עיקר תוי"ט על נידה ו
משנה נידה, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) וא"ת לר"מ למה הוזכר העליון, כיון דלא סמכינן עליה. ויש לומר, דאיצטריך לענין עונשין וקידושין ומילי טובא, דרוב פעמים תחתון אתי ברישא כדאמרינן בגמרא. ואם כן אי חזינא עליון מסתמא כבר בא תחתון וגדולה היא וצריכה גט לקידושיה, וגם אסור באחותה:
(ב) (על הברטנורא) והוה מצי נמי לאוקמא לענין טהרת טומאה. דכלי העשוי למשקה שיעורו בכונס משקה. אלא דניחא ליה לאוקמא בעשוי אף לאוכלים, דהא כל כלי חרס תנן:
(ג) (על ה) וכן לשון רש"י, שאין לך כלי הראוי למושב הזב שאין שם כלי עליו וראוי לקבל כל טומאות. והאי דנקט טמא מת, משום דומיא דמדרס הזב דאב הטומאה הוא. והכי קאמר, כל הראוי כו'. ועיין מה שכתב פרק כ"ד דכלים משנה ד':
(ד) (על הברטנורא) משום דבמת עצמו אין שייך לומר עמוד, נקט טמא מת. וטמא מת עושה לכלי אב הטומאה
(ה) (על הברטנורא) דכיון דעל ידי מת מתטמא בנגיעה להיות אב הטומאה, לא נפקא מינה בישיבה:
(ו) (על המשנה) כל כו'. ואשה פסולה להעיד, וא"כ פסולה לדון. וקשה מדבורה ששפטה את ישראל. ויש לומר דהכי קאמר, כל איש הכשר כו'. אי נמי, על פי הדיבור היתה דנה. או שהיתה מלמדת להם הדינים. תוס'. והר"ן תירץ, דקבלוה שאני:
(ז) (על הברטנורא) אבל בשתי עיניו. אפילו לעדות פסול, דכתיב או ראה. רש"י. ועתוי"ט:
(ח) (על הברטנורא) ואף דבהמה חייב במעשר, מכל מקום מעשרו אינו טובלו. והכא במעשר דטביל איירי. ועתוי"ט:
(ט) (על הברטנורא) הר"מ. וקשה, דבריש מעשרות אדתנן וגידוליו מן הארץ, קאמר, יצאו כמהין ופטריות וכן סטיס וקוצה. ועוד קשה, דבפרק קמא דמעשר שני פירש, דבקר וצאן בכל, ל גידולי קרקע נינהו, וכן הוא בגמרא. ועוד, דמצינו נמי פגים ובוסר וכפניות דהוו אוכלים ופטורים ממעשר. לכן נראה לי, דהא דנקטינן בגמרא בשר ודגים וביצים, לאשמעינן דאע"פ שהם אוכלים חשובים, פטורים ממעשר. והטעם, לפי שאינן דומים כלל לדגן תירוש ויצהר. וכן רש"י לא פירש שום טעם:
.אין פירוש למשנה זו
.אין פירוש למשנה זו
(י) (על הברטנורא) אבל שביעית יש להם, לענין שחייב להפקיר, ואסור לעשותן סחורה ומלוגמא ואפקטוזין. רש"י:
(יא) (על המשנה) כל כו'. והא דכתב רחמנא סנפיר, משום יגדיל תורה ויאדיר. ועתוי"ט:
(יב) (על הברטנורא) ואע"ג דלא נפקא מינה, דבלאו הכי טמא לפי שאינו מעלה גרה. יש לומר דכולי גווני נקט דיש לו ויש לו ויש שיש לו כו':
(יג) (על הברטנורא) לשון הר"מ, שהמצות כולן כו' כמו הציצית כו', ונטילת ידים. לפני הניגוב הוא דמברכין, והוי נמי לפניו. וטבילה נמי דינה לפניה, אלא דחיישינן דלמא משום בעתותא דמיא מימנע ולא טביל, ואחר שהוא יורד, אז הוא ערום ואסור לברך משום דלבו רואה את הערוה. תוס'. ועתוי"ט:
(יד) (על הברטנורא) לא דק, דראוי להוליד הוא משיביא שתי שערות. וגם מה שתלה דרשה דבן ולא אב בהקפת זקן, לא דק, דהך דרשה לאתויי אף קודם שהקיף מכי מלו ג' חדשים משהביא שתי שערות, שאז ניכר ההריון וראוי להקרא בשם אב. וכן נמי הקיף אע"ג דלא מלו ג' חדשים. ועתוי"ט:
(טו) (על הברטנורא) רש"י. ובגמרא, לא שירבה ממש, אלא כדי שיהיו ב' שערות שוכבות, ונראות כמו שירבה כו'. ועתוי"ט:
(טז) (על הברטנורא) ואם לא נראו בה סימני אילונית, עד שתהא בת ל"ה שנים ויום אחד. וכן פסק הר"מ בחיבורו:
(יז) (על הברטנורא) קודם שבעל. דודאי בעל לשם קידושין. והוי ספיקא דאורייתא. טור:
(יח) (על הברטנורא) רוצה לומר גדול משיקרוץ בצפורן. אבל רבא דכולהו הוא לכוף ראשן לעיקרן. אבל בפרק ד' דנגעים משנה ד' מוכח מלשון הר"ב כשינטל בזוג הוא שיעור זוטא דכולהו. וכן כתב הר"מ. ועתוי"ט:
(יט) (על הברטנורא) רוצה לומר בכל אחד כגריס ועוד, דהכי הוי שיעור כתם:
(כ) (על הברטנורא) ואגב ריהטא כתב כך. דהיאך יכולה להיות זבה בימי נדה. ולשון רש"י, ואם תראה ליום שמיני, ספק נדה, ספק שומרת יום, וכן לעולם עד שתפסוק כדי שיעור המפורש לה: