קטגוריה:אסתר ט כב
נוסח המקרא
כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים
כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים.
כַּיָּמִ֗ים אֲשֶׁר־נָ֨חוּ בָהֶ֤ם הַיְּהוּדִים֙ מֵאֹ֣יְבֵיהֶ֔ם וְהַחֹ֗דֶשׁ אֲשֶׁר֩ נֶהְפַּ֨ךְ לָהֶ֤ם מִיָּגוֹן֙ לְשִׂמְחָ֔ה וּמֵאֵ֖בֶל לְי֣וֹם ט֑וֹב לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֗ם יְמֵי֙ מִשְׁתֶּ֣ה וְשִׂמְחָ֔ה וּמִשְׁלֹ֤חַ מָנוֹת֙ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֔הוּ וּמַתָּנ֖וֹת לָֽאֶבְיֹנִֽים׃
כַּ/יָּמִ֗ים אֲשֶׁר־נָ֨חוּ בָ/הֶ֤ם הַ/יְּהוּדִים֙ מֵ/א֣וֹיְבֵי/הֶ֔ם וְ/הַ/חֹ֗דֶשׁ אֲשֶׁר֩ נֶהְפַּ֨ךְ לָ/הֶ֤ם מִ/יָּגוֹן֙ לְ/שִׂמְחָ֔ה וּ/מֵ/אֵ֖בֶל לְ/י֣וֹם ט֑וֹב לַ/עֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֗/ם יְמֵי֙ מִשְׁתֶּ֣ה וְ/שִׂמְחָ֔ה וּ/מִשְׁל֤וֹחַ מָנוֹת֙ אִ֣ישׁ לְ/רֵעֵ֔/הוּ וּ/מַתָּנ֖וֹת לָֽ/אֶבְיוֹנִֽים׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום שני
• לפירוש "תרגום שני" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
מדרש רבה
אור חדש
פרק ט/פסוק כב
והחודש אשר נהפך להם (אסתר ט, כב) וגו' מה שתולה זה בחודש כי המן היה אומר כי אדר שהוא סוף החדשים מורה על שישראל יש סוף להם ונהפך חודש זה לשמחה כי אדרבא בו קיום ישראל מצד הש"י אשר הוא מקיים את ישראל כי הוא יתברך הצורה האחרונה לישראל כמו שהתבאר למעלה ולכך אמר (שם) והחודש הזה נהפך מיגון לשמחה מאבל ליום טוב זכר שני דברים כי מה שנהפך מיגון לשמחה דהיינו שהיו יראים מן המן והגיעו אל השמחה שהיא שלימות האדם, ויותר מזה מאבל שהוא ההעדר אשר ההעדר הוא רע ונהפך ליום טוב שהוא טוב ולא אמר מאבל ליום טוב בלבד כי אף על גב דכתיב (שם ד, ג) אבל גדול ליהודים וזה בשביל שנגזר עליהם המיתה ואצל המיתה שייך אבל מכל מקום לא נעשה אף באחד מהם המיתה רק שהיו יראים מזה אבל יגון בודאי היה להם צער ויגון ועוד פי' מיגון לשמחה זה נאמר על כח הגופני שהוא בצער ונהפך אל השמחה אבל על כח בלתי גופני שייך לומר בו שהוא כאבל ואמר מאבל ליום טוב כי יום טוב שייך לומר על כח בלתי גופני כאשר האדם הוא בשלימות אלקי וידוע כי הי"ט שהוא יום קדוש שייך אל כח בלתי גופני ויש לאדם שלימות אלקי וזה מבואר.
ומשלוח מנות איש לרעהו (אסתר ט, כב) וגו' המצוה היא בפורים יותר מן י"ט ולמה המצוה הזאת יותר ביום זה מן י"ט אבל הדבר הזה ידוע ממה שהתבאר למעלה כי פורים הוא לישראל מפני שנצח את זרע עמלק אשר הם אויבים וצוררים ביותר וזה כי ישראל הם הפך זרע של עמלק כי כל זמן שזרע בעולם אין שמו אחד וישראל הם מיחדים שמו ערב ובוקר ובשביל זה הם עם אחד ודביקים בו יתברך שהוא אחד ומפני שישראל עם אחד ראוי שיהיה בהם עם אחד ויהיה להם חבור וריעות גמורה לכן יש להם להחיות אביונים מצד שהוא אחיו והם עם אחד כדכתיב אצל מצות הצדקה אחיך (דברים טו, ז) כי מפני שהם אחינו יש לתת צדקה ולכך המצוה ביותר ביום זה בלבד הן משלוח מנות הן מתנות לאביונים ולעיל לא זכרו משלוח מתנות לאביונים וזה סיוע לפירוש אשר אמרנו כי למעלה בא לומר כי מאחר שהוציאם הש"י מן המן שבא לכלותם והיו ישראל עתה בשלימות הפך מה שהיו קודם זה שנתנו ישראל למיתה ולהעדר לגמרי ולכך ראוי שיהיו בשלימות לגמרי לעשות ימי משתה ושמחה וי"ט וגם להשפיע על אחרים, ולכך אמר ומשלוח מנות איש לרעהו, אבל מתנות לאביונים דבר זה הוא ענין אחר שנותן ומשפיע לעני בשביל שהעני צריך לו ואם יש שלימות לנותן ומשפיע הלא יש חסרון למקבל שהוא העני ולכך אין מזכיר רק ומשלוח מנות איש לרעהו אבל מתנות לאביונים אין זה מצד שלימותו בלבד רק מצד חסרון המקבל שהוא עני אבל כאן בא להזכיר כל הדברים שיש עליהם לעשות ולכך זכר את שניהם כי סוף סוף מצד שהוא בשלימות יש לו להשפיע לעני ג"כ מפני שהוא אחיו לכך תמצא בכל המגילה כאשר באו לנצח כתיב (שם ד, טז) לך כנוס את כל היהודים, נקהלו היהודים (שם ט, ב) וכל זה כי במה שישראל הם עם אחד לכן עמהם הש"י הוא אחד ובזה הם גוברים על המן וזרעו שהם הפך אחדות הש"י ובשביל כך בפורים בפרט זאת המצוה משלוח מנות
(ספר אור חדש עמוד ריד)
איש לרעהו ומתנות לאביונים בשביל כי אלו המצות הם תלוים בזה במה שישראל הם עם אחד ביותר מכל האומות.
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ט כב.
החשיבות הבטחונית של מנהגי פורים
הפסוק מתאר את שלושת מנהגי פורים הנוהגים עד היום: (א) משתה ושמחה, (ב) משלוח מנות איש לרעהו, (ג) מתנות לאביונים. המנהגים הללו ודאי גורמים לשמחה, וודאי שראוי לשמוח על הצלתנו מהגויים. אבל מעבר לכך, למנהגים הללו ישנה חשיבות בטחונית רבה, ולא סתם קבעו אותם בימים "אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם".
הסיבה העיקרית שהמן חשב שיצליח להשמיד את היהודים היא, שהם מפוזרים ומפורדים, (אסתר ג ח): "וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ 'יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ'". אין קל מלהשמיד עם מפוזר ומפורד: פשוט משמידים אותם קבוצה אחר קבוצה, מגזר אחר מגזר, כשכל שאר הקבוצות והמגזרים בעם מסתכלים מהצד ולא מתערבים (אולי אף שמחים לאיד). כדי שעם ישראל יצליח לשרוד בין הגויים, יש חשיבות בטחונית רבה ליצור אחדות וקרבה בין כל בני ישראל. וזה בדיוק מה שעושים מנהגי פורים:
- משתה ושמחה - השתיה מקרבת לבבות, משכיחה את המחלוקות והמשקעים, ומקלה עלינו לצאת לקרב ביחד;
- משלוח מנות איש לרעהו - כשמישהו שולח לי מתנות, אני רואה בו חבר ושותף, אני יודע שהוא "משלנו", ואגן עליו כשיהיה בצרה;
- מתנות לאביונים - כדי שגם האביונים ירגישו שדואגים להם, ויתגייסו לקרב יחד עם כולם.
גם כיום, כשמדינות גדולות מאיתנו פי 10 ויותר זוממות להשמידנו, חשוב שהעם היהודי יתאחד, כדברי אסתר, (אסתר ד טז): "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים". זו לא רק שמחה - זה חיוני לקיומנו.
חלוקת רכוש השודדים
וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם
רכוש השודדים היה מורכב משני חלקים:
- רכוש חוקי של השודדים;
- רכוש גנוב מהיהודים ואחרים.
כאשר היהודים הורשו (אסתר ח יא): "וּשְׁלָלָם לָבוֹז", הם למעשה הורשו לקחת את כל רכוש השודדים, אולם היהודים לא שלחו ידם בביזה, כלומר לא לקחו את רכושם החוקי של השודדים, אבל כן השיבו את הרכוש הגנוב. הרכוש הזה היה שלל שהעמלקים לקחו מהיהודים, והשבת גנבה אינה לקיחת ביזה.
כפקודת השם שרכוש העמלקים הוא חרם לאדוני, היהודים לא לקחו את הרכוש החוקי של השודדים (העמלקים), וכנהוג, המלך קיבל את החלק הזה של העבריינים.
חלוקת הרכוש הגנוב
כשדוד בן ישי הציל את רכושו ורכוש אנשיו מידי העמלקים שפשטו על ציקלג, הוא פקד (שמואל א ל כד): "כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה, וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ", (שמואל א ל כה): "וַיְשִׂמֶהָ לְחֹק וּלְמִשְׁפָּט, לְיִשְׂרָאֵל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה". מרדכי פעל לפי החוק הידוע הזה גם במקרה הזה: מנה ניתנה לכל אחד מאנשי העיר שהשתתפו בהגנה.
אולם נוצרו מספר בעיות ומרדכי הלך בדרכו של המלך אחשורוש בשמחת חתונתו לאסתר - "וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה, וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ" (ביאור:אסתר ב יח):
- יתומים ואלמנות ועניים, שלא ירדו במלחמה ולא ישבו על הכלים, לא השתתפו בחלוקה ולא קיבלו מנה - לכן פקד מרדכי "וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים" (ביאור:אסתר ט כב);
- היו אנשים שנפגעו יותר מהאחרים והם נעשו אביונים - לכן מרדכי פקד "וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים" (ביאור:אסתר ט כב) כדי להשלים את רכושם במידה מסוימת;
- היו אנשים שקיבלו רכוש שידוע או שניתן לזהות את בעליו - לכן פקד מרדכי "וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת, אִישׁ לְרֵעֵהוּ" (ביאור:אסתר ט כב);
וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת, אִישׁ לְרֵעֵהוּ
מרדכי היה מודע שחלק מהאנשים ינסו להסתיר רכוש ששיך לאדם אחר, ולכן הוא הכריז שכול אחד הוא חבר לכל האחרים, וגם רכושו שלו יוחזר במתנה ללא תמורה וויכוחים על ידי חבריו ואלו שאינם חבריו. כשם שכולם לחמו יחד, כך הם נעשו חברים, וכולם חיבים להיות אחים.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "אסתר ט כב"
קטגוריה זו מכילה את 13 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 13 דפים.