רש"י מנוקד על התורה/ספר ויקרא/כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


(א) בְּהַר סִינַי – מָה עִנְיַן שְׁמִטָּה אֵצֶל הַר סִינַי, וַהֲלֹא כָּל הַמִּצְוֹת נֶאֶמְרוּ מִסִּינַי? אֶלָּא מַה שְּׁמִטָּה נֶאֶמְרוּ כְלָלוֹתֶיהָ וּפְרָטוֹתֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ מִסִּינַי, אַף כֻּלָּן נֶאֶמְרוּ כְלָלוֹתֵיהֶן וְדִקְדּוּקֵיהֶן מִסִּינַי. כָּךְ שְׁנוּיָה בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (ספרא פרשתא א,א), וְנִרְאֶה לִי שֶׁכָּךְ פֵּרוּשָׁהּ: לְפִי שֶׁלֹּא מָצִינוּ שְׁמִטַּת קַרְקָעוֹת שֶׁנִּשְׁנֵית בְּעַרְבוֹת מוֹאָב בְּמִשְׁנֵה תוֹרָה, לָמַדְנוּ שֶׁכְּלָלוֹתֶיהָ וּפְרָטוֹתֶיהָ כֻּלָּן נֶאֶמְרוּ מִסִּינַי. וּבָא הַכָּתוּב וְלִמֵּד כַּאן עַל כָּל דִּבּוּר שֶׁנִּדְבַּר לְמֹשֶׁה, שֶׁמִּסִּינַי הָיוּ כֻלָּם, כְּלָלוֹתֵיהֶן וְדִקְדּוּקֵיהֶן, וְחָזְרוּ וְנִשְׁנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב.


(ב) שַׁבָּת לַה' – לְשֵׁם ה', כְּשֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר בְּשַׁבַּת בְּרֵאשִׁית (שמות כ,י; ספרא פרק א,ב).


(ד) יִהְיֶה לָאָרֶץ – לַשָּׂדוֹת וְלַכְּרָמִים.
לֹא תִזְמֹר – שֶׁקּוֹצְצִין זְמוֹרוֹתֶיהָ. וְתַרְגּוּמוֹ "לָא תִכְסָח", וְדוֹמֶה לוֹ "קוֹצִים כְּסוּחִים" (ישעיהו לג,יב), "שְֹרֻפָה בָאֵשׁ, כְּסוּחָה" (תהלים פ,יז).


(ה) אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ – אֲפִלּוּ לֹא זְרַעְתָּהּ, וְהִיא צָמְחָה מִן הַזֶּרַע שֶׁנָּפַל בָּהּ בְּעֵת הַקָּצִיר, הוּא קָרוּי "סָפִיחַ".
לֹא תִקְצוֹר – לִהְיוֹת מַחֲזִיק בּוֹ כִּשְׁאָר קָצִיר, אֶלָּא הֶפְקֵר יִהְיֶה לַכֹּל.
נְזִירֶךָ – שֶׁהִנְזַרְתָּ וְהִפְרַשְׁתָּ בְנֵי אָדָם מֵהֶם וְלֹא הִפְקַרְתָּם.
לֹא תִבְצֹר – אוֹתָם אֵינְךָ בּוֹצֵר, אֶלָּא מִן הַמֻּפְקָר (ספרא פרק א,ג).


(ו) וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ וְגוֹמֵר – אַף עַל פִּי שֶׁאֲסַרְתִּים עָלֶיךָ, לֹא בַאֲכִילָה וְלֹא בַהֲנָאָה אֲסַרְתִּים, אֶלָּא שֶׁלֹּא תִנְהוֹג בָּהֶם כְּבַעַל הַבַּיִת; אֶלָּא הַכֹּל יִהְיוּ שָׁוִים בָּהּ, אַתָּה וּשְׂכִירְךָ וְתוֹשָׁבְךָ.
שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה – מִן הַשָּׁבוּת אַתָּה אוֹכֵל, וְאִי אַתָּה אוֹכֵל מִן הַשָּׁמוּר (ספרא פרק א,ה).
לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ – לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ" (שמות כג,יא), יָכוֹל יִהְיוּ אֲסוּרִים בַּאֲכִילָה לַעֲשִׁירִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ" – הֲרֵי בְּעָלִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת אֲמוּרִים כָּאן (ספרא פרק א,ו).
וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ – אַף הַגּוֹיִם (ספרא פרק א,ז).


(ז) וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה – אִם חַיָּה אוֹכֶלֶת, בְּהֵמָה לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁמְּזוֹנוֹתֶיהָ עָלֶיךָ? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "וְלִבְהֶמְתְּךָ"? מַקִּישׁ בְּהֵמָה לְחַיָּה: כָּל זְמַן שֶׁחַיָּה אוֹכֶלֶת מִן הַשָּׂדֶה – הַאֲכֵל לִבְהֶמְתְּךָ מִן הַבַּיִת; כָּלָה לַחַיָּה מִן הַשָּׂדֶה – כַּלֵּה לִבְהֶמְתְּךָ מִן הַבָּיִת (ספרא פרק א,ח).


(ח) שַׁבְּתֹת שָׁנִים – שְׁמִטּוֹת שָׁנִים. יָכוֹל יַעֲשֶׂה שֶׁבַע שָׁנִים רְצוּפוֹת שְׁמִטָּה וְיַעֲשֶׂה יוֹבֵל אַחֲרֵיהֶם? תַּלְמוּד לוֹמַר: "שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים" – הֱוֵי אוֹמֵר כָּל שְׁמִטָּה וּשְׁמִטָּה בִּזְמַנָּהּ (ספרא פרשתא ב,א).
וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע וְגוֹמֵר – מַגִּיד לְךָ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָשִׂיתָ שְׁמִטּוֹת, עֲשֵׂה יוֹבֵל לְסוֹף תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה (ספרא פרשתא ב,ב). וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא: יַעֲלֶה לְךָ חֶשְׁבּוֹן שְׁנוֹת הַשְּׁמִטּוֹת לְמִסְפַּר תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים.


(ט) וְהַעֲבַרְתָּ – לְשׁוֹן "וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה" (שמות לו,ו), לְשׁוֹן הַכְרָזָה (ראש השנה ל"ד ע"א).
בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים – מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר "בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים" אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ?! אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ"? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: תְּקִיעָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ דּוֹחָה שַׁבָּת בְּכָל אַרְצְכֶם; וְאֵין תְּקִיעַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה דּוֹחָה שַׁבָּת בְּכָל אַרְצְכֶם, אֶלָּא בְּבֵית דִּין בִּלְבָד (ספרא פרשתא ב,ה).


(י) וְקִדַּשְׁתֶּם – בִּכְנִיסָתָהּ. מְקַדְּשִׁין אוֹתָהּ בְּבֵית דִּין, וְאוֹמְרִים: "מְקֻדֶּשֶׁת הַשָּׁנָה" (ספרא פרק ב,א; ראש השנה ח' ע"ב).
וּקְרָאתֶם דְּרוֹר – לַעֲבָדִים: בֵּין נִרְצָע, בֵּין שֶׁלֹּא כָּלוּ לוֹ שֵׁשׁ שָׁנִים מִשֶּׁנִּמְכַּר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַהוּ לְשׁוֹן "דְּרוֹר"? כִּמְדַיֵּיר בֵּי דַיָּירָא (=כְּמִי שֶׁדָּר בְּמָלוֹן) וּמְסַחֵר בְּכָל מְדִינָה – שֶׁדָּר בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה וְאֵינוֹ בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים (ספרא פרק ב,ב; ראש השנה ט' ע"ב).
יוֹבֵל הִוא – שָׁנָה זֹאת מֻבְדֶּלֶת מִשְּׁאָר שָׁנִים בִּנְקִיבַת שֵׁם לָהּ לְבַדָּהּ. וּמַה שְּׁמָהּ? "יוֹבֵל" שְׁמָהּ, עַל שֵׁם תְּקִיעַת שׁוֹפָר.
וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ – שֶׁהַשָּׂדוֹת חוֹזְרוֹת לְבַעְלֵיהֶן.
וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ – לְרַבּוֹת אֶת הַנִּרְצָע (ספרא פרק ב,ה; קידושין ט"ו ע"א).


(יא) יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "וְקִדַּשְׁתֶּם" וְגוֹמֵר, כִּדְאִיתָא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (ח' ע"ב) וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים (פרק ג,א).‏[1]
אֶת נְזִרֶיהָ – אֶת הָעֲנָבִים הַמְשֻׁמָּרִים, אֲבָל בּוֹצֵר אַתָּה מִן הַמֻּפְקָרִים. כְּשֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר בַּשְּׁבִיעִית כָּךְ נֶאֱמַר בַּיּוֹבֵל (פרק ספרא ג,ב), נִמְצְאוּ שְׁתֵּי שָׁנִים קְדוֹשׁוֹת סְמוּכוֹת זוֹ לָזוֹ: שְׁנַת תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שְׁמִטָּה וּשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים יוֹבֵל.


(יב) קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם – תּוֹפֶסֶת דָּמֶיהָ כְּהֶקְדֵּשׁ. יָכוֹל תֵּצֵא הִיא לְחֻלִּין? תַּלְמוּד לוֹמַר: "תִּהְיֶה" – בַּהֲוָיָתָהּ תְּהֵא (ספרא פרק ג,ג; קידושין נ"ח ע"א).
מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ – עַל יְדֵי הַשָּׂדֶה אַתָּה אוֹכֵל מִן הַבַּיִת, שֶׁאִם כָּלָה לַחַיָּה מִן הַשָּׂדֶה – צָרִיךְ אַתָּה לְבַעֵר מִן הַבָּיִת; כְּשֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר בַּשְּׁבִיעִית כָּךְ נֶאֱמַר בַּיּוֹבֵל (ספרא פרק ג,ד).


(יג) תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ – וַהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר "וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ" (כה,י)? אֶלָּא לְרַבּוֹת הַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ וְעָמַד בְּנוֹ וּגְאָלָהּ, שֶׁחוֹזֶרֶת לְאָבִיו בַּיּוֹבֵל (ספרא פרק ג,ו).


(יד) וְכִי תִמְכְּרוּ וְגוֹמֵר – לְפִי פְשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ. וְעוֹד יֵשׁ דְּרָשָׁה (ספרא פרשתא ג,א): מִנַּיִן כְּשֶׁאַתָּה מוֹכֵר, מְכוֹר לְיִשְׂרָאֵל חֲבֵרֶךָ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר – לַעֲמִיתֶךָ" מְכוֹר. וּמִנַּיִן שֶׁאִם בָּאתָ לִקְנוֹת, קְנֵה מִיִּשְׂרָאֵל חֲבֵרֶךָ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אוֹ קָנֹה – מִיַּד עֲמִיתֶךָ".
אַל תּוֹנוּ – זוֹ אוֹנָאַת מָמוֹן (ספרא פרשתא ג,ד; בבא מציעא נ"ח ע"ב).


(טו) בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה – זֶהוּ פְשׁוּטוֹ לְיַשֵּׁב הַמִּקְרָא עַל אָפְנָיו: עַל הָאוֹנָאָה בָּא לְהַזְהִיר, כְּשֶׁתִּמְכֹּר אוֹ תִּקְנֶה קַרְקַע דְּעוּ כַּמָּה שָׁנִים יֵשׁ עַד הַיּוֹבֵל, וּלְפִי הַשָּׁנִים וּתְבוּאוֹת הַשָּׂדֶה שֶׁהִיא רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת יִמְכּוֹר הַמּוֹכֵר וְיִקְנֶה הַקּוֹנֶה, שֶׁהֲרֵי סוֹפוֹ לְהַחֲזִירָהּ לוֹ בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל. וְאִם יֵשׁ שָׁנִים מֻעָטוֹת וְזֶה מוֹכְרָהּ בְּדָמִים יְקָרִים, הֲרֵי נִתְאַנָּה לוֹקֵחַ. וְאִם יֵשׁ שָׁנִים מְרֻבּוֹת וְאָכַל מִמֶּנָּה תְּבוּאוֹת הַרְבֵּה, הֲרֵי נִתְאַנָּה מוֹכֵר. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לִקְנוֹתָהּ לְפִי הַזְּמַן, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאוֹת יִמְכָּר לָךְ" – לְפִי מִנְיַן שְׁנֵי הַתְּבוּאוֹת שֶׁתְּהֵא עוֹמֶדֶת בְּיַד הַלּוֹקֵחַ תִּמְכּוֹר לוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ מִכַּאן שֶׁהַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ אֵינוֹ רַשַּׁאי לִגְאוֹל פָּחוֹת מִשְׁתֵּי שָׁנִים, שֶׁתַּעֲמוֹד שְׁתֵּי שָׁנִים בְּיַד הַלּוֹקֵחַ מִיּוֹם לְיוֹם; וַאֲפִלּוּ יֵשׁ שָׁלֹשׁ תְּבוּאוֹת בְּאוֹתָן שְׁתֵּי שָׁנִים, כְּגוֹן שֶׁמְּכָרָהּ לוֹ בְּקָמוֹתֶיהָ. וּ"שְׁנֵי" אֵינוֹ יוֹצֵא מִפְּשׁוּטוֹ, כְּלוֹמַר: מִסְפַּר שָׁנִים שֶׁל תְּבוּאוֹת וְלֹא שֶׁל שִׁדָּפוֹן, וּמִעוּט "שָׁנִים" שְׁנַיִם (ספרא פרשתא ג,י; ערכין כ"ט ע"ב).


(טז) תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ – תִּמְכְּרֶנָּה בְּיוֹקֶר.
תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ – תַּמְעִיט בְּדָמֶיהָ.


(יז) וְלֹא תוֹנוֹ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ – כַּאן הִזְהִיר עַל אוֹנָאַת דְּבָרִים (ספרא פרק ד,א): שֶׁלֹּא יַקְנִיט אִישׁ אֶת חֲבֵרוֹ, וְלֹא יַשִּׂיאֶנּוּ עֵצָה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ לְפִי דַּרְכּוֹ וַהֲנָאָתוֹ שֶׁל יוֹעֵץ. וְאִם תֹּאמַר: מִי יוֹדֵעַ אִם נִתְכַּוַּנְתִּי לְרָעָה? לְכָךְ נֶאֱמַר: "וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ" – הַיּוֹדֵעַ מַחֲשָׁבוֹת הוּא יוֹדֵעַ. כָּל דָּבָר הַמָּסוּר לַלֵּב, שֶׁאֵין מַכִּיר אֶלָּא מִי שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה בְלִבּוֹ, נֶאֱמַר בּוֹ: "וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ" (ספרא פרק ד,ב; בבא מציעא נ"ח ע"ב).


(יח) וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח – שֶׁבַּעֲוֹן שְׁמִטָּה יִשְׂרָאֵל גּוֹלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ", "וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ" (ויקרא כו,לד). וְשִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁל גָּלוּת בָּבֶל כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שְׁמִטּוֹת שֶׁבִּטְּלוּ הָיוּ (דה"ב לו,כא).


(יט) וְנָתְנָה הָאָרֶץ וְגוֹמֵר וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ – שֶׁלֹא תִּדְאֲגוּ מִשְּׁנַת בַּצֹּרֶת.
וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע – אַף בְּתוֹךְ הַמֵּעַיִם תְּהֵא בוֹ בְּרָכָה (ספרא פרק ד,ד; בחקתי פרק א,ז).


(כ) וְלֹא נֶאֱסֹף – אֶל הַבַּיִת.
אֶת תְּבוּאָתֵנוּ – כְּגוֹן יַיִן, וּפֵרוֹת הָאִילָן, וּסְפִיחִין הַבָּאִים מֵאֲלֵיהֶם.


(כא) לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים – לִקְצָת הַשִּׁשִּׁית מִנִּיסָן וְעַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְלַשְּׁבִיעִית, וְלַשְּׁמִינִית, שֶׁיִּזְרְעוּ בַשְּׁמִינִית בְּמַרְחֶשְׁוָן וְיִקְצְרוּ בְנִיסָן.


(כב) עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת – עַד חַג הַסֻּכּוֹת שֶׁל תְּשִׁיעִית, שֶׁהוּא עֵת בּוֹא תְּבוּאָתָהּ שֶׁל שְׁמִינִית לְתוֹךְ הַבַּיִת, שֶׁכָּל יְמוֹת הַקַּיִץ הָיוּ בַּשָּׂדֶה בַּגְּרָנוֹת, וּבְתִשְׁרֵי הוּא עֵת הָאָסִיף לַבָּיִת. וּפְעָמִים שֶׁהָיְתָה צְרִיכָה לַעֲשׂוֹת לְאַרְבַּע שָׁנִים: בַּשִּׁשִּׁית שֶׁלִּפְנֵי הַשְּׁמִטָּה הַשְּׁבִיעִית, שֶׁהֵן בְּטֵלִין מֵעֲבוֹדַת קַרְקַע שְׁתֵּי שָׁנִים רְצוּפוֹת, הַשְּׁבִיעִית וְהַיּוֹבֵל. וּמִקְרָא זֶה נֶאֱמַר בִּשְׁאָר הַשְּׁמִטּוֹת כֻּלָּן.


(כג) וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר – לִתֵּן לַאו עַל חֲזָרַת שָׂדוֹת לִבְעָלִים בַּיּוֹבֵל, שֶׁלֹא יְהֵא הַלּוֹקֵחַ כּוֹבְשָׁהּ (ספרא פרק ד,ח).
לִצְמִתֻת – לִפְסִיקָה, לִמְכִירָה פְּסוּקָה עוֹלָמִית.
כִּי לִי הָאָרֶץ – אַל תֵּרַע עֵינְךָ בָּהּ שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּךְ (ספרא פרק ד,ח).


(כד) וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם – לְרַבּוֹת בָּתִּים וְעֶבֶד עִבְרִי, וְדָבָר זֶה מְפֹרָשׁ בְּקִדּוּשִׁין בְּפֶרֶק רִאשׁוֹן (כ"א ע"א). וּלְפִי פְשׁוּטוֹ סָמוּךְ לְפָרָשָׁה שֶׁלְּאַחֲרָיו, שֶׁהַמּוֹכֵר אֲחֻזָּתוֹ רַשָּׁאִי לְגָאֳלָהּ לְאַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים, אוֹ הוּא אוֹ קְרוֹבוֹ, וְאֵין הַלּוֹקֵחַ יָכוֹל לְעַכֵּב.


(כה) כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר – מְלַמֵּד שֶׁאֵין אָדָם רַשָּׁאִי לִמְכֹּר שָׂדֵהוּ אֶלָּא מֵחֲמַת דּוֹחַק עֹנִי (ספרא פרק ה,א).
מֵאֲחֻזָּתוֹ – וְלֹא כֻלָּה. לִמְּדָה תוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁיְּשַׁיֵּר שָׂדֶה לְעַצְמוֹ (ספרא פרק ה,א).
וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו – וְאֵין הַלּוֹקֵחַ יָכוֹל לְעַכֵּב.


(כו) וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל – וְכִי יֵשׁ לְךָ אָדָם בְּיִשְֹרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ גּוֹאֲלִים? אֶלָּא גּוֹאֵל שֶׁיּוּכַל לִגְאוֹל מִמְכָּרוֹ (ספרא פרק ה,ב; קידושין כ"א ע"א).


(כז) וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ – כַּמָּה שָׁנִים הָיוּ עַד הַיּוֹבֵל? כָּךְ וָכָךְ. וּבְכַמָּה מְכַרְתִּיהָ לְךָ? בְּכָךְ וָכָךְ. עָתִיד הָיִיתָ לְהַחֲזִירָהּ בַּיּוֹבֵל, נִמְצֵאתָ קוֹנֶה מִסְפַּר הַתְּבוּאוֹת כְּפִי חֶשְׁבּוֹן שֶׁל כָּל שָׁנָה. אָכַלְתָּ אוֹתָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים אוֹ אַרְבַּע, הוֹצֵא אֶת דְּמֵיהֶן מִן הַחֶשְׁבוֹן וְטוֹל אֶת הַשְּׁאָר. וְזֶהוּ "וְהֵשִׁיב אֶת הָעֹדֵף" – בִּדְמֵי הַמִּקָּח עַל הָאֲכִילָה שֶׁאֲכָלָהּ, וְיִתְּנֵם לַלּוֹקֵחַ.
לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ – הַמּוֹכֵר הַזֶּה שֶׁבָּא לְגָאֳלָהּ (ספרא פרק ה,ג; ערכין ל' ע"א).


(כח) דֵּי הָשִׁיב לוֹ – מִכַּאן שֶׁאֵינוֹ גוֹאֵל לַחֲצָאִין (ספרא פרק ה,ה; ערכין ל' ע"א-ע"ב).
עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל – שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְתוֹךְ אוֹתָהּ שָׁנָה כְּלוּם, שֶׁהַיּוֹבֵל מְשַׁמֵּט בִּתְחִלָּתוֹ (ספרא פרק ה,ז; ערכין כ"ח ע"ב).


(כט) בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה – בַּיִת בְּתוֹךְ עִיר הַמֻּקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן (ספרא פרשתא ד,א; ערכין ל"ב ע"א).
וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ – לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּשָׂדֶה שֶׁיָּכוֹל לְגָאֳלָהּ מִשְׁתֵּי שָׁנִים וָאֵילַךְ כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה, וּבְתוֹךְ שְׁתֵּי שָׁנִים הָרִאשׁוֹנִים אֵינוֹ יָכוֹל לְגָאֳלָהּ, הָצְרַךְ לְפָרֵשׁ בָּזֶה שֶׁהוּא חִלּוּף: שֶׁאִם רָצָה לִגְאוֹל בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה גּוֹאֲלָהּ, וּלְאַחַר מִכַּאן אֵינוֹ גוֹאֲלָהּ.
וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ – שֶׁל בַּיִת.
יָמִים – יְמֵי שָׁנָה שְׁלֵמָה קְרוּיִים "יָמִים", וְכֵן: "תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָה אִתָּנוּ יָמִים" (בראשית כד,נה).


(ל) וְקָם הַבַּיִת... לַצְּמִיתֻת – יָצָא מִכֹּחוֹ שֶׁל מוֹכֵר, וְעוֹמֵד בְּכֹחוֹ שֶׁל קוֹנֶה.
אֲשֶׁר לֹא חֹמָה – "לוֹ" קָרִינָן. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ עַכְשָׁו, הוֹאִיל וְהָיְתָה לוֹ קֹדֶם לָכֵן (ספרא פרשתא ד,ז; ערכין ל"ב ע"א). וְ"עִיר" נְקֵבָה הִיא, וְהָצְרַךְ לִכְתֹּב "לָהּ"! אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁצָּרִיךְ לִכְתֹּב "לֹא" בִּפְנִים, תִּקְּנוּ "לוֹ" בְּמַסֹּרֶת, זֶה נוֹפֵל עַל זֶה.
לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל – אָמַר רַב סָפְרָא: אִם פָּגַע בּוֹ יוֹבֵל בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ – לֹא יֵצֵא (ערכין ל"א ע"ב).


(לא) וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים – כְּתַרְגּוּמוֹ "פַצְחִין": עֲיָרוֹת פְּתוּחוֹת מֵאֵין חוֹמָה. הַרְבֵּה יֵשׁ בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ: "הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶם" (יהושע יג,כח ובדומה לו בעוד פסוקים בספר), "בְּחַצְרֵיהֶם וּבְטִירֹתָם" (בראשית כה,טז).
עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב – הֲרֵי הֵן כְּשָׂדוֹת הַנִּגְאָלִים עַד הַיּוֹבֵל, וְיוֹצְאִין בַּיּוֹבֵל לִבְעָלִים אִם לֹא נִגְאֲלוּ (ספרא פרק ו,ב-ג; ערכין ל"ג ע"א).
גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ – מִיָּד אִם יִרְצֶה. וּבָזֶה יָפֶה כֹחוֹ מִכֹּחַ שָׂדוֹת, שֶׁהַשָּׂדוֹת אֵין נִגְאָלוֹת עַד שְׁתֵּי שָׁנִים (ערכין ל"ג ע"א).
וּבַיֹּבֵל יֵצֵא – בְּחִנָּם.


(לב) וְעָרֵי הַלְוִיִּם – אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה עִיר שֶׁנִּתְּנוּ לָהֶם.
גְּאֻלַּת עוֹלָם – גּוֹאֵל מִיָּד. אֲפִילּוּ לִפְנֵי שְׁתֵּי שָׁנִים, אִם מָכְרוּ שָׂדֶה מִשְּׂדוֹתֵיהֶם הַנְּתוּנוֹת לָהֶם בְּאַלְפַּיִם אַמָּה סְבִיבוֹת הֶעָרִים, אוֹ אִם מָכְרוּ בַיִת בְּעִיר חוֹמָה – גּוֹאֲלִין לְעוֹלָם, וְאֵינוֹ חָלוּט לְסוֹף שָׁנָה (ספרא פרק ו,ד-ה; ערכין ל"ג ע"א).


(לג) וַאֲשֶׁר יִגְאַל מִן הַלְוִיִּם – וְאִם יִקְנֶה בַּיִת אוֹ עִיר מֵהֶם, וְיָצָא בַּיֹּבֵל אוֹתוֹ מִמְכָּר שֶׁל בַּיִת אוֹ שֶׁל עִיר וְיָשׁוּב לַלֵּוִי שֶׁמְּכָרוֹ, וְלֹא יִהְיֶה חָלוּט כִּשְׁאָר בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל; וּ"גְאֻלָּה" זוֹ לְשׁוֹן מְכִירָה. דָּבָר אַחֵר: לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם", יָכוֹל לֹא דִּבֶּר הַכָּתוּב אֶלָּא בְּלוֹקֵחַ יִשְׂרָאֵל שֶׁקָּנָה בַיִת בְּעָרֵי הַלְוִיִּם, אֲבָל לֵוִי שֶׁקָּנָה מִלֵּוִי יִהְיֶה חָלוּט? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וַאֲשֶׁר יִגְאַל מִן הַלְוִיִּם"אַף הַגּוֹאֵל מִיַּד לֵוִי גּוֹאֵל גְּאֻלַּת עוֹלָם (ספרא פרק ו,ו; ערכין ל"ג ע"א).
וְיָצָא מִמְכַּר בַּיִת – הֲרֵי זוֹ מִצְוָה אַחֶרֶת: וְאִם לֹא גְּאָלָהּ יוֹצְאָה בַּיּוֹבֵל, וְאֵינוֹ נֶחֱלָט לְסוֹף שָׁנָה כְּבַיִת שֶׁל יִשְֹרָאֵל (ספרא פרק ו,ז; ערכין ל"ג ע"א).
כִּי בָתֵּי עָרֵי הַלְוִיִּם הִוא אֲחֻזָּתָם – לֹא הָיוּ לָהֶם נַחֲלַת שָׂדוֹת וּכְרָמִים אֶלָּא עָרִים לָשֶׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶם. לְפִיכָךְ הֵם לָהֶם בִּמְקוֹם שָׂדוֹת וְיֵשׁ לָהֶם גְּאֻלָּה כְשָׂדוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹא תָפְקַע נַחֲלָתָם מֵהֶם (ספרא פרק ו,ח).


(לד) וּשְׂדֵה מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם לֹא יִמָּכֵר – מֶכֶר גִּזְבָּר, שֶׁאִם הִקְדִּישׁ בֶּן לֵוִי אֶת שָׂדֵהוּ וְלֹא גְאָלָהּ, וּמְכָרָהּ גִּזְבָּר, אֵינָהּ יוֹצְאָה לַכֹּהֲנִים בַּיּוֹבֵל כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּיִשְׂרָאֵל: "וְאִם מָכַר אֶת הַשָּׂדֶה לְאִישׁ אַחֵר לֹא יִגָּאֵל עוֹד" (ויקרא כז,כ). אֲבָל בֶּן לֵוִי גּוֹאֵל לְעוֹלָם (ספרא פרק ה,ט).


(לה) וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ – אַל תַּנִּיחֵהוּ שֶׁיֵּרֵד וְיִפֹּל וְיִהְיֶה קָשֶׁה לַהֲקִימוֹ, אֶלָּא חַזְּקֵהוּ מִשְּׁעַת מוּטַת הַיָּד. לְמָה זֶה דוֹמֶה? לְמַשְּׂאוּי שֶׁעַל הַחֲמוֹר: עוֹדֵהוּ עַל הַחֲמוֹר, אֶחָד תּוֹפֵס בּוֹ וּמַעֲמִידוֹ. נָפַל לָאָרֶץ, חֲמִשָּׁה אֵין מַעֲמִידִין אוֹתוֹ (ספרא פרשתא ה,א).
גֵּר וְתוֹשָׁב – אַף אִם הוּא גֵּר אוֹ תוֹשָׁב. וְאֵיזֶהוּ תוֹשָׁב? כָּל שֶׁקִּבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה וְאוֹכֵל נְבֵלוֹת (ספרא פרשתא ה,א).


(לו) נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית – חַד שַׁוִּינְהוּ רַבָּנָן, וְלַעֲבוֹר עָלָיו בִּשְׁנֵי לָאוִין (בבא מציעא ס' ע"ב).
וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ – לְפִי שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם נִמְשֶׁכֶת אַחַר הָרִבִּית, וְקָשֶׁה לִפְרוֹשׁ הֵימֶנּוּ, וּמוֹרֶה לְעַצְמוֹ הֶתֵּר בִּשְׁבִיל מְעוֹתָיו שֶׁהָיוּ בְטֵלוֹת אֶצְלוֹ, הָצְרַךְ לוֹמַר "וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ". אוֹ הַתּוֹלֶה מְעוֹתָיו בְּנָכְרִי כְּדֵי לְהַלְווֹתָם לְיִשְֹרָאֵל בְּרִבִּית, הֲרֵי זֶה דָּבָר הַמָּסוּר לְלִבּוֹ שֶׁל אָדָם וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, לְכָךְ הָצְרַךְ לוֹמַר: "וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ" (בבא מציעא נ"ח ע"ב; ס"א ע"ב).


(לח) אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי וְגוֹמֵר – וְהִבְחַנְתִּי בֵּין בְּכוֹר לְשֶׁאֵינוֹ בְכוֹר, אַף אֲנִי יוֹדֵעַ וְנִפְרָע מִן הַמַּלְוֶה מָעוֹת לְיִשְׂרָאֵל בְּרִבִּית וְאוֹמֵר שֶׁל נָכְרִי הֵם (בבא מציעא ס"א ע"ב). דָּבָר אַחֵר: "אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" – עַל מְנָת שֶׁתְּקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם מִצְוֹתַי (ספרא פרשתא ה,ג), וַאֲפִלּוּ הֵן כְּבֵדוֹת עֲלֵיכֶם.
לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן – בִּשְׂכַר שֶׁתְּקַבְּלוּ מִצְווֹתָי.
לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים – שֶׁכָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲנִי לוֹ לֵאלֹהִים, וְכָל הַיּוֹצֵא מִמֶּנָּה כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה (ספרא פרשתא ה,ד; כתובות ק"י ע"ב).


(לט) עֲבֹדַת עָבֶד – עֲבוֹדָה שֶׁל גְּנַאי, שֶׁיְּהֵא נִכָּר בָּהּ כְּעֶבֶד: שֶׁלֹא יוֹלִיךְ כֵּלָיו אַחֲרָיו לְבֵית הַמֶּרְחָץ, וְלֹא יִנְעוֹל לוֹ מִנְעָלָיו (ספרא פרק ז,ב).


(מ) כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב – עֲבוֹדַת קַרְקַע וּמְלֶאכֶת אֻמָּנוּת כִּשְׁאָר שְׂכִירִים הִתְנַהֵג בּוֹ.
עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל – אִם פָּגַע בּוֹ יוֹבֵל לִפְנֵי שֵׁשׁ שָׁנִים, הַיּוֹבֵל מוֹצִיאוֹ (ספרא פרק ז,ד).


(מא) הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ – אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אִם הוּא נִמְכַּר, בָּנָיו מִי מְכָרָן? אֶלָּא מִכַּאן שֶׁרַבּוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת בָּנָיו (ספרא פרשתא פרק ז,ג; קידושין כ"ב ע"א).
וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו – אֶל כְּבוֹד אֲבוֹתָיו, וְאֵין לְזַלְזְלוֹ בְּכָךְ (ספרא פרק ז,ד; מכות י"ג ע"א).
אֲחֻזַּת – חֶזְקַת (ספרא פרק ז,ד).


(מב) כִּי עֲבָדַי הֵם – שְׁטָרִי קוֹדֵם (ספרא פרשתא ו,א).
לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד – בְּהַכְרָזָה: כַּאן יֵשׁ עֶבֶד לִמְכּוֹר! וְלֹא יַעֲמִידֶנּוּ עַל אֶבֶן הַלֶּקַח (ספרא פרק ז,ד).


(מג) לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ – מְלָאכָה שֶׁלֹא לְצוֹרֶךְ, כְּדֵי לְעַנּוֹתוֹ. אַל תֹּאמַר לוֹ: "הָחֵם לִי אֶת הַכּוֹס הַזֶּה", וְהוּא אֵינוֹ צָרִיךְ, "עֲדוֹר תַּחַת הַגֶּפֶן עַד שֶׁאָבוֹא". שֶׁמָּא תֹאמַר: "אֵין מַכִּיר בַּדָּבָר אִם לְצוֹרֶךְ אִם לַאו, וְאוֹמֵר אֲנִי לוֹ שֶׁהוּא לְצוֹרֶךְ" – הֲרֵי הַדָּבָר הַזֶּה מָסוּר לַלֵב, לְכָךְ נֶאֱמַר "וְיָרֵאתָ" (ספרא פרק ז,ב).


(מד) וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לָךְ – אִם תֹּאמַר: אִם כֵּן בַּמָּה אֶשְׁתַּמֵּשׁ? בַּעֲבָדַי אֵינִי מוֹשֵׁל, בָּאוּמוֹת אֵינִי נוֹחֵל שֶׁהֲרֵי הִזְהַרְתַּנִי "לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה" (דברים כ,טז). אֶלָּא מִי יְשַׁמְּשֵׁנִי? מֵאֵת הַגּוֹיִם – הֵם יִהְיוּ לְךָ לַעֲבָדִים (ספרא פרשתא ו,ג).
אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם – וְלֹא שֶׁבְּתוֹךְ גְּבוּל אַרְצְכֶם, שֶׁהֲרֵי בָּהֶם אָמַרְתִּי "לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה".


(מה) וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים – שֶׁבָּאוּ מִסְּבִיבוֹתֵיכֶם לִשָּׂא נָשִׁים [כנעניות] בְּאַרְצְכֶם, וְיָלְדוּ לָהֶם. הַבֵּן הוֹלֵךְ אַחַר הָאָב וְאֵינוֹ בִּכְלָל "לֹא תְחַיֶּה", אֶלָּא אַתָּה מֻתָּר לִקְנוֹתוֹ בְּעֶבֶד (ספרא פרק ז,ד; קידושין ס"ז ע"ב).
מֵהֶם תִּקְנוּ – אוֹתָם תִּקְנוּ.


(מו) וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם – הַחֲזִיקוּ בָהֶם לְנַחֲלָה לְצוֹרֶךְ בְּנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם. וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ "הַנְחִילוּם לִבְנֵיכֶם", שֶׁאִם כֵּן הָיָה לוֹ לִכְתּוֹב "וְהִנְחַלְתֶּם אוֹתָם לִבְנֵיכֶם". "וְהִתְנַחַלְתֶּם" כְּמוֹ "וְהִתְחַזַּקְתֶּם".
אִישׁ בְּאָחִיו – לְהָבִיא נָשִׂיא בְּעַמָּיו וּמֶלֶךְ בִּמְשָׁרְתָיו שֶׁלֹּא לִרְדּוֹת בְּפָרֶךְ.


(מז) יַד גֵּר וְתוֹשָׁב – גֵּר וְהוּא תוֹשָׁב, כְּתַרְגּוּמוֹ "עָרֵל וְתוֹתָב", וְסוֹפוֹ מוֹכִיח: "וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב".
וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ – מִי גָּרַם לוֹ שֶׁיַּעֲשִׁיר? דִּבּוּקוֹ עִמָּךְ (ספרא פרק ח,א).
וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ – מִי גָּרַם לוֹ שֶׁיָּמוּךְ? דִּבּוּקוֹ עִמּוֹ, עַל יְדֵי שֶׁלָּמַד מִמַּעֲשָׂיו (ספרא פרק ח,א).
מִשְׁפַּחַת גֵּר – זֶה הַגּוֹי. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "לְעֵקֶר" – זֶה הַנִּמְכָּר לַעֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ לִהְיוֹת לָהּ שַׁמָּשׁ; וְלֹא לֵאלָהוּת אֶלָּא לַחְטוֹב עֵצִים וְלִשְאֹב מָיִם (ספרא פרק ח,א; בבא קמא קי"ב ע"ב).


(מח) גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ – מִיָּד, אַל תַּנִּיחֵהוּ שֶׁיִּטָּמַע (ספרא פרק ח,א).


(נ) עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל – שֶׁהֲרֵי כָל עַצְמוֹ לֹא קְנָאוֹ אֶלָּא לְעָבְדוֹ עַד הַיּוֹבֵל, שֶׁהֲרֵי בַיּוֹבֵל יֵצֵא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְמַטָּה: "וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל" (כה,נד). וּבְגוֹי שֶׁתַּחַת יָדְךָ הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא תָבֹא עָלָיו בַּעֲקִיפִין, מִפְּנֵי חִלּוּל הַשֵּׁם (ספרא פרק ט,ב-ג; בבא קמא קי"ג ע"א-ע"ב). אֶלָּא כְּשֶׁבָּא לִגָּאֵל יְדַקְדֵּק בַּחֶשְׁבּוֹן, לְפִי הַמַּגִּיעַ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה יְנַכֶּה לוֹ הַגּוֹי מִן דָּמָיו: אִם הָיוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה מִשֶּׁנִּמְכַּר עַד הַיּוֹבֵל, וּקְנָאוֹ בְּעֶשְׂרִים מָנֶה, נִמְצָא שֶׁקָּנָה הַגּוֹי עֲבוֹדַת שָׁנָה בְּמָנֶה, וְאִם שָׁהָה זֶה אֶצְלוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים וּבָא לִגָּאֵל – יְנַכֶּה לוֹ חֲמִשָּׁה מָנִים וְיִתֵּן לוֹ הָעֶבֶד חֲמִשָּׁה עָשָׂר מָנִים. וְזֶהוּ "וְהָיָה כֶּסֶף מִמְכָּרוֹ בְּמִסְפַּר שָׁנִים, כִּימֵי שָֹכִיר יִהְיֶה עִמּוֹ" – חֶשְׁבּוֹן הַמַּגִּיעַ לְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה יְחַשֵּׁב, כְּאִלּוּ נִשְׂכַּר עִמּוֹ כָּל שָׁנָה בְּמָנֶה, וִינַכֶּה לוֹ.


(נא) אִם עוֹד רַבּוֹת בַּשָּׁנִים – עַד הַיּוֹבֵל.
לְפִיהֶן וְגוֹמֵר – הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי.


(נג) לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ – כְּלוֹמַר: וְאַתָּה רוֹאֶה.


(נד) וְאִם לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה – "בְּאֵלֶּה" הוּא נִגְאָל, וְאֵינוֹ נִגְאָל בְּשֵׁשׁ (קידושין ט"ו ע"ב).
הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ – הַגּוֹי חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת בָּנָיו.


(נה) כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים – שְׁטָרִי קוֹדֵם.
אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם – כָּל הַמְשַׁעְבְּדָן מִלְּמַטָּה, כְּאִלּוּ מְשַׁעְבְּדוֹ מִלְמַעְלָה (ספרא פרק ט,ד).

הערות[עריכה]

  1. ^ לשון הספרא: "יובל הִוא שנת החמישים שנה" – שיכול בכניסתה תהיה מקודשת מראש השנה, וביציאתה תהיה מושכת והולכת עד יום הכיפורים, שכן מוסיפים מחול על הקודש. תלמוד לומר: "יובל הוא שנת החמשים שנה תהיה לכם" – אין קדושתה אלא עד ראש השנה. לשון הגמרא במסכת ראש השנה: "יובל היא", מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "וקדשתם את שנת החמישים", יכול כשם שמתקדשת והולכת מתחילתה, כך מתקדשת והולכת בסופה? ואל תתמה, שהרי מוסיפין מחול על קודש! תלמוד לומר: "יובל היא שנת החמישים" – שנת החמישים אתה מקדש, ואי אתה מקדש שנת החמישים ואחת.