קטגוריה:שמות ז כו

עריכה

דון יצחק אברבנאל

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה וכולי עד ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן אחיך נטה את מטך והך את עפר הארץ. ויש בפסוקים האלה שאלות:

השאלה הא' למה זה התחיל זה הדבור בבוא אל פרעה ולא התיצב לפני פרעה כנס הדם ואתה תמצא במכות האלה פעמים יתחילו הדבורים בהם בלשון התיצב לפני פרעה ופעם בבא אל פרעה ופעם בלא זה ולא זה הלשון וראוי לדעת הסבה בזה כי לא נפלו הדברים האלה בהזדמן כ"ש בבואם תמיד בסדר ההוא:

השאלה הב' למה מכת הדם נעשתה קצתה ע"י משה וקצתה ע"י אהרן וכמו שביארתי למעלה אבל נס הצפרדעים שהיה גם כן ביאור כנס הדם נעשה כלו ע"י אהרן ולא נעשה דבר ממנו ע"י משה רבינו ובכלל למה לא היו כל העשרה מכות באופן אחד אם כלם ע"י משה ואם כלם ע"י אהרן:

השאלה הג' ביתור הפסוק שבא בצפרדעים שאחרי שאמר ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך ובבית עבדיך ובעמך ובתנוריך ובמשארותיך חזר ואמר שנית ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים והוא כפל ויתור מבואר:

השאלה הד' למה התעורר פרעה לחלות פני משה ואהרן להסיר את הצפרדעים ולא עשה כן במכת היאור בהיות שלא היה למצרי' מים לשתות. ובכלל זה למה לא נאמ' אחרי ויעשו כן החרטומים ויחזק לב פרעה כאשר אמר בדם ובתנין כי הנה מה שאמר אחר זה וירא פרעה כי היתה הרוחה ויכבד את לבו לא יראה ממנו שנחזק לבבו בעבור מה שעשו החרטומים כאשר היה בשאר הנסים:

השאלה הה' למה כאשר אמר משה לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר לך לא השיבו פרעה עתה או בשעה הזאת ואמר לו למחר ואם היו הצפרדעים מצערים אותו הרבה היה לו לבקש שיסירם מיד בשעה ההיא לא למחר:

השאלה הו' באמרו ויצעק משה אל ה' על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה שהנה יראה מזה שהיה משה צועק והתרעם מהצפרדעים ולכן היה צועק מדוע תעשה כה לפרעה. והוא באמת דבור בלתי נאות כפי אמתת הענין:

השאלה הז' למה זה היה משה מתרה תמיד בדבריו רק ביאור תשארנה ואמרו לפרעה שתי פעמים האחת למתי אעתיר לך וגו' ביאור תשארנה. והב' וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך וגו' רק ביאור תשארנה. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כלם:

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה וגו' עד ויאמר ה' למשה אמור אל אהרן. כלל גדול אני נותן במכות האלה והוא שבראשונה משלשת המכות הראשונות נאמר התיצב לפני פרעה ובב' בא אל פרעה ובג' לא זה הלשון ולא אותו אבל מבלי התראה לפרעה נעשה הנס. וכן בשלשה שאחריהן וכן בג' שאחריהן בכלן נשמר זה הסדר תמיד. והיתה הסבה בזה שרצה הקב"ה לעשות המכות כפי התכליות כאשר ביארתי למעלה והיו השלש המכות הראשונות אותות ומופתים לבאר ולהוכיח מציאות האל כמו שאמר בתחלתן (שמות ח' ז') למען תדע כי אני ה' והראשונה מהן באה מכוונת כנגד פרעה ועבדיו כל בית המלך ולזה היה מופת הדם מותרה באותו פומבי וז"ש שם לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה ונצבת לקראתו וגו'. אמנם המכה השנית ייחד התראתה לפרעה בלבד ולזה נאמר כאן בצפרדעים בא אל פרעה ואמרת אליו בפרסום גדול לא שילך לארמון המלך וידבר אליו לבדו. הנה ר"ל בסתר. אמנם במכת הכנים לא התרה אל פרעה אבל עשאה לפני המון עם הארץ ולזה לא נאמר בה התיצב לפני פרעה ולא בא אל פרעה. והיתה הסבה בזה לפי שהמכה הראשונה הזאת היה ראוי שתהיה מותרית לפני המלך ועבדיו וכל אנשי עצתו שעליהם הדבר מוטל ליעץ אל המלך. והשנית יאמר אותה למלך לבדו כמגלה את אזנו לאהבתו אותו ולכן ילך לביתו ובחדר משכבון יודיעהו מה דבר ה' כי יש אנשים לא ירצו לשמוע את דברי תוכחתם בפרסום מפני הבושה והכלימה אלא בסתר. והג' תהיה בפני עם הארץ ולכן לא תהיה בה התראה למלך לא עם עבדיו ולא בהיותו לבדו. אבל אחרי אשר התרה בו בגלוי ובנסתר ולא שמע ישא משה עליו צעקה ומודעא ברחוב העיר ויכה הארץ במטהו באמרו אי לך ארץ שמלכך פורע מוסר ועוכר את ארצו ועובר על דברו אשר אמר לשלח את העם וכן תמצא בשלש המכות השניות שבאו להוכיח מציאות אלוה משגיח כמו שאמר למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ שבראשונה מהן והיא מכת הערוב אמר השכם בבקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה כאשר אמר בדם להתרות בה בגלוי ובשנית מהן שהיא הדבר אמר בא אל פרעה ואמרת אליו וגו' כאשר אמר במכת הצפרדעים להתרות בו בנסתר ובשלישית מהן שהוא השחין לא אמר בא אל פרעה ולא התיצב כי באה מבלי התראה כמכת הכנים ברחוב העיר שזרק פיח הכבשן כצועק אל ה' על העול והחמס הנעשה בארץ ההיא. וככה בשלש האחרות שבאו להוכיח יכלתו יתברך כמו שאמר למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ. כי הנה בראשונה מהן שהיא הברד אמר השכם בבקר והתיצב לפני פרעה להתרות בו בגלוי כאשר אמר בדם ובערוב ובשנית מהן שהיא הארבה אמר בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו להתרות בו בסתר כאשר אמר בצפרדעים ובדבר. ובשלישית מהן שהיא החשך לא נזכרה התראה לפרעה כלל אלא נטה את ידך על השמים ויהי חשך כי עשה זה ברחוב העיר כאומר אין ראוי שיזרח אור השמש בארץ עיפתה כזאת צלמות ולא סדרים. הרי לך מבואר ששמר הקב"ה הסדר הזה בכל המכות משלש אל שלש כפי תכליותיהן. והותרה בזה השאלה הראשונה שהעירותי בפרשה ואמנם מה המה הב"ח שקרא הכתוב בכאן צפרדעים כלל המפרשים אמרו שהם הדגים הקטנים הצועקים תמיד באגמים. ורבי חננאל פיר' שהם הב"ח הגדולי' שבנילוס הנקראים בלשון ערב אל תמסאח ומפרשי התורה לא הודו לו. ובאמת נראים דבריו מדבריהם ויש לנו מהכתוב על זה ראיות מהם אמרו הנה אנכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים ולא יאמר לשון נגיפה אלא במכות שיש בהן מיתה ולא צדקו דברי רש"י שכתב שאינו לשון מיתה והעדים שהביא עליו לא יספיקו כי הנה ונגפו אשה הרה נגיפת ההרה מצד היותה הרה היא מיתת ילדיה כמו שפי' ויצאו ילדיה. ופן תגוף באבן רגלך ובטרם יתנגפו רגליכם אינם נגיפת איש אבל נגיפת רגל ולכן אינה מיתה החלטית אבל נגיפה בסתם היא מיתה באמת כמו ועבר ה' לנגף את מצרים. והדגים הקטנים הצועקים אינם ממיתים בני אדם ולא נוגפים אותם ולכן הוא מחוייב שהיה הצפרדע שזכרה התורה מי שדרכו לנגוף ולהמית וכמו שביאר המשורר (תהלים ע"ח) ואמר צפרדע ותשחיתם שההשחתה היא מיתה כאמרו (בראשית ו י"ג) והנני משחיתם את הארץ. ויורה עוד על זה אמרו רק ביאור תשארנה ולא אמר כזה לא בערוב ולא בארבה עם היות שנשארו במקומות. ועוד שאיך יאמר רק ביאור תשארנה שמורה שנשארו בלבד בנילוס והנה הדגים הקטנים הצועקים נשארו בכל שאר יאורי מצרים וגם בכל היאורי' והאגמים שבעולם וכל זה מוכיח שאין הצפרדעים האלה הדגים הקטנים הצועקים אלא התנין הגדול הימיי הנקרא אל תמסאח שהוא בתמונת תנין ומניע הלחי העליון והוא אכלן גדול יאכל עגלה אחת או נער אחד כולו ואלה הצפרדעים יוצאים מנילוס אז לבקש אוכל לנפשם שמפני באשת היאור לא היו יכולים להתפרנס מהדגים המתים הנבאשים ויצאו ליבשה לאכול ועוד היום הזה יוצאים לפעמים מיאור נילוס אל השפה לטרוף טרף באדם ובבהמה מהם ובזמן המכה נתרבו מאד ויצאו בגזירת השם ונכנסו בכל גבול והיו טורפים מהב"ח הבייתיים הנמצאים בגבול ועז"א הנה אנכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים והיו מתרחקים מהיאור עד בואם בתוך הבתים ובחדרים ועל המשכבים לבקש ילדים שלא היו יכולים לברוח מהם ולטרפם ולזה רמזו חז"ל (ש"ר פ' י') באמרם שהיו מסרסים המצריים ר"ל שהיו אוכלים ילדיהם ונשארו בלי זרע כאלו סרסום ואולי שהיו אוכלים איברי ההולדה שלהם וגם זה מוכיח שלא היו מהקטנים הצועקים כי אם מהתנינים הגדולים ההם והם היו עולים גם כן בתנורים ובמשארות לאכול את לחמם וגם מהאנשים הגדולים שהיו בתוך העיר ימיתו כשישיגום ואולי שעל זה נאמר ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים ונשאר אם כן לחקור אם היו הצפרדעים המה קודם לכן בנילוס יאור מצרים או אם באו שמה על דרך נס ממקום אחר. ואומר שאין ראוי שנודה היות התמסאח בנילוס קודם לכן לפי שזה הב"ח אינו נמצא בשום אחד מהנהרות הגדולים ומים המתוקים שבעולם זולתי בנילוס. וגם בשום ים מהימים המלוחים אינו נמצא כמו שכתב פליניא"ו הטבעיי זולתי בים אוקיאנוס של כוש מפני חוזק החום מהעגולה השרופה אשר שם מעורב עם המליחות של ים אוקיאנוס וסבה נכונה היא כי אין טבע שום מים מתוקים להוליד ב"ח עז וקשה כזה הלא תראה שאין בנהרות המתוקים מהדגים העצומים הנמרצים הנמצאים בימים המלוחים. והנראה באמת שהק"בה הביאם מים אוקיאנוס של כוש שהם נמצאים שם והיום נודע אי מיושבת מאנשי ספרד ממלכות פורטוגאל ושמה נקראת אי התמסאחים לפי שהם יוצאים שמה מן הים ונכנסים באי לטרוף טרף לאכול ואנשי האי לוחמים עמהם בחרב וחנית ובמקבות והגרזן והם היו אוכלים רוב הילדים של אנשי האי ועתה כאשר ארכו שם הימים גרשום בתחבולותיהם ובכלי זינם מבוא בתוך האי אבל יוצאים מן הים אל השפה הסמוכה בלבד ורבים מילדי העברים מגורשי ספרד האניסם מלך פורטוגאל לעבור אל דתו שלח אותם שמה זה י"ד שנים כולם ילדים אשר אין בהם כל מום זכרים ונקבות יותר מאלפים נפשות וכבר פרו ורבו שם ורוב האי מיושבת מהם והאי הזאת היא נטויה מהקו השוה מעט. וראוי שתדע שחכמי יישוב העולם מעידים שמוצא נילוס הוא תחת הרי הלבנה שתחת קו השוה והתחלקו' שם ממנו אגמים גדולים ומאותם האגמים יצאו שתי זרועות לצד אחד שהולך לצפונו של עולם עד ארץ מצרים ונכנס בים של אלכסנדריא ואחד שהולך למערבו תמיד בדרך קו השוה עד ים אוקיאנוס של כוש שבמערב והאנשים הפורטוגאלישי הולכים היום אל כוש ומגיעים למקום שיכנס אותו הזרוע של נילוס בים כוש קורין אותו הנהר התקיף וגזרו אומר שהוא זרוע מנהר נילוס באמת והוא מעט רחוק מאותו האי של התמסאחים. ונראה באמת שבגזרת השם בזמן המכה העלה מאותו ים כוש מאלו התמסאחי' או צפרדעי' בזרוע נהר ההוא בהפך מרוצתו ולכן נקרא עלייה שהנהר ירוץ ממקו' גבוה אל מקום נמוך והדגי' הבאים אל הים יורדי' והבאי' מן הים אל הנהר עולים ואלו עלו בזרוע ההוא עד יאור נילוס ומש' נכנסו והגיעו עד ארץ מצרים ובבואם ביאור שרצו לרוב מאד יותר ממה שהיה דרכם לשרוץ בים מפני ערבות המים וכל זה בזמן מועט בהפלג' ע"ד נס. ומפני זה אמר הכתוב ראשונ' הנה אנכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים. ואמר אח"כ ושרץ היאור צפרדעים. ואמר בצוואה נטה את ידך במטך על הנהרות וגו' והעל את הצפרדעים על ארץ מצרים שהוא להעלותם מן הים של אוקאינוס ואל כל הנהרות והיאורים והאגמים היוצאים מנילוס בארץ מצרי' ואמר במעש' ותעל הצפרד' ותכס את ארץ מצרי' שעלתה מן הים ואמר בלשון יחיד צפרדע למיעוטם בבואם וביאור שרצו לרוב ואולי שעלתה אחת בלבד כדברי ר' עקיבא. הנה התבאר שהצפרדעים הם התמסאחים ולכן אמר משה רבינו רק ביאור תשארנה לפי שלא היו שם קודם לכן ונשארו שמה למופת. והנה נעשתה המכה הזאת ע"י אהרן ולא ע"י משה לא כלה ולא מקצתה כדם לפי שהב"ה חס מאד על כבוד משה נביאו ומפני שהיה עתיד לתת מקום לחרטומי מצרים כדי לחזק לב פרעה שיתעצמו לעשות באותות הדם והצפרדעים וגם הכנים לכן ראתה חכמתו יתברך לצוות ששלש המכות האלה שעשו חרטומי מצרים תהיין בעשותו ע"י אהרן לא ע"י משה כי בנסי משה לא יוכלו החרטומים לעשות דבר אבל הודו ולא בושו כי היו מכות האלהים. ומפני זה בנס הדם אותו שעשה משה והוא ביאור מצרים לא עשו החרטומים כמוהו כי משה הכה היאור ולא אחר. אבל בשאר מקומות המים שהכה אהרן עשו החרטומים כמוהו. ולכן נס הדם עשה משה קצתו ואהרן קצתו אמנם בצפרדעים שהעלו החרטומים גם הם בלטיהם צפרדעים לא רצה השם שהנס ההוא לא כלו ולא מקצתו יעשה משה רבינו מפני כבודו אלא אהרן והותרה בזה השאלה הב'. ואמר ושרץ היאור צפרדעים כי עם היות שבמכת הדם הדגה אשר ביאור מתה הנה הצפרדעים מפני מה שהיה בהם מיסוד העפר והטיט לא מתו אבל ברחו מן המים מפני הסרחון ובאו לבקש היבשה ואמר ושרץ להגיד שיולידו פתאום הרבה מאד למעלה מהמנהג הטבעי ויעלו מן הים ויבואו ליבשה כי להיות נילוס שפל מהארץ אמר ועלו ובאו וגו' ועם היות הצפרדעים נולדים במים הקרים והיה ראוי שלא ינוחו ולא ישקוטו כי אם במקומם הטבעי הודיע שלמכה הזאת לא יהיה הדבר כן כי הצפרדעים בהיותם חיים כדגים יבואו בבתים ובחדרי משכבם שהם מקומות חמים ובתנורים אשר שם האש ובמשארות אשר שם עושים הלחם ומפני שישימו שם השאור קראם משארותיך ואמנם אמרו אח"כ ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים דרשו חז"ל (ב"ר פ' ל"ו) בתוך מעיהן נכנסו ומקרקרים והוא דרך דרש. וע"ד הפשט יפת אלהים ליפת שפירש בו כמו שזכר הראב"ע שהודיע משה בזה לפרעה שמכת הצפרדעים תבוא עליו ועל עמו ועבדיו ולא יבואו על בני ישר' כי הפלה ה' חסיד לו ועם היות שלא ישר בעיני הראב"ע הוא אצלי פירוש נאה ומתקבל כי בכל המכות קבלו חז"ל שהיתה הפלאה בין ישראל ובין המצריים. ולכך אמר הנה אנכי נוגף את כל גבולך. והותרה בזה השאלה הג' והנה עשה אהרן העלאת הצפרדעים והחרטומים עשו גם הם כן שהיו מדברים בלחשיהם ומיד היו עולים הצפרדעים מן היאור אולי שהי' עולים בכח מכת אהרן והם היו מיחסים אותם ללהטיהם האמנם פרעה לא חשש למעשה החרטומים כי ראה אם שהיה בתחבול' ורמאות ואם שהי' בידם להרע ולהיטיב שהוא הסרת המכ' אין אתם ולכן קרא למשה ולאהרן ואמר אליה' העתירו אל ה' ויסר הצפרדעי' ממני ומעמי כי אז נדע שמאת ה' היתה זאת כלומר בענין הנחש והדם והצפרדעי' אין בחינה כיון שהחרטומי' גם הם עשו כמוהם אבל נעשה הבחינה בהסרת המכה שאין החרטומי' יכולים להסירה העתירו אל ה' ואז נדע שמאת ה' היתה זאת ושמעשה החרטומים הבל המה מעשה תעתועים ומפני זה לא אמר ויעשו כן החרטומים ויחזק לב פרעה כי לא נתחזק והכבד לבו מפני מעשה החרטומים כי כבר נודע היה שלא היה בהם ממש אלא מפני שהיתה הרוחה והותרה בזה השאלה הד'. והנה פרעה אמר זה למשה ולאהרן עם היות שהמכה אהרן לבדו עשתה לפי שידע שמשה היה העיקר בדבר וכן היה כי משה השיבו התפאר עלי למתי אעתיר לך כלומר כיון שאתה בא לנסות הדבר התפאר עלי לאיזה זמן תרצה שאעתיר שיסורו הצפרדעים ותראה שכפי כן יהיה ואמנם למה לא אמר פרעה מיד בשעה הזאת והאריך הדבר עד למחר כבר נתן הסבה בו ר' שמואל בן חפני שפרעה חשב שמכת הצפרדעים היתה מחוייבת בפאת המערכת השמימיית ושמשה רבינו ידע מתוך אצטגנינותו שבשעה ההיא ישלם חיוב המכה ההיא וכדי להבחינו בזה האריך ואמר למחר ומשה השיבו כדברך למען תדע כי איך כה' אלהינו רוצה לומר שאין המערכה מחייבת אלא ההשגחה האלהית כי הדבר המחוייב מהמזל לא ישתנה ולא ימהר או יתאחר מפני תפלת שום אדם אבל הדברים המושגחים הם ביד השם לשנותם מטוב לרע או מרע אל טוב ולמהר בואם או לאחרם בתפלת עבדיו. ואיפשר שאמר למחר להזהירו על מהירות ההסרה שא"א שיהיה לזמן פחות מיום אחד שיעדר וכמו שכתב הרמב"ן והותרה בזה השאלה הה'. והנה אמר משה רק ביאור תשארנה לפי שראה את פרעה מצטער מאד עם הצפרדעים ולכן כדי להפחידו אמר רק ביאור תשארנה רוצה לומר כדי שיעלו פעמים אחרות ברצון הבורא יתברך בם כדי שיהיה למזכרת שבאו הצפרדעים הגדולים והם נקראים תמסאח בנהר נילוס בגזירת הב"ה להעניש את המצריים ולזה רצה שתשאר למזכרת האלתמסאח ביאור מצרים כדי שידעו דור אחרון בנים יולדו שזו היא הצפרדע אשר הביא השם יתברך לנילוס להשחית את המצריים ולכן אמר משה שנית רק ביאור תשארנה שהיה חדוש גדול שתשאר האלתמסאח תמיד ביאור מצרים ע"ד זכר עשה לנפלאותיו וממה שביארתי בזה תדע למה לא חשש פרעה לנס התנין ולא לנס הדם וחשש לנס הצפרדעי' שהוא מפני שענין התנין לא היה מצער אותו וראה מעשה החרטומים דומה למעשה אהרן ועם היות שבלע מטה אהרן את מטותם חשב שכלה היתה מלאכה אחת ושיתחלפו בפחות ויתר שהיו אהרן ומשה יותר בקיאים בה ואמנם נס הדם לא נצטער בו לפי שהמצריים היו חופרים סביבות היאור ומוציאים מים לשתות ולא היה בזה אליהם נזק אלא לאות ועמל החפירה כמו שאמר ונלאו מצרים וידוע שהלאות לא יהיה מגיע למלך ולא לשריו כי עבדיהם יחפרו וימצאו מים אבל הצפרדעים מפני שהיו ממיתים מבני אדם במגפה והיה המכה ההיא נוגעת אל פרעה בעצם וראשונה כמ"ש ובך ובעמך יעלו הצפרדעים שזכר אותו בתחלה לכן נצטער עליה וביקש תואנות וצדדי בחינות כדי שמשה ואהרן יתפללו אל השם להכרית את הצפרדעים רוצה לומר להמית אותם שהיו בבתיהם ושלא יעלו עוד. ואמנם אמרו ויצעק משה אל ה' על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה פירשו המפרשים שעתר והפציר בתפלה אל השם שיראה לו דרך איך ימותו כל הצפרדעים אשר שם לפרעה וגו'. ואין לשון הפסוק הזה מתישב היטב על זאת הכוונה גם שמשה לא ימיתם כי הש"י בכחו יעשה ההסרה כאשר עשה השימה. וראיתי מי שפירש שאחרי שהתפלל משה אל ה' כמתרעם על ענין הצפרדעים אשר שם לפרעה. רוצה לומר אחרי שהתפלל להכריתם וזה כלו חסר מן הספר. אבל הנכון בעיני בזה הוא שמשה רבינו מעצמו ומבלי צווי אלהים אמר לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר לך וגו' ופרעה השיבו למחר. ולכן פחד משה אלו היה רצון השם יתברך שתתמיד מכת הצפרדעי' שבעה ימים כמו שהתמידה מכת הדם ושהוא מהר את הקץ שלא ברשות גבוה ומפני זה הוצרך לצעק אל ה' שיקיים דבר עבדו בזה כמו שהוא ע"ה שם דברו ונדרו לעשות לפרעה והוא אמרו על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה רוצה לומר על הדבור ששם משה לפרעה בענין הצפרדעים והוא שיסורו למחר ויהיה על דבר כמו על הדבור והמאמר אשר שם משה לפרעה בענין הסרת הצפרדעים ושכבר יאמר לשון שימה על הדיבור והאמירה כמו שימה בפיהם. ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ורבים אחרים והיתה אם כן צעקת משה כצעקת אליהו בהר הכרמל על ירידת האש על קרבנו שמפני שנכנס באותו נסיון מבלי מאמר השם הוצרך להתפלל הרבה שיסכים השם בדבר ההוא. וזכר הכתוב כאן שעשה השם כדבר משה אשר דבר לפרעה כי עצת מלאכו נאמן ביתו השלים ומתו כל הצפרדעים אשר היו בארץ מצרים בבתים ויצברו המצרים אותם חמרים חמרים להסיר מבתיהם אותם הנבלות והשליכום בשדות צבורים צבורים ותבאש הארץ ונפסד עוד מזג עפר הארץ מפני שינוי מזג האויר מסרחון הנבלות ולכן באה אחרי המכה הזאת מכת הכנים בעפר הארץ וכפי מה שפירשתי בזה יותרו שתי שאלות האחרות הו' והז'. ואמנם אמרו וירא פרעה כי היתה הרוחה ויכבד את לבו אין הכוונה שמפני שהיתה הרוחה לו מהמכה לכן הכביד את לבו כי לא היתה הרוחה סבה נאותה לכבדות לבו אבל ענינו שעם היות שראה פרעה כי היתה לו הרוחה ממכת הצפרדעים בתפלתו של משה ושהוא הסירה ממנו כמו שאמר לו לעשות לא כסתה כלמה פניו שלא לקיים דברו שאמר לו ואשלחה את העם ויזבחו לה' אבל בהפך שהכביד את לבו להחזיק בם כבראשונה באמרו שהיה הכל בתחבולה כיון שגם החרטומים עשו כן ולא שמעו אל משה ואל אהרן כאשר דבר ה' אל משה שאמר לו בתחלת השליחות ולא ישמע אליכם פרעה. וכבדות הלב הוא שלא יתנועע בקלות מכונתו הראשונה כי תמיד היה מחזיק בדבר: