מצודות על משלי יח
<< · מצודות על משלי · יח · >>
פסוק א
מצודת דוד
"לתאוה וגו'" - תלמיד חכם הנפרד לפרוש מן התורה, כי יבקש ללכת אחר תאוות הלב, הנה בכל מקום שעוסקים בתורה תיגלה חרפתו, על כי מאז היה עמהם ופירש מהם.
מצודת ציון
"תושיה" - כן נקראת התורה, והוא מלשון יש, כי ישנה לעולם ולא תשוב לאין כיתר הדברים.
"יתגלע" - כמו יתגלה בה"א.פסוק ב
מצודת דוד
"בתבונה" - להוסיף בינה על מה שבידו.
"בהתגלות" - להשמיע לרבים מעט חכמה שבידו להתפאר בה.פסוק ג
מצודת דוד
"בא גם בוז" - כי דרכו לבזות בני אדם.
"ועם קלון" - ועם אדם שיש בו קלון רב - יבוא עמו חרפה, כי דרכו לחרף בקלונו ולפסול במומו.
מצודת ציון
"בוז" - בזיון.פסוק ד
מצודת דוד
"מים עמוקים וגו'" - רוצה לומר, דברי איש מיתר הדברים, שאינם מחכמת התורה, המה כמים עמוקים, אשר הרוצה לשתות מהם יטריח לדלותם בכלי, כי המים לא יבואו מעצמם אל פי השותה, וכן יתר הדברים שאינם מחכמת התורה, ע"כ על כרחו מעצמו יטרח להבינם, כי המה לא יסייעו לו.
אבל חכמת התורה היא כנחל הנובע, אשר מעצמו ימשך אל פי השותה אם יתקרב לו, וכן חכמת התורה תשכיל את העוסקים בה.פסוק ה
מצודת דוד
"שאת" - הנושא פני הרשע לזכותו במשפט, הנה כפולה חטאתו, כי נשא פני הרשע והטה משפט הצדיק, אשר שניהם לא טובים. ומלת לא טוב חוזר למעלה ולמטה.פסוק ו
מצודת דוד
"יבואו בריב" - לא ידבר בנחת ובשלוה כי אם במריבה והרמת קול, ופיו יקרא לעצמו הכאות גדולות המשברות, כי בעבור אמרים כאלה יוכה מאנשים.
מצודת ציון
"למהלומות" - ענין הכאה המשברת, כמו (שופטים ה): "והלמה סיסרא".פסוק ז
מצודת דוד
"מחתה לו" - מביא על עצמו מחתה ושבר.
"מוקש נפשו" - מביאים מוקש לנפשו.פסוק ח
מצודת דוד
"דברי נרגן" - דברי מתלונן המה קשים כמכות המשברות, ועוד הם יורדים חדרי בטן, אבל המכות המה ממעל על הגוף. ואחז בדרך מליצה, כאומר, הנה המכות אשר הם ממעל נוח לרפאותם, משא"כ מכות בחדרי בטן, וכן קשה לרפאות דברי המתלונן.
מצודת ציון
"נרגן" - מתלונן, כמו (משלי טז): "ונרגן מפריד אלוף".
"כמתלהמים" - ענין הכאה המשברת, והוא הפוך מן הלום.פסוק ט
מצודת דוד
"גם מתרפה" - אפילו המתעצל במלאכת התורה, ורפויה היא בידו, הוא אח וחבר למי שמשחית את דברי התורה בדיעות כוזבות, כי סופו יהיה כמוהו כאשר ישכח דברי התורה.פסוק י
מצודת דוד
"מגדל" - משען שם ה' הוא כמגדל חזק, ועוד יותר, כי המתחזק במגדל הנה יושב בו כלוא ולא יפנה ללכת אנה ואנה, אבל במשען שם ה' ירוץ הצדיק בכל מקום שירצה ומתחזק שם.פסוק יא
מצודת דוד
"הון" - העושר הוא לו לקרית עוז, כי לפעמים יתחזק בו לפדות נפשו ממות.
"במשכיתו" - האוצר אשר בחדרי משכיתו היא לו כחומה חזקה. וכפל הדבר במ"ש.
מצודת ציון
"קרית" - מלשון קריה ועיר.
"במשכיתו" - ענינו הריצוף ברצפת אבנים, והוא מלשון סכך וכסוי, כמו (ויקרא כו): "ואבן משכית".פסוק יב
מצודת דוד
"יגבה לב" - כי המקום מגדלו בעבור יגבה לבו למען תכפל צערו בבוא השבר.
"ולפני כבוד ענוה" - כי הכבוד הוא גמול הענוה, אם-כן הענוה תקדם לה.פסוק יג
מצודת דוד
"בטרם ישמע" - עד לא יבין דברי השואל.
"היא לו" - להמשיב יחשב איולת וכלימה, כי לא ישיב כהוגן וכראוי.פסוק יד
מצודת דוד
"רוח איש" - רוח השכלי אשר באיש יסבול ויחזיק חולי הגוף, כי היא מנהגת את הגוף בבריאתו ואף כי בחליו. אבל כשהרוח עצמה נכאה ושבורה בעצב ויגון, מי ישאנה? כי אין הגוף נושא אותה להחזיקה, כי אם היא את הגוף.
מצודת ציון
"יכלכל" - ענין סבלה והחזקה, כמו (מלכים א ח): "השמים וגו' לא יכלכלוך".
"מחלהו" - מלשון חולי.
"נכאה" - שבורה.פסוק טו
מצודת דוד
"לב נבון" - מי שיש לו לב נבון, הנה מעצמו יקנה הדעת בבינת הלב. אבל החכמים, שאין בידם אלא מה ששמעו הנה, אזנם תבקש ותחזור אחר הדעת לשמוע מזולת, כי אין להם בינה להבין מעצמם.פסוק טז
מצודת דוד
"מתן אדם" - הנצרך בעסקיו ללכת לפני גדולים, המתן שנותן ירחיב לו הדרך, והוא מנהיג אותו לפני הגדולים.
מצודת ציון
"מתן" - מתנה ודורון.פסוק יז
מצודת דוד
"צדיק" - הבא ראשון בריב ידמה לצדיק בריבו, כי יוכל להטעים דבריו ולהכניסם בלב הואיל ולא אמר מי בחילוף, וכאשר יבא רעהו ויאמר החילוף, ידמהו לשקרן וירבה לחקור בדבריו.פסוק יח
מצודת דוד
"מדינים" - הגורל יבטל המריבה בדבר חלוקת דבר מה, כי ע"י הגורל יבורר חלק כל אחד ואחד.
"ובין עצומים" - בין המתחזקים במריבה יפריד הגורל, ולא יריבו עוד מעתה.
מצודת ציון
"ישבית" - יבטל, כמו (ישעיהו יד): "שבת נוגש".פסוק יט
מצודת דוד
"אח נפשע" - אח הנפשע מאחיו, מ"מ בבוא עליו צרה יחזיק במעוז אחיו הפושע יותר מקרית עוז, והמריבה שביניהם לא תתמיד, והרי הוא כבריח המבריח לנעול שערי ארמון המלך, אשר לא יתמיד להיות נעול כי אנשים רבים רגילים לבוא בשער המלך.
מצודת ציון
"כבריח" - הוא כעין מקל שמשימים לרוחב הדלת לסגרו.
"ארמון" - היכל מלך.פסוק כ
מצודת דוד
"מפרי" - מאמרי פיו תשבע בטנו, ר"ל הגמול כהמפעל, הטובה היא אם רעה.
"תבואת" - האמרים הבאים משפתיו ישבע. וכפל הדבר במ"ש.פסוק כא
מצודת דוד
"ביד לשון" - בכח הלשון מסור המוות והחיים, אם ידבר בדברי תורה יחיה ואם בלשון הרע ימות.
"ואוהביה" - האוהב להרבות בה אמרים יאכל פריה, אם טוב ואם רע.פסוק כב
מצודת דוד
"מצא טוב" - כי היא עוזרתו בעמלו.
"ויפק רצון מה'" - כי מצילתו מן החטא.
מצודת ציון
"ויפק" - יוציא, כמו (משלי ג): "יפיק תבונה".פסוק כג
מצודת דוד
"תחנונים" - עם כי העני ידבר דבריו בתחנונים ובהכנעה, עכ"ז ישיב לו לפעמים העשיר דברי עזות.
מצודת ציון
"עזות" - חזקות וקשות.פסוק כד
מצודת דוד
"איש רעים" - האיש יאהב את הרעים למען יתרועעו עמו ויתחברו אליו, כי לפעמים ימצא אוהב הדבק לאהובו באהבת נפש יותר מן האח, ולזה יחפוץ בחברתם בעבור הטובה הבאה לפעמים.
מצודת ציון
"להתרועע" - מלשון ריע וחבר.
<< · מצודות על משלי · יח · >>