תפארת ישראל על נידה ו

משנה נידה, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

בא סימן התחתון: ב' שערות:

עד שלא בא העליון: סי' בוחל שבדדים פ"ה מ"ז:

בא העליון עד שלא בא התחתון אף על פי שאי אפשר: לרבנן דפליגי אר"מ:

ר' מאיר אומר לא חולצת ולא מתיבמת: ס"ל אף דמסתמא סמכינן דכבר בא התחתון עכ"פ היכא דהובדקה ולא נמצא התחתון. עדיין קטנה היא. ור"מ חייש למיעוט קטנים שהן סריסים:

וחכמים אומרים או חולצת: דתלינן שנשרו השערות:

או מתיבמת: דיבום יש אפי' בוודאי קטנה. דלא חיישי' למיעוט איילונית:

אפשר לתחתון לבא עד שלא בא העליון: אילה"ק מה אפשר הרי ודאי כך הוא י"ל דאפשר נמי שיבואו כאחת:

משנה ב

ואינו מכניס: דקיי"ל כ"ח שלם שניקב נקב גדול. שכשמניחו על המים. המים נכנסים בו. פסול למי חטאת. ובהי' מיוחד למשקין אמק"ט כרפ"ג דכלים. משא"כ בניקב רק בכמוציא משקה עדיין שם כלי עליו. דמשתמש בו ע"י גיסטרא שמעמיד תחת הנקב לקבל מה שיזוב מהנקב. משא"כ גיסטרא ור"ל שבר כ"ח שיש לו תוך אף דמק"ט. עכ"פ בניקב אפי' רק במוציא משקה. נתבטל מתורת כלי. דאין אומרים הבא גיסטרא להעמידה תחת גיסטרא. וה"פ דמתני' כל כ"ח שניקב בכונס משקה כ"ש שמוציא משקה. ופסול נמי כשנעשה גיסטרא. אבל בניקב רק במוציא משקה. אינו מכניס משקה. ולא נתבטל מתור' כלי רק כשנעשה גיסטרא ולא בעודו שלם:

יש בו עצם: ומחשב אבר לטמא באהל אפילו אין בו כזי' בשר:

ואין בו צפורן: ואין מטמ' באהל באין בו כזי' בשר ודוקא כשהוא יתרת אצבע. דאל"כ אפי' באין בו צפורן ולא כזית בשר מטמ' באהל כשיש בו בשר גיד ועצם:

משנה ג

כל המיטמא מדרס: כל שראוי לק"ט ממדרס הזב שאין א"ל לזב עמוד ונעשה מלאכתנו כפתיחה סי' כ"ג:

מיטמא טמא מת: נעשה ג"כ אה"ט בנגע בטמא מת:

ואינו מיטמא מדרס: באינו מיוחד למשכב ומושב שא"ל לזב עמוד ונמ"ל. לפיכך בנעשה מדרס הזב אינו רק ראשון לטומאה:

משנה ד

ואינו ראוי לדון דיני נפשות: כגון ממזר:

ואינו כשר לדון: כגון סומא בא' מעיניו ור"מ היא דס"ל דמקשינן ריבים לנגעים. דפסול משום לכל מראה עיני הכהן. ולרבנן לא מקשינן מדכשר גמר דין בלילה. משא"כ בנגעים:

משנה ה

ואינו חייב במעשרות: כגון כל אוכל שאינו גדולי קרקע ואף דחייב במעשר בהמה אין בו טבל כהר"ב פ"ג דשקלים מ"א. ובכורות פ"ט מ"ה ומ"ו:

משנה ו

כל שחייב בפאה: כל שהוא אוכל. ונשמר שאינו הפקר וגדולו מהארץ למעוטי כמהין ופטריות. ולקיטתו כאחת למעוטי תאנים. ומכניסו לקיום למעוטי ירק:

ואינו חייב בפאה: דבמעשר לא בעי תרתי בתרייתא:

משנה ז

כל שחייב בראשית הגז: כבשים ואילים:

חייב במתנות: זרוע לחיים וקיבה:

ואינו חייב בראשית הגז: כבקר ועזים:

משנה ח

כל שיש לו ביעור: שחייב לבערו מהבית מפירות שביעית. כשכלה לחיה מהשדה:

יש לו שביעית: נוהג בו גם קודם זמן ביעור קדושת שביעית. שחייב להפקירו בעודו במחובר ואסור לסחורה ולמלוגמה ולאפיקטויזין:

ואין לו ביעור: כגון מין שאינו כלה לחיה בשדה:

משנה ט

כל שיש לו קשקשת: שופפען:

יש לו סנפיר: פלאסספעדערן. ואין צריך לבדוק אחריהן:

ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת: ככל דג טמא:

יש לו טלפים: פרסותיו סדוקות. וטהור בלי בדיקה:

ואין לו קרנים: חזיר:

משנה י

ואין טעון ברכה לאחריו: ככל ברכת מצות. דמברך עובר לעשייתן:

משנה יא

תנוקת שהביאה שתי שערות: אחר שנים עשר שנה ויום אחד. דמקמי הכי שומא הוא:

וכן תנוק שהביא שתי שערות: לאחר י"ג שנה ויום א':

וראוי להיות בן סורר ומורה משיביא שתי שערות: דמקמי הכי קטן הוא:

עד שיקיף זקן התחתון: דבתר הכי הו"ל איש ולא בן. וכתיב בן סורר:

ולא העליון אלא שדברו חכמים בלשון נקייה: ומש"ה אמרו זקן סתם:

אינה יכולה למאן: אפי' לא בא עליה אחר שהגדילה:

רבי יהודה אומר עד שירבה השחור: ברבוי שערות ובבא עליה אחר שהביאה ב' שערות אפי' ר"י מודה דאינה ממאנת:

משנה יב

שתי שערות: שחורות

האמורות בפרה ובנגעים: ב' שערות לבנות, הוא סי' טומאה בנגע:

והאמורות בכל מקום: לסי' גדנות בבן ובת:

ר"א אומר כדי לקרוץ: לאחוז:

בציפורן: הוא שיעור הפחות:

ר"ע אומר כדי שיהו ניטלות בזוג: הוא שיעור רבה. וי"א איפכא:

משנה יג

הרואה כתם: שמצאה כתם אדום בחלוקה:

הרי זו מקולקלת: דלא ידעה מתי ראתה ומאימתי יתחילו י"א ימי זיבה:

וחוששת משום זוב: דבעברו עליה ג"י זיבה משלבשתו, והכתם הוא כשיעור ג' גריסין ועוד. אמרינן ג' ראיות היו בג' ימים, כ"א כגריס ועוד, והו"ל זבה גדולה וצריכה ז"נ:

וחכ"א אין בכתמים משום זוב: אפילו במצאה ג' כתמים. ודוקא בחלוק א', אבל בלבשה ג' חלוקים בג' ימים ומצאה כתם בכ"א. ומכ"ש בראתה דם ב' ימים, ובג' מצאה כתם. מודו דחוששת:

משנה יד

הרואה יום אחד עשר: שהוא סוף ימי זיבה ולמחר התחלת ימי נדה:

בין השמשות: דהו"ל ספק יום ספק לילה:

תחלת נדה וסוף נדה: ה"ק בין השמשות זה הוא בין סוף זיבה לתחלת נדה. או שראתה בבין השמשות שבין סוף ז' ימי נדה לתחלת י"א זיבה. ומדראתה בבי"הש הו"ל ס' נדה ס' זיבה, ובכ"א חומר וקולא, דנדה שראתה יום א', טמאה עוד ששה ימים. ואפי' הם נקיים. וטבילתה אינה קודם ליל ששייך לח'. משא"כ בראתה א' מי"א ימי זיבה. א"צ רק שמירת יום א' טהור. וטבילתה ביום שתספר. משתנץ החמה. וקולא דבראתה ג"י רצופים בימי נדה סגי בספירת עוד ד' ימים ואפי' כולן אינן נקיים. בפסקה לראות קודם ליל ח' טובלת בלילה, משא"כ בזיבה בכה"ג צריכה ז"נ ועיין פתיחה סי' ע'. והכא נמי אם ראתה ב' ימים רצופים קודם אותה ראייה שביה"ש. או ב' ימים אחר אותה ראייה. לא ידעינן לאיזה מהן נצרף אותה ראייה אם לזיבה והו"ל זבה גדולה. או לנדה:

יום ארבעים לזכר: ר"ל דראתה אז בבי"הש. דהו"ל ס' דם טוהר ספק דם טמא:

הרי אלו טועות: וכל מקום שהיא ס' זבה גדולה. מביאה קרבן ואינו נאכל. ומפורש יותר בפ"ב דערכין:

אמר רבי יהושע עד שאתם מתקנים את השוטות: ר"ל הטועות:

תקנו את הפקחות: ר"ל דברואה כל ימיה. יום א' טהור וא' טמא, ותמיד ראייתה ביום. הו"ל בראייה ראשונה נדה וטמא' ז"י. ובליל ח' טובלת ומותרת עד יום ט' שהוא יום ב' מי"א ימי זיבה. וכשתראה בו, תמנה יום י' כנגדו. ומשמשת לערב. ושוב תראה בי"א ותמנה י"ב כנגדו וכו'. נמצא שבכלות י"ח יום. שהוא יום י"א שמימי זיבה. שמשה ד' לילות בסירוגין. אחר שהתחילה לראות זיבה, ואח"כ חוזרת לימי נדות. וחוזרת חלילה:

בועז

הלכתא גבירתא