קטגוריה:משלי טו ג

1. להדגיש שאי אפשר להסתתר מפני ה'. הפושע יכול אמנם להסתתר מפני המשטרה, ייתכן שיצליח להסתתר זמן רב בלי להילכד, אבל לא יצליח להסתתר מפני ה'. וכן ב(ירמיהו כג כד): "אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ה'?! הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם ה'!", (עמוס ט ג): "וְאִם יֵחָבְאוּ בְּרֹאשׁ הַכַּרְמֶל מִשָּׁם אֲחַפֵּשׂ וּלְקַחְתִּים, וְאִם יִסָּתְרוּ מִנֶּגֶד עֵינַי בְּקַרְקַע הַיָּם מִשָּׁם אֲצַוֶּה אֶת הַנָּחָשׁ וּנְשָׁכָם", (תהלים קלט יב): "גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה".

2. להדגיש שיש לזכור את ה' גם בחדרי חדרים, "ולכן, לא יהיה האדם פריץ בשעת תשמיש, שלא יתנוהו בכלל הרעים, אלא יקדש את עצמו, כדי שיהיה נמנה בכלל הטובים" (רמ"ּד ואלי).

1. מילה נרדפת למביטות או רואות בהווה (מצודות);

2. מילה המציינת הבטה וראיה לעתיד הרחוק: "אל ייפלא בעיניך מדוע דרך רשעים צלחה, כי תדע ש"בכל מקום עיני ה' צופות". ו"צופה" הוא מלשון הבטה למרחוק, כלומר שהקב"ה רואה התכלית והסוף של ה"רעים וטובים", ומחמת זה הוא נותן לו טובה, כי יודע שיבוא ממנו זרע טוב, או לאבד חלקו מעולם הבא. וזהו שצלחה דרכו, הוא השכר למקצת מעשים טובים שעשה" (הגר"א).

אנשים מתנהגים בצורה שונה כשמישהו רואה אותם. הביטוי עיני ה', הנזכר בתנ"ך כמה פעמים, בא ללמדנו שה' רואה אותנו תמיד.

בתורה נאמר שה' משגיח במיוחד בארץ ישראל, (דברים יא יב): "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ, תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה", וכן גם ב(זכריה ד י): "כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל שִׁבְעָה אֵלֶּה; עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ"; אבל פסוקנו מדגיש שה' רואה כל אדם בכל מקום בעולם. ה' הרי עשה את חוש הראיה, (משלי כ יב): "אֹזֶן שֹׁמַעַת וְעַיִן רֹאָה - ה' עָשָׂה גַם שְׁנֵיהֶם"*.

ישנה גישה פילוסופית שלפיה ה' מסתכל ומשגיח רק על אנשים טובים, ומפקיר את הרעים ליד המקרה. גישה זו נרמזת גם ב(חבקוק א יג): "טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע, וְהַבִּיט אֶל עָמָל לֹא תוּכָל".

הפסוק שלנו מתנגד לגישה זו, ומדגיש שעיני ה' (= השגחתו) נמצאות בכל מקום, גם במקומות טמאים, והן צופות ורואות גם את הרעים, כמו את הטובים: "אל יעלה בדעתך לומר שה' יתברך, ברוך הוא, אינו משגיח על ה"רעים", כי עיני ה' טהורות. על זה אמר: בכל מקום... רעים וטובים" (הגר"א).

בהמשך הפרק ישנו פסוק המביע רעיון זה בצורה קיצונית יותר - ה' משגיח אפילו בשיא הטומאה, בשאול ובאבדון, (משלי טו יא): "שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן נֶגֶד ה' - אַף כִּי לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם"*. וכן ב(משלי כב יב): "עֵינֵי ה' נָצְרוּ דָעַת, וַיְסַלֵּף דִּבְרֵי בֹגֵד"*, (משלי ה כא): "כִּי נֹכַח עֵינֵי ה' דַּרְכֵי אִישׁ, וְכָל מַעְגְּלֹתָיו מְפַלֵּס; עַווֹנוֹתָיויִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע, וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ"*, ו(תהלים לד טז): "עֵינֵי ה' אֶל צַדִּיקִים, וְאָזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם; פְּנֵי ה' בְּעֹשֵׂי רָע, לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרָם".

אמנם, הפילוסופים פירשו את פסוקנו כך שיתאים לשיטתם: "הנה עיני ה' הם בכל מקום, כי כל הדברים שופעים מידיעתו והשגתו... ולזה הוא מבואר שהם צופות הרעים והטובים מצד ההשגחה הכוללת; ומצד הפרטים תדבק השגחתו בטובים, אלא שכבר סודר ממנו מה שישולם בו לאיש כמעשהו, אם טוב ואם רע" (רלב"ג, וכן מלבי"ם).