ביאור:משלי יח כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משלי יח כד: "אִישׁ רֵעִים לְהִתְרֹעֵעַ, וְיֵשׁ אֹהֵב דָּבֵק מֵאָח."

תרגום מצודות: האיש יאהב את הרעים למען יתרועעו עמו ויתחברו אליו, כי לפעמים ימצא אוהב הדבק לאהובו באהבת נפש יותר מן האח; ולזה יחפוץ בחברתם, בעבור הטובה הבאה לפעמים.

תרגום ויקיטקסט: יש הרבה רֵעים שאי אפשר לסמוך עליהם בעת צרה - אפשר רק להתרועע ולבלות איתם, אבל כשמבקשים מהם עזרה מתברר שהידידות רעועה ונשברת בקלות; אבל לפעמים יש גם רֵע אחד שאפשר לסמוך עליו - הוא אוהב אותך ודבק בך יותר מאחיך.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יח כד.


דקויות[עריכה]

כמה פסוקים בספר משלי ממליצים להשקיע בקשר עם המכרים, ולא לסמוך רק על קשרי המשפחה. אך האם עדיף להשקיע הרבה במספר קטן של קשרים, או שעדיף להשקיע מעט בקשרים רבים? בשאלה זו נחלקו המפרשים על הפסוק:

רֵע = מכר, ואיש רעים = אדם שיש לו הרבה מכרים, אך בפירוש המילה להתרועע נחלקו הדעות:


1. יש מפרשים להתרועע במשמעות חיובית: להתקרב ("יבוא יום שיצטרך להם ויקרבוהו" - רש"י), להתחבר ("למען יתרועעו עמו ויתחברו אליו" - מצודת דוד), להתכבד ("להתפאר ולהתהלל" - ר' יונה). לפי זה, הפסוק מלמד שראוי להרבות בקשרים עם רעים ומכרים: איש שיש לו הרבה רֵעים (ידידים), תמיד ימצא ידיד שיוכל להתרועע עמו ולהיעזר בו, וייתכן שימצא ביניהם גם ידיד שיאהב אותו וידבק בו יותר מאחיו וקרובי-משפחתו.

2. אך יש מפרשים להתרועע במשמעות שלילית: להישבר ("המרבה רעים בביתו הוא יישבר" - הגר"א, וכן רמ"ד וואלי), או לדמיין שיש לו הרבה ידידים ("שידמה שהוא איש רעות ורעים" - מלבי"ם). לפי זה, הפסוק מלמד שאין זה ראוי להרבות בקשרים חברתיים, אלא להשקיע בקשר טוב עם אדם אחד שיהיה אוהב = יחיד, ויהיה דבק מאח: "הקונה אוהבים רבים - אפילו אחד אין לו, כי האהבה יחידה היא, וככל שתתרבה - בטלה ונפרדה" (מלבי"ם), "לעולם אל ירבה אדם רעים בתוך ביתו" (רבי יהודה הנשיא, בבלי ברכות סג.); "איש שחושב מכיריו לרעים - סופו להתרועע, לצאת מהם שבור ורצוץ" (ר' יעקב שכטר, דברי יעקב על הפסוק).

לפי זה, איש = במשמעות יֵש, כמו ב(מיכה ו י): "עוֹד הַאִשׁ בֵּית רָשָׁע אֹצְרוֹת רֶשַׁע, וְאֵיפַת רָזוֹן זְעוּמָה", (שמואל ב יד יט): "חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אִם אִשׁ לְהֵמִין וּלְהַשְׂמִיל מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ".

הקבלות[עריכה]

1. הביטוי אוהב דבק מאח רומז, אולי, לאהבת דוד ויונתן, (שמואל א יח א): ""וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד, ויאהבו[וַיֶּאֱהָבֵהוּ] יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ"", (שמואל ב א כו): "צַר לִּי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן, נָעַמְתָּ לִי מְאֹד, נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים":

"כי הדבקות העיקרי אינו אלא באילן של הנשמות, ולכן אפשר שיהיה אח רחוק ואוהב קרוב... ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד, כי נקשרה למטה כמו שהיתה קשורה למעלה באילן הנשמות, ולכן אהבת נפשו אהבו, ולא אהבת הגוף כמו האחים... ואולי המילים האלו (אוהב דבק מאח) הם ראשי-תיבות אד"ם, לרמוז ששורשם שווה באדם העליון..." (רמ"ד ואלי פסקה שלישית).

2. על-דרך הדרש, הפסוק מבחין בין רֵעים אנושיים, שהם משענת רעועה, (ישעיהו לו ו): "מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ", לבין "האוהב העליון, שישתדל האדם להידבק בו בכל מאמצי כוחו" (רמ"ד ואלי פסקה שלישית), כמו שנאמר ב(דברים י כ): "אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, אֹתוֹ תַעֲבֹד, וּבוֹ תִדְבָּק, וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ";

"והנדבק בו... חסד יסובבנו... והוא לבדו שנקרא אוהב דבק מאח, כי סוף סוף, האח אינו דבק אלא מצד הבשר, כעניין שנאמר: כי אחינו בשרנו הוא, אבל האוהב העליון דבק מצד הרוח, שהוא הדבקות העיקרי, שמתקיים לעולמי עד, ומנחיל את היש לאוהביו" (שם), כמו ב(משלי ח כא): "לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ, וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא"*.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/18-24