משנה נידה ו ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק ו · משנה ד | >>
כל הראוי לדון דיני נפשות, ראוי לדון דיני ממונות.
ויש שראוי לדון דיני ממונות ואינו ראוי לדון דיני נפשות.
כל הכשר לדון, כשר להעידו.
ויש שכשר להעיד ואינו כשר לדון.
כל הראוי לדון דיני נפשות - ראוי לדון דיני ממונות,
- ויש שהוא ראוי לדון דיני ממונות - ואינו ראוי לדון דיני נפשות.
[ה] *הערה 1: כל הכשר לדון - כשר להעיד,
- ויש שהוא כשר להעיד - ואינו כשר לדון.
[גר וממזר כשרים לדון דיני ממונות ואינם כשרים לדון דיני נפשות, כמו שביארנו בסנהדרין וקידושין].
כמו שמבואר בסנהדרין זאת המשנה לרבי מאיר שמחשב שסומא באחת מעיניו פסול לדון, ויקבל מופת מאמרו יתברך "על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע"(דברים כה, ה), מקיש ריבים לנגעים, מה נגעים שלא בסומין דכתיב "לכל מראה עיני הכהן"(ויקרא יב, יב), אף ריבים שלא בסומין. ולכן סומא באחד מעיניו פסול לדון וכשר להעיד אצל רבי מאיר. אמנם אצל חכמים הנה הוא כשר לדון, מאחר שהעיקר אצלינו שגמר דין כשר בלילה כמו שהתבאר בסנהדרין, ואף על פי שראית נגעים לא תהיה בלילה כמו שבארנו בנגעים, כן גם כן סומא באחד מעיניו ידין ואף על פי שיהיה פסול לראות נגעים.
ואין הלכה כרבי מאיר.
ואשר חייב שלא שם התלמוד זאת המשנה באוהב ושונא, אשר הוא כשר להעיד כפי סברת חכמים ופסול לדין כמו שהתבאר במקומות מן התלמוד, להיותו עניין נעתק במהרה, והוא שישוב השונא אוהב וישוב תכף על עניין האמצעית, ואין בכמו אלה שיאמר ויש שהוא כשר להעיד ואינו כשר לדון:
כל הראוי לדון דיני נפשות - כל שכן שראוי לדון דיני ממונות:
ויש שראוי לדון דיני ממונות - כגון ממזר, דכשר לדיני ממונות, ופסול לדיני נפשות:
ויש שכשר להעיד ואינו כשר לדון - כגון סומא באחת מעיניו ז. ומתניתין ר' מאיר היא דדריש קרא דכתיב (דברים כא) ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, מקיש ריב לנגע. מה נגע שלא בסומא דכתיב (ויקרא יג) לכל מראה עיני הכהן, אף ריב שלא בסומא. ואין הלכה כהאי סתמא, דחכמים פליגי עליה דר' מאיר ואמרי דכי היכי דאשכחן דגמר דין כשר בלילה אע"פ שאין רואים נגעים בלילה, הכי נמי סומא באחת מעיניו כשר לדון אע"פ שאינו כשר לראות נגעים:
ויש שראוי לדון דיני ממונות. כתב הר"ב כגון ממזר כו'. עיין במ"ב פ"ד דסנהדרין:
כל הכשר לדון כשר להעיד. ואשה פסולה להעיד. כדתנן רפ"ד דשבועות וא"כ פסולה לדון. והקשו התוס' מדבורה דכתיב (שופטים ד) והיא שופטה את ישראל ותירצו די"ל דה"ק כל איש הכשר לדון כשר להעיד. א"נ היתה דנה ע"פ הדבור. א"נ לא היתה דנה אלא מלמדת להם הדינים. ובירושלמי פוסל אשה לדון. אית דילפי מועמדו שני אנשים. שני. מעל פי שנים עדים. ואית דילפי מוישארו שני אנשים במחנה (במדבר יא) ע"כ והר"ן בשבועות תירץ דקבלוה שאני. כמו המקבל קרוב:
ויש שכשר להעיד כו'. פירש הר"ב כגון סומא באחת מעיניו. אבל בשתי עיניו אפי' לעדות פסול. דכתיב או ראה. רש"י. וכתב הר"ב ומתניתין ר"מ היא וכו'. גמ'. והקשו התוספות [אמאי פליג אסתמא דסנהדרין] דילמא לאתויי אוהב ושונא דכשרים להעיד ופסולים לדון. לרבנן דר' יהודה כדתנן במ"ד פ"ג דסנהדרין. ויש לומר דלא פסיקא ליה שהרי לכל העולם כשרים. א"נ מתני' על כרחך לא מתוקמא כרבנן דהא קתני כל הכשר לדון כשר להעיד והרי סומא בשתי עיניו לרבנן דכשר לדון. דהא לא מקשינן ריבות לנגעים. ואילו להעיד פסול מאו ראה. ע"כ. והרמב"ם כתב דלהכי לא מוקמי למתני' באוהב ושונא. להיותו ענין נעתק במהרה. והוא שישוב השונא אוהב וישוב תכף על ענין האמצעית. ואין בכמו אלה שיאמר ויש שהוא כשר להעיד ואין כשר לדון. ע"כ. וכן בחבורו פ"ה מהלכות סנהדרין [הלכה ט] פסק דסומא בשתי עיניו פסול לדון. גם הטור ח"מ סי' ז' פסק כן. ולא הביא הב"י דברי התוס' דהכא. שכתבו בפשיטות דלרבנן אף בשתי עיניו כשר. ועיין לקמן. ומה שכתב הר"ב ואין הלכה כי האי סתמא כו'. כי היכי דאשכחן דגמר דין כשר בלילה כו' במשנה רפ"ד דסנהדרין. ומשום דההוא סתמא גבי הלכתא דדינא קתני לה. מש"ה עדיפא מהך סתמא דהכא. גמרא. ומה שכתב ה"נ סומא באחד מעיניו כשר לדון. דהא כולהו אינשי לא מצו למחזי בליליא כדחזי סומא בא' מעיניו ביום. וקתני דגומרין בלילה. וכיון דגומרין בלילה. דין הוא דסומא באחד מעיניו שידון ביום לכתחלה. הרי"ף סוף פ"ג דסנהדרין ומשום האי טעמא אין להכשיר בסומא משתי עיניו:
חוץ מן הנמצאים בחדרים. וכן העתיק הר"ב. גם הרמב"ם בפירושו אבל בחבורו פ"ד מה' משכב [הלכה י] העתיק בחורים:
מפני שהם קוברים שם את הנפלים. פי' הר"ב לפי שעה כדי שיסלקו אותן לאחר זמן כו' כ"כ התוס'. משום דאל"ה היאך משתמשים שם בימי טומאתן. והלא נזהרים הם מטומאת מת ונפלים. כדתניא לקמן נאמנים לומר לא קברנו שם הנפלים. ובפ' בנות כותים [דף לג] אמרינן דנשוי מטמא משום בועל נדה. אבל פנוי לא כמ"ש שם. וכתב הרמב"ם דהאידנא הנה הכותי עצמו אם מת לא יטמא באהל לפי שהם נכרים שאין מטמאין באהל. ועיין מ"ש במשנה ז' פ"ב דאהלות [ד"ה מדורות]. [וקשיא לי למה לא יטמא באהל דהואיל וגרי אמת הן כדלעיל. ישראל גמור הוא. אלא שחטא. וצ"ל דאנן ס"ל דגירי אריות הן]:
רבי יהודה אומר. לא היו קוברין אלא משליכין וחיה גוררתן. גמ' מאי דרוש לא תשיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים בנחלתך (ומוקמינן לה בספרי במוכר קברי אבות ו). כל שיש לו נתלה יש לו גבול. כל שאין לו נחלה אין לו גבול:
(ו) (על המשנה) כל כו'. ואשה פסולה להעיד, וא"כ פסולה לדון. וקשה מדבורה ששפטה את ישראל. ויש לומר דהכי קאמר, כל איש הכשר כו'. אי נמי, על פי הדיבור היתה דנה. או שהיתה מלמדת להם הדינים. תוס'. והר"ן תירץ, דקבלוה שאני:
(ז) (על הברטנורא) אבל בשתי עיניו. אפילו לעדות פסול, דכתיב או ראה. רש"י. ועתוי"ט:
ויש שכשר לדון דיני ממונות: כגון ממזר ובגמ' פריך תנינא חדא זימנא בפ"ד דסנהדרין הכל כשרין לדון דיני ממונות ואין הכל כשרין לדון דיני נפשות והוינן בה לאתוי מאי ואמר רב יהודה לאתוי ממזר ומשני חדא לאתוי גר וחדא לאתוי ממזר ובגמרא קעביד צריכותא לתרויהו דצריכי דאי אשמעינן גר משום דראוי לבא בקהל אבל ממזר דאין ראוי לבא בקהל אימא לא ואי אשמעי' ממזר משום דקאתי מטפה כשרה אבל גר דקאתי מטפה פסולה אימא לא צריכא. וכתבו תוס' ז"ל תנינא חדא זימנא תימה מאי קושיא הא כמה כללות תנא במתני' אע"ג דתני להו בדוכתא אחריתי דקתני כל שהוא חייב בפאה חייב במעשר ושמעינן לה ממתני' במס' פאה דקתני לקיטתם כאחת ומכניסו לקיום ובמעשר לא תני ליה וכן כל שחייב בראשית הגז חייב במתנות שמעי' לה ממתני' דראשית הגז. וכל שיש לו ביעור יש לו שביעית שמעינן נמי ממתני' דשביעית וי"ל דלא פריך אלא אדרב יהודה דאמאי הוצרך למימר לאתוי ממזר הכא והתם ודומה לזה כתבתי בשמם ז"ל בר"פ ר"א דמילה:
כל הכשר לדון: וא"ת והרי אשה דכשרה לדון כדכתיב בדבורה והיא שופטה את ישראל ובשלהי פ"ק דיבמות דרשי' אשר תשים לפניהם השווה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה וכי היכי דהאי קרא מיירי בנידונין מיירי נמי בדיינים כדדרשינן בהמגרש לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים ואשה פסולה להעיד כדאמרי' פ' שבועות העדות. וי"ל דה"ק כל איש הכשר לדון כשר להעיד אי נמי נהי דבנדונין הוי אשה בכלל מ"מ בדיינים אין אשה בכלל ודבורה היתה דנה עפ"י הדבור א"נ לא היתה דנה אלא מלמדת להם הדינים. ובירושלמי פוסל אשה לדון אית דילפי מועמדו שני האנשים שני שני מעל פי שנים עדים ואית דילפי מוישארו שני אנשים במחנה ע"כ:
בפי' ר"ע ז"ל. דכי היכי דאשכחן דגמר דין כשר בלילה אמר המלקט דהכי תנן התם בפ"ד דסנהדרין בסתם משנה דיני ממונות דנים ביום וגומרין בלילה וילפי' לה מקרא דכתיב ושפטו את העם בכל עת וסתמא דרבים דהתם עדיף ממתני' דהיא סתמא דיחיד ועוד דקתני לה גבי הלכתא דדיני. ודע דה"נ סומא באחת מעיניו כשר לדון שכתבו הרמב"ם והר"ע ז"ל דדוקא באחת שכן כתב הרמב"ם ז"ל ג"כ בפ' שני דה' סנהדרין ובספי"א דסומא באתת מעיניו כשר לדון דיני ממונות אבל הסומא בשתי עיניו פסול ע"כ. מפני שהוא מפרש דההוא סמיא דמייתי בגמרא דהוה דיין דינא קמיה דר' יוחנן ולא אמר ליה ולא מידי היינו באחת מעיניו וכן פי' הרי"ף ז"ל והוא ז"ל גריס בהדיא ההוא סומא באחת מעיניו ע"ש בפ' אחד דיני ממונות דף רפ"ג:
יכין
ואינו ראוי לדון דיני נפשות: כגון ממזר:
ואינו כשר לדון: כגון סומא בא' מעיניו ור"מ היא דס"ל דמקשינן ריבים לנגעים. דפסול משום לכל מראה עיני הכהן. ולרבנן לא מקשינן מדכשר גמר דין בלילה. משא"כ בנגעים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו אשר |
רמב"ן |
רשב"א |
מאירי |
ריטב"א |
תוספות רי"ד |
תוספות הרא"ש |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: מהר"ם | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש