כל רמש — שם כלל לחית השדה ולבהמות הישוב ולכל עוף ולכל דג. והנה הכל מותר לאכילה:
כירק — על שני משקלים. וכן "תנור עָשָן" (בראשית טו יז); "כעֶשֶן הכבשן" (שמות יט יח):
אך בשר בנפשו דמו — כן טעמו: אך בשר עם נפשו, שהוא דמו, לא תאכלו; כטעם "לא תאכל הנפש עם הבשר" (דברים יב כג), "כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא" (ויקרא יז יד). וזאת הנפש המתנועעת והמרגשת היא הגוף:
ואך את דמכם — פירושו: התרתי לכם לשפוך דם כל חי, זולתי דמכם של נפשותיכם שאתם אדם, לא התרתי, רק אדרשנו, כטעם "דורש דמים" (תהלים ט יג).
וזה כלל, ואחר כן ביאר: מיד האדם – אם יהרגו רבים את יחיד, או יחיד את יחיד, אני אדרוש הדם, גם אדרשנו מיד כל חיה, שאצוה לאחרת שיהרגנה. והנה החיות מותרות לכם, ולא אתם להן. והמפרש: דמכם לנפשותיכם, זה ההורג נפשו, הוא רחוק בעיני. והוסיף לבאר, או היא מצוה לבני נח, והוא הישר, להרוג ההורג:
ומלת בשר – גוף, כי הוא מרגיש, כי העצם לא ירגיש. והנה הברית, שלא יכרת גוף במימי מבול; ויתכן שימלטם אם יבא מבול – הכניס בברית שלא יהיה עוד מבול. ועל זאת הברית נאמר: "אשר נשבעתי מעבור מי נח" (ישעיהו נד ט):
בענני ענן — קל הנו"ן הראשון, והיה ראוי להדגש בעבור שהוא מהבנין הכבד, כמו "בדברי אתך" (שמות יט ט):
ונראתה הקשת — אילו היינו מאמינים בדברי חכמי יון, שמלהט השמש תיוולד הקשת, יש לומר כי השם חיזק אור השמש אחר המבול, והיא דרך נכונה למבין:
וחם הוא אבי כנען — ללמד ששניהם רעים, כמעשה אבות יעשו בנים. והזכיר כנען ולא כוש, בעבור שיקלל כנען. ונכתבה זאת הפרשה להודיע כי הכנענים מקוללים, וכן בנותיהם, מימות נח, וכן אמר אברהם: "לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני" (בראשית כד ג); וכן רבקה: "מבנות חת כאלה" (בראשית כז מו). ושמא ישאל שואל: מה חטאו בני חת? למה לא פקח עיניו, כי החתי והאמורי והאחרים כולם בני כנען הם, על כן יאמר הכתוב: "אל ארץ כנען" (בראשית מה כה):
ויחל — מ"תחילה", מפעלי הכפל מהבניין הכבד הנוסף, כמו "ויסך בדלתים ים" (איוב לח ח):
איש האדמה — יודע עבודת האדמה, והיא חכמה גדולה. והדרש, שביום שנטעו שתה מיינו, יש לו סוד ואיננו כמשמעו. וכן "ותהר האשה ותלד בן" (שמות ב ב) לא היה ביום אחד:
וייקץ נח — הכתוב לא גילה מה נעשה. והעושה היה כנען, וכן היה, כי חם ראה ולא כיסהו כאשר עשו אחיו, רק גילה הדבר, ושמע כנען, ולא נדע מה עשה. וטעם בנו הקטן לעד, כי כן הוא אומר: "ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען" (בראשית י ו), גם וי"ו בנו שב אל חם הנזכר; על כן קילל כנען. והאומר שקילל נח את בן בנו בעבור שבירך אלהים את בניו, זה דרך דרש:
עבד עבדים — טעמו, עבד כאחד העבדים. ואילו היה עבד העבדים, היה "עבד לעבדים". והעד, "קדש קדשים", "בקדש הקדשים":
וטעם לאחיו — לכוש ומצרים ופוט, שהם בני אביו. ויש אומר כי הכושים הם עבדים, בעבור שקילל נח את חם. והנה שכחו כי המלך הראשון אחר המבול היה מכוש, וכן כתוב: "ותהי ראשית ממלכתו בבל" (בראשית י י):
ברוך ה' אלהי שם — חייבין אנו להוסיף תודות לַשם שהוא אלהי שם, והוא ישים כנען עבד לו ולְשם. והטעם, שיכריחנו לעבוד את שם, כי מלת למו כמו 'להם', והוי"ו נוסף כוי"ו "תביאמו" (שמות טו יז), לכן בחסרון ה"א ובלא וי"ו לא ימצא. והזכיר עם שֵם השם הנכבד והנורא, בעבור כבוד שם, ואין יפת כמוהו.
ואמר הגאון, כי תחסר מלת 'אבי', והיה ראוי להיות 'ארור אבי כנען', אמר כי כמוהו "לעיני חנמאל דודי" (ירמיהו לב יב), שהוא בן דודו. ויתכן שהיה גדול מירמיה בשנים, והיה קורא אותו בשם אביו בעבור כבוד האב; וכן אשת אחי האב קראה הכתוב "דודתך" (ויקרא יח יד). וזה אבי כנען איננו כן: