מצודות על משלי כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מצודות על משלי · כז · >>

תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אל תתהלל" - אל תשתבח עצמך במה שתבטיח לעשות ביום מחר, כי לא תדע מה דבר יקרה, כי פן יקרה דבר אשר לא תוכל עשוהו.

מצודת ציון

"תתהלל" - מלשון הלול ושבח.

"ילד" - ענינו מקרה, וכן (בראשית לז): "אלה תולדות יעקב". ולפי שהזמן מוליד הקורות, אמר ילד יום.

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"יהללך" - ר"ל: אף בדבר שכבר עשית, יהללך זר וגו'.

"נכרי וגו'" - הוא כפל הדבר במ"ש.

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כובד" - הנה, האבן יש לה כובד רב, וגם החול משאו רב; אמנם כעס האויל כבד לשאת ולסבול יותר משני אלו, כי מחסרון הדעת ירבה לכעוס.

מצודת ציון

"ונטל" - ענין משא, כמו (צפניה א): "נטילי כסף".

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אכזריות" - החמה מביא לידי אכזריות, והאף יסית לשטוף ולאבד; ולפני בעל קנאה מי יוכל לעמוד ולהתקיים? כי קשה היא עוד יותר מהחמה והאף, כי בעל הקנאה יבחר ברע כשתהיה גם לזולתו משיבחר הטוב לו ולזולתו.

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"תוכחת מגולה" - אף המוכיח בפרסום, ומכלים למוכח, מכל מקום טובה היא אם באה מאהבה מסותרת בלב המוכיח, וכוונתו ליישר דרכי המוכח ולא לקנתר.

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"נאמנים" - האוהב הפוצע לאהובו למען יישר לכת, הנה הפצעים הם נאמנים המה, כי עשו שליחותם והועילו לזה, כי בעבורם ייטיב דרכו; אבל מן השונא, אפילו הנשיקות מרובות המה והנם למשא, הואיל ואין בהם תועלת.

מצודת ציון

"פצעי" - הם מכות המוציאות דם.

"ונעתרות" - ענין רבוי, כמו (יחזקאל ח): "ועתר ענן הקטורת".

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"תבוס" - בעבור שבעה תרמוס אף נופת צופים.

"כל מר" - כל דבר מר נחשב לה למתוק.

מצודת ציון

"תבוס" - ענין רמיסה, כמו (תהלים ס): "יבוס צרינו".

"נופת" - ענין הזלה והתכה, וכן (תהלים יט): "ונופת צופים". ותחסר מלת צופים, והוא מובן מעצמו.

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כצפור" - כמו שיקשה לצפור מה שנודדת מקנה, כן יקשה לאיש הנדידה ממקומו.

מצודת ציון

"מן קנה" - מן מדורה.

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ישמח" - כל אחד משמח את הלב.

"ומתק" - וכן ישמח אמרי מתק מחבירו הבאים מעצת נפש ולא להחניף ולרמות.

מצודת ציון

"וקטורת" - עשן בשמים.

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"רעך" - האוהב אותך וגם את אביך אהב, ומהנראה שנשרשה האהבה, ולזה אל תעזוב אהבתו, ואל תבטח לומר 'הנה בבוא עלי יום איד אבוא אל בית אחי לשאול מעמו עזרה', כי יותר טוב שכן הקרוב עמך בכל עת כרעים אהובים, מהאח הרחוק ממך ולא יתחבר עמך.

מצודת ציון

"אידך" - מלשון איד ומקרה רע.

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"חכם בני" - כן אמר שלמה לבנו: התחכם, בני, ושמח לבבי, ואוכל להשיב בדבר חרפה לאשר יחרפני; כי אם תהיה סכל, בעל כרחי אשים יד לפה, כי אפחד שלא יגלה מומך.

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ערום" - כשראה הערום הרעה המעותדת לבוא נסתר ממנה, ר"ל שמר עצמו מן הרעה טרם בואה; אבל הפתאים עברו דרך הרעה ולא נשמרו, והשיגה אותם הרעה ובא להם העונש וההפסד.

מצודת ציון

"נענשו" - גם הפסד ממון נקרא עונש, וכן (דברים כב): "וענשו אותו מאה כסף".

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"קח בגדו" - קח בגד הערב למשכון ולא תאשם בזה, כי מעצמו נעשה ערב בעבור הזר והכניס עצמו בזה.

"ובעד נכריה" - כפל הדבר במ"ש, ולומר בין ערב בעבור איש בין בעבור אשה עניה סוערה.

מצודת ציון

"חבלהו" - ענין משכון, כמו (שמות כב): "אם חבול תחבול".

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מברך" - המשבח רעהו בקול גדול בפרסום רב בכל בוקר בהשכמה, ר"ל בתמידות ובזריזות, הנה לקללה תחשב לו, כי כאשר ישבחוהו בנדיבות לב, רבים יחלו פניו ומחסרים עשרו.

מצודת ציון

"מברך" - ענין התפארות, כמו (ישעיהו סה): "אשר המתברך בארץ".

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"דלף" - הנה טפטוף המטר לא יטריד בני הבית כי-אם ביום בוא המטר, אשר דרך בני אדם להיות נסגרים בתוך הבית, כי אז יטפטף המטר אל הבית ויטריד בני הבית ממקום למקום, אבל כשאין מטר אין טפטוף ואין טרוד; אבל אשת מדינים נשתוה בכל העתים להטריד את בעלה.

מצודת ציון

"דלף" - ענין טפטוף, כמו (איוב טז): "דלפה עיני".

"טורד" - ענין גרושין, כמו (דניאל ד): "ולך טרדין".

"סגריר" - מלשון סגירה.

"נשתוה" - מלשון השוואה ודמיון.

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"צופניה" - החושב להסתיר הדבר בפני הבריות, דומה הוא למסתיר את הרוח לכלוא אותו, כי אז ירעים בקולו נפלאות; וכן בעלת מדינים, כל עוד שירצה להסתיר את הדבר - היא מוספת והולכת.

"ושמן" - כמו המושח עצמו בשמן, אם ירצה להעלים לא יוכל כי ידו הימנית אשר ימשח בה היא תכריז על המשיחה כי היא נותנת ריח לכל הקרב, וכן אי-אפשר להעלים מריבת האשה.

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ברזל" - כמו הלוטש ברזל הסכין באחר נעשית חדה ושנונה, כן יחדדו איש פני רעהו, ר"ל תלמידי-חכמים היושבים יחד ועוסקים בתורה הנה מחדדים זה-את-זה.

מצודת ציון

"יחד" - מלשון חדיד ושנון.

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"נוצר" - כמו השומר אילן תאנה הנה יאכל פריה נוסף על השכר, כן השומר אדוניו יאכל פרי גמול מעשיו כי עוד מכובד מן האדון נוסף על התשלומין.

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כמים" - כמו דרך המים מראים את הפנים בדומה להפנים המסתכלים בה, אם שוחקות שוחקות ואם עצבות עצבות, כן לב האדם לאדם, אם לבו טוב על חבירו ייטיב גם לבו ואם רעה תרע גם היא.

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"שאול" - הקבר והגיהנם אינם שבעים מלקבל אנשים, וכן עיני האדם לא תשבענה מן העושר וחושק להרבות עוד.

מצודת ציון

"שאול" - בור הקבר.

"ואבדון" - הגיהנם.

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מצרף" - הכסף וזהב, כאשר ירצו לדעת הטובים המה וכמה יש בהם מן הסיג - הנה יקחו מהם במשקל ידוע וישימו בכור והסיג ישרף ותשאר נקי, ובזה יבחן הכל. והאיש יבחן לפי מהללו - כמו שמשבחין אותו בני אדם כן הוא.

מצודת ציון

"מצרף וגו' וכור" - שמות כלי הצורפים.

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אם תכתוש" - אם תשים את האויל במכתש בתוך החטים הנכתשים ועמהם תכתוש אותו ביד המכתש, עם-כל-זה לא תסור ממנו אולתו כי לא יעזבה.

מצודת ציון

"תכתוש" - ענין כתיתה וטחינה.

"במכתש" - שם הכלי שכותשים בו.

"הריפות" - מלשון רפיון, ור"ל החטים הנרפים הנקלפים מקליפותיהן, וכן (שמואל ב יז): "ותשטח עליו הריפות".

"בעלי" - הוא יד המכתש שדוכין בו, וכן (דברי הימים ב כד): "והעלות וכפות".

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ידוע" - תן לבך לדעת בעצמך פני צאנך מה הם צריכים.

"שית לבך לעדרים" - לתת להם די מחסורם; וכפל הדבר במ"ש.

מצודת ציון

"שית" - ענין שימה.

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי וגו'" - עם כי כביר מצאה ידך, מכל-מקום גם מזה אל תנח ידך, כי לא לעולם יתקיים חוזק העושר, ותהיה אז נושע בעדרי הצאן.

"ואם נזר" - וכי נזר העושר היא דבר המתקיים לכל ימי הדורות?! וכפל הדבר במ"ש.

מצודת ציון

"חוסן" - ענין חוזק, ויאמר על העושר, וכן (יחזקאל כב): "חוסן ויקר יקחו".

"נזר" - כתר.

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"גלה" - לפעמים נגלה החציר ונראה דשא, ופעמים נאספו וכלו עשבות הרים; לזה תן דעתך להכין לעת אשר לא תמצא.

מצודת ציון

"ונאספו" - ענין כליון, כמו (ירמיהו ח): "אסף אסיפם".

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כבשים" - גיזת הכבשים יהיה לצורך מלבושך, והעתודים יהיו לך בערך שדה: כי כמו תבואת השדה נקצרת בכל שנה ושנה והארץ לעולם עומדת, כן גיזת העתודים תתמיד והעתודים קיימים ומעברין נקבותיהם ומולידים ולדות הרבה ואף המה קיימים לבעליהם.

מצודת ציון

"ומחיר" - ענין ערך הדבר ושויו, כמו (דברי הימים ב א): "יקחו במחיר".

"עתודים" - עזים זכרים.

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ודי חלב עזים" - יהי לך די מחסורך חלב עזים למאכלך ולמאכל אנשי ביתך, ובזה ימצא חיים לנערותיך ולא ימותו ברעב.

והוא למשל, לומר: אף אם חכמת בדברים עיונים, למוד גם דברים פשוטים קלי העיון, ותוכל לעסוק בהם לעת תחלש כח העיוני, וללמוד עם מי אשר קצרה דעתו להשכיל דברים עיונים, ותחיה אותו בדברים פשוטים.

מצודת ציון

"ודי" - ענין ספוק הצורך.

"ללחמך" - למאכלך.

"ללחם ביתך" - כמו וללחם ביתך בוי"ו.