קטגוריה:אסתר ח טז

​ 

ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר אמר רב יהודה (מגילה טז ב):

• אוֹרָה זו תורה וכן הוא אומר (ביאור:משלי ו כג) כי נר מצוה ותורה אור,
• וְשִׂמְחָה זה יום טוב וכן הוא אומר (דברים טז יד) ושמחת בחגך,
• וְשָׂשֹׂן זו מילה וכן הוא אומר (תהלים קיט קסב) שש אנכי על אמרתך
• וִיקָר אלו תפלין וכן הוא אומר (דברים כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך.

מאז פירסום פקודת ההרג של המן "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ" (ביאור:אסתר ג יב) ועד פרסום פקודת ההגנה "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן, בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ" (ביאור:אסתר ח ט), כשבעים ימים, היהודים סבלו התקפות ועלבונות. לאחר פרסום פקודת ההגנה והופעתו של מרדכי, "מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" (ביאור:אסתר י ג), "בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן" (ביאור:אסתר ח טו) היהודים למדו שבמאמץ ובשתוף פעולה הם ינצלו ממות ואבדון ביום הפור.

ברחובות העיר שושן היתה "צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה" (ביאור:אסתר ח טו) ליהודים ולעם בריקודים עליזים ומנגינות שמחה.

ובבתיהם היהודים עשו, כיכולתם, "שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים, מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב" (ביאור:אסתר ח יז) בגלוי לאור, ללא פחד מאויביהם (ביאור:אסתר ח יז), כולם ביחד, עם הזמנה לגוים להתיהד (ביאור:אסתר ח יז) וברוב יוקרה, כשם שהמלך עשה "בְּהַרְאֹתוֹ, אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ" (ביאור:אסתר א ד).