רמב"ם על בכורים א

רמב"ם · על בכורים · א · >>

בכורים פרק א

• ראו גם: נוסח המשנה בכורים א רמבם

משנה א

הדבר שהיו קורין הוא הכתוב בפרשת והיה כי תבוא, הוא אמרו "וענית ואמרת לפני ה' אלהיך"(דברים כו, ה) עד סוף הפרשה.

וכבר בארנו שהמבריך, הוא מי שמותח ענפי האילן בארץ וטומנם שם.

ועוד יתבאר לקמן מאיזה טעם אינו מביא.

ואין הלכה כרבי יהודה:

משנה ב

אריסין - הם השותפין בעבודת הקרקע בלבד.

והחכורות - הם עובדי האדמה למחצה ולשליש ולרביע, כפי מה שיסכים עם בעל הקרקע. וכבר בארנו זה פעמים (דמאי פרק ו משנה א-ב, ושביעית פרק ד משנה ג).

וסקריקון - הם אנשים גוזלי הקרקעות, ואוכלי פירותיהם שלא ברצון בעליהן. ועוד יתבאר זה במסכת גיטין (דף נה:):

משנה ג

אמר השם יתברך בבכורים ו"לקחת מראשית כל פרי האדמה"(דברים כו, ב), ואמרו חכמים "מראשית" ולא כל ראשית, אין אתה מביא אלא משבעת המינים האמורים בשבח הארץ, והם המנויים בפסוק "ארץ חטה ושעורה"(דברים ח, ח) וגו'. ורצה באמרו "ודבש", דבש של תמרים.

ואינו מביא מן הזיתים, אלא מן הטוב והמשובח, לאומרו "זית שמן", ולא אמר "ארץ זית ודבש":

משנה ד

כל זה מבואר, אלא שפסק ההלכה "מביא הגר עצמו בכורים וקורא".

וסמכו זה למה שאמר השם יתברך לאברהם "כי אב המון גוים נתתיך"(בראשית יז, ה), אמרו לשעבר היית אב לארם, עכשיו אתה אב לכל העולם כולו. ומפני זה יכול כל גר לומר "אשר נשבעת לאבותינו", לפי שאברהם היה אב לכל העולם לפי שהוא למדם אמונה:

משנה ה

האשה בת גרים - עניינו שיהיו אביה ואמה גרים או מזרע גרים. אפילו היו להם אבות רבות בישראל, כיון שלא נתערב בהם זרע ישראל בשום פנים, הרי זו לדעת רבי אליעזר בן יעקב פסולה לכהונה.

וכשנשא הכהן בת גרים או בת עבדים משוחררים, לא תתגרש מפני זה ממנו, והבנים היוצאים ממנה כוהנים בכהונם, אבל לכתחילה אין מתירין לישא אותה כרבי אליעזר בן יעקב, עד שיהא לה אב או אם או זקן או זקנה מישראל, ואפילו למעלה הרבה, ואז תנשא לכהונה כרבי אליעזר בן יעקב לכתחילה.

והאפוטרופסין - הממונים שממנים על היתומים, בין שמינה אותם אבי היתומים או בית דין.

וטומטום - ידוע, אינו ניכר אם זכר או נקבה.

ואנדרוגינוס - מי שיש לו אברי הזרע הידועים לזכר ולנקבה, והערבים קורין אותו "בנתי", והוא מסופק.

ואמרו שאינם יכולין לומר "אשר נתתה לי" - לפי שארץ ישראל לא נתחלקה אלא לזכרים המיוחסין, הוא אשר אמר השם יתברך "לשמות מטות אבותם ינחלו"(במדבר כו, נו), וכתיב "איש לפי פקודיו"(במדבר כו, נד), עד שיהיה ודאי בלי ספק:

משנה ו

רבי מאיר אומר, כי הקונה שני אילנות קונה קרקע, ולפיכך מביא וקורא, ודברו דחוי.

אבל העיקר אצלנו, קנה שלשה אילנות קנה קרקע, קנה שני אילנות לא קנה קרקע. אבל לענין בכורים מביא מספק, מפני שחכמים מסופקין אם קנה קרקע או לא. ולענין מקח וממכר, נאמר לא קנה. ולעניין בכורים נחייב אותו להביא מספק, אבל אינו קורא, לפי שאינם בכורים אמיתיים.

וכשיבש מעין המים שממנו היה משקה שדהו, או נקצצו האילנות שמהם היה מביא הבכורים, אינו קורא כלל, לפי שאינו יכול לומר "אשר נתתה לי", לפי שכבר נפסד וכאילו אין לו קרקע.

ורבי יהודה אומר, קורא כיון שיש לו קרקע, ודברו דחוי.

ואמר השם יתברך בפרשת בכורים "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך"(דברים כו, יא), ואמרו בספרי אין קריאה אלא בשעת שמחה, כשתמצא לומר מעצרת ועד החג מביא וקורא, מחג ועד חנוכה מביא ואינו קורא, לפי ששמחת אותה השנה כבר נגמרה בסוף חג הסוכות, שאמר השם יתברך "ושמחתם לפני ה' אלהיכם"(ויקרא כג, מ).

ורבי יהודה בן בתירא אינו תולה הקריאה בשמחה, ואין הלכה:

משנה ז

השני הוא אותו שקנה הקרקע, ואינו מביא מאותו המין שהביא הראשון *הערה 1: וקרא, ואמר השם יתברך בפרשת בכורים "הגדתי היום לה'"(דברים כו, ג), ואמרו פעם אחת אתה מגיד ולא שתי פעמים.

ורבי יהודה אומר, הני מילי באדם אחד, אבל בשני בני אדם מגיד וחוזר ומגיד, ואינה הלכה:

משנה ח

נמקו - כמו נמסו, "המק בשרו"(זכריה יד, יב), "אתם ימקו"(ויקרא כו, לט), ואחרים רבים.

נבזזו - גם כן ידוע, מגזרת "ולבוז בז"(ישעיה י, ו).

ואינו קורא - לפי שאי אפשר לומר "הבאתי את ראשית פרי האדמה", מפני שאינו ראשית.

ועוד יתבאר לך, שהבכורים האמיתיים חייבים עליהם חומש.

ופירוש נופץ - כמו נוער או מריק, מגזרת נעור וריק:

משנה ט

כבר בארנו אמרם, פעם אחת אתה מגיד ולא פעם שניה, ולפיכך כיון שקרא פעם אחת, לא יחזור ויקרא פעם שניה:

משנה י

פירות שבהרים - יותר טובים מפירות העמקים ויותר מוטעמים, והתמרים במישור ובעמק יש בהם יותר דבש, ואנחנו רצוננו מן התמרים רוב הדבש לפי שהכתוב קראם "דבש" כמו שזכרנו.

ועבר לירדן - אף על פי שאינה זבת חלב ודבש, השם יתברך נתנה לנו, ואפשר לנו לומר "אשר נתתה לי".

ואין הלכה כרבי יוסי הגלילי:

משנה יא

כבר בארנו שרבי מאיר סובר, שהקונה שני אילנות סתם קנה קרקע.

ורבי יהודה סובר שאריס וחוכר יש לו קנין בארץ, כגון שיש לו בה חלק וזכות מן הזכיות.

ואין הלכה כרבי מאיר ולא כרבי יהודה, וכבר בארנו זה:

הערות

• הערה 1: עיין תוי"ט

משנה בכורים, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב