן הוא אומר ובניה. בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי למה נקרא שמו וכו' אביתר אלו אורים ותומים ואח"כ שר צבא וכו' ומייתי ראיה דכי היכי דבניהו בן יהוידע היה ראש סנהדרין כמו כן היה יהוידע אביו. כרתי ופלתי הם סנהדרין. וק"ק דבדברי הימים בתחלת מלכותו של דוד חשיב בניהו בן יהוידע עם הגבורים של דוד המתחזקים עמו להמליכו והאי קרא דאחיתופל בסוף ימיו של דוד בתחלת מלכים בימי שלמה וקחשיב יהוידע ואיך יתכן שהיה אביו של בניהו וגם בסוף שמואל מונה בניהו עם הגבורים ושמא שני בניהו היו אחד אביו של יהוידע ואחד בנו ע"כ:

אין מוסיפין וכו':    ר"פ עגלה ערופה ובפירקין ד' י"ד. וכתבו תוס' ז"ל בשבועות ד' ט"ו אלא ע"פ ב"ד של ע"א אע"ג דבשבועות פרק שני תנן שאין מוסיפין אלא במלך ובנביא וכו' הכא לא חשיב אלא מילי דסנהדרין תדע דתנן נמי אין מוציאין למלחמת הרשות אלא ע"פ ב"ד של ע"א אע"ג דמסיק בגמרא מקרא דבעינן מלך ויועץ ואורים ותומים ע"כ:

אין עושין עיר הנדחת וכו':    פ"ק דתמורה דף ח' וי"ס דל"ג מלת עושים וביד פ"ד דהלכות עבודה זרה סי' ב' ד' וכולה מתני' ביד רפ"ה דהלכות סנהדרין:

ולא שלש:    עיר הנדחת. ובפי' רעז"ל וטעמא דקרא ישמא ישמעו הגוים וכו'. אמר המלקט א"כ ר"ש היא דדריש טעמא דקרא במתני' דבפ' המקבל גבי אלמנה. וכתב הכ"מ שם פ"ד מהלכות ע"ז וז"ל מאחר דרבינו לא ס"ל כר"ש דאמר אלמנה עשירה ממשכנים אותה לא ה"ל לכתוב האי טעמא אלא לפי שאין ביניהם נפקותא לענין הדין שזה טעם מתקרב אל השכל וגם חכמים אין מכחישין אותו אלא שאומרים דאפילו לא הוה האי טעמא מקרא נפיק ראה רבינו לכותבו ע"כ:

ולא שלש:    עיר הנדחת דכתיב אחת אבל עושין שתים דכתיב עריך מיעוט לשון רבים שנים אבל אם רחוקות זו מזו אפילו שלשה עושים וכן דוקא בב"ד אחד פי' כל זמן שסנהדרין זו קיימת הוא דאין עושין שלש במקום אחד אבל אם מתו אלו ונתמנו אחרים עושין שלש אפילו במקום אחד כגון בגליל או ביהודה וכתבו תוס' ז"ל א' או ב' פי' אחד בב"ד אחד או שנים בשני בתי דינין ולמאי דשרי בשנים או בשלשה בתי דינין אפילו טובא בפעם אחת במקום אחד או בשני מקומות ע"כ:

משנה ו

ר' יהודה אומר שבעים:    בפירקין ד' ג' ותניא התם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר מה ת"ל לנטות אחרי רבים להטות התורה אמרה עשה לך ב"ד נוטה פי' שצריך שלא יהא ב"ד שקול כדי שיתקיים בו הטייה אחרי רבים כדתנן בסמוך וכתב הר"ר יהוסף ז"ל דלא גרס ר' יהודה אומר שבעים:

ומנין לעדה שהיא עשרה:    ביד פ"ח דהלכות תפלה סי' ה' וגם לענין קדיש ילפינן מהכא ואיכא מאן דיליף לה מדכתיב בתוך בני ישראל וכתיב התם ויבאו בני ישראל לשבור בר מה להלן עשרה אף כאן עשרה. ואיתה בבראשית רבה פי' צ"א. ממשמע שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני שאמר הֱיֵה עמהם כך:

לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה וכו':    אית דגרסי לא כהטותך לטובה הטותך לרעה וכו' הטותך וכו':

הטיתך לרעה:    על פי שנים י"ס ולרעה על פי שנים והיינו קודם דנדע דבעינן כ"ג מטעם דאין ב"ד שקול אבל אחר שידענו דבעינן כ"ג לעולם לא תמצא הטייה לרעה רק על פי שלשה וכמו שכתוב לקמן בספ"ה ואותו הוא פי' רש"י ז"ל והביאו נמוקי יוסף שם:

מאה ועשרים:    עיין בתוי"ט. ומתוך פי' רש"י ז"ל משמע דקופה מתחלקות בשלשה דתנינן בסוף פאה ר"ל ג' מלבד השנים הגובין שכן כתב וז"ל גובין ומחלקין הוו להו חמשה ורופא אומן ולבלר ומלמד חד גברא הוי לכל הני ע"כ. אבל בפי' הרמב"ם ז"ל במשנה גם בהלכות מתנות עניים פ"ט סי' ה' גם בספ"א דהלכות סנהדרין לא משמע כן. ומ"מ טבח הנזכר בגמ' משמע שהוא טעות וכן ג"כ מחקו הר"ר שלמה לוריא ז"ל ולכל הפירושים קשה למה אינו מנוי בכלל העשרה דברים שכל עיר שאינם בה אין ת"ח רשאי לדור בתוכה:

ר' נחמיה אומר מאתים ושלשים:    גמרא תניא רבי אומר מאתים ושבעים ושבעה אליבא דר' יהודה דסגי ליה בשבעים ולרבנן דבעי שבעים ואחד קאמר רבי מאתים ושבעים ושמנה ופי' רש״י ז״ל מאתים ושבעים ושבעה מאתים ושלשים כר' נחמיה ועוד מ״ז שאם יתחלקו ב״ד י״א מזכין וי״א מחייבין וא' אומר אינו יודע יוסיפו מאלו מ״ז עד ע' כדאמרינן בהיו בודקין שהיו מוסיפין שנים על הכ״ג אבל אם יזכו שניהם הרי י״ג מזכין וי״א מחייבין וזכאי ואם יחייבוהו חייב דאיכא הטייה לרעה על פי שנים ואם יסתפקו צריך עוד להוסיף שנים וכן לעולם עד שיהיו שבעים לר' יהודה ושבעים ואחד לרבנן ע״כ. וכתבו תוס' ז״ל שם בריש פירקין (סנהדרין ד' ג') ר' יהודה אומר שבעים והא דא״ר יהודה דפ' החליל גבי אלכסנדריא של מצרים שהיו בה ע״א קתדראות של זהב כנגד ע״א זקנים של סנהדרי גדולה היינו משום דמשה על גבייהו וכן בכל סנהדרי גדולה היה שם מופלא שבב״ד שלא היה מן החשבון ע״כ וצ״ע בדבריהם לע״ד. ונראה דכוונתם ז״ל דלת״ק בעינן ע״א לדון ולר' יהודה נמי בעינן ע״א אבל לא לדון דלדידיה לא בעינן ב״ד נוטה בסנהדרין גדולה וכן כתבו ג״כ בפירקין בד' י״ו דמופלא שבב״ד לא היה מן המנין אבל בירושלמי דפ' החליל קתני בברייתא ר' יהודה אומר ע' קתדראות וא״כ לא קשי מידי. בפי' רעז״ל ר' יהודה אומר ע' דדריש אתך בדומין לך. אמר המלקט ורבנן מוהקל מעליך ונשאו אתך הכתוב ביתרו גבי סנהדרי קטנה נפקא וילפא גדולה מקטנה ומניין להביא עוד שלשה וכו'. בגמרא פריך סוף סוף לרעה על פי שנים לא משכחת לה דאי אחד עשר מזכין ושנים עשר מחייבין אכתי חד הוא ואי עשרה מזכין ושלשה מחייבין תלתא הוי ומשני א״ר אבהו אי אתה מוצא אלא במוסיפין ודברי הכל דתנן לקמן ספ״ה י״א מזכין וי״א מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינים שנים דהשתא ה״ל ב״ד שקול דמי שאמר איני יודע כמאן דליתיה דמי ואי אמר מילתא לא שמעינן ליה ופי' רש״י ז״ל בין לזכות בין לחובה ופשו להו כ״ד ומשכחת לה על פי שנים י״א מזכין ושלשה עשר מחייבין אי נמי משכחת בסנהדרי גדולה ואליבא דר' יהודה דאמר שבעים דזוגות נינהו. וביד פ״א דהלכות סנהדרין סי' ג' י' ובפ״ה סי' ג' וברא״ש פרק ח':