אבן עזרא על בראשית ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · אבן עזרא על בראשית · ט · >>

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וחתכם — מפעלי הכפל, מגזרת "תראו חתת" (איוב ו כא), כמו "חתתכם":

בכל אשר תרמש האדמה — הטעם על האדמה, או תהיה האדמה פועלת:

בידכם נתנו — כי בידכם. ויש אומרים כי בי"ת "בכל" "ובכל", מקום ווי"ן. והקרוב, שהוא דבק עם "מוראכם":

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

כל רמש — שם כלל לחית השדה ולבהמות הישוב ולכל עוף ולכל דג. והנה הכל מותר לאכילה:

כירק — על שני משקלים. וכן "תנור עָשָן" (בראשית טו יז); "כעֶשֶן הכבשן" (שמות יט יח):

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

אך בשר בנפשו דמו — כן טעמו: אך בשר עם נפשו, שהוא דמו, לא תאכלו; כטעם "לא תאכל הנפש עם הבשר" (דברים יב כג), "כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא" (ויקרא יז יד). וזאת הנפש המתנועעת והמרגשת היא הגוף:

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואך את דמכם — פירושו: התרתי לכם לשפוך דם כל חי, זולתי דמכם של נפשותיכם שאתם אדם, לא התרתי, רק אדרשנו, כטעם "דורש דמים" (תהלים ט יג).

וזה כלל, ואחר כן ביאר: מיד האדם – אם יהרגו רבים את יחיד, או יחיד את יחיד, אני אדרוש הדם, גם אדרשנו מיד כל חיה, שאצוה לאחרת שיהרגנה. והנה החיות מותרות לכם, ולא אתם להן. והמפרש: דמכם לנפשותיכם, זה ההורג נפשו, הוא רחוק בעיני. והוסיף לבאר, או היא מצוה לבני נח, והוא הישר, להרוג ההורג:

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

וטעם באדם — בעדים, או לעיני הכל. או בעבור האדם שנשפך דמו, וכמוהו רבים:

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר אלהים אל נח ואל בניו — על ידי אביהם. ויש אומרים שארבעתם נביאים:

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואת זרעכם — עם ואתכם, השלישי שיהיה אתכם, או נכפל לתוספת ביאור. והברית שאקים היא שלא יכרת כל בשר:

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ומלת בשר – גוף, כי הוא מרגיש, כי העצם לא ירגיש. והנה הברית, שלא יכרת גוף במימי מבול; ויתכן שימלטם אם יבא מבול – הכניס בברית שלא יהיה עוד מבול. ועל זאת הברית נאמר: "אשר נשבעתי מעבור מי נח" (ישעיהו נד ט):

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

אות — זכר ונקבה:

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

את קשתי — הנה נתתי עתה קשת בענן. ואין פירושו כאשר אמר הגאון כי בתחילה היתה:

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

בענני ענן — קל הנו"ן הראשון, והיה ראוי להדגש בעבור שהוא מהבנין הכבד, כמו "בדברי אתך" (שמות יט ט):

ונראתה הקשת — אילו היינו מאמינים בדברי חכמי יון, שמלהט השמש תיוולד הקשת, יש לומר כי השם חיזק אור השמש אחר המבול, והיא דרך נכונה למבין:

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

מלת יהיה עם המים איננה ראיה כי המים לשון יחיד; וכן "ויהי אנשים" (במדבר ט ו):

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

וטעם והיתה הקשת בענן — שהיא לעולם שם בסתר, והשם רואה אותה:

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר אלהים אל נח — זאת הברית שאמרתי לך, וזו השבועה שהקימותי:

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

וחם הוא אבי כנען — ללמד ששניהם רעים, כמעשה אבות יעשו בנים. והזכיר כנען ולא כוש, בעבור שיקלל כנען. ונכתבה זאת הפרשה להודיע כי הכנענים מקוללים, וכן בנותיהם, מימות נח, וכן אמר אברהם: "לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני" (בראשית כד ג); וכן רבקה: "מבנות חת כאלה" (בראשית כז מו). ושמא ישאל שואל: מה חטאו בני חת? למה לא פקח עיניו, כי החתי והאמורי והאחרים כולם בני כנען הם, על כן יאמר הכתוב: "אל ארץ כנען" (בראשית מה כה):

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויחל — מ"תחילה", מפעלי הכפל מהבניין הכבד הנוסף, כמו "ויסך בדלתים ים" (איוב לח ח):

איש האדמה — יודע עבודת האדמה, והיא חכמה גדולה. והדרש, שביום שנטעו שתה מיינו, יש לו סוד ואיננו כמשמעו. וכן "ותהר האשה ותלד בן" (שמות ב ב) לא היה ביום אחד:

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויתגל — מלשון גילוי, מבנין התפעל. וכן "ואל יתעל" (ירמיהו נא ג).

וה"א אהלה, מקום וי"ו. וכן: "את קול העם ברעה" (שמות לב יז; "כי פרעה אהרן" (שמות לב כה):

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

על שכם שניהם — כל אחד שם קצת השמלה על שכמו. ומלת שכם לא תתחבר:

אחרנית — הפך הילוך האדם, כי כל תנועתו לפנים:

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

וייקץ נח — הכתוב לא גילה מה נעשה. והעושה היה כנען, וכן היה, כי חם ראה ולא כיסהו כאשר עשו אחיו, רק גילה הדבר, ושמע כנען, ולא נדע מה עשה. וטעם בנו הקטן לעד, כי כן הוא אומר: "ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען" (בראשית י ו), גם וי"ו בנו שב אל חם הנזכר; על כן קילל כנען. והאומר שקילל נח את בן בנו בעבור שבירך אלהים את בניו, זה דרך דרש:

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

עבד עבדים — טעמו, עבד כאחד העבדים. ואילו היה עבד העבדים, היה "עבד לעבדים". והעד, "קדש קדשים", "בקדש הקדשים":

וטעם לאחיו — לכוש ומצרים ופוט, שהם בני אביו. ויש אומר כי הכושים הם עבדים, בעבור שקילל נח את חם. והנה שכחו כי המלך הראשון אחר המבול היה מכוש, וכן כתוב: "ותהי ראשית ממלכתו בבל" (בראשית י י):

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

ברוך ה' אלהי שם — חייבין אנו להוסיף תודות לַשם שהוא אלהי שם, והוא ישים כנען עבד לו ולְשם. והטעם, שיכריחנו לעבוד את שם, כי מלת למו כמו 'להם', והוי"ו נוסף כוי"ו "תביאמו" (שמות טו יז), לכן בחסרון ה"א ובלא וי"ו לא ימצא. והזכיר עם שֵם השם הנכבד והנורא, בעבור כבוד שם, ואין יפת כמוהו.

ואמר הגאון, כי תחסר מלת 'אבי', והיה ראוי להיות 'ארור אבי כנען', אמר כי כמוהו "לעיני חנמאל דודי" (ירמיהו לב יב), שהוא בן דודו. ויתכן שהיה גדול מירמיה בשנים, והיה קורא אותו בשם אביו בעבור כבוד האב; וכן אשת אחי האב קראה הכתוב "דודתך" (ויקרא יח יד). וזה אבי כנען איננו כן:

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ופירש יפת מן 'יפה'. ולא פירש יפה, רק הוא כמו 'ירחיב', ובלשון ארמית כמוהו, והוא מהבניין הכבד הנוסף, כמו "ומלכים ירד" (ישעיהו מא ב).

ובפסוק הזה ברך יפת, גם שם, כי פירוש וישכון באהלי שם, שישכון אלהים באהלי שם, כי בפסוק הראשון ברך השם:

ויהי כנען עבד למו — לשם וליפת, גם לאחיו. והנה הוא עבד עולם, כי מאלה נפצה כל הארץ, וזה הדבר היה אחר שנים רבות אחר המבול: