קטגוריה:בראשית ג יג

אלוהים יודע שאדם אמר את האמת, והאישה הגישה לו את הפרי.
אלוהים פונה לאישה בהאשמה: "מַה זֹּאת עָשִׂית"? השאלה אינה מה האישה עשתה, כי את זה אלוהים והאישה כבר יודעים מתשובת אדם. השאלה היא: 'מדוע/למה עשית זאת?' ייתכן שיש כאן גם הצהרת יאוש: 'תסתכלי מה שעשית! את עשית רע מאוד, מה אני עושה עכשו, כאשר כבר אכלתם מהפרי?' בצורה דומה אלוהים ישאל את קין: "מֶה עָשִׂיתָ" (ביאור:בראשית ד י). אלוהים לומד את היכולת של בני האדם לעשות את הרע.

אלוהים העניק לבני האדם זכות בחירה חופשית, גם לעשות את הרע. עכשו אלוהים עומד לפני התוצאה והוא צריך למצוא עונש מתאים.

האישה יכלה להאשים את אלוהים, אדם, הנחש, העץ או את עצמה. היא גם היתה יכולה לענות שהיא עשתה דבר טוב כשאכלה מפרי העץ.

היא יכלה להגיד:

• הנחש גילה לי את מעלות העץ - "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (ביאור:בראשית ג ה).
• רציתי ללמוד את הטוב והרע.
• רציתי ללמוד את דרך אלוהים.
• רציתי שאדם גם הוא ילמד את הטוב והרע.
• אתה הבאת את העץ בכוונה שנאכל ממנו. למה עשית אותו? למה לא הקפת אותו בחומה שלא נראה אותו, אם אתה צריך אותו?
• אתה עשית את העץ שיהיה תאווה לעינים.
• אתה עשית את הנחש הערום.
• אתה ידעת שאני אוכל.
• אתה לא אמרת לי, אישית, לא לאכול. חשבתי שהפקודה היתה רק לאדם עד שנבראתי, ואז היא בטלה.
• אדם אמר לי לא לגעת ולא לאכול, כי ייתכן שהעץ הוא רעל. ראיתי שחיות אוכלות ונוגעות ולא מתות, לכן חשבתי שאדם טעה.

האישה עונה לשאלה: 'מדוע/למה עשית זאת?' ומנסה להעביר את האשמה הלאה.

האישה מגלה שהנחש דיבר איתה.
"הִשִּׁיאַנִי" גרם לי, שיכנע אותי, הרים את ידי, הוביל אותי, הפנה אותי.

למעשה האישה אומרת אמת. כך באמת קרה. האישה מסכימה שאדם אמר את האמת, ושהיא נתנה לו.
היא אמנם חמדה את הפרי, והלכה לבדה לפני העץ. היא רק חיפשה תרוץ לאכול מהעץ, והנחש העניק לה את התרוץ הזה, וכך היא כאילו טוענת שהיא לא אשמה לבדה.

חבל שהאישה הסכימה שהיא אשמה. תרבות שלמה של 'החטא הקדמון' התפתחה מזה. האישה היתה צריכה לענות בגאוה ועוצמה: 'אכן פעלתי נגד דבריך, אבל עשיתי את רצונך. בני אדם חייבים ללמוד את הטוב והרע, ולהאבק למען הטוב אפילו כאשר יש סכנת מוות.'

"הִשִׂיאַנִי" - לשאת, לחתן בן או בת. (הניקוד נוסף מאות שנים אחר כך ואינו תמיד מחייב - שִּׁ / שִׂ )
לפני האכילה אדם ואשתו דבקו אחד בשני לבשר אחד, אבל חיו לחוד, כזרים. האישה לא התיעצה עם אדם לפני שהיא אכלה מהעץ. אולם לאחר האכילה היא האכילה אותו והם פעלו יחד לעשות את החגורות, והתחבאו ביחד.

ניתן לראות שהנחש גרם שהם יתחתנו ויהפכו לזוג נשואי.

אלוהים אמר לאדם "מִכֹּל עֵץ הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל" (ביאור:בראשית ב טז), וכל 'עץ הגן' כולל גם את העצים בתוך מרכז הגן. ואז אלוהים פרט: "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (ביאור:בראשית ב יז) ואין איסור לאכול מעץ החיים. בכל אופן אלוהים אמר את זה רק לאדם, ביחיד: 'אתה לא תאכל ממנו', ולא ברבים: 'אתה וביתך לא תאכלו ממנו'. לכן, לפי הכתוב אפשר לומר: אסור לאדם לאכול את גזע העץ, ענפיו, עליו, ושורשיו של עץ הדעת טוב ורע, כדי לא לפגוע בבריאות העץ עצמו, אולם אין איסור מדויק המונע אכילת פרי העץ הבשל. אולם מצד שני, מעצים אוכלים רק את הפירות, ולפי הסתכלות צרה, מותר להשתמש בעץ לכל צורך של בניה ושרפה, כי זה לא 'אכילה', וקשה להאמין שזאת היתה כוונת אלוהים.
אלוהים לא אסר על האישה, ולא פירסם בכתובים את האיסור בצורה מדויקת וברורה. לא שם גדר סביב לעץ או שומר, ולא תלה אזהרה ליד העץ.

האישה אומרת מה שאדם אמר לה, כדבריה, שאסור לאכול או לגעת בעצים בתוך הגן (ביאור:בראשית ג ג), אולם אדם הרחיב באיסור ולא דייק, שמותר לאכול את הפרי הבשל, או פרי שנפל מהעץ והוא על הרצפה.
ואז, כאשר נאמר שהאישה "וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל" (ביאור:בראשית ג ו) (ולא ברור אם היא לקחה את הפרי מהעץ או הרצפה), למרות שהיא חושבת שהיא חטאה, למעשה האישה לא עברה על פקודת אלוהים, אלא רק על ההסבר של אדם. ולכן בהמשך לא נאמר שאלוהים גרש אותה מגן עדן (ביאור:בראשית ג כג-כד).

1. האישה חטאה לאדם, שהיא עשתה את שהוא אסר עליה.
2. האישה חטאה לאדם שהיא נתנה לו פרי בלי להזהיר אותו, שזה הפרי שהוא אמר, שאסור להם לאכול או לגעת בו.