קטגוריה:משלי כז יב

הקבלות

פסוקים זהים, משמעות שונה

פסוק זהה נמצא במשלי כב3. מדוע יש צורך בשני פסוקים? - כי יש סוגים שונים של רעות שהערום נסתר מהן והפתיים עוברים בהן. רמ"ד וואלי קישר כל אחד מהפסוקים הזהים לרעה שנרמזה בפסוק שאחריו; לפי זה, הפסוק שלנו מתייחס לרעת האישה הנכריה, הנרמזת ב(משלי כז יב): "קַח בִּגְדוֹ כִּי עָרַב זָר, וּבְעַד נָכְרִיָּה חַבְלֵהוּ"*:

1. "ערום ראה רעה - זו אישה זונה, שיוצאת מקושטת, ונופת תיטופנה שפתותיה וחלק משמן חכה, ולכן נראית טובה מבית ומחוץ. אבל האיש הערום ביראה רואה בעיני שכלו שהיא רעה, כחיה רעה ממש, שטורפת גופו וממונו ונשמתו של אדם, ונסתר מפניה שלא תדיחנו בחלק שפתיה. מה שאין כן הפתאים, שאינם מכירים את הרע הפנימי שלה... ונלכדים במראה הטוב האוחז את העיניים... ולא די שנענשים בעולם הבא, אלא שנענשים גם כן בעולם הזה, שבאים לידי עניות, ואז הזונה לוקחת את בגדם מעליהם, כדי שיהיה ערבון לאתננה, וכמה גדולה חרפתם וכלימתם, שבגדם ממושכן בעד נכריה, שאם היה ממושכן בעד נשותיהם ובניהם לזון ולפרנס אותם הכל היו מרחמין עליהם, אבל בהיותו ממושכן בעד נכריה, הכל מחרפין אותם..." (רמ"ד ואלי).

ראיה לפירוש זה היא ההקבלה ל(משלי ז ז): "וָאֵרֶא בַפְּתָאיִם, אָבִינָה בַבָּנִים, נַעַר חֲסַר לֵב: עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָּהּ, וְדֶרֶךְ בֵּיתָהּ יִצְעָד"*: הפתיים עוברים ליד בית האשה הנואפת ונופלים במלכודת הפיתוי.

2. דרך שניה לקשר בין הפסוקים הסמוכים: הערום ראה שהערבות היא רעה ומסוכנת, ולכן הסתתר ולא רצה להיות עָרֵב בהלוואה. אולם הפתיים עברו וחתמו ערבות לאדם זר, הלווה נעלם, והנושים הענישו אותם ולקחו את בגדיהם.