עירובין צו א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ואיבעית אימא דכ"ע לצאת לא בעי כוונה והכא לעבור משום בל תוסיף קמיפלגי דתנא קמא סבר לעבור משום בל תוסיף לא בעי כוונה ורבן גמליאל סבר לעבור משום בל תוסיף בעי כוונה ואיבעית אימא אי דסבירא לן דשבת זמן תפילין דכ"ע לא לעבור בעי כוונה ולא לצאת בעי כוונה והכא בלעבור שלא בזמנו קמיפלגי תנא קמא סבר לא בעי כוונה ורבן גמליאל סבר לעבור שלא בזמנו בעי כוונה אי הכי לרבי מאיר זוג אחד נמי לא ועוד הישן בשמיני בסוכה ילקה אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא ומאן שמעת ליה שבת זמן תפילין ר' עקיבא דתניא (שמות יג, י) ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה אימים ולא לילות מימים בולא כל ימים פרט לשבתות וימים טובים דברי רבי יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר לא נאמר חוקה זו אלא לענין פסח בלבד ואלא הא דתנן גהפסח דוהמילה מצות עשה לימא דלא כרבי עקיבא דאי ר"ע כיון דמוקי לה בפסח לאו נמי איכא כדרבי אבין א"ר אילעאי דאמר רבי אבין אמר רבי אילעאי כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא בלא תעשה אפילו תימא רבי עקיבא השמר דלאו לאו השמר דעשה עשה וסבר רבי עקיבא שבת זמן תפילין הוא והתניא ר"ע אומר יכול יניח אדם תפילין בשבתות וימים טובים ת"ל (שמות יג, ט) והיה לך לאות על ידך מי שצריכין אות יצאו אלו שהן גופן אות אלא האי תנא הוא דתניא הניעור בלילה רצה חולץ רצה מניח דברי רבי נתן יונתן הקיטוני אומר אין מניחין תפילין בלילה מדלילה לתנא קמא זמן תפילין שבת נמי זמן תפילין דילמא ס"ל לילה זמן תפילין הוא שבת לאו זמן תפילין הוא דהא שמעינן ליה לרבי עקיבא דאמר לילה זמן תפילין הוא שבת לאו זמן תפילין הוא אלא האי תנא הוא דתניא מיכל בת כושי היתה מנחת תפילין הולא מיחו בה חכמים ואשתו של יונה היתה עולה לרגל ולא מיחו בה חכמים מדלא מיחו בה חכמים אלמא קסברי מצות עשה שלא הזמן גרמא היא ודילמא סבר לה
רש"י
[עריכה]
ואיבעית אימא - לענין לצאת כולי עלמא לא פליגי דידי חובתיה נפיק אע"ג דלא איכוון ולענין בל תוסיף פליגי לת"ק כי היכי דלענין מפיק נפיק לענין בל תוסיף נמי עבר ולרבן גמליאל אי לא מכווינן למצוה לא עבר:
ואיבעית אימא אי סבירא לן - דלכ"ע שבת זמן תפילין לא לעבור ולא לצאת בעי כוונה ואיכא בל תוסיף אלא שבת לאו זמן תפילין הוא ובהא פליגי דת"ק סבר שלא בזמנו נמי אפילו בלא כוונה מצוה היא ותוספת עמה ולרבן גמליאל שלא בזמנו ואינו מתכוין אין כאן רמז מצוה ואין כאן תוספת:
זוג אחד נמי לא - דיש כאן תוספת שמוסיף שבת על החול למצות תפילין:
ועוד הישן בשמיני בסוכה ילקה - דמוסיף שמיני על השביעי ואנן מיתב יתבינן בשמיני בספק שביעי לכתחלה אלא שלא בזמנו בלא כוונה לאו תוספת הוא ולהכי שרינן דאי שמיני הוא לא מכוינן למצות סוכה:
מחוורתא כדשנינן מעיקרא - בשבת זמן ולאו זמן תפילין הוא קא מיפלגי:
ומאן - תנא דשמעת ליה דאמר שבת זמן תפילין דמוקים מתני' אליביה:
ושמרת את החוקה - בפרשת קדש לי כתיב והיא אחת מד' פרשיות של תפילין:
אלא לענין פסח - דאיירי בה לעיל מינה והאי מימים ימימה משנה לשנה דמתרגמינן מזמן לזמן אלמא מדלא דריש ר' עקיבא האי קרא בתפילין ש"מ דס"ל לילה ושבת זמן תפילין דלא קא ממעט להו קרא:
והא דתנן - בפ"ק דכריתות [דף ב.]:
הפסח והמילה - אע"פ שיש בהן כרת הואיל ואין בהן לאו אלא מצות עשה הן אין מביאין על שגגתן חטאת שאין חטאת באה אלא על לאו דכרת כדכתיב (ויקרא ד) אשר לא תעשינה וגו':
לאו נמי איכא - דהא כתיב ושמרת וכל שמירה אזהרת לאו היא כדר' אבין:
השמר דלאו לאו והשמר דעשה עשה - פירוש השמר שלא תעשה כן כגון השמר לך פן תכרות ברית וגו' (שמות לד) השמר לך פן תנקש וגו' (דברים יב) השמר בנגע הצרעת (שם כד) שלא יקוץ בהרתו השמר דעשה כי האי ושמרת את החוקה:
מי שצריכין אות - ימים שישראל צריכין להעמיד אות על עצמן להכיר שהם מחזיקים בתורתו של הקב"ה יצאו שבתות וימים טובים שהן עצמן אות בין הקב"ה לישראל דכתיב (שמות לא) כי אות היא ביני וביניכם:
הניעור בלילה - שאין לו לחוש שמא יפיח בתפיליו:
רצה מניח - ואינו כמוסיף על המצוה דלילה זמן תפילין הוא ורבנן הוא דגזור שמא יפיח כשהוא ישן:
מדלילה לת"ק זמן תפילין - אלמא לא דריש מימים ימימה למעוטי לילות דמוקים לקרא בפסח:
שבת נמי זמן תפילין הוא - מההוא קרא גופיה ממעט שבת:
ודילמא סבירא ליה לילה זמן תפילין - דלא דריש מימים ימימה לענין תפילין אבל שבת לאו זמן תפילין הוא ונפקא ליה מוהיה לך לאות כדנפקא ליה לר"ע לעיל דמוקי מימים ימימה לפסח דלא ממעט לילה מימים וקא ממעט שבת מוהיה לך לאות:
בת כושי - בת שאול כדכתיב (תהלים ז) על דברי כוש בן ימיני דהיינו שאול כדאמרי' באלו מגלחין (מו"ק דף טז:):
ולא מיחו בה חכמים - דהוי כתוספת על דברי תורה שפטרה נשים ממצות עשה שהזמן גרמא:
של יונה - בן אמיתי:
שלא הזמן גרמא - אלמא מצות תפילין כל שעה גם בלילה גם בשבת דאי מפקת חד הוי להו זמן קבוע:
תוספות
[עריכה]
ימים וכו' פרט לשבתות וי"ט. נראה דאדרש' דלאות על ידך דבסמוך קא סמיך ולכאורה אין להניח תפילין בחוה"מ שא"צ אות דאסור במלאכה בדבר שאינו אבד ועוד דחייב בסוכה בחג ובפסח אסור באכילת חמץ וכן פסקו בהלכות גדולות אבל בירושלמי (פרק אלו מגלחין הלכה ד) משמע דצריך להניח דגרס ההוא גברא דאבד תפילין אתא לקמיה דרב חננאל שדריה לקמיה דרבה בר בר חנה אמר ליה לספרא זיל הב ליה תפילך ואת כתוב לך דתנא כותב אדם תפילין לעצמו אתא לקמיה דרב א"ל זיל כתוב ליה להדיא מתני' פליגי עליה דרב כותב אדם תפילין לעצמו אבל לאחרים לא רב פתר להניח פירוש מעמיד המשנה שרצה להניח לאחר המועד אבל לצורך המועד יכול לכתוב אף לאחרים וכן עמא דבר עוד מביאין ראיה מספ"ק דביצה (דף טו.) גבי משלחין תפילין:
ושמרת את החוקה הזאת. מכאן אור"ת דאפי' בני מערבא דהוו מברכין כשהיו חולצין תפילין לשמור חוקיו היינו דוקא כשחולץ סמוך לחשיכה משום דלילה לאו זמן תפילין הוא דאהא כתיב חוקה מיהו לא קי"ל הכי ואין צריך לברך אפי' חולצן משום לילה דקי"ל כר' עקיבא דאמר לא נאמרה חוקה זו אלא לענין פסח בלבד ובהקומץ רבה (מנחות לו, ב) פסקינן דלילה זמן תפילין עד שעת שינה ורב אשי ורבינא מסקי התם הלכה ואין מורין כן אלא כל הלילה זמן תפילין כרבי עקיבא דשמעתין:
השמר דעשה עשה. ואפי' ר' יוחנן דאמר בהקומץ רבה (מנחות לו, ב) השמר דעשה נמי לאו הוא ולהכי המניח תפילין אחר שקיעת החמה עובר בלאו מודה הוא שאם לא הניח ביום שאינו לוקה דלענין הנחת היום השמר דעשה עשה הוא כמו לענין עשיית פסח דאמר הכא דהוי עשה משום דהוי קום עשה ודוקא לענין הנחת תפילין בלילה קאמר ר' יוחנן דלאו הוא דהוי כמו השמר בנגע הצרעת דחשיב ליה לאו בפ' אם לא הביא (שבת קלב, ב) אע"ג דכתיב לשמור ולעשות משום דפירושו לאו הוא השמר שלא תקוץ:
מיכל בת כושי היתה מנחת תפילין. בפסיקתא [רבתי פכ"ב] דר' חזקיה בשם ר' אבהו אמרו אשתו של יונה הושבה מיכל בת כושי מיחו בה חכמים מה שפי' בקונטרס דאי מצות עשה שהזמן גרמא הוא היו מוחין בידה שנראה כמוסיפה אין נראה לר"י דהא ר' יהודה לית ליה נשים סומכות רשות ושמעינן ליה בפ"ק דסוכה (דף ב:) דאמר הילני המלכה היתה יושבת בסוכה וז' בניה ומיהו יש ליישב דמשום בניה היתה יושבת ולא מיחזי כבל תוסיף אי נמי משום דשמעינן ליה לרבא בפרק ראוהו ב"ד (ר"ה כח, ב) דלעבור שלא בזמנו בעי כוונה ולגבי אשה דלא מיחייבא הוי כשלא בזמנו דכיון דלא מיכווני לה לא עברה אך נראה דוחק ונראה לפרש דטעמא למ"ד דלא הוי רשות משום דתפילין צריכין גוף נקי ונשים אין זריזות ליזהר ועלייה לרגל משום דמיחזי כמביאה חולין לעזרה או משום ראיית פנים בעזרה שלא לצורך ותקיעת שופר וסמיכה נמי דמעכבין למאן דלית ליה רשות לאו משום דמיחזי מוסיף אלא משום דתקיעה מלאכה דרבנן היא כדאמר בפ' כיסוי הדם (חולין פד, ב) דאין וודאה דוחה שבת וסמיכה אפי' בהקפת יד מיחזי כעבודה בקדשים:
דילמא סבר לה כר' יוסי דאמר נשים סומכות רשות מכאן אר"ת דמותר לנשים לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא אע"ג דפטורות כמו מיכל בת שאול שהיתה מסתמא גם מברכת אע"ג דר"מ ור' יהודה פליגי עליה כדאמר בסמוך קיימא לן כר' יוסי לגבי תרווייהו ואע"ג דסתם מתני' דאין מעכבין את התינוקות מלתקוע דלא כר' יוסי דמשמע הא נשים מעכבין כדאמר בסמוך אפ"ה מעשה רב דמיכל בת שאול ואשתו של יונה ועובדא דפרק אין דורשין (חגיגה טז, ב) דהביאנוהו לעזרת נשים כדי לעשות להם נחת רוח ועוד הביא ראיה מהא דאמר רב יוסף בפרק החובל (ב"ק פז, א) מעיקרא מאן דאמר לי הלכה כרבי יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן דלא מפקדנא ועבידנא כו'. ואם במקום שפטור ועושה אסור לברך אם כן אמאי קאמר דהוה
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י (עריכה)
ה א מיי' פ"ד מהל' תפילין הלכה י', סמג עשין כב, טור ושו"ע או"ח סי' ל' סעיף ב':
ו ב מיי' וסמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' ל"א סעיף א':
ז ג מיי' פ"א מהל' קרבן פסח הלכה א', סמג עשין רכג:
ח ד מיי' פ"א מהל' מילה הלכה א', סמג עשין כח, טור ושו"ע יו"ד סי' ר"ס:
ט ה טור ושו"ע או"ח סי' ל"ח סעיף ג' בהג"ה:
ראשונים נוספים
(ספר אחר זמן תפילין היא) לא לצאת ולא לעבור (ולא) בעי כוונה והכא בלעבור שלא בזמנה פליגי.
אי הכי לר' מאיר דאמר שבת לאו זמן תפילין היא לא לצאת ולא לעבור ולא בעי כוונה אלא אע"פ שאינו מתכוין לא לצאת ולא לעבור חייב אפי' זוג אחד אסור.
וכן הישן בשמיני בסוכה ילקה שעובר על בסוכות תשבו שבעת ימים והוא ישב ח' הוסיף על ז' ימים שבתורה ואע"פ שלא נתכוון לעבור אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא ומתני' דלא כר' מאיר. מאן תנא הוא דסבר שבת זמן תפילין הוא ר' עקיבא הוא דתניא ושמרת כו' עד אלא לפסח בלבד אבל תפילין אפילו בשבתות וי"ט.
ואקשינן אלא הא דתנן בכריתות פ"א הפסח והמילה מצות עשה הן דלא כתיב בהו לאו כיון דאוקמה לפרשה זו בפסח דכתיב בה ושמרת שמירה זו לאו היא כר' אבין א"ר אלעאי הנה גם בפסח יש בו לאו. ופרקינן ר' עקיבא סבר שמירה דלאו היא לאו והאי שמירה דעשה הוא.
וסבר ר"ע שבת זמן תפילין והתניא כו' ונתברר כי ר' עקיבא סבר שבת לאו זמן תפילין היא דשבת גופה אות היא.
אבל לילה זמן תפילין היא מדקאמר פרשה זו כולה בפסח נאמרה. ואתינן למפשט דר' נתן הוא דסבר שבת זמן תפילין הוא מדקתני היה נוער בלילה רצה חולץ רצה מניח ש"מ דלילה זמן תפילין הוא סבירא ליה. ודחינן להא דוקיא אלא האי תנא הוא דתניא מיכל בת שאול היתה מנחת תפילין בלילה ולא מיחו בה חכמים לאו משום דסברי תפילין מצות עשה שלא הזמן גרמא היא כלומר זמנם בכל יום ואפי' בשבתות וי"ט לפיכך לא מיחו בה חכמים ש"מ דשבת זמן תפילין סבירא להו.
ואי בעית אימא כולי עלמא לצאת לא בעי כונה: והכא בלעבור בעי כונה אפילו בזמנו (קאמר) [קמפלגי], ת"ק סבר לעבור בזמנו לא בעי כונה, ור"ג סבר לעבור אפילו בזמנו בעי כונה.
ואי בעית אימא שבת לאו זמן תפילין: ובזמנו לא לצאת ולא לעבור בעי כונה. והכא בלעבור שלא בזמנו קא מפלגי ות"ק סבר לא בעי כונה. ותמיהה לי דבשמעתין דהכא משמע דבמניח שתי תפילין איכא משום בל תוסיף דתפילין אחד אמר רחמנא ולא שנים וג', א"כ אף אנו לא נוסיף בד' מינים שבלולב אלא לר' עקיבא (סוכה לד, ב) אתרוג א' לולב א' וערבה א' והדס א', ולרבנן אתרוג א' ולולב א' וג' הדסים ושתי ערבות, ואנו מוסיפין כמה. ומיהו אם אין התוספת מין הכשר ללולב כגון בהדס שוטה ובערבה שיבשה או שנקטם ראשה, אין בו משום בל תוסיף, דמשום תוספת מינין ליכא (ד)לדידן דקיימא לן לולב אין צריך אגד, [ד]האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. ולמאן דאמ' לולב צריך אגד (סוכה ל, ב) גרוע ועומד הוא ואין בו משום בל תוסיף אלא שלא (על) [יוצא] ידי חובתו וכדאיתא בסנהדרין (פח, ב) גבי זקן ממרא. ואי משום בל תוסיף במין בעצמו ליכא דהא לא ממין הכשר הוא. וכן יש מן הגדולים שהיו מניחין שתי זוגות תפילין משום ספק סדר כתיבת פרשיות ולא היו חוששין לבל תוסיף, משום דאין כאן כשרים אלא זוג אחד והאחד כמו שאינו. אבל אנו שאנו מוסיפים בהדס כשר ובערבה כשרה. ואולי נאמר כל שמוסיף הדס וערבה לנוי הוא וכל שהוא נותן לנוי אין בו משום בל תוסיף, וכדאית' בפרק לולב הגזול (לו, ב) דתנן התם אין אוגדין את הלולב אלא במינו דברי ר' יהודה ר' מאיר אומ' אפי' במשיח', ותניא אמר ר' מאיר מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדים את לולביהן בגימוניות של זהב, אמרו לו משם ראיה במינו היו אוגדין אותו מלמטה, כלומר: לפי שאגד העליון אינו אלא לנוי לפיכך אין בו משום בל תוסיף. ועדיין צריך לי עיון.
אי הכי לר' מאיר חד נמי לא: לאו דוקא ר' מאיר, דאדרבא משמע בסמוך דמתני' [לאו] ר' מאיר, אלא משום דלעיל אמרינן לימא תנן סתמא דלא כר' מאיר ואמר רבא אפילו תימא ר' מאיר קא מסיק ליה לת"ק בדר' מאיר, והכא לת"ק חד נמי לא קאמר.
ימים ולא כל ימים פרט לשבתות וי"ט: הא דמפיק שבתות וי"ט, (אותן) [אדרשא] דלאות על ידך בסמוך קא סמיך, כדתנן מי שצריכים אות יצאו שבתות וי"ט שהן עצמן אות, וקסבר דמחד לחוד לא הוה דרשינן, וכענין זה מצאתי בירושלמי (ה"א) גרסינן התם: והיו לך לאות את שהיו לך לאות פרט לשבתות וי"ט שכלהם אות והלא כבר כתיב מימים ימימה כדאמר ר' יוחנן כל מילה דלא מחוורא מסמכינן ליה מן אתרין סגיאין.
ושמרת את החוקה הזאת: כתב רבנו תם ז"ל: דאף להאי תנא דקרי ליה לחוקת תפילין, ולמערבא דסברי לה כוותייהו ומברכי בתר תפיליהו לשמור חקיו כדאיתא בנדה פרק בא סימן (נא, ב), אפילו הכי לא מברכי כל שעה שחולצין אלא כשחולצין דוקא סמוך לחשיכה, דהא חוקה זו אינה אלא (שניהם) [שלא יניחם] בלילה (א') דלילה לאו זמן תפילין. ופשיטא בסלוק ציצית וגמר שאר מצות דלא מברכינן דלא כתיבא ביה חוקה. והא דתנן התם בפרק בא סימן יש טעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו, ואמרינן עלה בגמרא לאתויי מאי, ואמרינן לאתויי מצות, ואקשינן ולמערבא דמברכי לבתר דמסלקי תפילייהו מאי איכא למימר, ואמרינן לאתויי ריחני, ה"ה דהוה מצי למימר לאתויי כל שאר מצות חוץ מתפילין. ומיהו אומר רבנו תם ז"ל דאנן אפילו אתפילין נמי לא מברכינן דקיימא לן כר' עקיבא דמוקי לה בחוקת הפסח. דבהקומץ רבה (מנחות לו, ב) פסקינן דלילה לאו זמן תפילין, ורב אשי ורבינא מסקי התם דהלכה ואין מורין כן, והיינו כר' עקיבא דשמעתין. וכתוב (בפסיקתא) [בירושלמי] בפרק היה קורא (ה"ג) כשהוא חולצן אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמור חוקיו, אתיא כמאן דאמר בחוקת תפילין הכתוב מדבר ברם כמאן דאמר בחוקת הפסח הכתוב מדבר לא.
השמר דעשה עשה: ואפילו לר' יוחנן דאמר (במנחות שם) בחוקת תפילין הכתוב מדבר ואמרינן המניח תפילין בלילה עובר בלאו דהשמר דעשה נמי לאו הוא, הכא בפסח מודה דליכא אלא עשה, וגבי תפילין היינו דעביר ליה בלאו משום דר' חיננא הכי קאמ' השמר להניח תפילין ולא בלילה, אלמא לענין לילה איכא לאו. ודכוותא נמי השמר בנגע הצרעת דחשיב ליה לאו בשבת בפר' אם לא הביא כלי (רבי אליעזר דמילה קלב, ב) אע"ג דכתיב לשמור ולעשות, משום דהכי קאמר: השמר שלא תקוץ את הבהרת, אבל גבי הנחת יום אם אינו מניח ביום אינו עובר בלאו, דהשמר דעשיית עשה הוא, כלומר: השמר לקיים מצות תפילין להניחם ביום. והוא הדין והוא הטעם למילה ופסח דליכא אלא קום עשה, כלומר: השמר למול ולעשות הפסח, והלכך לא הוי השמר דעשה כי הוא לאו.
יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות: וכתבו בתוס' דחולו של מועד בכלל, שאף הוא אין צריך אות שאסור במלאכה בדבר שאינו אבד. ועוד דחייב בסוכה בחג, ובפסח אסור באכילת חמץ ומצה שהן גופן אות. ומגדולי האחרונים אמרו שחולו של מועד זמן תפילין הוא מדאמרינן במועד קטן (יח, ב) דכותב תפילין לעצמו במועד, אם אינו מניח במועד אף לעצמו אינו כותב.
מיכל בת כושי היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים אשתו של יונה היתה עולה לרגל ולא מיחו בה חכמים: בירושלמי אמרו בריש פרקין דהכא פליגי בה, דאיכא מאן דאמר לא מיחו, ר' חזקיה בשם ר' אבהו אמר אשתו של יונה הושבה מיכל בת כושי מיחו בידה חכמים, ובגמרין כמאן דאמר לא מיחו. ופי': לא מיחו אלא כרצון חכמים היו לעשות, דהא אתי למידק מינה דמצות עשה שלא הזמן גרמא הוא, וכיון שכן אף הנשים חייבות כאנשים. ואינו כאותו שאמרו בפרק מקום שנהגו (פסחים נו, א) לאנשי יריחו גודשין לפני העומר שלא כרצון חכמים ולא מיחו בידם.
מדלא מיחו בהם חכמים אלמא קסבר מצות עשה שלא הזמן גרמא הוא: ואיכא (למימ') [למידק] אפילו תמצא לומר שהזמן גרמא למה מחו, ר' יהודה נמי (דאית) [דלית] ליה אף נשים סומכות אמאי לא, ומאי שנא מסוכה דאף נשים יושבות בה אפי' לר' יהודה, דשמעינן ליה לר' יהודה בפ"ק דסוכה (ב, ב) דאמר הילני המלכה היתה יושבת בסוכה ושבעה בניה עמה. ואי איכא בסמיכה ובהנחת תפילין משום בל תוסיף על המצות אף בסוכה נמי לא תשב. ויש לומר דבכל המצות כיון שהאנשים חייבים אף הנשים אינן חייבות משום בל תוסיף, דקולא היא שהקילה התורה אצל הנשים למפטרם מן המצות שהזמן גרמא, דומיא דסומא דפטור מכל המצות ואינו עובר בהם משום בל תוסיף, אבל בסמיכת קדשים והנחת תפילין ותקיעת שופר ועליה לרגל שאמרו דאסורות לר' יהודה דאמר אין הנשים סומכות רשות, לאו משום בל תוסיף אלא משום דתפילין צריכים גוף נקי ונשים אין זריזות להזהר לשומרם בנקיות, ועליה לרגל משום דמחזי כמביאה חולין לעזרה כשמביאה עולת ראיה אף על גב דרשות. אי נמי משום ראיית פנים בעזרה שאין נשים נכנסות בעזרה שלא לצורך. ועוד כי לירושלים באה משום שמחה, אבל להר הבית אינה צריכה לעלות לכך. (וסמכינן) [וסמיכה] משום עבודה בקדשים אפילו באקפת יד. ותקיעת שופר משום דמלאכה דרבנן היא כדאמרינן (ר"ה כט, ב) יצאת תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה. והכי מוכח בפרק כסוי הדם (חולין פד, ב) דקאמר התם תקיעת שופר בגדולים תוכיח שאין ודאה דוחה שבת. וכן פירשו בתוספות, ולא כמו שפירש רש"י ז"ל (כאן ור"ה לג, א) כיון שנראה כמוסיפות על המצות.
הישן בשמיני בסוכ' ילקה לרבי מאיר ואנן קי"ל דלא לקי והני תרי פרכי חדא ועוד דלא צריכין להדדי. אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא כלומר דפליגי בחד מאידך אוקמת' וקשיא להו לרבנן דהכא משמע שהמניח שני זוגות בתפילין עובר משום בל תוסיף או בכוונה או אפילו שלא בכוונה למאן דסבר דבזמנו לא בעי כוונה ומ"ש מד' מינין שבלולב דיהיב רחמנא שיעורא אתרוג א' ולולב א' ולרבי עקיבא הדס אחד וערבה אח' ולרבנן ג' הדסים ושתי ערבו' ומות' להוסיף עליהם וכדמוכח מההיא דאמרינן התם אשוו זיבינייכו ואי לא דרשי' לכו כרבי עקיבא וכן נהגו העולם ויש מתרצים מרבותי דכל שמוסיף בהדס וערבה לנוי הוא וכל שהוא נותן לנוי אין בו משום בל תוסיף ואין צריך לכל זה דהת' קים להו כי שיעורין שנתנה תורה בד' מינין אינם אלא למטה אבל למעלה אין לו שיעור וגבי תפילין קים לן שהתור' נתנה שיעור בין למעלה בין למטה ולא עוד אלא שנראה כשתי רשויות וזה ברור כנ"ל:
רבי עקיבא אומר לא נאמרה חוקה אלא כנגד הפסח הכתוב מדבר וסכין הלכתא כדאיתא בפסח שני ונפקא מינה שאין לברך כשחוצץ תפילין לשמור חוקיו כדמברכי בני מערב' דההיא כמ"ד בחוקת תפילין הכתוב מדבר כדאיתא בירוש' וכבר כתבתיה במס' ברכות ובמס' נדה בס"ד.
ואלא הא דתנן במס' כריתות הפסח והמילה מצות עשה ועומדים עליהם בהכרת פירש ואעפ"כ אין בשגגתן חטאת שאין מביאין חטאת על שגגת כרת אלא כשיש בו לאו כדאיתא התם. אפילו תימא רבי עקיבא השמר בעשה עשה הקשו בתו' דהא אמרינן במנחות דלמ"ד בחוקת תפילין הכתוב מדבר המניח תפילין בלילה עובר בלאו מדכתיב ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה אלמא השמר דעשה נמי לאו הוא. ותרצו דלא דמי דכל דדרשי' קרא בחקת הפסח פשיט' שלא בא הכתוב אלא לזרז על העשה עצמו כלומר שישמור שיעשה הפסח בזמנו וה"ל השמר דעשה אבל כל היכא דדרשי' קרא בחקת תפילין כוונת המקרא לזרז שלא להניחן אלא בזמנו וכאלו אמר הכתוב השמר שלא תעשה מצוה זו אלא ביום ולא בלילה וה"ל השמר דלאו וכיוצא בזה הא דאמרינן בפרק מילה דאזהרה שלא יקוץ בהרתו מדכתיב השמר בנגע הצרעת ואמאי דהא לשמור ולעשות כתיב אלא ודאי דההיא נמי השמר דלאו חשוב שאין הכתוב בא לזרז לעשות במראות נגעי' בדברי הכהן אלא לזרז בכל אשר יורו ולא בעי' אחר כלומר שלא יקוץ בהרתו והויא לה אזהרה דלאו.
יצאו שבתות כו': פירש דהא גבי שבת כתי' אות וה"ה לימים טובים דכלהו שבתון נינהו כדכתיב תשבתו שבתכם ונחלקו המפרשים ז"ל אם חולו של מועד כנגד ימים טובים או לאו י"א שאין זמן תפילין שאף בחולו של מועד יש אות דבפסח איכא איסור אכילת חמץ ובחג חובת סוכה. ואחרים כתבו שהוא זמן תפילין דאשכחן בירוש' שכותב אדם תפילין לעצמן במועד ואם לא היה זמן תפילין במועד היה אסור כדמוכח התם במכילתן: וליכא למימ' דההיא אתיא כמ"ד שבתות וי"ט זמן תפילין דדוחק הוא לאוקומי כל הנהו אמוראי דשרי לכתוב תפילין במועד דשרי תפילין במועד דלא כהלכת' דהא קי"ל כר"ע דאמר שבתו' וימי' טובים לאו זמן תפילין וכדעת הזה נ"ל חדא דבכל דוכתא דאמרינן בש"ס בכמה דוכתי שבתות וימי' טובי' אין חולו של מועד לא וכדמוכח נמי בפ' כיצד מברכין ובפרק שלשה שאכלו לאחת דמני שבתות וימים טובים לחוד וראשי חדשים וחולו של מועד ועוד דהא אות דכתיב גבי שבת בשמירת מלאכ' היא ודכות' אות דימים טובים היינו מפני שהם עצורי' ממלאכה וכדתנן אין בין י"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ואלו חולו של מועד מותר מן התורה בכל מלאכת דבר האבד ובכל שהוא לצורך המועד ואפי' בפרהסיא ושלא בשנוי וכל מה שאסרו בו אינו אלא מדברי סופרי' וכדבריר' בדוכת' ואעפ"כ ראוי לחוש לדברי האומרים שאין זמן תפילין במועד ומניחן בלא ברכה מפני הספק וליכא למימר דשמא אינו זמנן ועובר משום בל תוסיף דכל שעושה מפני הספק אין בו משום בל תוסיף כדברירנ' במסכת ר"ה ותדע דהא קי"ל דכל שלא בזמנו בעי כוונה והכא כן דעתו שאם היינו זמנן שלא תהא הנחה למצות כלל וקי"ל כרבי עקיבא וכדאידך תנאי דסבי' להו דשבתו' וימים טובים אינם זמן תפילין וקי"ל נמי כרבי עקיבא דלילה זמן תפילין דהא דכתיב ושמרת את החקה הזאת בחקת הפסח הכתוב מדבר והכין אפסיק הלכתא בהנחו' דתפילין בלילה הלכה ואין מורין כן דרבנן גזרו בהו בלילה שהוא זמן שינה גזרה שמא יפיח בהם ולא עוד אלא שאסור להניחם בשחר עד שיראה את חבירו ברחוק ד' אמו' ויכירנו כדאמרי' בפ"ק דברכות אמ' אביי תפילין באחרי' מפני שעד הזמן ההוא זמן שינה שגזרו חכמי' וכן פסק רבי' ז"ל בסלוקן כרב אשי ובהנחתן כאביי וכן עיקר מדלא מחו בהם כו' כלומר דקים לן כי לכך לא מיחו בהם לפי שהיו עושות ברשות חכמים ולא כאותה ששנינו בפרק מקום שנהגו בדברי' שעשו אנשי יריחו דקא תני התם וגודשין לפני העומר שלא ברצון ולא מיחו בהם חכמים ויש מקשים ודילמא הא דסברי רבנן שהנשים מניחות תפילין לאו משום דהויא מצות עשה שלא הזמן גרמא אלא משום דאתקוש תפיילין למזוזה שהנשים חייבו' ונ"ל דהא לא קשי' דהא אתקיש נמי תפילין לתלמוד תורה וכיון דאיכא היקשה הכא והכא אין לנו לסתור הכלל שבידנו דכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות על כרחין אין חיובן אלא שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא (נשים פטורות) ובירו' נחלקו אמוראין על ברייתא זו ואיכא מאן דתני אשתו של יונה הושבה ובתו של כוש ומיחו בידה חכמים ובש"ס דלן קים להו דהא מתרצא וקושטא ולהכי אקשו מינה להדיא.
מיכל בת כוש: פרש"י ז"ל מיכל בת שאול דכתי' ביה על דברי כוש בן ימיני. אבל באשה לא פליגי. פירש אלמא נשים חייבו' בתפילין בחול וה"ל שבת דרך מלבוש בחול ושרי דאי ס"ד נשים פטורות מתפילין הא אינו דרך מלבושן כלל ומשוי הוא להם כיון שהוא מלבוש לאיש ולא לאשה וכמו ששנינו בפרק במה אשה יוצאה גבי טבעת וחלופיהן באיש. ודילמא סבר לה כמ"ד נשים סומכות רשות כלומר דבכל מצות עשה שהנשים פטורות אם רצו לעשות הרשות בידן וכיון דכן אף לדידהו הוו נמי תפילין בשבת כדרך מלבושן בחול ולא משוי הוא ומשום הכי שרו להכניסן להצלת תפילין. ואין בנות ישראל סומכות. נראה מדברי רש"י ז"ל כי לדברי רבי יהודה אם עושות עוברו' על בל תוסיף והקשו בתוספות דהא סוכה שהנשים פטורות ממנה ואשכחן לר' יהודה דסב' שהנשים יושבות בה דקאמר בפ"ק דסוכ' מעשה בהילני המלכה שהית' יושבת בסוכה ושבעה בניה עמה:
ויש שתרצו דהתם לא היתה יושבת אלא בשביל בניה וכה"ג אין בל תוסיף. ור"י ז"ל אומר דבכל המצות כיון שהאנשים חייבים אף הנשים שאינ' חייבות אין לו משום בל תוסיף דקל הוא שהקנה תורה בנשים דומיא דסומא שפטור מכל מצות ואין בו משום בל תוסיף ולא אסר רבי יהודה אלא במצות שיש שם חשש נדנוד איסור כגון תקיעת שופר שיש בו משום שבות והנחת תפילין לפי שצריכין גוף נקי ולשמור מהסח הדעת ועולת ראייה מפני שנרא' כמביאה חולין לעזרה כשמביאה עולת ראיה א"נ משום ראיית פנים בעזרה שאין נשים נכנסות לעזרה שלא לצורך ועד ירושלם באה משו' שמחה אבל להר הבית אינה צריכה לעלות מפני כן וסמיכה מפני שנראה כמשתמש בקדשים ואפילו למ"ד דסמיכה באקפיית יד אבל בסוכה וכיוצא בה דליכא שום נדנוד איסור בעשייתה לא אסר רבי יהודה כלל והא כתיבנא לי' במסכת סוכה ובמסכת ר"ה בס"ד בשם רבי' הרמב"ן ז"ל וכן עיקר ומיהו הא קי"ל דנשים סומכות רשות כרבי יוסי ורבי שמעון. דרבי יהודה יחידאה הוא ועוד דרבי יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי.
מהדורא תנינא:
יצאו שבתות ויו"ט שא"צ אות דוקא יו"ט ואל חולי של מועד כדכתבית בשלהי הקומץ רבה: איבעית אימא ר"ע השמר דלאו לאו השמר דעשה עשה עיין מ"ש בפ"ק דכריתות:
מתוך: מאירי על הש"ס/עירובין/פרק י (עריכה)
הלילה זמן תפלין הוא אלא שגזרו בהם שמא יישן בהם ויבא עמהם לידי הדיטות. ומעתה לכתחלה אינו מניחן אבל אם היה לובשם אינו צריך לחלוץ עד זמן שינה ואם הניחם משחשיכה אין כאן לא איסור לאו ולא איסור עשה אלא איסור מדברי סופרי'. ושמא תאמר אם כן היאך דקדקו כל כך במסכת ברכות בזמן הנחתן כדי שיראה את חברו ברחוק ארבע אמות אפשר מפני שעד תחום זה הוא זמן שינה לרוב בני אדם. וגדולי המחברים חולקים בזו לומר שלילה אינו זמן תפלין ושהמניחם משחשיכה עובר בלאו. ואין הדברים נראין. ובמקומו יתבאר בע"ה:
פסח ומילה מצות עשה הם ולא מצינו כרת לעשה אלא בשני אלו ואף באלו מתוך שאינן בלאו אין בשגגתן חטאת ואעפ"י שנאמר בפסח לשון שמירה שנ' ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה וכל מקום שנ' השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה היה לנו לחייב חטאת בשגגתן כבר אמרו השמר דלאו לאו השמר דעשה עשה:
כבר ידעת שמצות עשה שזמן גרמא נשים פטורות וכן למדת שהתפלין הואיל ואין שבת ויום טוב זמן תפלין מצות עשה שהזמן גרמא הם ומכל מקום אם רצו לעשותה הרשות בידן ואין כאן איסור בל תוסיף שלא באה תורה להחמיר עליהן אלא להקל. ואם כן אשה שמצאה תפלין בשבת אף היא מכניסתן זוג זוג והוא שאמרו מיכל בת כושי ר"ל בת שאול והיו קורין אותו כן על שם דברי כוש בן ימיני שנאמ' על שאול כמו שהתבאר במועד קטן [עז.] ואמרו עליה שהיתה מנחת תפלין וכן על אשתו של יונה שהיתה עולה לרגל ומביאה עולת ראיה ולא מיחו חכמים בידן. וכן אמרו [חגיגה יז] נשים סומכות רשות ואעפ"י שאמרו דבר אל בני ישראל בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות. פירושו מתורת חובה אבל כל שרצו לעשות עושות ואין בזה דין בל תוסיף. וכן בכל מצות שהנשים פטורות בהן אם רצו לעשותן עושות וכן הדין בכל הפטורין כגון מקמץ ומצרף נחשת בעולת ראיה. וכן בעוסק במצוה אלא שבאלו הואיל ושייכי במצות אלו אעפ"י שאיזו סבה פוטרתם כשעושין אותה מברכין עליה אבל אשה אינה מברכת עליה שהרי אי אפשר לה לומר וצונו. ויש חולקי' להתירן אף בברכה כמו שביארנו בקצת מקומות. וכן גדולי המפרשי' חולקין לומר שמאחר שאין האשה חייבת בתפלין אם מוצאתם בשבת אינה מכניסתם הואיל ואין זה דרך מלבושה בחול מתורת חיוב. ולענין תקיעת הרשות ביום טוב אין מעכבין את התינוקות מלתקוע אבל נשים ודאי מעכבין:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה