אלשיך על אסתר ד ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

(ח) גם מכובד הענין למטה תדעי מה למעלה, כי הלא ראי פתשגן כתב הדת אשר ניתן בשושן להשמידם והוא מה שכתבנו למעלה כי פתשגן כתב הדת אשר בכל מדינה ומדינה היה להיות עתידים ליום הזה סתם, אך בשושן היה מפורש להשמידם. עוד כיוון להורות איך היה הרע הולך וחזק כי הלא בקטן היחל, כי פרשת הכסף אשר אמר המן לא אמר רק לאבדם והיה אפשר להתפרש על ביזה ושלל, וכשבאו לכתוב ותנתן דת היה להשמידם שהוא יותר קשה כמו שאמרו ז"ל (אסתר רבה ז כה) שהיו גויי שושן אומרים לישראל מחר אהרוג אותך ואטול ממונך:
עוד צוה להתך ראשונה יראה לה פתשגן כתב הדת שתתפעל בעצם ואחר כך להגיד לה את כל אשר קרהו עם אליהו, כי אם תשמע תחלה מאמר משה רבינו ע"ה שהוא יעזור לו בתפלה יקל הדבר בעיניה ולא תערה למות נפשה, וזהו אומרו להראות וכו' כי תחלה להראות את אסתר פתשגן כתב הדת ואחר כך ולהגיד לה את אשר קרהו. ואחר אומרו שיגיד לה את אשר קרהו, אמר ולצוות עליה לומר עם היות הצרה גדולה איני מצוה על ענין ישראל שלא יגאלו בלעדך, כי הלא יש להם מעיר לעזור הוא משה רבינו ע"ה כאשר נכלל בספור אשר קרהו, אך מה שתאמר לה הוא לצוות עליה שהוא על הנוגע אליה שהוא לכפר על בית שאול כמדובר, על כן צוה לה לבא אל המלך לבקש מלפניו על עמה שבהתפללה על עמה תענה היא תחלה לכפר על הנוגע אל עצמה, כענין וישב ה' את כל אשר לאיוב למשנה בהתפללו בעד רעהו (איוב מב י):