משנה נידה ו י
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק ו · משנה י | >>
כל הטעון ברכה לאחריו, טעון ברכה לפניו.
ויש טעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו.
כל הטעון ברכה לאחריו - טעון לפניו,
- ויש שהוא טעון לפניו - ואין טעון לאחריו.
ידוע הוא שהמצות כולם מברך עליהם עובר לעשייתן, כמו הציצית והתפילין והמזוזה והסוכה והלולב וזולתם, ואין חיוב ברכה אחרי העשותם:
ויש טעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו - כגון ציצית, ותפילין, ומזוזה, שופר, סוכה, ולולב יג, שמברכין עליהן עובר לעשייתן, ואין טעונין ברכה לאחריהן:
ויש שטעון ברכה לפניו וכו'. פי' הר"ב כגון ציצית ותפילין וכו'. וכל המצות כולן. ובגמרא אמרי' סתם לאתויי מצות. והכי דייק הרמב"ם שכתב שהמצות כולן כו' כמו הציצית והתפילין כו'. ואע"ג דלברכה אחרונה צריך שיעור. כיון דלאו מלתא פסיקא היא. לא מוקמי' ב) בהכי. ותדע שכן הוא דבגמרא פריך ולבני מערבא דמברכי בתר דסליקו תפילייהו. ומאי קושיא לוקמא למתניתין בשאר מצות. אלא אי איתא דאיתא למצוה דמברכים לאחריה. לא מצי קתני ויש שטעון כו' דלאו [מלתא] פסיקא הוא. וטבילה דנהגו לברך אחר שטבלו. תירצו התוספות התם נמי דינא לפניה. אלא משום דגברא דלא חזי הוא. ופירשו בפ"ק דפסחים דף ז [ד"ה על הטבילה] דמיירי בגר. דלא [מצי] למימר וציונו. [ושוב לא חילקו בין טבילה לטבילה] ועוד פירשו דבכל טבילות [קאמר דגברא] לא חזי. דקודם שירד למים [אינו מברך]. דילמא משום ביעתותא דמיא. מימנע ולא טביל. ואחר שהוא יורד. אז הוא ערום. ואסור לברך. משום דלבו רואה את הערוה. ע"כ. ומנט"י לא קשיא כלל. כמ"ש התוס' התם בפסחים. דטעמא משום דלא חילקו בין נטילה לנטילה. כיון שבנטילה שאחר בה"כ לא מצי לברך קודם. ועוד יש טעם אחר לברך אחר נטילה קודם ניגוב. כדאמרינן [בסוטה דף ד] האוכל לחם בלא ניגוב ידים. כאילו אוכל לחם טמא. ע"כ. [והוי שפיר לפני מצוה]:
(יג) (על הברטנורא) לשון הר"מ, שהמצות כולן כו' כמו הציצית כו', ונטילת ידים. לפני הניגוב הוא דמברכין, והוי נמי לפניו. וטבילה נמי דינה לפניה, אלא דחיישינן דלמא משום בעתותא דמיא מימנע ולא טביל, ואחר שהוא יורד, אז הוא ערום ואסור לברך משום דלבו רואה את הערוה. תוס'. ועתוי"ט:
בפי' ר"ע ז"ל. כגון ציצית ותפילין. אמר המלקט לשון הגמ' לאתויי מצות סתם. ובגמרא פריך ולבני מערבא דמברכי בתר דסליקו תפילייהו לאתויי מאי ומשני לאתויי ריחני דאין טעונים ברכה לאחריהם דהנאה מועטת היא. ופירשו תוס' בשם ר"ת ז"ל ה"ה דה"מ לשנויי לאתויי ציצית דהא אפי' בני מערבא לא מברכי על הציצית כדמסלקי אלא דניחא ליה לתלמודא למינקט ריחני משום דפסיקא דאכל ריחני אין מברכין עליהם ע"כ. ובשבלי הלקט סי' ס"ה שואל על ההלל שאנו אומרים ליל שמורים בסוף ההגדה למה אין אנו מברכין עליו בתחלה וכי יש מי שטעון ברכה לאחריו ולא לפניו ומשני הא אמר ר' יוחנן אין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בהן חוץ ע"כ. וספק אצלי אם רש"י ז"ל היה גורס האי בבא דכל הטעון ברכה קודם בבא דכל שיש לו קרנים שבגמרות הדפוס כן תמצא כתוב פירושו על בבא דכל שיש לו קרנים בתר פירושו לתלמוד דשייך על בבא דכל הטעון ברכה:
יכין
ואין טעון ברכה לאחריו: ככל ברכת מצות. דמברך עובר לעשייתן:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו אשר |
רמב"ן |
רשב"א |
מאירי |
ריטב"א |
תוספות רי"ד |
תוספות הרא"ש |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: מהר"ם | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש