קטגוריה:בראשית ט כ

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

בקידוש והבדלה וכיוצא, ויש בחינת גבורים לשתות יין ולמסוך שכר, שהוא התחלת כל דבר רע כנודע. אמר כי נח גם כי לא יבצר ממנו כוונה לטובה עם כל זה תחלת מחשבתו לא היתה רק על בחינה חומרית, וזהו "ויחל נח איש האדמה", כי כל התחלתו בראשית ענין מחשבתו היה על בחינת היותו איש האדמה חומרי, ועל זה נטע הכרם:

(כא) ועל כן "וישת מן היין וישכר", שלא היה העיקר עבוד את ה' כמקדשים עליו או מנחמים אבלים ואגב המצוה לשמח ליהנות מן היין, כי אם כל העיקר היה לשתות מן היין, ועל כן באת תקלה, כמאמרם ז"ל (נזיר ב א) הרואה סוטה בנוולה יזיר עצמו מן היין, כי היין בוגד ומביא לידי זמה. ועל דרך זה היה שעל ידי היין בא לעשות בו זמה, כי "ויתגל" כו' (כב) "וירא חם" כו' שרבעו או סרסו או זה וזה למאן דאמר:

וזה אחשוב כוונו חז"ל בבראשית רבה (שם לו ז) באומרם בשעה שהיה הולך ליטע כרם אפגע ביה שידא שמדון, אמר לו שותפי עמך אלא אזדהר בך דלא תיעול לחלקי ואם עלת לחלקי אנא חביל בך ע"כ. ויתכן כוונו מאמרנו, שמתחלה לא כיוון אל עשות מצוה שעל ידה נעשים כחות קדושה, כי אם אל יין הרשות שנעשין שדים וכחות טומאה, וזהו אפגע ביה שידא שמדון, כי מאז הלך ליטע הכרם הפגיע בעצמו כח חצוני, ואמר לו שותפי עמך, כי בחינות יש ביין זו לעומת זו, אלא אזדהר דלא תיעול לחלקי והוא לסעודת הרשות, כי אם בחלק אלוה ממעל לדבר מצוה:

או מעין זה, כי אמרו רבותינו ז"ל (עירובין סה א) לא נברא יין אלא להאכיל לרשעים שכר זכיותיהם בעולם הזה וזהו תנו שכר לאובד, וגם לנחם אבלים וזהו ויין למרי נפש. והנה אחשוב שלא ניתן להם בשכרם אלא מפני שהוא הביאם להרשיע, שהרבה יין עושה, וכענין הרואה סוטה בנוולה יזיר עצמו מן היין, נמצא כי ביין יש חלק לה' וחלק לשטן שהוא השכרות, על כן אמר לו השטן שותפי עמך כי ביינך יש לי שותפות, אלא אזדהר דלא תיעול לחלקי כי אם לחלק עבודת ה' כניחום אבלים וכיוצא: והנה זה הוא לפי הנוסח הזה של מדרש רבה, אבל במדרש אבכי"ר (וכעין זה בתנחומא נח יג) נוסח אחר וז"ל: ויטע כרם, בא לקראתו השטן ואמר לו רצונך שנטענה יחד אני ואתה, אמר לו הן, מיד הביא רחלה אחת ושחטה על הגפן, ואחר כך הביא אריה אחד ושחטו על הגפן, ואחר כך חזיר אחד ושחט על אותה הגפן, מפני מה עשה כן השטן כי כשאדם שותה כוס אחד הוא כרחלה עניו ושפל רוח, וכשהוא שותה שתי כוסות מיד נעשה גבור כארי, מתחיל לדבר גבורות ואומר מי כמוני, וכשהוא שותה שלשה או ארבעה הוא נעשה כחזיר, שמתלכלך בטיט ורפש, אף הוא מתלכלך, ואף במי רגלים ע"כ. והלא יקשה מי הכניס את נח ליכנס בשותפות עם השטן שאמר לו רצונך שנטענה יחד ואמר לו הן, וגם למה הביא השלשה בהמות. אך הנה אמרו רבותינו ז"ל בבראשית רבה (שם) בו ביום נטע בו ביום שתה ע"כ, ואיך יתכן יצאת נטיעה ביום אחד. על כן אחשוב כי להיות נח נחוץ לשתות יין, לבלתי המתין שנה או שנתים לעשות פרי ולשתות יין, על כן אמר לו השטן רצונך שנטענה יחד באופן תמהר לעשות פרי, אז אמר לו הן, ועל כן בו ביום שנטע בו ביום שתה. והורה לו כי היין סרסורא דעבירה הוא, וכאשר יקרה לאדם בהעוותו כן יקרה לו ביין בוגד. והוא כי בפעם הראשונה שאדם חוטא, נעשה היצר הרע כהלך הבא בענוה ושפלות להתחנן לפני העשיר, וזהו ששחט רחלה. שתה כוס שני מתחיל להתגבר כארי שמקנה בו גאה וגאון. בשלישי משתרר כל כך עליו עד שטמא יטמאנו בכל עבירות כחזיר המלוכלך. וענין השחיטה הוא, כי ניתן כח היצר הרע ביין כאילו כח שלשה דמים בו, ועל ידי כן יקרה לשותיו כמקרה היצר הרע לחוטא ומרגיל עצמו בדבר. ועל פי דרך זה אפשר כי מה שאמרו בבראשית רבה (שם) שאמר לו שידא שמדון לא תיעול לחלקי כו', שהוא לא תשתה יותר משני כוסות כי עד השנים עדיין הוא בחלק שלך, שאינו שולט בו בעצם עד השלישי, שהוא כאילו הוא שלי כי נעשה בעל הבית, וגם הוא מבחינת החזיר כנודע:

עוד אמרו ז"ל (שם) אמר רבי יוחנן לעולם אל תהי להוט אחר היין, שכל פרשת היין כתיב בה וי"ו י' י"ד פעמים, הה"ד ויחל ויטע וישת ויתגל וירא ויגד ויקח ויפת וישימו וילכו ויכסו ויקץ וידע ויאמר. ואפשר היה הרמז כי גם שנברא היין לשלם שכר לרשעים בעולם הזה ולנחם אבלים, עצת ה' היא כי די ליין לשמש במקום וי הוא לנחם אבלים, שעל כן כתיב ו"י כמנין די: עוד אפשר כיוון באומרו "ויטע כרם וישת" כו', כי כל כך היה להוט אחר היין, כי לא שת לבו לאכול מן הענבים תחלה, כי אם מיד אחר שנטע כרם לא אכל מן הענבים תחלה, כי אם וישת מן היין, ועל כן זה גרם לו שנפגע:

ואמר שנתגל בתוך "אהלה" בה"א, יהיה שהיה תוך האהל אשר שם אשתו ולא בוש ממנה חם מלקלקל עמו בפני אמו. ולא עוד