יריעות שלמה על רש"י/בראשית/ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פסוק ג[עריכה]

בד"ה לכם יהיה כו' את כל נ"ב מה שמקשין העולם למה התיר לנח לאכול בשר נראה בעיני לפי שמתחילה היו שוין שהרי האדם והבהמה כולם מעשה ה' המה ובורא אחד לכולם ולא ימית זה את זה והנה בשעת המבול חטאו כל הבהמות כמו כל האדם אמר הקדוש ברוך הוא אם כן אין מן הראוי עוד לחמול על הבהמה שהרי חטאו כמו בני האדם ואדרבא יש יתרון לאדם שיצרו רע מנעריו כמו שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח וגו' אם כן ראוי שהאדם ישלוט עליו ודוק מהרש"ל:

פסוק י[עריכה]

הם המתהלכים עם הבריות נ"ב פירש אפילו ארי ודוב ונמר ודוק מהרש"ל:

פסוק כ[עריכה]

בד"ה כשנכנס כו' ויחורי תאנים נ"ב ומהרא"י פי' מדאמר ה"ל לעסוק בנטיעה אחרת ש"מ שעוד נטיעה היתה ראויה ומסברא אוקמינא איחורי תאנים שמצינו כבר במקרא עלי תאנה ודוק א"נ מאחר שהתאינה הביאה מיתה לעולם בנות שוח בנות שבע ויין לא נברא אלא לנחם אבלים ודוק מהרש"ל:

פסוק כד[עריכה]

בד"ה בנו הקטן כו' גדול מיפת נ"ב ונ"ל שטעה מחבר זה שאינו גדול מיפת כמו שפירש רש"י בסוף בראשית אלא גדול משם הוא בהכרח ומה שקשה למה מנה אותו קודם יפת הלא בפרק בן סורר ומורה הקשו התו' זה ועומדים בתימה ע"ש מהרש"ל: