ביאור:שמות ז כו

שמות ז כו: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: בֹּא אֶל פַּרְעֹה, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, כֹּה אָמַר יְהוָה - שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות ז כו.

שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי

בֹּא אֶל פַּרְעֹה

במכת הדם אלוהים אמר למשה "לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר" (שמות ז טו), וכאן אלוהים אומר: "בֹּא אֶל פַּרְעֹה".
מה ההבדל בין "לֵךְ אֶל" ובין "בֹּא אֶל"?

חז"ל הסבירו: שהדגש על "בֹּא" הוא: "בא אל פרעה. כלל זה בידך כל מקום שיאמר בא אל פרעה יכוין לומר לו שיכנס אל טרקלין שלו בלא השאלת רשות" (אור החיים [מובא בפירושו לפרק ט' פסוק א']).
המילה 'לך' היא פקודה להתחיל לבצע בעתיד הקרוב, תנועה של הליכה עם מטרה עתידית להגיע, ככתוב: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ" (ביאור:בראשית יב א), "לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן" (ביאור:בראשית כז ט), "קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם" (ביאור:בראשית כח ב), "לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן" (ביאור:בראשית לז יד).
למרות שיש כאן פקודה, זה בכל זאת במידה מסוימת נסיון - הפוקד רוצה לדעת אם האדם יעשה כפקודתו: אלוהים רוצה לדעת אם אברם ילך לכנען, רבקה רוצה לדעת עם יעקב ישתתף בתרמית, יצחק רוצה לראות אם יעקב יהיה מוכן להסתכן בדרך הארוכה לבדו ואלוהים יברך אותו וישמור עליו, יעקב רוצה לדעת אם יוסף יסתכן וילך לבדו לאחיו ואלוהים ישמור עליו בדרך.
המילה 'בא' היא פקודה לסיים את התהליך ולהגיע בעתיד הקרוב. לפוקד לא חשוב מתי האדם יתחיל, ובאיזה דרך ינוע. הדבר החשוב שהאדם יבוא ויגיע. אין כאן נסיון או בחירה חופשית לא ללכת. האדם חייב לבצע, ככתוב: "וַיֹּאמֶר יְהוָה לְנֹחַ: בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה" (ביאור:בראשית ז א), "בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה. וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי" (ביאור:בראשית טז ב). יש כאן ציווי לסיים את התפקיד, ואין כאן שאלה של בחירה חופשית או נסיון.
אנו יודעים שארמון פרעה היה על שפת היאור. לא ברור איפה היה משה כאשר נאמר לו ללכת לפרעה. במידה ומשה היה בגדה של הארמון, הוא רק צריך 'ללכת', אולם אם הוא בגדה השניה, אז הוא צריך לחצות את היאור, ואז הוא לא יכול רק ללכת אלא ללכת ולשוט, לכן אלוהים מקפיד לדייק לא לעשות טעות, ומשה ינסה ללכת על המים.

בֹּא אֶל פַּרְעֹה, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו

אלוהים פוקד על משה להופיע לפני פרעה, ובלי לברך את פרעה, או לבקש רשות לדבר, לפתוח בדבריו ולאמור לפרעה.

לא ברור מה היה ייחוסו של משה בארמון פרעה, אולם נראה כאילו שהוא מתנהג כנסיך, כשווה לפרעה, שרשאי לפקוד על פרעה.

כֹּה אָמַר יְהוָה - שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי

המילה "כֹּה", היא מילה שמיוחסת לאלוהים, מלכים, ושליטים, כשם שהמילה "כֵן" (ביאור:בראשית א ז), (ביאור:אסתר א ח).
המילה "כֹּה" מופיעה:

"כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" (בראשית טו ה).
"כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי, לְעֵשָׂו" (ביאור:בראשית לב ה).
"כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף, שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם" (ביאור:בראשית מה ט).
"כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף, אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ" (ביאור:בראשית נ יז).
"כֹּה אָמַר פַּרְעֹה, אֵינֶנִּי נֹתֵן לָכֶם תֶּבֶן" (שמות ה י).

אלוהים מורה למשה להשתמש במילה כדי להראות לפרעה שאישיות עליונה פוקדת עליו. פרעה כמובן רשאי לסרב ולהקשות את ליבו, אולם יצטרך לשלם את המחיר.

משה דיבר עם פרעה מספר פעמים:

בפגישה הראשונה, משה אמר: "כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר" (ביאור:שמות ה א). פרעה שאל מי הוא "יְהוָה" וכאשר משה לא ענה, פרעה אמר: "מִי יְהוָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל: לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְהוָה, וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" (ביאור:שמות ה ב).
בפגישה כאשר מטה משה אכל את הנחשים, לא נאמר מה בדיוק אמר משה, ורק נאמר: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה, וַיַּעֲשׂוּ כֵן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה" (שמות ז י).
בפגישה הבאה כאשר אלוהים הכה את מצרים בדם, משה אמר לפרעה: "יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר, וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ, עַד כֹּה. כֹּה, אָמַר יְהוָה, בְּזֹאת תֵּדַע, כִּי אֲנִי יְהוָה: הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי, עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר, וְנֶהֶפְכוּ לְדָם" (שמות ז טז-יז). כאן אלוהים עונה לפרעה מי הוא אלוהים. לא נראה שפרעה התרשם ונכנע.

עכשו אלוהים אמר למשה להגיד לפרעה: "כֹּה אָמַר יְהוָה, שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי". אלוהים לא מנסה להטעות או לשקר לפרעה. אלוהים לא מדבר על "נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ פֶּן יִפְגָּעֵנוּ, בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב" (ביאור:שמות ה ג). הדרישה שהם 'ישלחו', 'ויעבדו לאלוהים'. אין הגבלה של מרחק הליכה, ואין רמז שהם ישובו לאחר שהם יעבדו לאלוהים. פרעה זכר מה אמר משה לפני כן, והוא חושב שמשה מתכוון לדבריו בעבר.