"לתאוה יבקש נפרד" - מי שהוא נפרד מהקב"ה שלא לשמור מצותיו לתאות לבו ויצרו הרע הוא רודף וסוף בכל תושיה יתגלע בין חכמים תגלה חרפתו ורבותינו דרשוהו בלוט שנפרד מאברהם על תאות לבו שנאמר (בראשית יג) ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן כל המקרא הזה ע"ש ניאוף נאמר וסופו נתגלה קלונו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לא יבא עמוני ומואבי (דברים כג)
(משלי יח א): "לתאוה יבקש" - מי שיבקש לגבול החקירה בדבר הנפרד והפשוט, אשר אליו תעלה תאותו, הנה הוא יתערב בהשגת כל נימוס מושכל אשר בדבר דבר, כי זה דרך החקירה השלימה, רוצה לומר, להעלות הדבר אל יסודותיו והסיבות הפשוטות אשר מהם היה.
או ירצה בזה: מי שיבקשה בעבור תאותו הגופיות, הנה אם יחקור במושכלות יתבלבל בכל מושכל ומושכל, ואפילו באשר היה מהם קל ההבנה, ויתערב לו הענין בזולתו, מפני מיעוט חקירתו בדברים המושכלים ורב שקדו על התאוות הגופיות.
"לתאוה יבקש נפרד", מי שכבר נפרד מן התאוה ויבקש אותה, כגון הזקן והחולה שכבר נפרד מן התאוה והוא מבקש ועושה תחבולה שיתאוה תאוה, (ע"י סממנים וכדומה) הוא "יתגלע בכל תושיה" וחלושה (מלשון תשות כח) כי זה יחליש גופו בכל מיני תשות כח. ויל"פ עוד מי "שנפרד" מן התאוה (כמו הנזירים שהיו פורשים למדבריות במקום שאין אנשים) גברה תאותם עוד יותר מתוך "שיבקשו את התאוה" ולא נמצא אצלם, "ובכל יש" ונמצא שבא לפניהם "תתגלע" התאוה ביתר שאת:
