קטגוריה:אסתר ד ח
ואת פתשגן כתב הדת אשר נתן בשושן להשמידם נתן לו להראות את אסתר ולהגיד לה ולצוות עליה לבוא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וְאֶת פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב הַדָּת אֲשֶׁר נִתַּן בְּשׁוּשָׁן לְהַשְׁמִידָם נָתַן לוֹ לְהַרְאוֹת אֶת אֶסְתֵּר וּלְהַגִּיד לָהּ וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וְאֶת־פַּתְשֶׁ֣גֶן כְּתָֽב־הַ֠דָּ֠ת אֲשֶׁר־נִתַּ֨ן בְּשׁוּשָׁ֤ן לְהַשְׁמִידָם֙ נָ֣תַן ל֔וֹ לְהַרְא֥וֹת אֶת־אֶסְתֵּ֖ר וּלְהַגִּ֣יד לָ֑הּ וּלְצַוּ֣וֹת עָלֶ֗יהָ לָב֨וֹא אֶל־הַמֶּ֧לֶךְ לְהִֽתְחַנֶּן־ל֛וֹ וּלְבַקֵּ֥שׁ מִלְּפָנָ֖יו עַל־עַמָּֽהּ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וְ/אֶת־פַּתְשֶׁ֣גֶן כְּתָֽב־הַ֠/דָּת אֲשֶׁר־נִתַּ֨ן בְּ/שׁוּשָׁ֤ן לְ/הַשְׁמִידָ/ם֙ נָ֣תַן ל֔/וֹ לְ/הַרְא֥וֹת אֶת־אֶסְתֵּ֖ר וּ/לְ/הַגִּ֣יד לָ֑/הּ וּ/לְ/צַוּ֣וֹת עָלֶ֗י/הָ לָ/ב֨וֹא אֶל־הַ/מֶּ֧לֶךְ לְ/הִֽתְחַנֶּן־ל֛/וֹ וּ/לְ/בַקֵּ֥שׁ מִ/לְּ/פָנָ֖י/ו עַל־עַמָּֽ/הּ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
תרגום אחד (כל הפרק)
תרגום שני
• לפירוש "תרגום שני" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- אם היה זה פתשגן הכתב שהיה גלוי לכל העמים, הלוא שם לא נזכר להשמידם, ואם היה מן הספרים שהגיעו ליד שרי המדינות איך הגיע כתב זה למרדכי.
- אחר שאומר להראות את אסתר למה אומר להגיד, הלא אחר שתראה אין צריך להגיד עוד :
אלשיך
עוד צוה להתך ראשונה יראה לה פתשגן כתב הדת שתתפעל בעצם ואחר כך להגיד לה את כל אשר קרהו עם אליהו, כי אם תשמע תחלה מאמר משה רבינו ע"ה שהוא יעזור לו בתפלה יקל הדבר בעיניה ולא תערה למות נפשה, וזהו אומרו להראות וכו' כי תחלה להראות את אסתר פתשגן כתב הדת ואחר כך ולהגיד לה את אשר קרהו. ואחר אומרו שיגיד לה את אשר קרהו, אמר ולצוות עליה לומר עם היות הצרה גדולה איני מצוה על ענין ישראל שלא יגאלו בלעדך, כי הלא יש להם מעיר לעזור הוא משה רבינו ע"ה כאשר נכלל בספור אשר קרהו, אך מה שתאמר לה הוא לצוות עליה שהוא על הנוגע אליה שהוא לכפר על בית שאול כמדובר, על כן צוה לה לבא אל המלך לבקש מלפניו על עמה שבהתפללה על עמה תענה היא תחלה לכפר על הנוגע אל עצמה, כענין וישב ה' את כל אשר לאיוב למשנה בהתפללו בעד רעהו (איוב מב י):
מדרש רבה
"וְהַיּוֹם הַזֶּה תֹּאמַרְנָה שָׂרוֹת פָּרַס" רב ושמואל רב אמר כדי הבזיון הזה לקציפה הזאת ושמואל אמר כדי הקצפון לבזיון זה אמר רבי חנינא כדאי הוא הבזיון שביזה אביה את כלי ב"ה לקצפון שקצף עליה והרגה:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ד ח.
מרדכי מודיע לאסתר
לאחר אישור פקודת המיסים שנכנסה לתוקף מיד ופרסום פקודת ההרג, מרדכי חשש שהמן ינצל את פקודת המיסים לקבל את אישור המלך להורגו מיד כנציג ומנהיג העם שאינו משלם מיסים (אפילו ללא הזכרת שמו), ולא יחכה אחד-עשר חודשים ליום ההריגה. לכן, מרדכי פעל במהירות. הוא התאבל כדי למשוך את תשומת-ליבה של אסתר, כדי להעביר לה בדחיפות את החדשות. אסתר הראתה דאגה למרדכי. מרדכי העביר לאסתר את פתשגן כתב-הדת (ביאור:אסתר ד ח) וגם דיווח לה על הצעת המן בעניין (אסתר ד ז): ""פרשת הכסף, אשר אמר המן לשקול על גנזי המלך ביהודים לאבדם"", וזאת למרות שבשיחה לא הוזכרו היהודים והמן לא הציע לשלם ישירות למלך סכום מוגזם. עם-זאת, הוא השמיט פרטים כדי להדגיש רק את הנקודות החשובות.[1] מרדכי צפה את פחדה של אסתר להסתכן בהגשת עזרה לעמה, ורצה שהיא תדאג, בנוסף לעמה, גם לנפשה שלה, כאילו שהמן הציע שוחד והמלך קיבלהו ואישר לפגוע ביהודים. מרדכי בחר להציג את המצב בצורה זו גם כדי למנוע מהתך להבין שהיה ניגוד בין אישור המלך ופקודת המן. עצם העובדה שמרדכי, שלא היה שותף לשיחה, ידע אודות הכסף (שלא נכתב בפתשגן כתב-הדת), וציטט את המילים המיוחדות "לאבדם" ו"לשקול" שבהם השתמש המן, מראה שאמנם הוא ידע הכל.
תוכניתו של מרדכי
למרדכי היתה תוכנית להציל את היהודים מטמיעה והתבוללות, כשם שקרה לעשרת השבטים. מרדכי החליט לא לחכות לעזרת אלוהים, הן אלוהים לא עזר לעשרת השבטים. מרדכי לקח את תפקידו של אלוהים לנהל את המאבק, ומינה את אסתר לתפקידו של משה. ולכן, כשם שאלוהים גרם שבני ישראל יהיו עבדים במצרים, יזכו בנצחון גדול, ילמדו לחגוג חג חדש, וקיבלו את התורה, כך עשה מרדכי, והסרוב לכרוע הביא לנו: סכנה, ישועה, את חג פורים, והיהודים קיבלו עליהם את התורה.
מרדכי מצווה על אסתר ללכת ולעזור לעמה, כשם שאלוהים ציווה על משה, בסנה, ללכת ולהציל את בני ישראל מפרעה.
וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ
כשם שאסתר פקדה על מרדכי להסביר את דבריו "וַתְּצַוֵּהוּ, עַל מָרְדֳּכָי" (ביאור:אסתר ד ה), מרדכי כהרגלו בעבר מצווה עליה. זו היא הפעם האחרונה שהוא מצווה עליה. כאשר הוא אמר לה להתחיל להתנהג כמלכה "אִם לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת" (ביאור:אסתר ד יד) היא מבינה ונעשת מלכה גם למלך וגם אליו.
לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ
לבוא למלך ולא לחכות להזמנה כפי שהיא עשתה בעניין בגתן ותרש (ביאור:אסתר ב כב) למרות שהמלך היה (כאילו) בסכנת מוות.
להתחנן לו ולבקש מלפניו, רומז שאין פתרון חוקי ורק רחמים יצילו את היהודים. מרדכי בפרוש לא אומר לאסתר להראות את פתשגן הכתב למלך. מרדכי היה צריך להזהר לא לרמוז להתך שהמלך לא מודע לפקודת ההשמדה ושכאילו המלך קיבל שוחד ואישר את הפקודה בלי לדעת שהמלכה גם היא יהודיה.
הבעיות עם פקודת מרדכי
- אסתר תחסוף את יהדותה לאחר שהיא שמרה את זה בסוד כתשע שנים.
- אסתר תאבד את מעמדה כאלה עשתר, ואכן בהמשך היא מציגה את עצמה כבת אביחיל (ביאור:אסתר ט כט),
- אסתר תחסוף את שגיאת המלך בפקודתו להשמיד עם, לעייני הניצבים איתו.
- המן עלול לשמוע על חסיפתו ויבוא עם חילים להרוג את המלך ולהציל את נפשו.
- המלך עלול לכעוס על אסתר הבאה ללא הזמנה.
- המלך יתחיל בחקירה כמנהגו (" וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא" (ביאור:אסתר ב כג)) והמן יקבל הזדמנות להסביר איך פקודת ההרג מתקשרת לפקודת המלך, ואולי המן יצליח להטעות את המלך ולהאשים את המלכה.
מרדכי ידע שלהמן אין כוח צבאי; שהמלך לא יהרוג את מלכתו כשהיא תופיע לא קרואה; שאת החקירה יעשו אנשיו, משרתי המלך, כשם שהם עשו בעניין בגתן ותרש והמלך לא ידע שמרדכי לא קיבל דבר בתמורה (ביאור:אסתר ו ג); שאסתר תציג את פתשגן כתב הדת בלי להסביר; והמלך יבין מיד את פשעו של המן הפועל בניגוד מוחלט לרצונו של המלך לקיים ממלכה גדולה החיה בשלום.
[1] מרדכי בהודעתו השמיט מדברי המן את המידע שלהלן:
א. שיש עם מפוזר בממלכה שלא עושה את חוקי המלך, ושאין שווה למלך להניחו.
ב. שהסכום המדובר הוא 10,000 ככרות כסף, ושהכסף ישולם לעושי-המלאכה.
מקורות
נלקח מ- מגילת אסתר - מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2014
נלקח מ- מדוע מרדכי לא כרע וסיכן את העם?. אילן סנדובסקי, http://hidush.co.il/hidush.asp?id=20135
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "אסתר ד ח"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.