1.  נפרד = המבדיל את עצמו מחברתם של בני אדם אחרים: "המבקש תאוות ליבו והולך אחריה, נפרד הוא מכל רֵע, אשר לא יוכל איש לכלכל ולסבול מידות חברו אם ימשך אחרי חפצו ולא יבטל חפצו מפני חפץ חברו בדבר" (ר' יונה) .

- אמנם, בלשון המקרא משתמשים, בדרך כלל, בצורת הבינוני עבור הנושא (שהוא שם עצם), ובצורת העבר או העתיד עבור הנשוא (שהוא פועל); לפי פירוש זה היה ראוי לכתוב: "המבקש תאוה -  יפרד" (כמו ב (משלי יט ד): "הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים, וְדָל מֵרֵעהוּ יִפָּרֵד").

אולי הכוונה, שהאדם הנפרד - המפריד את עצמו מחברת בני האדם - עושה זאת כי הוא מבקש לממש את כל תאוותו, ואינו מוכן לוותר (ראו "עצות").

2.  נפרד = העוזב את ה': "מי שהוא נפרד מהקב"ה, שלא לשמור מצותיו, לתאות לבו ויצרו הרע הוא רודף, וסוף בכל תושיה יתגלע - בין חכמים תגלה חרפתו" (רש"י, וכן מצודות והגר"א) , או עוזב את החכמה: "מי שנפרד מן החכמה והלך אחר תאוות ליבו בהבלי העולם.. בכל מיני חכמה ששואלים אותו... מתערבב ומתבלבל ואינו יודע להשיב... לפי שכבר קדמה התאווה לאחוז בליבו, והיא מבלבלת את דעתו, שאינו מבין את החכמה" (רמ"ד ואלי) . פירוש זה מתאים לפירוש שהמילה תושיה מקבילה לחכמה ועצה או שהיא מציינת את "התורה, והוא מלשון יש, כי יֶשְנָה לעולם ולא תשוב לאין כיתר הדברים" (מצודת ציון) . חכמי התלמוד מצאו דוגמה לרעיון זה בסיפורו של לוט: ראו "הקבלות".

3. נפרד = עוזב את חברת בני האדם ומתבודד עם הזונות; על-פי (הושע ד יד): "לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה, כִּי הֵם עִם הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ וְעִם הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ וְעָם לֹא יָבִין יִלָּבֵט": מי שנפרד מבני-אדם ומתבודד עם הזונות מתוך תאווה - תתגלה חרפתו בין חכמים, כנ"ל (ע"פ דעת מקרא) .

4. נפרד = עוזב את אשתו, או באופן כללי - גבר לא נשוי. הפסוק בא ללמד, שאדם "נפרד", ללא אישה, כל היום מבקש לממש את תאוותו, ולכן אין לו אפשרות להשיג תושיה (חכמה). פסוק זה מתאים לדברי חז"ל, שאמרו "שֶׁלֹּא יֵשֵׁב אִישׁ בְּלֹא אִשָּׁה, שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר" (רמב"ם, הלכות אישות טו טז) , וכן "לְעוֹלָם יִלְמֹד אָדָם תּוֹרָה, וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂא אִשָּׁה--שְׁאִם נָשָׂא אִשָּׁה תְּחִלָּה, אֵין דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה לִלְמֹד. וְאִם הָיָה יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, עַד שֶׁנִּמְצָא שְׁאֵין לִבּוֹ פָּנוּי--יִשָּׂא אִשָּׁה, וְאַחַר כָּךְ יִלְמֹד תּוֹרָה" (רמב"ם, הלכות תלמוד תורה א ו) .

5. נפרד = מי שכבר נפרד מן התאווה (למשל בגלל זקנתו), ובכל-זאת הוא מנסה לבקש את התאווה, "ועושה תחבולה שיתאווה תאווה ע"י סממנים [תרופות] וכדומה", הדבר יביא עליו כל סוג אפשרי של חולשה ותשות-כוח (מלבי"ם, פירוש ראשון) .

6. נפרד = מנסה להיפרד ולהתנזר לגמרי מהתאווה, "כמו הנזירים, שהיו פורשים למדבריות במקום שאין אנשים" - בסופו של דבר רוצה ומבקש אותה יותר; ובכל מצב שבו יש לו אפשרות - תאוותו מתגלה (ע"פ מלבי"ם, פירוש שני) .

- אמנם, הפועל נפרד מציין, בדרך כלל, פרידה בין אדם לאדם, קשה לפרש שהכוונה ל"פרידה" בין אדם לבין התאווה שלו.

1. השורש גלע דומה לשורש גלה (מצודת ציון) וכן לשורש לעג (ע"פ התרגום הארמי; ראו דעת מקרא) , וייתכן שהוא מציין שילוב של שתי המשמעויות: יתגלה בצורה נלעגת (רש"י) .

2. השורש גלע דומה גם לשורש קלע, " "שהוא לשון ערבוב וסכסוך, כמעשה ה" " קְלָעִים... מתערב ומתבלבל ואינו יודע להשיב כראוי" " (רמ"ד ואלי) . כמו סל קלוע מחבלים המסתבכים זה בזה, כך גם המתגלע מסתבך עם עצמו ועם הזולת.