משתמש:עורך מתחיל/באר הגולה/חלק 2
Siman 40
(א) הרמב"ם בפי"ח מהלכות מכירה וכתב הכ"מ שהוא נלמד מהא דאמרינן ולודי איסור דהני זוזי וכו' וליקנינהו באודיתא ב"ב דף קמ"ט ע"א
(ב) כ' ה"ה שפסק כר' יוחנן וכאוקימתא דגמרא שם כגון שאמר בפני עדים חייב אני לך מנה בשטר כתובות דף ק"י ע"ב וכפי פירושו שבא להתחייב בלא הלואה וכיון שהזכיר מלת שטר ה"ז כמי שבא להתחייב ואמר אתם עידי ומכל שכן אם כתב לו בשטר הריני חייב לך מנה ומסרו לו בעדים במ"ד דעידי מסירה קונים א"נ שהיה השטר בכתב ידי המתחייב ונתנו בינו לבינו ולגבות מנכסים בני חורין וכו' וכתב שדעת ההלכות נראה כדע' המחבר
(ג) ל' הרמב"ם בפי"א מה' מלוה ולוה וכת' ה"ה זה מוסכם בפ' המגרש (גיטין דף פו ע"א)
(ד) כשמואל דאמר הל' כר"א אף בשאר שטרות כדעת רבותינו הצרפתים וכן מוכח עובדא דהנהו תרי גיסי וכו' סנהדרין (דף כ"ח ע"ב) וסוגיא שבסוף גט פשוט (בבא בתרא דף ק"ע ע"א) ושזה דעת בעה"ע ורובי המפרשים ה"ה
(ה) מעובדא דשטרא דפרסאה גיטין דף י"א ע"א ושכ"כ הרי"ף בפ' המביא תניין וש"פ כר"א:
(ו) כתב ה"ה נראה טעם סברא זו כדי שיהיה לזה קול ושזו היא סברת רב האי ורב שרירא ז"ל כתובה בעיטור:
Siman 41
(א) לשון הרמב"ם בפכ"ו מה' מלוה ולוה ממשנה ב"ב דף קס"ח ע"א מי שנמחק ש"ח וכו' וכפי פירושו שקרוב הוא למחוק ומתיירא שמא ימחק לגמרי ולפיכך מעמיד עליו עדים שיראוהו פן ימחק בטרם הראותו אותו לב"ד ואח"כ בא לפני ב"ד עם העדים שראוהו עתה או עם השטר לבד אם רישומו ניכר ושכן פי' רבו ורוב המפרשים וכן מוכח בתוספתא וכן כתב הטור בשם ר"י וכן כתב הרא"ש ורבי ירוחם נ"ד חלק ד'
(ב) כן הוא בטור והב"י כ' שחלוקין בפי' המשנה ובעיקר הדין לא פליגי
(ג) מבריית' שם ל"א ע"ב
(ד) כתבו התוספת שם ☜שצריך להזכיר גם שם העדים שהעידו על מחיקת השטר שאם ירצה המלוה יוכל לפוסלם וכתב הרא"ש דמה שלא הוזכרו במשנה שמא הכל בכלל פלוני ופלוני עדיו כל העדים הצריכים לדבר
פירוש שעידי השטר בעצמם באו לפניהם וחקרו' ונמצא' עדותן מהכוונת או שהיה מקויי':
(ה) טור בשם הרא"ה
פי' על שדה מיוחדת
(ו) וכן כתב הטור בשם ר"י
(ז) מסוגיא דגמ' שם ובריש דף קכ"ט
אבל בשטר הלואה לא שייך למכתב לו כן דהא לא כתבינן לה אלא לזכות בו מה שא"כ שטרות הללו שנכתבין כדי להעמיד שדה זו בידו סמ"ע
(ח) ל' המשנה שם
(ט) טור
פי' כל שאין לו עדים שנמחק באונס אנן תלינן דודאי מדעת נמחק שהיה לו להיזהר בשטרו לשומרו ומדלא שמרו כבר נפרע
(י) שם בשם תשובת אביו הרא"ש כלל פ' סימן י"ח
(כ) שם בשם תשובה אחרת בכלל כ"ד סי' ה'
(ל) שם בשם תשובה אחרת סי' ס' ה'
(מ) שם ושם
(נ) שם סי"ב בשם בעה"ת בשם יש מהמורים בשער כ"ז:
ע"ש ח"ד שמפורש שם שנותנים לו העתק אחר (עי' בסמ"ע פי' הגה זו)
(ס) ומפרש שם כיון דאינו אלא גילוי מילתא בעלמא דהא אין גובין בו עד שיוציא גוף השטר:
(ע) לשון הרמב"ם בפרק י"ד מהלכות מלוה ולוה וכתב ה"ה זה פשוט בכמה מקומות ואחד מהן בברייתא בפרק גט פשוט (בבא בתרא דף קס"ח ע"ב) וטעמא משום דלא מצי א"ל שטרך בידי מאי בעי:
(פ) שם בשם הורו רבותי אף שהראב"ד השיגו שם הרב המגיד תמה עליו מה ראה הרב על ככה וכתב שכולה סוגיא דפ"ק דב"מ (דף ז' ע"ב) והמשניות (שם דף י"ב ע"ב) מוכיחות דאפי' תוך זמן אם נפל לא מחזירין אותו לא למלוה ולא ללוה
(צ) טור וכתב הב"י שבא לבאר דברי רבינו ודברי סברא הם
(ק) נאמן הנפקד במגו שהיה מחזירו לו בינו לבינו טור
פי' מצור שביחזקאל מתרגמינן כרכומא
(ר) היינו בידוע שהיו שם שטרותיו סמ"ע בשם ד"מ:
Siman 42
(א) לשון הטור וכר' אלעזר דאמר לא הכשיר ר' אליעזר אלא בגיטין גיטין דף כ"ג ע"ב בשאר שטרות לא דכתיב ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים הרי"ף והרא"ש וכ' הרא"ש שם אע"ג דהוא תלמידי' דר' יוחנן הלכה כר"א בהא מדפריך סתמא דתלמודא שם דף י"א ע"א יהא בעינן כ' שאינו יכול להזדייף וכ"פ הרמב"ם בפרק כ"ז מה' מלוה ולוה
פי' שהקונה השדה בשטר זה כגון שדי מכורה או נתונה לך וכותב שטר אחר לראיה כדלקמן סי' קצ"א
(ב) מימרא דאמימר שם
(ג) לשון הרמב"ם שם בפכ' מהני שני מעשים שאירע זיוף בדוחק אות אחת או בהרווחה בין תיבה לתיבה יותר מדאי (ב"ב דף קס"ו ע"א) ה"ה
(ד) טור בשם הרמ"ה מהנהו תרי עובדי לקמיה דאביי הנ"ל (פי' והשטר פסול)
(ה) שם בגמרא מהנך תרי עובדי
(ו) שם בשם הרמ"ה שכ' ומסתברא וכו':
(ז) כן הוא בטור
(ח) וכ' הטור ע"ז ונראה לי שאפי' אם לא יטעון הנתבע חייב הדיין לטעון כדי להוציא הדין לאמיתו
(ט) מימרא דאביי שם
(י) שם
(כ) טור
(ל) וכ' הב"י וה"ה לשאר אותיות שהרי יכול לזייף מוי"ו לזיי"ן ומה"א לחי"ת
(מ) נ"י שם וכ' עוד ואי אשכח תלתין וחמשין בסוף שטה כשר השטר ולא אמרי' שמא תלת וחמש היה דחזקה על העדי' שעושי' כהוגן ושכן דן לפני רבותיו
(נ) משנה שם דף קס"ב ע"ב
(ס) כ"כ הג"ה מיי"מ בסוף ה' מלוה ולוה וכ"מ מדברי הטור
(ע) שם במשנה
(פ) מימרא דרב עמרם ריש דף קס"ז מפני שאין העדים יכולין לקרב חתימתן כל כך בסמוך
(צ) כ"כ התוס' שם
(ק) טור בשם ה"ר ישעיה
(ר) לשון הרמב"ם בפכ"ז מה' מלוה ולוה ממשנה כתוב בו זוזין וכו' שם דף קס"ה ע"א:
(ש) וכתב ה"ה בשם המפרש שכיון שאומר דאינו בודאי טעות חשבון באחד מן הלשונות והלכך המע"ה וכדברי רבינו ז"ל ורשב"ם פירש שם בענין אחר וכן כ' הטור
(ת) ל' הטור ממשנה שם:
(א) מברייתא ב"ב דף קס"ז ע"ב
פירוש הוא צוה לכתוב כן וחזר בו מהשטר שהתחיל לכתוב לחנני הרי חזר בו קודם שגמרו לכן לא זכה בו חנני וינתן לחן וכן אם היה שטר הלואה איכא למימר אחר שהתחיל לכתוב השטר ללות לחנני חזר בו ולא הלוהו והלוה לחן וגמר השטר וכו'
(ב) וכן פי' רשב"ם שם וכמ"ש התוס' שם
(ג) מימרא דרב פפא פשיטא וכו' שם (ספ"ל נוטריקון סאה ופלגא קפ"ל קב ופלגא)
(ד) בעיא דרב פפא שם וסלקא בתיקו וקי"ל כל תיקו דממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע דחיישינן שמא הזבוב הסיר הרגל
ואם הוא שטר מחילה לא תלינן בזבוב דהמע"ה
(ה) טור וכ"כ הרמב"ם סוף הלכות מלוה ולוה וכן כתב הרי"ף בפ' השואל וכן כ' ה"ה שם מתוך מ"ש אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה אי תפס לא מפקינן מניה (כתובות ריש דף נ"ב) ופירושו ☜אפילו תפס בעדים משמע דה"ה לכל ספק שטר
פי' בעל השובר
(ו) שם בשם תשובת אביו הרא"ש בכלל ס"א סי' י"ד והרשב"א הביא ראיה מהא דתנן קונם שאת נהנית לי עד הפסח וכו' אסור עד שיגיע (נדרים דף נ"ז ע"א) ולא אמרו שיהא אסור עד שיגיע הפסח האחרון והריטב"א שמע לה ממ"ש בירושלמי וחייב לזונה ה' שנים ראשונים במשנה כתובות דף ק"א ע"ב
(ז) רבי' ירוחם בנ"ד ח"ד בשם רבינו סעדיה וכ"כ הרמב"ן בפרק חזקת בשם א' מרבותיו בשם רבינו סעדיה וכן כ' הר"ן ונ"י שם והריב"ש בסי' שמ"ה:
(ח) משנה ב"ב דף קס"ה ע"א
(ט) מסקנת הגמרא לכ"ע ב"מ דף ד' ע"ב דשטר הוי שיעבוד קרקעות ודין הקרקע יש להן דאין נשבעין על כפירתן ולא על הודאתן
(י) ה"ה סוף הלכות מלוה ולוה:
(כ) מברייתא משא ומתן שעליהם ב"ב דף קס"ה ע"ב ודף קס"ו ע"א:
(ל) ל' הרמב"ם בספי"ז מהלכות מלוה ולוה מברייתא כתובות דף ק"י ע"ב:
(מ) כתב בעה"ת בשער נ"ד משום דתלינן דבמקום גוביינא היה דר מעיקרא וכן כתב הר"ן שם בכתובות לדעת הרמב"ם
(נ) שם וכתב ה"ה זה פשוט בטעמו מפני שאין מבורר בשטר דין אם האמינו ליטול בשבועה מפני שהלוה כ' סתם
(ס) לדעת הרמב"ם
(ע) שם ברמב"ם מבריית' דכתובו' שם וכמ"ש ה"ה שם כל מטבע שהוא מכסף
(פ) ל' הטור וכ"כ הרמב"ם בס"פ כ"ז.
(צ) עובדא ב"ב דף קס"ז ע"ב
פי' סלע מדינה שהיא שמינית שבסלע צורי דהיינו חצי זוזי צורי שהזוז הוא דינר וד' דינרין בסלע
(ק) מהא דחשיב בגמ' כמה תנאי שהיו דורשין ל' הדיוט וכו' ב"מ דף ק"ד ע"א:
(ר) וכ"כ התוס' שם דאי דוקא כשנכתב פשיטא שיש בו לקיים כמו שהתנה דהא לאו אסמכתא הוא:
Siman 43
(א) ל' הטור ממסקנת הגמ' ב"מ סוף דף ז':
(ב) ר' ירוחם נ"ד ח"ב מחס"א:
(ג) כמ"ש לעיל סעיף ח' וע' לקמן סעיף כ"ד וסי' נ"ד
(ד) טור בשם ר"י וכן כתב התוס' אהא דא"ר נחמן ספרא דוקנא כתביה ע"א דף י' ע"א:
(ה) מרדכי בשם ר"י מווינא מדלא כ' אלפיים בשני יודין מהס"ג:
(ו) תשובת הרא"ש כלל מ"ה מחס"ה
(ז) ג"ז שם הכשיר לענין גט וכ' הה"ר ישראל בכתביו סימן י"א ☜דלא מכשיר הרא"ש אלא כשהטעות מוכח וכמ"ש בא"ה בסי' קכ"ו סעיף כ"א:
(ח) הרשב"א בפרק המגרש משנה ג' גיטין פסולים מסי"ט
(ט) ל' הרמב"ם בפ' כ"ג מה' מלוה (פכ"ג מהל' מלוה) ולוה ממשנה ה' פ"י דשביעית
(י) וכ"כ הטור בשם הרי"ף ורש"י וכן כ' ה"ה של זה הסכימו הרמב"ן והרשב"א.
(כ) כדמפרש ר' יוחנן ב"מ דף ע"ב ע"א:
(ל) טור לדעת הרי"ף ורש"י
ובסי' מ"ה ס"ח בשם רבינו יונה
(מ) טור בשם ר"י וכ"כ שם בשם הרמב"ן והרשב"א
(נ) כגון שטעו בשנת המלך או שטעו בעיבורו של חדש או שאמרו אנוסים מחמת נפשות היינו ואין כתב ידם יוצא ממקום אחר ואם כתב ידן יוצא ממקום אחר איירי שעדים מעידים שהיו אנוסי' אונס נפשות טור וכ"כ התוספות ב"מ דף ע"ב ע"א וה"ה שם
(ס) שם ושם וכ"כ הריב"ש בסי' רס"ד מס"ו:
(ע) הרשב"א בתשובה מחס"ה:
(פ) ולא שייך בזה למימר דכבר עבדי שליחותייהו דכיון שבטעו' כתבוהו ה"ל כאלו לא נכתב מעולם
(צ) אבל עדים אחרים שראו ג"כ הדבר יכולים לכתוב לו שטר כיון שהוא שטר מתנה מיוחדת
(ק) ואפי' יש עדים שבפניהם נכתב השטר מ"מ אפשר לומר שהקנין היה בזמן השטר וסתם קנין לכתיבה עומד שם בתשוב'
(ר) הג"א מיי' פכ"ג מה' מלוה ולוה בשם העיטור מחס"ט
(ש) ב"י בס"ס ל"ט מסכ"ט לדעת בה"ת בשער מ"ח
(ת) מימרא דרב המנונא ב"ב דף קמ"א ע"ב
(א) שם במשנה דשביעית
(ב) מסוגיית הגמרא ב"ב דף קנ"ז ע"ב
(ג) בריית' שם דף קע"א ע"א
(ד) טור בשם בעל העיטור
(ה) גם זה שם בשמו
(ו) וסיים שם ☜אע"ג דליכא מערער אנן טענינן ליה
(ז) טור וכן מוכח מסוגיא דגמ' ב"מ דף י"ג ע"א וכ"כ התוס' והרא"ש בפ"ב דגיטין דף י"ז ע"ב בד"ה עד שעת וכו'
(ח) ב"י דאם יש בו קנין מעת הקנין נשתעבדו הנכסים
(ט) משנה גיטין דף י"ז ע"א
(י) מימרא דר"א בר צדוק שם דף י"ח ע"א
(כ) טור וכ"כ הרא"ש והר"ן מהא דאמר רבה בר שילא להנהו כתבי שטרי אקנייתא ב"ב דף קע"ב ע"א
(ל) וכ' הרא"ש דמוקדם לא הוי דכיון דנכתב השטר עדים מפקי לקלא משעת הקנין וכו' וכיוצא בזה כ' הנ"י וסיים בשם ר"י אבל כשלא נכתב הקנין אינו גובה מנכסים משועבדי' דהא בטליה לקליה וצ"ע דלעיל ריש סי' נ"ט כ' המחבר אפי' לא נכתב גבי ממשעבדי ובסמ"ע כ' ליישב זה בדוחק ולפעד"נ דלעיל איירי בשטרי הלואה דאלי' קניני' משום דזוזי משעבדי ליה וכמ"ש בסעיף שאחר זה בשם הר"ן לפיכך אפילו לא נכתב הקנין גובה ממשועבדים והכא איירי בשאר קנינים שנתחייב בקנין
(מ) הר"ן מסי"ב
(נ) ומפרש שם משו' דזוזי משעבדי ליה וכיון שהם מזומנים לחתום איכא קלא וכו' וכ"כ הנ"י וסיים אבל כשלא נכתב הקנין לא גבי דהא בטל קליה
(ס) ואע"ג דאיכא קלא במילי ודאי לא משתעבד
(ע) טור בשם הרשב"א וכ"כ ה"ה בשמו בפכ"ג:
(פ) אבל השטר אינו נפסל בכך בית יוסף:
(צ) טור וכן כ' בעה"ת בשער נ"ו מהא דאמר רבא בר שילת וכו' לעיל וכת' הב"י שזהו פי' מוכרח להא דאמר רבא וכו' שאם לומר שלא יכתבו יום שאינם זוכרים כלל ההוא משום ספק פסול נמי הוי דלמא מוקדם הוא:
(ק) בית יוסף בשם מורו ה"ר יעקב בי רב:
(ר) ל' הרמב"ם בפכ"ג מהא דאמר רב לספרי וכן א"ל רב הונא וכו' כי יתביתו בשילה וכו' שם
(ש) טור וכ"כ הריב"ש בת' בסי' שפ"ב בשם הרמב"ן:
(ת) ה"ה בשם הרשב"א שם בפ"ג והביאו הב"י מסי"ג:
(א) טור בשם הרמ"ה
(ב) וכן הוא בטו' והרב סמ"ע כ' בע"א ע"ש
(ג) כמ"ש לעיל סי' מ"ב סעיף י"ד
(ד) ברייתא כתובות סוף ד' ק"י וכ"כ הרמב"ם שם סוף פי"ז והטור בסימן ס"א בשם הרא"ש וש"פ
(ה) ל' הטור מעובדא דהנהו תרי שטרי לקמיה דרב יוסף כתובות דף צ"ד ע"ב ופרש"י דאיירי בשטרי הלואה וכן פי' הרמב"ם בפ"ב:
(ו) ת' הרא"ש ריש כלל ע"ז מטעם דיד בעל השטר על התחתונה כיון שהוא בא להוציא ממון מסט"ו
(ז) ג"ז שם מסט"ז
(ח) ג"ז שם ואף ע"ג דלא שכיח שהחיוב והפטור נעשו ביום אחד אינו נמנע להיו' כן כי מקרי האדם רבים ובכיוצא בזה חיישי' לפריעת בת יומא כדאיתא בב"מ דף י"ז ע"א:
(ט) ג"ז מסי"ו
(י) משנ' כל שזמנו קבוע ואמר עד אינו אסור אלא עד שיגיע נדרים דף ס"א
(כ) טור מבריי' שם דף ס"ג ע"א ופסקו הפוסקי' הלכה כר' יהודה דאדר א' כותבין סתם וכ' הב"י שהדין פשוט:
(ל) ר' ירוחם נ"ד ח"ד מחס"כ
(מ) מבואר בי"ד סי' רי"ט
(נ) גם זה שם מסכ"א
המחבר חלק כל הד' טורים מהש"ע לל' חלקים לחזור בכל יום חלק א' ובכאן כלה החלק הכ"א:
Siman 44
(א) מימרא דר' יצחק וכו' א"ר יוחנן ב"ב סוף דף קס"א
(ב) מימרא דרב עמרם מברייתא הרחיק ב' שיטין וכו' שם ריש דף קס"ב
(ג) טור וכן פי' הרשב"ם שם
(ד) שם בשם הרמב"ן וכ"כ ה"ה בסוף הל' מלוה שכן דעת הרשב"א ושדברי הרמב"ם שם מורין כן וכ"כ הר"ן פ"ק דגיטין וכ"כ נ"י בשם ר"י הזקן והריטב"א וכנלע"ד דעת רשב"ם בפירושו שם:
(ה) ואי כתיב וקנינא מיניה בשיטה אחרונה הוי כמו חזרה נ"י
שם בפסקיו
(ו) וכ"כ לעיל סי' מ"ב סעיף ה':
(ז) וכ"כ התוס' שם סוף ע"א
(ח) הרשב"א בתשו' מחודשים סי' ג'
(ט) טור בסי' מ"ה
(י) טור בשם אביו הרא"ש וכ"כ התוספת שם מאחר שנהגו לפסול שטר שאין בו שריר וקיים וכדלקמן בסעיף ט'
(כ) מימר' דרב הונא א"ר יצחק בר' יוסף שם סוף דף קס"ח
(ל) כ"כ הריב"ש בסי' שפ"ח מחס"ת
(מ) טור וכ"כ התוספת והרא"ש שם
(נ) דף קס"ב ע"א
(ס) כ"כ ה"ה בפכ"ז בשם הרשב"א ושכ"נ מלשון הרמב"ם שם מחס"א
(ע) תשובת הרשב"א סי' אלף ול"ה מהתוספתא מחק ותלוי שבגופו פסול וכו' ב"י בסעיף ה'
(פ) שם.
(צ) בתשובה להרמב"ן סי' ק'
(ק) תשובת הרא"ש כלל ס"ח סימן י"ב והביאו הטור ס"ס מ"ה וכ"כ הרשב"ץ משמו ובשם הרמ"ה
(ר) מצא כתוב מהא דפי' רשב"ם ותוספות אהא דאיתא שיטה אחת בלא אויר למאי חזיא שם ד' קס"ג ע"א
(ש) ל' הטור ממסקנת הגמרא שם דף ק"ס ע"ב
(ת) טור לדעתו וכתב הב"י שדברי רבינו ישרי' ונכוחים דחזקה על העדים שעושים כל דבריהם כהוגן
(א) הג"א וציינתיו לעיל בסי' ל"ט סעיף י"א וע"ש
(ב) שם בשם אביו הרא"ש וכ"כ התוספת שם בדף קס"ב ע"א וה"ה בפכ"ו מה' מלוה ולוה
(ג) שהוא שטר שיכול להזדייף שיכול להוסיף זכותו בשורה האחרונה שהניחו העדים חלק לכתוב בסוף שריר וקיים דאז למדין משטה אחרונה
(ד) שם בשם ה"ר יהודה ברצלוני
(ה) וכתב הרשב"ץ בשם הרשב"א דלא מכשירים אלא אם אינם בשיטה אחרונה אבל אם היה בשיטה אחרונה חיישינן שמא זייף וכתב שריר וקיים אחרינא וכו' ואין חוששין שמא הרחיקו העדים ב' שיטין ובא זה וזייף
(ו) תשובו' הרשב"א וסיים שם ואולי נגרר כל כך בדקות שלא ניכר מקומו עכשיו מחס"ט
(ז) ג"ז תשובת הרשב"א מסי"א
Siman 45
(א) משנה גיטין דף כ"ז ע"ב
(ב) מהא דרב נחמן קרו קמיה ספרי דדייני וכו' שם דף י"ט ע"ב
(ג) שם בגמרא
(ד) שם בגמרא:
(ה) בתשבה ע"ז להרמב"ן סי' ע"ז מס"ב
ר"ל שהשטר עשוי לפני עכו"ם והלוה עצמו חתום עליו אע"פ שאינו יודע לקרו' חייב כיון שסמך על הסופר וע' בסוף סי' ס"ח בהג"ה
(ו) ומפרש שם שכל הסומך על נאמנות של אחרים הוא גומר בדעתו להתחייב מה שיאמ' והיינו טעמא דשליש נאמן ואע"פ שלא לוה מדר' יוחנן דאמר מנה אני חייב לך בשטר וציינתיו לעיל סי' מ' וכתב הסמ"ע ☜מכאן ראי' על מנהגינו ותיקן המדינ' בענין הממרנות וממ"ש לעיל סוף סי' מ"ב לשון שנהגו הדיוטות וכו' הולכים אחריו ואפילו לא נכתב וכו' וע"ש במ"ש שם
(ז) ל' הרמב"ם בפכ"ד מהלכות מלו' ולוה (פכ"ד מהל' מלוה) מעובד' דשאר שטרות לקמי' דרב כהנא ונגדיה גיטין (דף י"ט ע"ב) ואוקימנא לענין חתימ' שקרעו הנייר וחתמו (פי' שהעדים ממלאים את הקרעים דיו) והוא הפירו' הנכון ה"ה
(ח) מדלא קאמר דנגדי ופסיל לי' לשטרא וכו' מדבגטין לכתחל' שרי בשאר שטרו' בדיעבד לא פסול וכו'
(ט) רבי ירוחם בנ"ד ח"ד בשם הרשב"א דה"ל כנאמן עלי אבא
(י) ל' הטור וכן כתב הרמב"ם שם וכתב ה"ה מבואר ס"פ יש נוחלין (בבא בתרא דף קל"ח ע"ב) כל שאין כותבין אלא א"כ מכירין א"צ ראי' אחרת:
(כ) שם בשם הגאונים
(ל) גם זה שם בשם הגאוני'
(מ) שם וכ"כ הרמב"ם שם בפכ"ז (פכ"ז מהל' מלוה) מבריית' ב"ב דף קס"ב ע"א
(נ) טור וכן כתב ה"ה שם דחיישינן שמא יגוז הכל ויכתוב בב' שיטין שטר אחר
(ס) לפי שכל שלא נעשה כתיקון חכמים אינו שטר ה"ה שם בשם המפרשים
(ע) שם דף קס"ג ע"א
פי' שבפניהם נעשו הנקודו' והשריטו' של דין ולא יחשדו בעל השטר ונמצא שאינן מעידין על עיקר השטר
(פ) שם בשם ה"ר יונה
(צ) מימרא דרב שבתי משמי' דחזקי' שם:
(ק) לא באלו עדים ולא בכתב סופר זה אלא עדים דעלמא שאינם יודעים לאמן ידיה' ה"ה
(ר) כרב חייא בר אמי משמיה דעולא שם
(ש) טור וכ"כ הרא"ש שם בפסקיו וכ"כ התוספות שם בדף קס"ב ריש ע"ב בפי' הבעיא דשיט' ומחצ' דאיפשט' דכשר היינו בדסיי' השטר בסוף השטה והרחיקו שיטה שלימה וחתמו העדים באמצע שיטה שני' זה תחת זה דאין לחוש שיכתו' מאי דבעי ויחזור מענינו של שטר בחצי שטה דפשיטא דגם מן השלימה אין למדי' וכו'
(ת) שם וכ"כ התו' שם דף ק"ס ע"א
(א) זה דוקא כשהחלק בגליון שאינו צורך השטר ויכול לחתכו אבל אם החלק הוא תחת השט' מצד העדים שאינו יכול לחתכו שאם היה חותכו הי' השטר פסול כדלקמי' אז גם הטיוטא פוסל בו מס"ז בשם התוספו' שם
(ב) שם וכ"כ הרא"ש שם
(ג) ג"ז שם ושם:
(ד) לשון הרמב"ם בפ"ה מה' עדות (פ"ה מהל' עדות)
(ה) כדמפר' רבא א"ל אי למיחזי אתיתו וכו' מכו' דף ו' ע"א וכמ"ש לעיל ריש סי' ל"ו
(ו) כלישנ' בתרא כגון שנמצ' וכו' גיטין דף י"ח ע"ב כמ"ש שם אי חתום בתחל' קרוב או פסול וכו' ס"ל לרבינו דלא אמרו כן אלא לענין גיטין אבל בשאר שטרות אף באמצע או בסוף פסול וכמ"ש הכ"מ שם וכ"כ הטור בשם הגאונים:
(ז) מברייתא ב"ב דף קס"ג ע"ב ומפרש' רבינו כשאין שם עדים שישבו כולם לחתום דעדים החתומי' על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד מ"מ אם היו קיימים היו נאמנים לומר שישבו כולם לחתום משום דאיתרע שטרא שחתומים בו קרוב או פסול:
(ח) וכ"כ התוספות שם ושם בשם ר"ת וכל זה כשחתמו זה תחת זה ☜אבל אם חתמו כולם בשורה אחת ודאי לשם עדות נתכוונו ופסול נ"י פ' גט פשוט מחס"ע
(ט) טור בשם תשובת אביו הרא"ש סוף כלל ס'
(י) מבריית' דלעיל וכחזקיה שם
(כ) טור בשם הר"ר יונה בשם י"א ושכן הסכים אביו הרא"ש (דאלמוהו רבנן תקנתייהו ואמרו כל שטר שנראה בב"ד שלא נעשה כתקון חכמים הרי הוא כחספא בעלמא סמ"ע)
(ל) שם בשם ה"ר יונה וכ"כ ה"ה בשמו בסוף ה' מלוה:
(מ) ומפרש שם משום דלא נשתעבד הלוה באותו שטר:
(נ) ושם שם בשמו
(ס) ה"ה שם דאילו יש בו קנין כבר נתבאר לעיל סי' ל"ט דיכול לכתוב אימת שירצה מזמן הקנין
(ע) דה"ל מוקדם ופסול דהשתא משוי לי' שטרא
(פ) רשב"א מס"ס
(צ) ג"ז שם
(ק) וכ"כ לקמן סימן ס"ו סעיף כ"ה וסי' ס"ז סעיף י"ז ובס"ס שס"ט וע' בסי' קנ"ד סעיף י"ח שלא כתב כן שם כמ"ש
(ר) מבואר בסוגית הגמ' ב"ב דף קס"ג ע"ב:
(ש) שם
(ת) מסקנת הגמרא שם
(א) מימרא דרב שם:
(ב) כדמפרש אביי קסבר רב וכו' שם דף קס"ד ע"א
(ג) מימרא דרב הושעיא שם
(ד) שם בגמ'
(ה) ברייתא וכדמפרש לה בגמ' שם
פי' לאחריהם שמא יגוז או ימחוק אותו ולפניהם שמא ימחוק אותו
(ו) שם בברייתא
(ז) מסקנת הגמרא שם
(ח) טור בשם תשובת אביו הרא"ש והביאו המחבר לעיל בסי' מ"ד ס"ו
Siman 46
(א) ל' הטור כדא"ר נחמן כי אתו לקמן אמרינן קיימו שטרייכו וכו' כתובות דף י"ט ע"א
(ב) לשון הרמב"ם בפי"ד מה' מלוה (פי"ד מהל' מלוה) וכתב ה"ה מחלוקת תנאים והאמוראים בהרבה מקומות ומהם פרק גט פשוט (דף קנ"ד ע"א) ושכדברי רבינו פירשו רוב המפרשים ושכן דעת הרמב"ן והרשב"א וההלכות והרב המגיד
(ג) טור בשם בעה"מ
(ד) שם בשם בה"ת
(ה) שם וכ"כ הרמב"ם ריש פ"ז מהל' עדות (פ"ז מהל' עדות) ומפורש בכתובות דף כ"א ע"א וע"ב ומימרא דרב נחמן ב"ב דף מ' ע"א
(ו) כתב ה"ה בדין הודאות והלוואות ומבואר במ"ש לעיל סי' ג'
(ז) שם בכתובות
(ח) רמב"ם שם
(ט) מבואר במ"ש לעיל סימן ה' ס"ב ☜ דאם בא הלוה עם המלוה כדי לקיים השטר מקיימין:
(י) ובהגהת מרדכי דקידושין כתב ☜דאם העדים אומרים חתמנו שטר זה או שאין העדים קיימים ובעל דבר אומר פסול הוא צריך קיום אף מדאוריי' סמ"ע:
(כ) מימרא דרבא הלכתא וכו' ב"ק דף קי"ב ע"א
(ל) טור וכ"כ התוס' והר"ן אהא דאסיקנא דעד ודיין אין מצטרפין כתובות דף כ"א ע"א
(מ) לשון הרמב"ם שם
(נ) מהא דאמרינן שם דף כ"א ע"ב ש"מ דיינים המכירים וכו' שם בכתובות אע"ג דדחי התם רב אשי לא שבקינן מאי דפשיטא ליה לגמ' משום דחויא דרב אשי
(ס) הוא פשוט מדין כשמכירי' חתימתן כ"ש כשחתמו בפניהם
(ע) המשנה זה אומר כ' ידי וכו' וכחכמים שם דעל מנה שבשטר הם מעידים דף כ' ע"ב
(פ) בכמה דוכתי במשנה וגמרא ואחד מהם מימרא דרב יהודה אמר רב ב' החתומי' ומת וכו' (שם דף כ"א ע"א) וה"ה ☜אם לא מת והוא בפנינו ואורח' דמלתא נקט וכמ"ש הכ"מ שם:
(צ) ממשנה או שהיה כ' ידם יוצא ממקום אחר שם דף י"ח ע"ב:
(ק) אמרו נהרדעי כו' שם דף כ"א ע"א:
(ר) כמימרא דרב שימי בר אשי שם:
(ש) כן הוא ברמב"ם שם:
(ת) שפירשו דחיישינן שמא זייף מתוכן:
(א) שפי' דחיישינן שמא זייף הכל אם השטר מקויים מקיימין ממנו וכ"כ בכ"מ שם אבל ראיתי בתו' שם דף כ"א ע"א בד"ה עד ודיין מצטרפין דאפי' בשטר מקוים חיישינן שמא זייף וכמ"ש לעיל בסעיף ו' ונלע"ד שזהו פי' הרב רמ"א בדברי הרמב"ם לכן לא כתב בתחלת הגה וי"א:
(ב) רמב"ם שם מברייתא סוף דף י"ט וכמימרא דרב אסי שם דף כ' ע"א וכגי' הגמ' שלפנינו וגירס' הרי"ף וכמ"ש הכ"מ שם וכ"כ הטור בשם הרמ"ה בסכ"ד
(ג) שם בשם אביו הרא"ש ומפרש דאורחא דמלתא נקט שלא היו רגילים לקיים שום שטר אלא אם קראו עליו ערער:
(ד) גם זה שם ברמב"ם מדפרכינן בגמרא מההוא שטרא וכו' מדאתא רב ענן וכו' שם דף כ"א ע"א וכמ"ש הכ"מ שם:
(ה) גם זה שם פ"ז וכ"כ הטור ממימרא דרב יהודא אמר רב שם דף י"ט ע"ב
(ו) כ' הכ"מ שם ופשוט הוא שהרי יש כאן ב' מעידי' על ב' החתימות
(ז) לשון הרמב"ם שם ריש פ"ח מברייתא כותב אדם עדותו וכו' ומימרא דרב הונא ור' יוחנן וכו' שם דף כ' ע"א ומהירושלמי שם רב הונא כרבי וכו' הרא"ש בפ' הנזכר שכן דעת הירושלמי:
(ח) גם זה שם וכ"כ מהרי"ק בסוף שורש ע"ד משמי' דר' יהודאי
פירוש העדים החתומים בעדות זו שבשטר נחשבים כחרש שאינו שומע ואינו מדבר דפסול לעדות לכ"ע כמ"ש בסי' כ"ח בדין אלם ובסי' ל"ה בדין שאינו שומע:
(ט) טור וכ"כ התוס' שם ריש ע"ב בסוף הדבור מתוך הירושלמי וכ"כ מהרי"ק בסוף שורש ע"ד:
(י) פי' באופן שמבאר והולך בסוף הסעיף ובכ"מ שם ריש פ"ח כתב אין ספק שמ"ש רבינו הרי הן כחרשים כו' דהיינו דוקא כל זמן שאין שם עדים אחרים שאם יש שם עד א' מעיד על ב' החתימות ודאי דמהני כדמשמע בירושלמי. ובזה נסתלק קו' הראב"ד עכ"ל ולפ"ז אין כאן פלוגתא והכל מודים כשיש שם עוד עד א' שמעיד על כתיבת יד שניהם דמהני
פי' שאין מחייבין שבועה ע"פ כתבו
פי' שאם אינם זוכרים העדות כלל צריך שיעיד עד א' עמהם כמ"ש
וביארו שם ☜והוא שנכתב מדעת שניהם
(כ) רמב"ם שם בפ"ז (פ"ז מהל' עדות) וכ"כ הטור ממסקנת הגמ' אליבא דרבנן שם ריש דף כ"א
(ל) שם מעובדא לקמי' דרב אשי ב"ב דף צ"ז ע"א
(מ) שם ממימרא דרב יהודה אמר רב שם בכתובו'
(נ) מימרא דאביי שם
(ס) כתב הכ"מ פי' רבינו בפני עדים והדין עמו דאל"כ היאך יכירו שזאת חתימת ידו שיקיימו השטר ממנה
(ע) וכ' הסמ"ע ומשמע מכ"ש אמגילת' דהיינו ארישא דמגילתא דליכא למיחש שמא אינש דלא מעלי יכתוב עליו ש"ח שכל מה שהוא כותב אחר חתימתו לא מהני כיון שהוא כתב אחר (כמימרא דאביי ב"ב ד' קס"ז ע"א)
(פ) ל' הטור סעי' י"ז וכדאמר רבא שם בכתובות וכדמסיק שם ריש ע"ב וכבר פרכה רבא:
(צ) כפי' הטור וכך הם דברי הרא"ש אפילו לרבנן דלעולם הדיין על כתב ידו הוא מעיד ולא על מנה שבשטר
(ק) שם סי"ט בשם ה"ר יונה וסיים שם הרי הן כשני עדי' המקיימי' את השטר
(ר) הריב"ש וכ"כ הר"ן בפ"ב דכתובות בשם הרא"ה מסט"ו
(ש) דהוי כאלו הדיין העיד ג"כ על חתימתן שם ושם:
(ת) הר"ן שם מס"ז:
(א) ציינתיו לעיל סימן ל"ה
(ב) הר"ן שם מחס"ט
(ג) שם בשם הרשב"א וכ"כ הטור וכמ"ש הב"י הגי' הנכונה:
(ד) מרדכי ספ"ב דכתובות בשם הר"ש וכ"כ הר"ן בפ' ב' דף כ' והריטב"א והנ"י בפ' י"נ והריב"ש בסי' שפ"ב מסט"ו
(ה) שם במרדכי ממשנה נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא והר"ש דחה דהתם באינו קרוב לא לזה ולא לזה וכ"כ הרשב"א בתשו' להלכה ולא למעשה מדאמרי' דיינים חותמים אע"פ שלא קראוהו ואם איתא ליחוש שמא עידי הקיום קרובים למלוה או ללוה והפוסלים דחו ראיה זו ומבואר בסעיף שאחריו מסי"ז
(ו) תני רבי חייא וכו' כתובות דף ק"ט ע"א
(ז) הר"ן שם וכ"כ הריב"ש בתשובה סי' שפ"ב מסי"ח
(ח) מרדכי שם והרשב"א ובתשו' להרמב"ן סימן קי"ב האריך בזה
(ט) הר"ן בספ"ב דכתובות מס"י (משום דעיקר המלוה תלוי בעדים וגם לא יקבלו עליהם הזמה סמ"ע
(י) הר"ן שם מס"ג:
(כ) בשם הרא"ה מסי"ח
(ל) ג"ז הר"ן שם מסי"ב:
(מ) לשון הרמב"ם בפ"ז מה' עדות (פ"ז מהל' עדות) מימרא דרב הונא אמר רב וכו' כתובות דף כ"א ע"ב
(נ) וכתב הכ"מ ואע"ג דלקבלת עדות בעינן ג' וכו' אפילו הכי בדרבנן אפילו בשעה שמעידין נעשים דיינים ☜וכתב הרשב"א בסימן תתקס"ט להכשיר עד החתום בשטר להיות דיין בקיום עד השני שחתם עמו מסי"ט
(ס) ג"ז שם ספ"ו וכ"כ הרי"ף בפ"ב דכתובות מהא דאמרינן שם דף פ"ה ע"א דליתא לרב פפי וכ"כ התוספת בשם ר"ת אהא דרב פפי שם דף כ"א ע"ב
(ע) שם בתוספת בשם י"מ דבשאר שטרות ליתא אבל באשרתא שהוא מעשה ב"ד לכולי עלמא חיישינן וכ"כ הרא"ש והטור בסכ"א:
(פ) תשובת הרמב"ן סימן צ"א לפי שקבלת עדות צריך ב"ד מסכ"א
(צ) טור סכ"א וכ"כ הרא"ש מהא דאמרי' שם דיינים שאין מכירין וכו' שם בכתובות וכתב הב"י מ"מ נ"ל שצריכין להמצא שלשתן יחד ולכתוב במותב ג' הוינא כד אתי הנפק שטרא דנא לקדמנא וכו'
(ק) ל' הרמב"ם שם ממימרא דרבי אבא א"ר הונא אמר רב כו' שם דף כ"א ע"ב
(ר) מסקנת הגמרא שם כ"ב ע"א
(ש) כפי' ר"ת והרי"ף וכ"כ התו' שם בשם ר"ח דכיון דמודי לקמאי דגזלן הוה ערער דידהו ערער ובטל ויעד המושב דהואיל ואמת הוא שנפסל היו בחזקת פסלות עד שנודע לנו כשרות דאי לא תימא הכי הוי אמרינן תרי ותרי נינהו ואוקמה גברא אחזקתיה כמ"ש התוספת שם בשם ר"ח:
(ת) פשוט שם בגמרא:
(א) הרא"ש בתשוב' כלל ס'
(ב) ג"ז ל' הרמב"ם שם ממימרא דרבי אבהו דמן עכו שם
(ג) שם בגמ'
(ד) מסקנת הגמרא שם:
(ה) כ"כ התוספות שם והרא"ש שם בפסקיו והר"ן והריטב"א בשם הרא"ה מסכ"ג
(ו) ריב"ש בשם הרמ"ה מסכ"ד ☜ובסימן תי"ג כתב דהשתא כבר מפורסם לכל דאין ב"ד פחות מג' וכל דכתב בי דינא תו לא צריך ג"ז שם בב"י
(ז) שם מסכ"ה ראיתי לרבותי וכו' (בקיום הב"ד היו רגילים לכתוב קדמנא נפק שטר זה סמ"ע):
(ח) ל' הרמב"ם שם בפכ"ז ממימרא דרב לא שנו וכו' ב"ב דף קס"ג ע"א
וכ' ה"ה שיכתבו בקיום שהשטר הוא אחורי הקיום וכו'
(ט) כר' יוחנן שם ע"ב דאמר שטר הבא הוא ועדיו בשטה תחת כשר
(י) ממסקנת הגמרא ממימרא דרב שם ע"א
(כ) כ' ה"ה הוא פי' לטיוטא הנזכר שם הגמ' יפה כיון דא"ל שממלא כל החלק דיו שא"כ יש לחוש שמא שטר אחר היה שם דקיימוהו והוא כתב ע"ג שטר זה ומלא זה בדיו
(ל) דאין דרכן של ב"ד לחתום לקיים שיש כאן טיוטא מה שא"כ עדות דמסורה לכל אפילו לע"ה חיישינן בהו (כמ"ש בסימן מ"ה סעיף ד') גמרא ורש"י שם
(מ) כ"נ מן ההלכות שאין הטיוט מועיל לדעת ר' יוחנן שלא הביא סוגיא זו וכ"כ הרשב"א וה"ה
(נ) גם זה שם ברמב"ם וטור ממימרא דרב שם וכדמפ' לה שם ע"ב
(ס) כן משמע מדברי הרי"ף והרא"ש שם
(ע) ל' הטור סעיף ל' וכ"כ הרמב"ם בפי"ד מה"ע (פי"ד מהל' עדות) וכמ"ש הכ"מ שם מברייתא ב"ב דף קנ"ט ע"א והביאה הרי"ף והרא"ש שם בפרק ז"ב
(פ) אוקימתא דגמרא שם כשהוחזק כתב ידו בב"ד וכפי' התוספת שם:
(צ) שם בברייתא
(ק) וה"ה ☜עדות קנין בעל פה עד שלא נעשה חתנו אינו חות' משנעשה חתנו ב"י סי' ל"ג מס"ז סמ"ע
(ר) מימרא דרב יוסף בר מניומי שם וכמו שכתב הרמב"ם שם שהחשוד בעבירה חשוד לזיף וכ"כ הטור משא"כ פיסול הקרובים הוא משום גזירת מלך כמ"ש לעיל סי' ל"ג
(ש) ב"י לדעת הרי"ף בפרק ד' אחין מסל"ב
(ת) טור שם וכ"כ הרא"ש ריש פ"ז גיטין:
(א) ברייתא כתובות סוף דף י"ט
(ב) הר"ן שם בשם הרשב"א
(ג) שם בברייתא
פירש ונ"מ שאם תפש המלוה מדידיה אפילו בעדים לא מפקינן טור סל"ג בשם רש"י כ"כ אהא דמסקינן שם ריש דף כ' אלא א"ר נחמן אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה ושכן הסכים הרא"ש
(ד) מבואר במ"ש לעיל ז' ובהג"א כתב דבעידי השובר אוקי ממוניה בחזקת מריה והשובר כשר סמ"ע בשם ד"מ
(ה) משנה שם דף י"ח ע"ב:
(ו) כ"כ התוספת שם והר"ן:
(ז) אוקימתא דרמי בר חמא שם
(ח) דאלו מחמת עבירה אינם נאמנים כדלקמן:
(ט) כמר בר רב אשי שם דף י"ט ע"ב ומפורש לקמן סימן ר"ה:
(י) כדפשט רב נחמן לרבא שם
(כ) כרב הונא בריה דרב יהושע
פי' לא שמעתי אם היה תנאי ☜אבל אם אומר ודאי לא היה בו תנאי חד מינייהו משקר וה"ל ע"א בהכחשה ואינו כלום שם בבד"ה בשם הריטב"א:
(ל) שם כאוקימתא דרמי בר חמא מטעם דאין אדם משים עצמו רשע
(מ) מימרא דרב יהודה א"ר שם דף י"ט ע"א וכדמפרש לה רב אשי שם
פירש"י לא לוה כלום אלא כתבו ומסרו למלוה והאמינו שאם יצטרך ללות ילוה ומסיק התם משמיה דרב כהנא דאסור לאדם שישהא שטר אמנה בתוך ביתו משום שנאמר אל תשכן באהליך עולה
(נ) טור סל"ד
(ס) שם בשם אביו הרא"ש וכן משמע בתשו' הרא"ש כלל נ"ה
(ע) מ"כ בשם הריטב"א דכיון שמעידין שלא ידעו בדבר עד אחר שחתמו הרי הם כמעידים על השטר שהוא פרוע מסל"ו
(פ) טור סל"ד בשם רבינו נסים:
(צ) וה"ה ☜לסתור משמעות השטר כמ"ש הרא"ש כלל צ"א סימן ד' סמ"ע בשם ד"מ
(ק) הרשב"א בתשוב' כיון דקיי"ל אין העדי' חותמים אא"כ נעשה בגדול (ב"ב דף קנ"ה ע"א) צריכין הם לבדוק וכל שלא בדקו משוו נפשייהו רשיעי ואין אדם משום עצמו רשע מסל"ט
Siman 47
(א) מימרא דרב יהודה אמר רב כתובות דף י"ט ע"א
(ב) טור וכ"כ הרא"ש שם בפסקיו וכ"כ בה"ת בשער כ"א
(ג) כדמפרש לה אביי שם
(ד) טור וכ"כ בה"ת בסכ"א וכ"כ הסמ"ע שאם אמר על מעות שבידו הן של פלוני שהפקידו בידו וידוע שהי' לו פקדון מאחרים נאמן במגו דאי בעי הוה נותנין לו והביא ראיות לזה
(ה) שם וכ"כ הרא"ש שם דאל"ה נאמן במיגו דאי בעי מצנע ליה ועיין ל' ריש סי' צ"ד
(ו) שם והרא"ש שם
(ז) שם ובה"ת שם:
(ח) שם וכ"כ הרא"ש בפסקיו בשם ה"ר יונה
(ט) שם בסי' פ"ד שזהו פוחת שטרו מס"א:
(י) בה"ת שם:
Siman 48
(א) משנה גיטין דף כ"ו ע"א:
(ב) כרבי אליעזר שם במשנה וכפי' התוס' דרבי אליעזר מכשיר אפילו התורף בשאר שטרות
(ג) מימרא דרב אסי ב"מ דף י"ז ע"א
(ד) טור בסימן נ"ד
(ה) וכתב בעל הלבושים ☜דאם לוה בכתיב' ידו דכיון דאינו אלא לראיה בעלמא ואינו טורף ממשועבדים חוזר ולוה בו וכתב הסמ"ע שיפה כיון ומיהו דוקא אם חזר ולוה בו ביום דאל"כ אף שאין טורף בו ממשעבדי מ"מ הא קי"ל דמלוה ע"פ מוקדם קודם למלוה ע"פ מאוחר וי"א אפילו למלוה בשטר מאוחר כמ"ש בסימן ק"ד סי"ג והב"ח כ' שאפילו בכתיבת ידו אינו חוזר ולוה בו ואם לוה אינו גובה בו כלל דחספא בעלמא הוא וכתב עוד אם הוציא עליו ממר"מי שנוהגים בפלאני' בל' משמעו' ש"ח מע"ל על סך פלוני לזמן פלוני אינו גובה בו כלום ואפי' מודה לאו כלום הוא דאין זה השטר נעשה כפי תקנת ראשי המדינות
Siman 49
(א) טור וכ"כ בעל התרומות בשער ל"ג שאין תקנת רבן גמליאל לכתוב וכל שום וכו' וכן שם בגמ' ההיא דהוה קרי לה מרים ופורתא שרה (גיטין דל"ד ע"ב) אלא בגיטין
(ב) שם ושם כיון שהוחזק לו אותו שם
(ג) כ' הב"י נראה שלמד כן ממשנה שני יוסף בן שמעון וכו' אם הי' א' מהן כהן יכתוב כהן ב"ב דף קע"ב ע"א אלמ' אי לאו הכי לא הי' צריך לכתוב כהן ה"ה לשאר חניכא
(ד) ממשנ' ובלבד שיהא מכירן ב"ב ד' קסז ע"א וכדמפרש שם בגמ' טעמא ומזה נלמד לכל שאר שטרות
(ה) כדעת ה"ה בפכ"ד מה' מלוה שכתב עמ"ש הרמב"ם שאין כותבין עד שיכירו גם המלוה והלוקח אפשר שלא אמר רבינו אלא בשטרות שאין בהם קנין וכו' אבל בשטרות שיש בהם קנין כיון שכותבין בלא ראי' מלוה ולוקח אפי' רבינו ז"ל מודה שא"צ הכרת שמותן עכ"ל וצ"ל דמ"ש בריש הפ' וכ"כ שטר למוכר כו' איירי בקנין ועל שיש בו קנין הנז' אצל הלוה סמוך ומבואר בב"מ סוף דף י"ב וכאוקימת' דרב אסי שם וכמש"ל סי' לט סעי' ז' וע"ל סי' רל"א ובמ"ש שם אי"ה
(ו) טור וכ"כ הרא"ש ונ"י על עובד' דר' בר חנן ב"ב שם ע"ב ולענ"ד הוא מבואר ממסקנת הגמ' יבמות ל"ט ע"ב
(ז) בעה"ת בשם הראב"ד מההוא עובדא דרבא בר חנן דלעיל מס"א וכ' הסמ"ע משום דבמקום דבעינן עדים כשרים וחתם ת"ח אפיהם אינו נאמן לו' שטעו כיון דע"פ עדים כשרים כתב כן והעדי' עצמן אינם חוזרים ומגידים משא"כ כשסמך אאשה וקרוב שאין עדותם עדות גמור משו"ה נאמן כנגדם לומר שהן הטעוהו
(ח) ע' בסמ"ע כי אין כאן מקום להאריך
(ט) מימרא דרב ב"ב שם
(י) טור בשם הרמ"ה וכדאמר אביי שם
(כ) מהא דא"ר זביד רמאה ברמאותיה זהיר שם הלכך אין תקנה עד דליתחזק
(ל) לשון רמב"ם שם פכ"ד (פכ"ד מהל' מלוה) כחכמים בבריי' אין כותבין אא"כ מכירין לפיכך כשהוא גובה א"צ להביא ראיה ה"ה שם
(מ) והא דאין חוששין שמא יש בעיר אחר ששמו כשמו משום דא"כ אין לדבר סוף ה"ה בשם הרמב"ן והרשב"א
(נ) בתשו' אחרת של הרא"ש מס"י ומבואר מעובדא דההיא דהוי קרי לי' נפאת' וכו' גיטין דף סג ע"ב
פי' שאם יש בו קנין קנה מיד הוא כאלו נתנו לבעליו
(ס) טור בשם תשו' אביו הרא"ש
(ע) ל' הטור ממשנה ב"ב דף קע"ב ע"א
(פ) דאלו אין בו קנין כיון דאין כותבין ללוה אא"כ המלוה עמו מוציאין זע"ז כמ"ש ה"ה שם בפכ"ד בשם הרשב"א והביאו בב"י
(צ) כפי' רשב"ם שם
(ק) ולענ"ד דבשטר שאין בו קנין כיון שאין כותבין הלוה אא"כ המלוה עמו יוכל לברר המלוה ע"י העדים ההם שיעידו שזהו הלוה שהעדנו עליו ואין יכול לטעון האי שטרא שלי והחזרתיו לך וקרוב לזה ראיתי שוב בסמ"ע
הטעם זה איתא בגמ' שם דף קע"ג ע"א ומ"ש הרמ"א בשם י"מ משום דהא דמסיק דבהא אין לחוש אלא בשטר שיש בו קנין דזה לא נזכר בגמ' אלא ה"ה כ"כ (כמ"ש לעיל ס"ק פ') סמ"ע
(ר) ל' הרמב"ם שם
(ש) כן דקדק ה"ה שם מדברי הרמב"ם
(ת) נ"י בשם הריטב"א מס"טו
(א) שם במשנה
(ב) ל' הטור
פי' יכתבו יוסף בן שמעון שהוא גוץ או לבן לוה מיוסף בן שמעון שהוא ארוך או שחור או אם האחד כהן או לוי והשני ישראל כדתנן במשנה או יכתבו דורות כלומר אבי זקנם כדתני' בברייתא שם דף קע"ג ע"א ורבינו כלל כל זה במ"ש יכתבו שום סימן ב"י
(ג) שם וכ"כ הרמב"ם שם כן דקדק רבא מהמשנ' שם דף קע"ב ע"ב ולנפילה לא חיישינן וכן נתבאר ביבמות (דף קט"ז ע"א) וכרבא דקיי"ל כוותיה ה"ה שם
(ד) שם במשנה וכדמפר' לה אביי שם ד' קע"ג ע"א
(ה) טור וכ"כ הרשב"ם והרא"ש שם וכתב ה"ה שם בפרק הנזכר שכך הסכים הרשב"א
(ו) שם ושם
(ז) שם טור בשם הרמ"ה:
(ח) שם וכתירוצא דר' ירמיה שם
כן הוא בטור
(ט) ☜הא דבעי' הכא שיהיה השובר מקויים ובסי' ס"ה סעיף י"ח מבואר אע"פ שאין השובר מקוים כיון שמונח בין שטרותיו הקרועים כתב הר"ב ב"ח משום דהכא אית ליה ריעותא לשובר כיון שהשטרות משולשין והשובר אינו משולש
(י) כאוקימתא דגמרא ב"ב דף כ' ע"ב
(כ) שם וכדאמר רבא לרבי ירמיה בכורות דף מ"ח סוף ע"א
(ל) שם ריש ע"א
פי' שלא הוכרו בשעת ההלואה אם לכל אחד בפני עצמו נעשית ההלואה או ששני הלואות היו לאחד מהן כנלע"ד וק"ל
Siman 50
(א) עובדא בבי דינא דרב הונא וכדאמר רבא ממך מההוא דנפיק מתותי ידיה משמע ב"ב דף קע"ב ע"ב וכתב הב"ח וה"ה ☜בטוען מפ' קניתיו שלווית ממנו גובה בו המוציאו אפי' בלא הרשאה
(ב) טור וכ"כ בה"ת בשער י"ג בשם הרמב"ן
(ג) שם ושם כ' הב"ח ☜אבל להד"ם לא מצי טעין וכמ"ש הרמב"ן לגבי פיתקאות בסי' ס"ט
(ד) קאי ארישא אם לא נזכר בו שום מלוה ז"ל הנ"י ומיהו שטר זה כל שהוציאו אחר ופרעו לו ועשה ממנו שובר נמחל שעבודו לכל אדם
(ה) שם כתבו המחבר גופא וכ' שם והוא שהיה נולד בשעת כתיבת השטר
Siman 51
(א) ל' הרמב"ם בפ"ד מה' עדות (פ"ד מהל' עדות) מהא דשלחו חברייא לר' ירמיה ע"א בכתב וכן' איפסק' הלכת' כוותיה דמסיק שם ועל דא עיילוה לבי מדרשא ב"ב דף קס"ה ע"ב
(ב) כ"פ רבינו דאלו למלוה ע"פ כיון דמכשרינן הלואה אחר הודאה כמש"ל סי' ל' מה לי שניהם בע"פ מה לי א' בכתב וא' בעל פה כ"מ שם
(ג) אבל לא לטרוף לקוחות דלא אמרי' סתם קנין לכתיבה עומד אלא כשנטל קנין בפני שנים כ"מ כפי גי' שלפנינו והסמ"ע והב"ח הקשו ע"ז דהא בע"א בכתב לבדו נמי אינו נאמן לו' פרעתי כדלקמן בסעי' ב' וכ' שגי' הטור היא עיקר ונקטי' דגבי אפי' ממשעבדי
(ד) טור וכ"כ התו' שם ע"א בד"ה ואביי וכו' וכ"כ הרא"ש שם בפסקיו
(ה) כ"ה בב"י
ע' בב"י מ"ש בזה והב"ח כתב קבלתי שט"ס הוא בטור ושהגיה מהרש"ל בזה הלשון כ"א אין חתום בו אלא ע"א או שנמסר כ"א בע"א אין גובה ממשעבדי עכ"ל ושכן הוא באשר"י ושם בתוס' ע"ש
(ו) רמב"ם בפי"ד מה' מלוה (פי"ד מהל' מלוה) וכתב ה"ה מנסכא דר' אבא דל"ג ע"ב ושכ"נ מדברי קצת מפרשים שכל מי שבא לפטור מדברי ע"א בטענה אחרת שאין מכחיש בה העד קרוי מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם
(ז) ג"ז שם
(ח) טור בשם בה"ג וגם ה"ה תמה בזה והניחו בצ"ע וכ"כ הב"ח בשם הריב"ש סי' שצ"ב והרשב"א ☜ושהכי נקטי'
(ט) רמב"ם בפי"ד מה"ע (פי"ד מהל' עדות) מעובדא דההיא מתנתא וכו' סנה' דף כ"ח ע"ב וכ"כ הרי"ף בפ"ק דמכות
(י) טור בשם בה"ג דאמרי' רווחא שבק למאן דקשיש מיניה שכ"כ אביו הרא"ש כפסקיו
(כ) רמב"ם שם פ"ה וכתבו המחבר ג"כ לעיל סי' מ"ה סעי' י"ב ובמ"ש שם מבואר מוצא הדין וטעמו
(ל) טור בשם תשו' אביו הרא"ש כלל נ"ט סי' ג' וסי' ס' וה"ה ☜בשטר הלואה הדין כן כל שלא העיד בה עם הפסול אלא שהמעשה היה בצוואה סמ"ע
(מ) רמב"ם שם פי"ד מהירו' הביאו הרי"ף ספ"ק דמכות ופסקו כר' יוחנן דקי"ל כר"י לגבי ר"ל וכ"כ הטור בשם ר"ח ושכ"פ אביו הרא"ש וכ' בשם ר' יואל הלוי הא דלא פלגינן דיבוריה טעמא משום דאתי לאחלופי בשטר דעלמא שלא יאמרו קרוב כשר להעיד והביאו הכ"מ שם
(נ) מבואר לעיל סי' ל"ז
(ס) שם ברמב"ם וכ"כ בעיטור
(ע) משנה גיטין ד' כ"ו ע"א כר"א דפסקו אמוראי טובא הלכתא כוותיה שם ע"ב
(פ) נלמד מההוא מתנת' כמש"ל סעי' ג'
Siman 52
(א) בריי' ב"ק דף נ' ע"ב וב"מ דף ע"ב ע"א
(ב) טור כפירש"י שם וכ"כ התוס' שם והא דהשטר כשר ולא מיפסלי העדים כיון שעוברים על לא תשימון עליו נשך תירצו התוס' דלא תשימון וגומ' במלוה ולוה יערב משמע לאינשי כדאמרי' בב"מ דף ה' ע"ב גבי לא תחמוד
(ג) כחכמים דקי"ל כר"מ בגזירותיו ולא בקנסותיו תוס' והרא"ש שם
(ד) וכ"כ התוס' שם ממשמעו' הגמ'
(ה) שם ונלמד מתוך דברי התוס' שם
(ו) וכ' הסמ"ע בשמו שם דה"ה אם יש עדים כמה היה הקרן
(ז) בריי' ב"ב דף קמ"ח ע"ב
(ח) כדמפ' רב יהודה שם
(ט) כדמפרש אביי שם מדהביאו הרי"ף והרא"ש דברי שניהם ולא הכריעו ביניה' דמשמע דס"ל דלא בא אביי לחלוק אלא להוסיף וכן פירש הרשב"א וכ"כ בה"ת וה"ה בשם רב האי וש"פ
(י) שם בשם תשו' אביו הרא"ש
(כ) שם בשם בה"ת
וכ' הסמ"ע אם נקרע בכפליו אפי' לגמרי תולין אותו במשמוש היד
(ל) בריי' שם
(מ) טור בשם התוס'
Siman 53
(א) מימרא דרבא ב"ב דף קעב ע"א ומפרש שם דהוה מלתא דניחא ליה למלוה וניחא ליה ללוה וכו'
(ב) מימרא דרב אסי שם הדין והטעם
Siman 54
(א) מימרא דרב הונא אמר רב ב"ב דף קע ע"ב
(ב) אע"ג דמן הדין לא אלים שטרא למטרף אלא מיום שנכתב בו שאני בי דינא דאלימא לאפקועי ממונא שם בגמ' וברשב"ם ריש דף קע"א
(ג) ומפרש שם דכיון שעשה שליחותן אינן חוזרים ועוש' שליחותן
(ד) כר' יוסי במשנה שם ובבריי' שם
(ה) עובדא לקמיה דר"ח בר פפא וכ' יוחנן ור"ל ור' אילעאי ומסקנת הגמר' שם ע"ב
(ו) טור בשם הרמב"ם בפכ"ג מה' מלוה וכתב ה"ה הוראה זו פשוטה אע"פ שאין ניירו של שטר שו"פ מ"מ מחמת ראי' שבו אפי' לאחר שנכתב בו שובר יתן לו הלוה יותר מפרוטה ולפיכך כשטוען הלוה ברי משביעו היסת
(ז) הטור וכ"כ בעל התרומות בשער ל"א ושכן דעת הראב"ד
(ח) מימרא דרב ספרא לספריה שם בסוף העמוד
(ט) טור וכ"כ בה"ת בשער י"ג בשם הרמב"ן מהא דא"ר ספרא לספריה
(י) שם וכ"כ בה"ת בשער נ"ג אע"פ דבשטר הלואה אמרי' דסתם דינרי שתים המבואר לעיל סי' מב שאני התם כיון דידעי עדים דיד בעל השטר על התחתונה אלו היו יותר משנים היו כותבים בפי' אבל שובר אמרי' דלמא לא ידעי סכום ממון השטר וכתבו סתם דכל מאי דמפיק לורעיה וכ"כ ה"ה בספ"ט מה' מלוה שכך השיב הרמב"ן מטעם שהשטר בא להוציא והמע"ה
(כ) שם בשם בבה"ת והביא ראי' מפ' ד' אחין דף ל"ח ע"ב הכא לחובה דידה קאתי כפירש"י שם
Siman 55
(א) משנה ב"ב דף קס"ח ע"א וכר' יהוד' דאסיקנא בגמ' דאין הל' כר' יוסי
(ב) מסקנת הגמ' והלכתא וכו' נדרים דכ"ז ע"ב
(ג) רמב"ם בפי"א מה' מכירה וכ"כ הטור בשם הרמ"ה וכ"כ הרי"ף בפ' ג"פ אחר שהביא הא דלעיל דנדרים כ' כן משמיה דגאון ושמסתבר כותי' וה"ה והכ"מ שם ברמב"ם הנזכר האריכו לבאר בו טעמו של הרמב"ם וע' במ"ש אי"ה בסי' ר"ז כי שם מבוארים דיני אסמכתא באורך
(ד) שם בנדרים
(ה) טור סי"ב וכ"כ הרמב"ן פ' ג"פ והר"ן שם בנדרים ובפ' הזהב גבי הנותן ערבון לחבירו
Siman 56
(א) בריי' גיטין ס"ד ע"א ותוספתא הביא' הרי"ף והרא"ש בריש מציעא:
(ב) טור כ"כ בסה"ת שער נ"ב ויהיב טעמ' דהא הימנו' ותנן נאמן עלי אביד אינו יכול לחזור בו מבואר לעיל סי' כ"ב:
(ג) שם וכ"כ בה"ת בשער נ"ב בשם רב האי ובמרדכי בכמ' דוכתי והגהת מיי' וכתבו ☜דאפילו אין שלישותו בידו נמי נאמן אמאי דעבד כבר בעוד שלישותו בידו
(ד) טור ס"ה בשם בעה"ע באות שי"ן וכתבו בעה"ת בשמו בשער נ"ב
(ה) כן הוא שם
(ו) שם בשם בה"ת בשער נ"ב מהא דאמרי' גבי בעל אומר לפקדון שאני ממון כלומר דאתיהיב למחיל' ומודה בזה רב הונא דשליש נאמן שם בגיטין וכ' שכן השיב לו הרמב"ן ושכן קבלה ביד מהראשונים וכ"כ הריב"ש
(ז) שם וכ"כ בה"ת שם בשם הרמב"ן ☜וכן אם נמצא מחק או גרר אחורי השטר נאמן לומר דהתנאי דהשלישות שהי' עליו נמחק תשובת הרא"ש כלל ק"ה סי' ד' סמ"ע בשם ד"מ
(ח) שם מהא דאמרי' הן הן שלוחיו הן הן עדיו כו' קידושין דף מ"ג ע"א:
(ט) כיון שהוא חייב שבוע'.
(י) ל' הרמב"ם בפט"ז מהל' מלוה מעובדא דההיא איתתא סנהדרין דף ל"א ע"א
(כ) כ' ה"ה אפשר שלמדו ממשנ' ספ"ק דמציעא (ד' כ' ע"א) ואם יש עמהם סמפון וכו' וכפירש"י שם וכו' והוא כלל לכל כיוצא בזה כיון שהשליש נאמן משניהם יעשה ככתבו וע"כ לא אוקימנא בנמצא בין שטרותיו קרועין (שם ע"ב) אלא גבי מלוה אבל בשליש הכל כדבריו וככתבו וכ"כ הטור בס"ד ובה"ת שם בשם הרמב"ן
(ל) מימרא דרב ירמי' בר אבא אמר רב שם
(מ) טור בשם הרמב"ן כ"כ בה"ת שם נ"ב ששאל את הרמב"ן והשיב לו
(נ) שם בשם בעל העיטור וכמ"ש הב"י דעבר הזמן דנקט לאו דוקא אלא אפי' בסוף הזמן:
(ס) שם סעיף א':
(ע) ומפרש שם הטעם שאין השליש נאמן יותר מבעל דבר בעצמו ואילו היה השטר ביד המלוה כיון שאינו יכול לקיימו אינו כלום ומבואר לעיל ריש סי' מ"ו וכתב הב"ח ☜ודאי דלא גרע מע"א ומזקיקו לידי ש"ד וכדין שליש שאין שלישותו בידו דהכא נמי לאו מידי בידו אלא מספק בעלמא ולא מצי טעין הכא השטאה או שלא להשביע כיון ששניהם מודים שעשאוהו שליש וכו' ושראה כתיבת יד מהרש"ל שהי' מסתפק בדבר ושנלע"ד אין כאן ספק דפשיטא שחייב ש"ד והכי נקטינן ודלא כהסמ"ע עכ"ל
(פ) טור וכ"כ בה"ת שם בשער נ"ב ושכן השיב הרי"ף ומפרש שם שאילו פרעו היה מודיע לשליש
(צ) וכתב הסמ"ע ☜ומיהו נראה אם הלוה בעצמו טוען שישבע לו צריך לישבע לו דלא עדיף מכשהוא ביד המלוה עצמו כשאין בו נאמנות:
(ק) שם ושם מב' טעמים האחד שמא לוה בו ופרעו והב' שמא לא לוה בו מעולם לפיכך נמצא בידו והפקידו החייב אצל זה ולמד כן ממשנה מי שמת ונמצאת דייתקי קשורה על יריכו וכו' ב"ב דף קל"ב ע"ב
(ר) שם ושם שכן השיב לו הרמב"ן
(ש) תשובת הרא"ש תחל' כלל ס"ח מסי"ג
וכתב שם ואם ירא שאם יאמר הדבר ליורשים לא יחזירו הממון לבעליו חייב הוא להחזירו כדי לקיים מצות השבה:
Siman 57
(א) מימרא דריב"ל כתובות דף י"ט ע"ב
(ב) כ"כ הרשב"ץ (נ' מקומו באות ג') ובספר בדק הבית כתב בשם התוספות והרא"ש והריטב"א דיכול לעכבו
(ג) כ"כ הר"ן שם
(ד) ב"י בשמו
(ה) ד"ע ממשנה ב"ב דף ק"ע ע"ב וכר' יוסי
(ו) וע"ל סימן נ"ד ס"א
(ז) מימרא משמיה דרבי יוחנן ב"מ דף י"ז ע"א ובכמה דוכתי:
(ח) מעובדא דההוא מרבא וכו' ב"ק דף ל"ב ע"ב
(ט) ה"ה בפי"ד מהלכות מלוה ולוה בשם רבינו יונה:
(י) כיון שאלו הי' מכיר בהם לא. היה מקבלם ועיין בתשובת הרא"ש כלל ס"ד סימן ד':
Siman 58
(א) עובדא וכדאמר רב נחמן כו' וכמסקנת הגמרא שבועות דף מ"ב ע"א
(ב) מסקנת הגמרא שם:
(ג) טור וכ"כ בעל התרומות בשער י"ט לדעת הר"י הלוי
(ד) עובדא דאבימי בריה דרבי אבהו וכמסקנת הגמ' כתובות דף פ"ה ע"א
(ה) ממשמעות הגמרא שם
(ו) לשון הרמב"ן בפי"ד מהלכות מלוה ממסקנת הגמרא דשבועות דף מ"ב ע"ב:
(ז) ה"ה ☜אם יש ביד הלוה כתיבת יד המלוה שקיבל ממנו מעות שהודאת בע"ד כמאה עדים דמי
(ח) ל' הגמ' איתרע שטרא ופירושו בהלכות שהכונה איבטל לגמרי דכן עיקר ה' המגיד וכ"כ טור בשם רב האי ורב שרירא גאונים ומביאם ג"כ הרי"ף
(ט) כן הוכיחו התוס' שם מההוא שטרא דאתא לקמיה דרבא כו' בכתובות שם וכההיא שטרא ריע' דאמרינן לא מגבינן ביה ולא קרעינן ליה שם דף ל' ע"ב
(י) שם ברמב"ם מל' הגמ' שם בשבועות ואי פרעיה באפי סהדי וכן פירשו הרב אבן מגאש ונסמכו על הא דראוהו עדים שמנה לו וכו' שם דף ל"א ע"א וכ"כ הטור והרא"ש וש"פ בשמו וכתב הר"ן שגם הרי"ף כתב כן:
(כ) עובדא לקמיה דרב פפא שם דף מ"ב ע"א
(ל) טור בשם ה"ר יוסף הלוי ושכן מסתבר וכתב בה"ת בשער י"ט דטעמא משום דמסתמא בפרעון אותו שטר נטל' דהכי אורחא דמלתא
(מ) רמב"ם שם
(נ) הר"ן בפרק הכותב אעובדא דאבימי דלעיל מס"ב וכ"כ הרשב"א בתשו' והביא עוד ראיה מברייתא פ"ק דקידושין כנסי סלע זה שאני חייב וכו' (שם דף י"ג ע"א) מס"ג
(ס) בתשו' אחרת להרשב"א מס"ד
Siman 59
(א) טור וכן הכריע בה"ת כסברא זו בשער כ"ג דדמו לחשוד דאפיק שטרא אחבריה וא"ל אידך שטרא פרוע הוא דפקע שטריה אף ע"ג דהתם לוה נשבע היסת הכא אינו נשבע מכיון דהמלוה אינו טוען ברי
(ב) נ"י בפ' גט פשוט בשם רבינו מאיר הלוי בשם הריטב"א דמשום דאמר מעיקרא איני יודע לא מפסיל שטרא לגמרי
Siman 60
(א) רמב"ם ריש פ"ח מה' מלוה
(ב) ה"ה שם וכרבנן דאמרי אחריות טעות סופר ואף ע"ג שלא נכתב כמי שנכתב (ב"מ דף י"ד ע"א)
(ג) כלו' כיון שאין הנכסים משועבדין אלא מדין ערב צריך לתבוע את הלוה תחלה וכדאמרינן ההוא דיינא דאחית למלוה בנכסי ערב מקמי' דליתבעי ללוה וסלקוהו וכו' (ב"ב קע"ד ע"א) כ"מ שם
(ד) סובר רבינו דאחריות דאקני אינו טעות סופ' וכ"כ בעה"ת וכן מוכח מדאמרי' ליחוש דלמא דאקני אמר ליה (שם דף מ"ד ע"ב) אבל מיני' גובה אפי' מגלימא דעל כתפיה ב"ב שם ה"ה
(ה) מסקנת הגמרא שם
(ו) מימרא דרבא שם
(ז) מימרא דרב חסדא שם
(ח) טור ס"ה בשם ת' הרא"ש כ' פ'
(ט) לרבותא של החולקים כתבו הרמ"א כמ"ש ג"כ הסמ"ע וכ' הרשב"א בת' שאף חייב עצמו בדבר קצוב כגון מנה לכל שנה אע"פ שאין קצבה לשנים ה"ז הקוצץ חייב לדעת הרמב"ם וכ' הרמב"ן שאם קצב לו מדות כו"כ של חטים לכל שנה עד ה' שנים דבר שאינו קצוב הוא שמא יוקרו החטים הרבה מס"ו.
(י) רמב"ם בפי"א מה' מכירה ושכן הורו רבותיו וכ' הראב"ד לא ידעתי מאין הורו וגם ה"ה כתב שא"י ראיה לדין זה ובב"י ובכ"מ כ' שנ"ל שלמד מדבעי לאשכוחי בנות בשעת קנין והיכי דמי כגון משגרשה והדרה פסק עמה לזון בתו שילדה לו קודם שגרשה (כתובות דק"ב ע"ב) ומדלא מוקי לה בילדה והתנה עמה לזונה וקנו מידו ש"מ דקנין ל"מ שלא בשעת הקידושין מפני שהוא דבר שאינו קצוב
(כ) הראב"ד שם בהשגות וה"ה בשם הרמב"ן והרשב"א וכ"כ הטור בשמם והריטב"א ובה"ת שער ס"ד
(ל) הריטב"א מהירו'
(מ) שם ממשנה אם אמרה א"א לזוז מבית אבא וכו' שם דף ק"ג ע"א
(נ) כ' הרב ב"ח ☜ כגון שבני ביתו מחרחרים עמו ריב ומדון ואצ"ל אם המתחייב בעצמו מראה לו שנאה או מרגיל עמו קטטה ושזו כוונת הרב בהגה שכ' בסתם דלמשמע כל צד עכוב שבעולם
(ס) שם בת' הריטב"א
(ע) אלא שהתנה כן כדי שלא יתחייב לתת לו דמי מזונות שלימים בכל מקום שהוא שם אם לא ירצה לאכול שם כדרך שהי' חייב אם נתחייב לו סתם וע' י"ד בטור אה"ע סי' קיד ולק' סי' רז
(פ) ג"ז שם
(צ) טור סעי' י' וי"א כ"כ בה"ת בשער ס"ד
(ק) למד כן מדאשכחן דמשעבד לחובו מה שיקנה כמ"ש לעיל סעיף א'
(ר) וביאר שם אע"ג דליתיה ל' הודאה מחייב דלא גרע מערב דלא מקבל מידי ומשעבד נפשיה בקנין אפילו לאחר מתן מעות
(ש) שם ושם בשם תשו' להרי"ף
(ת) ל' הטור הרי הם פירות ונקנים
(א) אבל ☜אם אמר אני נותן לא קנה וכמ"ש הב"ח:
(ב) טור סט"ז כ"כ בה"ת שם
(ג) וביאר שם בה"ת דכיון שהי' שם קנין וקרקע נקנה בחליפין מהא דאמרינן בכולהו קנו לבר מאשה (קידושין דף ו' ע"ב) דלא אמרי' מלו' להוצא' ניתנה וכשם שאין המלו' קונה כך אין השעבוד שלו חל כדאמרינן מנה אין כאן משכון אין כאן שם דף ח' ע"ב
(ד) שם ושם בשער נ"א
(ה) וביאר שם שלא הוצרכו כתיב' ומסיר' אלא למי שבא לזכות ממונו למי שלא הי' לו בו שום זכות עד עתה
(ו) כיון שיש כאן מסיר' והודאה:
(ז) שם ושם בשער נ"ב למדוהו מברייתא הלוקח שדה לשם חבירו אין כופין וכו' ב"ק דף קב ע"ב וכדמפרש לה שם בגמ' ובריש דף ק"ג
(ח) ומפ' הטעם שהרי לא עשה מעש' שיתקיים התנאי ביניהם
שם בגמרא
(ט) תשובת הרא"ש) כלל ו' סעיף ט"ו מס"ג:
(י) הרשב"א בסי' תתקנ"ז מחודשים סי' ד' פירוש שריצוי המחיל' הי' ג"כ אח"כ וכן הוא בתשובה שם
(כ) תשובת הרא"ש כלל צ"ו ס"כ מס"ד
(ל) ג"ז שם ושם ומיירי באשה שאינה נושאת ונותנת בתוך הבית כמ"ש בסי' ס"ב סעיף א' ובהג"ה שם
(מ) דין הקונה ☜קרקע הלוה מעות על שם בניו הקטנים והשטרות נכתבו על שמן והפקידם ביד נאמן ואמר שאם ימות יהא לבניו אחריו ואח"כ נשא אשה ומת שזכו בניו בקרקע ובשטרות ההם תשוב' הרא"ש כלל נ"ז סי' ג' וע' עוד בריב"ש סי' ר"ן שהאריך בזה סמ"ע ☜ דין הוציא כ' ידו על חבירו שנשבע ש"ד לתת לו איזה דבר והלה טוען שלא נשבע רק כתב כך והתובע מודה לו ע' בי"ד סי' רל"ב סעיף י"ב בהג"ה
Siman 61
(א) טור בשם שאלו' אביו הרא"ש
(ב) וביאר שם כיון שחתם הוא הוי כאלו כתב וחתם הוא שמעשים בכל יום שהמוחלים עושים כן
(ג) ריב"ש בסי' ר"י וכ"נ מדברי הרשב"א ושלא כדעת הטור בשם אביו הרא"ש:
(ד) טור בשם תשובת אביו הרא"ש כלל ט"ז סי' ה'
(ה) ממימרא דרב יהודה א"ר וכן תנא רבי ישמעאל פסחים דף פ"ב ע"א ובכמה דוכתי
(ו) שם בשמו כלל ס"ח סי' ח
(ז) פי' שכתוב בו כל המוציאו יוכל לגבות בו שמשמעותו בלא הרשאה אבל ☜אם כ' בפירוש ואף בלא הרשאה גובין בו בכל מקום בלא הרשא' כן הוא מפורש שם בתשובות שהביא הטור והב"י. וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' תתקכ"ה
(ח) בתשו' אחרת בכלל הנזכר פי' ולא אמרי' מדהא ליתא דדבר פשוט שאין העכו"ם יכול לגבות בו הא נמי ליתא אלא ישראל המוציאו גובה בו בלא הרשאה
(ט) שם בתשובת הרשב"א ושכך מפורש פ"ק דגיטין בסוגיא דגמ' (דף י"ג ע"א ובריש דף י"ד)
(י) שם בתשו' הרא"ש שהביאו הטור
(כ) תשו' הרא"ש כלל ס"ח סי' ח' מס"ו
(ל) גם המחבר כתבו שם סעיף ט"ו
(מ) טור בשם תשובת אביו הרא"ש כלל הנזכר תשובה ח'
(נ) וכ' שם שמה שנהגו לכתוב שיוכל המלוה לירד לנכסי לוה יש לפרשו על זה שלא מצא דיין
(ס) שם ושם וכלל ס"ז תשובה ג':
(ע) שם ושם כלל ס"ה סי' ו'
(פ) במגו שהי' יכול לומר לראובן לך פרעתי
(צ) שם ושם כלל ס"ח סי' י"ח וע' בכלל פ"ה סימן ט"ו ובמהרי"ק סי' קצ"א:
(ק) שם ושם כלל ס"ה סי' נ'
(ר) שם בתשובות כלל ס"ח מס"ו
(ש) כן הוא גם בב"י
(ת) וכתב שם ואע"פ שהעדים שזכו בשע' הקנין בשביל מוציא השטר חוב לא ידעו מי יהיה מוציא השטר:
(א) הרשב"ץ בתשובה מסי"א:
(ב) תשובת הרא"ש כלל ע"ח בשם הרמב"ן מסי"א:
(ג) תשובת הרשב"א בשם הרמ"ה מסט"ז.
(ד) בסעיף ט"ו ולא בא הרמ"א אלא לאשמועי' אף שטוען הבעל דבר כן אין שומעים לו דומיא דטוען על כתובת אשתו סמ"ע
(ה) הרשב"א מסימן ח':
(ו) ריב"ש בסי' ת"פ מס"כ
(ז) ר' ירוחם נכ"ג ח"י מס"ך
Siman 62
(א) ל' הטור מברייתא ב"ב דף נ"ב ע"א
(ב) כמימרא דרב שם ע"א וכן פסקו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם פ"ט מה' נחלות ולא כשמואל אע"ג דקי"ל הלכה כשמואל בדיני משום דרב נחמן דהלכתא כוותיה בדיני קאי כרב ועוד דתניא כוותיה:
(ג) כרבה שם ע"ב:
(ד) שם בשם הרמ"ה.
(ה) כמימרא דרב שם ע"א וכמ"ש
(ו) כרבא שם ע"ב:
(ז) כשמואל דאמר מודה לי אבא כו' שם ע"א ואע"ג דאתקפיה רב פפא ואסיקנא בקושיא (שם מ"ב) הרי כתב ר"ח בשם הגאונים דלא דחינן מימרא בקשיא אלא בתיובתא דקשיא פירושו דקשיא לן דלא ידעי' לתירוצי האי מימרא אבל המימרא מימרא תירוצא היא וכתב הריב"ש בסימן קסט שכ"פ הרשב"א וטעמא משום דאע"ג דבעלמא לא טענינן ליתמי מאי דלא מצי טעין אבוהון הכא כיון דאפשר דאלו הוה אבוהון קיים הוי מייתי ראיה וכו' וגם השטר יוצא בשמו על האחין להביא ראיה
(ח) מימרא דרב חסדא שם ע"ב
פי' שאכלו כל אחד בפני עצמו המחבר נקט ל' הגמרא והרמב"ם
(ט) כ"כ התוס' שם
(י) מהירושלמי מעובדא דבר זיזא והביאו הרי"ף בפרק הכונס וכ' הסמ"ע שה"ה אם ☜היה שטר ממרמ"י חתום בידו על הבעל הבית מסך מה אין הבע"ה יכול לומר שלחתיך לפדותן ועכבת השטר בידך אלא הבן בית מוציא הסך ממנו או מיורשין וכתב הב"ח ונר' ברור דוקא בידוע שיש לו משלו שום דבר דומיא דאריסא דבר זוזא שהיה אוכל עם בני ביתו על שלחנו אבל אילו הנערים שידוע שאין להם משלהם כלום וגם אוכלים על שלחנו של בע"ה אין נאמן לומר שלו היה בלא ראיה.
Siman 63
(א) מימרא דרב פפא האי שטרא ריעא וכו' כדמפר' שם בגמרא כתובות דף ל"ו ע"ב:
(ב) אבל שאר שטרות לא ריעי שלא הוחזק אלא לאותו שטר שהזכיר לעדים דתלי' שמא מנה היה אצלו בעל פה וירא שמא יכפור
(ג) טור בשם הרמ"ה
(ד) רמב"ם סוף ה"ע
(ה) טור בשם הרמ"ה משום דחיישינן שמא ימות הלוה ואזיל ומפיק מיתמי בבי דינא אחרינא
(ו) כ"כ הרא"ש והר"ן שם וכתב הב"ח אם ☜הוציא שטר שראוהו בידו קודם אותו זמן שהיה מחזר על הזיוף אין השטר נפסל למפרע שהרי באותו זמן היה בחזקת כשרות:
Siman 64
(א) ל' הטור מעובדא דההיא איתתא דאפקידו גבה וכו' לקמיה דרב נחמן וכו' כתובות דף פ"ה ע"א (☜ דאם לא כן מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לדינא דגמרא)
(ב) כן כתב הרי"ף והרא"ש שם
(ג) שם בגמרא
(ד) וכ"כ הרא"ש והר"ן שם דאל"ה הוי מהימן דלקוחים הן בידי דמהימנא לגוף השטרות שגופן ממון לצור על פי צלוחיתו
(ה) וכ"כ הרי"ף והרא"ש שם והאריך הריב"ש בסי' שצ"ב להוכיח דהאידנא מהניא תפיסה לאחר מיתה וכן כתב הגהות מרדכי פ"ק דב"ק וכ"נ מדברי הרמב"ם שאחר שכתב דין הנזכ' בפי"א דין י' כתב תקנת הגאונים בסוף הפ' ההוא:
(ו) אדלעיל קאי שיש עידי פקדון ועידי ראיה שראו עתה בידו אף על פי שאין החוב ידוע נאמן כיון דבשעה שתבעו מחיים אמר שאינו רוצ' להחזירם ותופסו על חובו והיה נאמן במגו דהחזרתי או נאנסו אף על פי שלא היה יכול לומר לקוחים הם בידי כמ"ש בסמוך אבל הרשב"א כתב בת' שהמעשה היה בחוב ידוע דאי לאו הכי לא היה נאמן לא במגו דנאנסו דמגו גרוע הוא דאם היה טוען כן לא היה יכול עוד לגבות בו ולא במגו דלקוחין הם בידי כיון דקיימא לן דאין אותיות נקנות במסירה וצריך להביא ראיה על הכתיבה בנלע"ד כוונ' הרמ"א אבל הסמ"ע והב"ח הקשו ע"ז דע"כ לא איירי התו' והרא"ש אלא כשהחוב ידוע דאל"ה אינו נאמן כיון שראוהו עדים קודם בואו לדין כמבואר בסימן ע"ב קל"ג.
Siman 65
(א) ל' הטור ממשנה ב"ב דף ב' ע"א
(ב) כן פירש"י שם
(ג) שם במשנה:
(ד) טור בשם תשובת אביו הרא"ש ע"ל סימן שפ"ו סעיף ג' בהג"ה מה דינו
(ה) שם
(ו) שם וכן כתב הראב"ד בהשגות בסוף הלכות גזילה וכ"כ הרשב"א בתשובה וכתב נ"י פ"ק דמציעא שהרנב"ר הסכים לדברי הראב"ד
(ז) שם בשם ת' אביו הרא"ש כלל ק"ה סימן ז'
(ח) טור וכן משמע שם בבבא מציעא סוף ד' כ' וכ"נ מדברי בעל התרומו' בשער נ"ב:
(ט) תשובת הרשב"א סימן אלף ל' מחודשים סעיף א'
(י) טור בשם אביו הרא"ש בשם י"מ וכתב הנ"י שכן דעת הרשב"א וכן כתב בה"ת בשער ל"ב
(כ) שם לדעת אביו הרא"ש דבשטר המופקד ל"ח לקנוניא ולא שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי כיון שנזהר בשמירתו מה שאין כן כשנפל ממנו
(ל) שם וכ"כ אביו הרא"ש בת' כלל ק"ה סי' ח'
(מ) משום דמילתא דלא שכיחא היא להלוות על שטרות דאינו יכול לגבות
(נ) ת' הרא"ש סוף כלל ק"ה מס"ג
(ס) כן העתיק גם הב"י
(ע) ונתבאר דינו בריש הסי' המוציא שטר אצלו וכו' יהא מונח וכו'
(פ) והביא ראיה מדין מצא תכריך של שטרות וכו' יחזיר ב"מ ד' כ' ע"א ומדין פירות בכלי יחזיר פי' יחזיר הפירות אגב סימני הכלי וכו' שם סוף דף כ"ד
(צ) משנה שם דף יב ע"ב וכחכמים
(ק) בה"ת בשער נ"ב דלא הימניה אלא כשהשטר יוצא מת"י
(ר) טור בשם הרמ"ה ממימרא דר' אסי א"ר יוחנן וכו' לפריעת בת יומא לא חיישי' שם דף יז ע"א
(ש) כאוקימתא דר"י דחכמים סברי אחריות ט"ס וכו' שם דף יג ע"ב
(ת) טור בשם בה"ת בשער ב"ב וקאי אאין הלוה מודה והטעם מבואר
(א) פשוט הוא שם בגמ' פי' שאינו משעבד נכסיו שלא יטרוף ממה שימכור או יתן לאחרים ה"ה ריש פי"ח מה' גזילה
(ב) שם ושם והא דלא חיישי' לקנוניא לפסידא דב"ח אחר מאוחר לשטר זה ע' בסמ"ע ובב"ח ומ"ש בש' מהרש"ל ואכמ"ל
(ג) ממימרא דר' אסי א"ר יוחנן דלעיל
(ד) כדמפ' רב כהנא שם וכדעת הרי"ף והרמב"ם שם
(ה) הרא"ש בתשו' כלל ע"ג סי' ג'
(ו) מימרא דר' אסי א"ר יוחנן וכתירוצא דרב אסי לר' זירא שם דלא בעינן שחייב מודה
(ז) רמב"ם שם וכ"כ הטור ממשנה אם יש עמהם סמפון שם דף כ' ע"א וכדמוקי לה שם בגמ' שם ע"ב כרב ספרא
(ח) שם במשנ'
(ט) טור וכפירש"י שם וכ"כ התוס' שם ע"ב וכתב הרא"ש שם דהא דמשמע ביבמות דף ק"כ ע"ב דחיישי' לשאלה הני מילי לענין איסורא אבל לענין ממון לא חיישי' ואפי' אי חיישי' לשאלה מדאורייתא מ"מ יכולין לתקן לענין ממון שלא ניחוש וכו' וע"ש
(י) שם וכ"כ התוס' שם וכתב הרא"ש ולא איתרע בנפילה זו כיון שע"י הסי' מתברר אי מלוה נפיל אי ממלוה נפיל
(כ) שם במשנה וכדתני רבי חייא וכדמפר' לה בגמ' שם ע"ב
(ל) שם בגמ'
(מ) טור סי"א וכ"כ הרא"ש וכמ"ש שם דתכריך ואגוד' היינו כדי שיוכל ליתן סי' במנין דאל"ה שמא לא נפיל אהדדי ומתייאש כי לא יוכל ליתן סי' במנין
(נ) וכ"כ הרמב"ם שם סתם יחזור למי שנתן סי'
(ס) שם במשנה וכרשב"ג וכאוקימתא דגמ' שם ע"ב
(ע) טור ממשמעות הגמ' וכ"כ מדברי הרמב"ם בפ' הנזכר
(פ) שם במשנה כאוקימתא דגמרא שם
(צ) אלא שטר שיש בו ריבית ☜יקרענו המוצאו או הבית דין אם בא לפניהם הגהות מיימוני בס' משפטים סי' כ"א סמ"ע בשם ד"מ
(ק) שם במשנה
(ר) ברייתא שם דף י"ט ע"א
(ש) מסקנת הגמרא שם:
(ת) סעיף י"ג בהג"ה שכתב בשטר בהדיא
(א) ל' הטור ממשנה ב"מ דף י"ח ע"א ומברייתא דף י"ט סוף ע"א וכדמוקי לה בגמרא שם ע"ב
(ב) בפי' הרא"ש שם
(ג) והוא הדין במכר:
(ד) שם וכדעת ר"ח והרי"ף והרמב"ם דסברי דכל דלא מטא שטרא לידיה לא קנה וכמ"ש גם ה"ה שם בשמם
(ה) ממשנה וברייתא דלעיל וכדמוקי לה רב זביד שם ע"ב:
(ו) ל' הרמב"ם ס"פ י"ד מה' מלוה מברייתא שם דף ז' ע"א וכרבי יוחנן שם וכדברי ההלכות שלא חילק בין תופס לתורף ושכ"פ בעל העיטור ואולי היתה להם גירסא אחרת ☜דנאמן לומר ממני נפל במגי דאי בעי הוה אמר שהיא מזויף סמ"ע)
(ז) טור ופי' תורף גילוי של שטר מקום הלוה והמלוה והמעות והזמן ופי' טיפס שאר כל ל' השטר
(ח) כרבי יוחנן שם ע"ב וכדמתרץ שם בגמ'
(ט) כמימרא דר"א שם
פי' כמה שוה שטר שיש בו זמן יותר משטר שאין בו זמן
(י) טור בשם הרמב"ם סוף ה' גזילה מדאמר במתני' דלעיל ובכל דוכתא לא יחזיר ולא אמר פסול משמע לכתחילה ה"ה שם:
(כ) שם בשם בה"ת בשער נ"ב.
(ל) דאמרינן יודע היה שאינו פרוע לכך פרע מעצמו
(מ) שם בשם תשובת אביו הרא"ש כלל ס"ח סימן י"ט
(נ) והביא ראיות דאזלינן בתר אומדנא מעובדא דא"ל זילו חביטו לקברא דאבוכון ב"ב דף נ"ח ע"א מעובדא דשטר מברחתא כתובות דף ע"ח ע"ב ומעובדא דכתב נכסיו לאחר ואחר כך נודע שיש לו בן שם ב"ב דף קל"ב ע"א וכו' ושיש לדבר זה עיקר מאב לחכמים שהמע"ה אשר צוה ליתן את הילד החי וכו'
(ס) ברייתא ב"מ סוף דף י"ט גבי שובר כתוב' וה"ה לשובר מלוה
(ע) מימרא דרב ירמיה בר אבא אמר רב שם דף כ' ע"ב:
(פ) טור סכ"ד וכ"כ בה"ת בשער נ"ג בשם הר"י ברצלוני ומטעם שאמרו בגמרא שם סבר דלמא מתרמי דאתי בין השמשות:
(צ) אוקימתא דגמרא שם
(ק) טור וכן כתב בה"ת בשער נ"ג וכ"כ הרמב"ם בפרק הנזכר
(ר) שם וכ"כ בה"ת שם אם ידוע וברור למלוה שאינו פרוע כיון דליכא אלא חדא ריעותא
(ש) שם ושם כדמפר' שם בגמרא ריש דף כ"א ואיירי בלא נמצא בין שטרות קרועים ב"י
(ת) בריית' וגמרא שם וכ"פ הפוסקים
(א) ברייתא שם:
(ב) טור וכ"כ הרא"ש שם וש"פ
(ג) שם והרמב"ם בפט"ז מהלכות מלוה ממשנה ואם יש עמהם סמפון וכו' שם דף כ' ע"א והא דאוקי לה שם ע"ב בנמצא בין שטרות קרועים בנמצא ביד מלוה:
(ד) טור וכ"כ בה"ת שם
(ה) שם וכ"כ בה"ת בשער נ"ב ופי' שנמצא ש"ח של אחרים בתיבתו משום דדיינין ליה כמצא ש"ח בשוק וכו'
(ו) ברייתא שם דף כ"א ע"א וכדמפרש שם בגמרא דאי לאו דפרעיה לא הוה מרעי שטרי:
(ז) בתשובות הרא"ש כלל ס"ח סי' ס"ה והביאו הטור
(ח) שם ושם מטעם דאפילו אמר כן בפני עדים ולא אמר אתם עדים היה יכול לומר שלא להשביע את עצמי עשיתי
(ט) משנה ב"ב דף קע"ג ע"א
(י) שם וז"ל שם ונראה דכל שמצאו שובר בעדים על א' מהם ברשות הלווים שגובים השאר וכו'
(כ) מימרא דרבא שם
Siman 66
(א) מימרא דאמימר הלכתא וכו' ב"ב ריש ד' ע"ז כגירסת הרי"ף וכן הרמב"ם בפ"י מהלכות מכירה וכן דעת התוספת והרא"ש שם וכתב הסמ"ע דה"ה אם ☜כתב על השטר אני פב"פ מקנה לך פלוני בן פלוני שטר זה על פב"פ איהו וכל שיעבודיה דאית ביה:
(ב) מימרא דרב פפא שם דף ע"ו ע"ב
(ג) טור בשם הרמב"ן מפני שעיק' מקחו לראייה והכל בטל ולא יתקיים לחצאין
(ד) טור ושכ"כ אביו הרא"ש וכ"כ בה"ת בשער נ"א בשם ר"י ן' מיגש
(ה) ומפר' שם דההוא קנין ה"ל קנין מילי בעלמא ומילי במילי לא מיקנו ושכ"כ רב האי גאון והנ"י שם בהספינ' כתב בשם הר"י ורבינו יונ' משום דאין אדם יכול להקנו' לחבירו קרקעות המשועבדים דעכשיו אינם שלו דקי"ל כרבא דאמר ב"ח מכאן ולהבא גוב' פסחים דף ל"א ע"א וכן כתב הר"ן בפ"ק דמציעא גם בשם הרשב"א ☜וכתב מהרי"ו סימן קס"ב הואיל ואין המקח קיים אינו על המעות אלא שומר שכר ונאמן לומר פרעתי במגו דנאנסו סמ"ע בשם ד"מ בס"ק ד'
(ו) שם בשם הרמב"ם
(ז) שם בשם ת' אביו הרא"ש כ' ע"ו סי' ב' וכ' שם אע"פ שהשטרות היו באותו הבית שהקנ' לו וכ"כ הרשב"א בסי' תש"צ בשם הר"א והר' רבינו יונה וכן ראיתי בתוס' יבמות דף קי"ו ע"א בד"ה אותיות נקנות במסירה וע' בסעי' י'
(ח) נ"י ריש הספינה בשם הרשב"א
(ט) טור בשם הרמב"ן וכ"כ בעה"ת בשער נ"א שכן השיב לו הרמב"ן ושכן דעת רבינו האי והעיטור
(י) הרשב"א בתשו' והביא ראיה לזה מהא דאמרי' כיון דשמיה כשמיה לא מפקיד ליה מאי אמרת דלמא מסר ליה אותיות נקנות במסיר' וכו' יבמות דף קטז ע"א מסכ"ט
(כ) כיון דקי"ל כאמימר כמ"ש בריש הסי'
(ל) טור כ"כ בה"ת בשער נ"א
(מ) שם בבה"ת ואז גובה בו ואפי' ממשעבדי
פי' אבל אם הוא פסול בדינינו אע"פ שעכו"ם גובין בו ה"ל כמלוה ע"פ שם בבה"ת
(נ) טור וכ"כ במישרים נ"ד ח"ד בשם הגאונים והרא"ש בתשו' וכ"כ הרשב"א סי' תתקנ"ד וסי' אלף ל"ח
(ס) הרשב"א בת' מסל"ב
(ע) טור בשמם והם דברי בה"ת בשער נ"א
(פ) כ"כ בה"ת שם בפי'
(צ) טור בשם התוס' ב"ב דף מו ע"א בד"ה אי כרבי ספינ' וכו' וכ"כ הרא"ש שם
(ק) שם והרא"ש שם וכ"כ התוס' שם
(ר) טור בשם הרי"ף וכ"כ הרמב"ם בפ"ו מה' מכירה וכפי פירושא דהא דמסיק רב הונא כיון דהחזיק זה בקרקע נקנה השטר בכל מקום שהוא ב"ב דף עז ע"ב לאו בשטרי מכר אותה שדה לחוד אלא ה"ה שאר שטרות
(ש) שם בשם הרא"ש לדעת הרי"ף וכ"כ הב"י ובכ"מ לדעת הרמב"ם
(ת) ג"ז בשם הרמב"ם בפט"ו מהלכות מלוה כמימרא דרבא דא"צ להביא ראיה שם דף קע"ג ע"א קאי נמי לענין המוכר אם הוא מכחישו:
(א) שם ושם
(ב) ה"ה שם וכ"כ הב"י וסיים ואף ע"פ שהמלוה טוען שלא מכרו אין חוששין לדבריו
(ג) שם ברמב"ם
(ד) ה"ה שם בשם העיטור
(ה) רמב"ם שם
(ו) כתב ה"ה שנ"ל לא לבד מה שנתן בעדו אלא כל דמי שויו וביאר הסמ"ע ואם אין לו לשלם יפסיד לוקח:
(ז) ג"ז ה"ה שם בשם העיטור
(ח) רמב"ם שם
פי' ואתה חייב לי ומשלם לי ושמעון טוען אני כבר פרעתי לך ולקחתי השטר מידך ונפל ממני ומצאו ראובן אזי נשבע שמעון ונפטר מלוי ומראובן כן פי' הכ"מ וב"י
(ט) טור בשם ר"ח והרא"ש בפסקיו אפלוגתא דרשב"ג ורבי ב"ב דף קס"ט ע"ב
(י) כן השיב הרמב"ן שקנה בתקנת חכמים מס"ב
(כ) ל' הטור ממסקנת הגמ' אברייתא ב"ב ריש דף הס"ט וכחכמים
(ל) שם בשם אביו הרא"ש שם בפסקיו:
(מ) ומפ' טעמא שהרי גם הראשון לא קנה השדה באותו שטר והאיך יפה כח השני לקנותו באותו שטר:
(נ) שם וכ"כ אביו הרא"ש בשם הרמב"ן בסוף שבועות:
(ס) ממשנ' אבל יורשיו משביעין וכו' הבאים ברשותה וכו' פי' רש"י שאם מכרה כתובתה ומתה נשבעי' הלקוחות וכו' ומשמע שאם היא חיה שאין הלקוחות גובין עד שתשבע היא בעצמה
(ע) שם בשם הר"י ברצלוני וכסברא הראשונ' וכ"כ בעה"ת בשער נ"א שלזה הסכים בעה"ט
(פ) שם משום שכבר נתחייב המוכר שבוע' וכיון דליתי' למוכר לא יגבה זה
(צ) שם בשם הבה"ת בשער נ"א
כלומר חוזר וגובה מהמוכר ב"י
(ק) שם ושם:
(ר) שם וכ"כ הרא"ש בשם ר"ת בפרק איזהו נשך ובה"ת בשער נ"א וכן כתב הרשב"א בת'
(ש) שם בשם אביו שם בפסקיו
(ת) הואיל וכבר הוציא השטר מידו ☜אבל כל זמן שהשטר ביד הלוקח אין המלוה יכול לכופו ללוה שישלם לו כמ"ש לעיל סימן נ"ד סעיף ג' כ"כ הב"י מס"י
(א) רבינו ירוחם נתיב ר"ד
(ב) טור בשם הרמב"ן כ"כ בה"ת שער נ"ח
(ג) שם כן כתב בה"ת שער כ"ח
(ד) שם ושם ☜כתב הש"ך נראה שהלשון מהופך ובעי' שהמחהו תחלה ואחר כך כתב דהא בעי' המסיר' קודם הכתיבה כדלעיל סעיף ד'
(ה) שם סעיף כ"א כ"כ בעה"ת בשער נ"א מברייתא עדים החתומים על המקח וכו' יבמות דף כ"ה ע"ב וכ"פ הרי"ף שם וכתבו התוספ' שם מ"מ בעל נפש יתרחק מזה מבריית' דחולין דף מ"ד ע"ב וכן העדי' שהעידו וכו' אבל חכמים אמרו התרחק מן הכיעור ומן הדומ' לו
(ו) שם בשער נ"א
(ז) גם זה שם
(ח) שם ולזה הסכי' הבע"ת שער הנזכר
(ט) מימרא דשמואל כתובות דף פ"ה ע"ב וטעמא כמ"ש הרי"ף שם כיון דאין גופן ממון א"א לקנותן בהקנא' גמור' אלא דחכמים תקנו להם צד מכר וכ"כ הרמב"ם פ"ו מה' מכירה וכ"כ התוס' שם אמימרא דשמואל בשם ר"י ור"ת וכ"כ מהרי"ק שורש פט דאפי' כ' תחלה שפוסל כל עדים שיעידו על המחילה מ"מ יכול למחול ב"י והביאו הסמ"ע
(י) מימרא דרב הונא בריה דר"י דף ס"ו ע"א
(כ) מרדכי בשם רבינו האי מס"ד
(ל) טור בשם בעה"ע
(מ) תשו' בסוף ספר חזה התנופה מסל"ט
(נ) שם בכתובות במימרא דשמואל
(ס) טור בשם בה"ס בשער נ"א וכתב שמצא בס' הזכות שלמד כן מבריי' הרי שהיו נושה באחיו וכו' לא יאמר הואיל ואני יורש החזקתי אלא מוציאין מידו וכו' כתובות דף כ"א ע"ב אם איתא אמאי לא יאמר הואיל ואני יורש החזקתי שמחלתי לעצמי
(ע) שם בשם התוס' שם דף י"ט סוף ע"א
(פ) נ"י בפ' מי שמת מסי"ז
(צ) ג"ז שם מסי"ח
(ק) ג"ז שם בשם הריטב"א
(ר) טור מכ"ה בשם הראב"ד ושכ"כ בעה"ע ולזה הסמי' הרשב"א בת' והחזיק דבריו מהא דאמר אמימר מעמד ג' נעש' כמי שאמר וכו' משתעבדנא לך וכו' גיטין דף יג ע"ב א"כ הוי דינו כמעמד כדלקמן סכ"ט וכ"כ הר"ן בת' סי' סט שהסברא מכרעת כן ושכבר הסכימו גדולי האחרוני' בדבר
(ש) שם בת' הרשב"א לדעת הראב"ד כמ"ש לעיל ולקמן סי' ר"י
(ת) שם בשם הרא"ש בת' כלל ס"ט ושכ"כ הרמ"ה בעה"ת שער נ"א בשם הרמב"ן
(א) בב"י בסוף הסי'
(ג) מימרא דרב נחמן ב"ב דף קמז ע"ב ומפ' בגמ' טעמא דאלמי' רבנן למתנת ש"מ שלא תטרף דעתו עליו אבל הש"מ בעצמו בודאי יכול למחול
(ד) מימר' דרבא לברי' דרב חייא בר אבין כתובות סוף דף פ"ה
(ה) בה"ת בשער נ"א הכריע כסברא ראשונה שהביא דדייקי מדכתב הרי"ף בפ' מי שמת טעמא משום דאין קנין לאשה בלא בעלה ושכן השיב הרמב"ן
(ו) שם בשם הרמב"ן
(ז) טור ובמעמד ג' אנותן נמי קאי כ"כ התוס' גיטין דף ט"ו ע"ב בד"ה תנהו לפלוני וכו' וכן העלה הרא"ש ספ"ב דמציעא והר"ן בת' סי' סט
(ח) שם בשם בה"ת בשער נ"א בשם ת' הראב"ד ממ"ש הרי"ף בכתובות מתנת ש"מ עשאו' כמתנ' דאוריי' כמאן דמטי לידי' דמי ש"מ דבמסר המשכון ללוקח אינו יכול למחול
(ט) שם ושם בשם ת' הראב"ד בשם הר"י בן מרן הלוי וכ"כ הרשב"א בתשו' ונ"י בשם הריטב"א
(י) הראב"ד שם בשם הר"י ן' מיגש כיון דמצי לסלוקי בזוזי וכ"כ הטור בשם ת' אביו הרא"ש וכ"כ הב"י בת' שבסוף ס' חזה התנופה
(כ) טור סעיף ל' כ"כ בה"ת סי' נ"א
(ל) שם ושם ושכן השיב לו הרמב"ן משו' דקנינו של לוקח מדבריהם ולא נשאר זכות אצלו
(מ) מימרא דאמימר כתובות פ"ו ע"א ואנן קי"ל כמאן דדאין דיני דגרמי כמש"ל סי' א'
(נ) כפרש"י שם וכ"פ רמב"ם בפ"ז מה' החובל וכ' ה"ה שכ"כ ז"ל וכ"כ הר"ן בפ' הכותב והרא"ש בתשו' כלל ס"ט
(ס) שם בת' וכ"כ הטור
(ע) ספ"ק דמציעא וכ"כ התוס' שם ריש דף פ"ו והמרדכי בהכותב ורשב"ם שם בב"ב והג' מיימוני בשם שר שלום גאון
(פ) טור סל"א כ"כ בה"ת שער נ"א
(צ) שם בשם בה"ת שער נ"א בשם הרמב"ן
פי' לפי עניותו או אלמותו
(ק) למד בה"ת זה מהירו' דקידושין פ' האומר וכתבו הרי"ף פ' המקבל
(ר) טור בשם ת' אביו הרא"ש כלל ס"ט וכ"פ הרשב"א בת'
(ש) הרשב"א שם
(ת) בה"ת שער נ"א מסכ"ב
(א) שם בשם הורו המורים דומיא דמשכנו של ישראל ביד עכו"ם שנתבאר בסי' ע"ב
(ב) משנה ב"מ דף נ"ו ע"א
(ג) דאלו מכר' לבושם לצור ע"פ צלוחיתו יש להם אונאה שם בגמ' ע"ב
(ד) הרי"ף שם כר"נ דידי' ב"מ ק"ח ע"א וכמשנ' שוה כסף וכדמפר' רבה בר עולא שם בגמ' ב"ק דף י"ד ע"ב וכ"פ הרמב"ם פי"ג מה' מכירה
(ה) כ"כ התו' ב"מ ריש דף נז אהא דא"ר נחמן שם משמי' דחסא דמשמע דלא פליג ר"ן אחסא רבו וממשמעות משנה מוכר בהמה ומרגליות וגמ' שם דף נ"ח ע"ב
(ו) שם במשנה
(ז) כ"כ הר"ן פ' שבועת הדיינין מפ' הכותב (כתובות סוף דף פז) מסכ"ד
(ח) ל' הרמב"ם בפ"ה מה' טוען וכ"כ הרי"ף והרא"ש שם מפ' הנז'
(ט) וכ"כ הרמב"ם שם ממשנה שבועות דף ל"ח ע"ב
(י) טור בשם ת' הרי"ף ושכ"כ אביו הרא"ש שם בפסקיו
(כ) הרא"ש שם
(ל) הרמב"ם פ"ב מה' שכירות מדתנן שומר חנם אינו נשבע דמשמע הא אם נודע שפשע משלם וכ"נ דברי רש"י ז"ל ה' המגיד
(מ) כ' ל"ט סי' ב' וביאר שם דכיון שהוציא את אלו מכלל פרשת השומרים אין לחייבו אלא מטעם אדם המזיק ופושע בדבר ונאבד לא חשיב אדם המזיק שהרי פשיע' בבעלים פטור וכ"כ הראב"ד שם בהשג' וכ"ה בשם הרמב"ן והרשב"א
(נ) ב"י מסכ"ז ורמב"ם שם מאוקימתא דרב ששת ור' יוחנן ב"מ דף נ"ח ע"א
(ס) טור בשם ת' אביו הרא"ש כלל ל"ה סימן ו'
(ע) פשוט בגמרא ב"ב דף ק"ן ע"ב:
Siman 67
(א) רמב"ם ר"פ ה' מה' שמיטה ויובל ממ"ש בגיטין בזמן שאתה משמט קרקע וכו' דף ל"ו ע"א וליובל קרי משמע קרקע שהשדות חוזרות לבעלים ביובל ☜אבל שמטת קרקע נוהג אף בזמן הזה (פי' בא"י) כ"מ שם וכ"כ התוס' שם בשם ר"ת
(ב) שם ובברייתא זכר לשביעי' וכתב הרמב"ם שלא תשתכח תורת שמיטת הכספים מישראל
(ג) בה"ת שער מ"ה בשם בעה"ע בשם הר"י אלברצלוני ושכ"כ הרז"ה בת' וכ"כ הר"ן בשם י"א
(ד) פי' בח"ל וכן הוא מפור' שם:
(ה) כלל מ"ו ס"ד
סוס תור תרגומו שפנינ' כרוכי'
(ו) וע"ש שכתב שאיפשר שסמכו על מה שכותבים בש"ח בין בדרכים דתיים בין בדרכים שאינם דתיים וכו' ואף ע"פ שלא היתה תשובתה מקובלת כיון שאינו מפור' שלא תשמיטני בשביעית לא היה סותר מנהגם כיון שהיה להם טענ' ונלפע"ד שמ"ש בת' אחרת דהו' כאלו התנ' שלא תשמיטני בשביעית וכו' היינו במה שהיו נוהגים לכתוב בין בדברים שאינם דתיים
(ז) עי' שם שכתב דמן הסתם יש להחזיק כל המקומות דנוהגים בהם טענת שביעית והעמיד' על דין תור' וכו' אלא א"כ יתברר שהוא מן המקומות שנהגו לגבות שטרו' שעברו עליהם שביעית וכו' ופסק שטר שיש בו אחריות אין השביעית משמטתו כב"ש כדפסק רב אסי שם דף ל"ז ע"א
(ח) וכ' שארי הרב בעל שני לוחות הברית שם דף ע"ט ע"ב באתי להזהיר אתכם בענין שמיטת כספים שנוהג אף בח"ל וכו' והדבר קל לתקן ע"י פרוזבול וכו' וכ"כ הרב ב"ח שנשתרבב המנהג בלי טעם לגמרי וכו' והנמנע ועושה ע"פ הדין תע"ב ושנת השמט' יהי' אי"ה שנת תכ"ה השי"ת יזכינו ויחיינו את הגאול' למנות גם היובלות
(ט) משנ' ריש פ"י דשביעית
(י) כרב וכשמואל וכדעבד ור' יוחנן עובדא גטין דף ל"ז ע"א:
(כ) מימרא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע ב"מ דף ס"ד ע"ב
(ל) רמב"ם שם בפ' הנזכר מברייתא גיטין שם וכתב הכ"מ שם בשם הר"ן דס"ל דלא מדחינן אלא מאי דאדחי בגמרא בהדיא (כגון שטר אחריות נכסים) אבל סיים לו נכסים כיון דלא מדחי לא דחינן לי'
(מ) בה"ת שער מ"ה לדעת הרמב"ם:
(נ) כת' הרשב"א סי' תתקפא.
(ס) הגהת מיימוני ס' משפטים
(ע) ת' הרא"ש כלל ע"ח סי' ג':
(פ) מישרים נ"ו בשם הגאונים ושכן כתב הרשב"א בת'
(צ) ל' הטור סעיף י' וכ"כ הרמב"ם שם ממשנ' שביעית דף מ"ה ע"א ומהתוספת' וכתבה הרא"ש בפרק השולח והכ"מ בפ' הנזכר
(ק) כצ"ל וכ"כ הרמב"ם שם בירו' וכ"כ הטור והראב"ד השיגו שם והר"ן בפרק כל הנשבעים כתב יישוב לזה הביאו הב"י והכ"מ שם
(ר) כ"כ הרא"ש בת' סוף כלל פ"ו ממשנה ב' פ"ו דשביעית וכל מעש' בית דין אין משמטין וכדמפ' בירושלמי מסי"ז:
(ש) ל' הרמב"ם שם ממימרא דשמואל מכות דף ג' ע"ב וכדמפר' לה רב ענן.
(ת) כפירש"י שם שהשביעית אינ' מסירה בידו לו' שלא תהא משמטת:
(א) שם וכ"כ הרא"ש בת' כלל ע"ח שתנאי זה אגברא קאי ומועיל
(ב) כלישנא בתרא דרב יהודה אמר שמואל וכן כתב התוספת שם בשם ר"ת דמהני' דמכות מסייע ליה וכן פסק הרא"ש והטור והרמב"ם וסה"ת
(ג) ל' הרמב"ם ממשנ' ב' פ"י דשביעית וכמו שפירשו התוספת שם במכות
(ד) שם במשנה
(ה) הרמב"ם שם מהא דמסיק הש"ס לעולם כנגדו שבועות דף מ"ד ע"ב אע"ג דדרך דחיה אתמר וכמ"ש הכ"מ שם וכ"כ הטור בשמו
(ו) שם בשם אביו הרא"ש מימרא דשמואל אפילו על המחט ירושלמי והיינו כרשב"ג בבריית' שם בשביעית
(ז) ברייתא ב"מ ר"ש דף קט"ו
(ח) משנה ריש שביעית
(ט) שם במשנה
(י) שם משנה ב'
(כ) רמב"ם שם מברייתא גיטין דף י"ח ע"א
(ל) שם וכמימר' דשמואל דהלכתא כוותי' בדיני שם
(מ) משנה ג' פרק י' שביעית דף ל"ז ע"ב
(נ) רמב"ם שם מהא דאמרי' בגטין כרב אמי ורב אסי דאלימי וכו' וכמו שפי' הר"ן דבריו והביאו הכ"מ שם ובב" דרב אמי ורב אסי לאו דוקא אלא ה"ה ב"ד חשוב שבדור וכן כתב בתוספת שם שר"ת כתב פרוזבול מטעם זה ולזה הסכים בבית יוסף וכן כתב בה"ת בשער מ"ה
(ס) משנה ד' שם בשביעית
(ע) רמב"ם שם מהא דאמרינן רבנן דרב אסי מסרי מילייהו להדדי גיטין דף ל"ז ע"א
(פ) וכ"כ הרא"ש אהא דאמר רב נחמן אקיימנה שם דף ל"ו ע"ב וכ"נ מת' הרשב"א וכה"ג כתב הר"ן בשם הרמב"ן והרב ב"ח הוכיח כדברי הרמב"ם דהא רב נחמן גופיה לא קאמר אלא אי איישר חילי:
(צ) סה"ת בשם הר"י ברצלוני מסכ"ו
(ק) משנה ו' פרק י' דשביעי' ופי' הר"ש שם משום דאז חשוב השטר כגבוי ביד ב"ד ולא קרינן ביה לא יגוש
(ר) כתבו התוספת שם בגיטין בשם הרשב"ם משום שהוא שוה כל החוב דאין אונאה לקרקעות דס"ל כהרי"ף והרמב"ם כנזכר ל' סימן ס"ו ורש"י פי' שם בע"א
(ש) ברייתא דהלל וכדמפר' לה בגמרא גיטין דף ל"ז ע"א
(ת) בריית' שם
(א) טור כ"כ הרא"ש והר"ן שם דקל היא שהקילו בפרוזבול דאע"פ שהוא חוב לו יכול לזכותו
(ב) מימרא דרב יהודה שם
(ג) משנה ו' פ"י דשביעית:
(ד) שם במשנה משמיה דר' חוצפית ואין חילק עליו
(ה) טור מהירושלמי כתבו הרא"ש שם בגיטין
(ו) שם במשנה
(ז) שם משנ' ה'
(ח) טור סימן כ"ט מהתוספתא הביאה הרא"ש
(ט) שם במשנה
(י) מימרא דרב יהודה אמר שמואל מטעמא דב"ד אביהם של יתומים ושטרותיהם כמסור' לב"ד גיטין שם
(כ) הרשב"א מהא דא"ר יוסף אנן יד עניים אנן ב"ק דף ל"ו ע"ב וממימרא דרב יהודה דלעיל מס"י:
(ל) הרשב"א וכ"כ במישרים נ"ז ומס"ט
(מ) ל' הרמב"ם שם מהספרי וברייתא ערכין דף כ"ח ע"ב
(נ) בת' להרמב"ן סימן צ"ח מהתוספת ע"פ הגירסא האמיתית ושכן מצא בפ' המשניות לר' שמעון וכ"כ בת' הרשב"א וכן המנהג פשוט בא"י וכן נהג מורי הרב הגדול הר"י בי רב ז"ל וכן משמע מדברי הרמב"ם בדין דלעיל דגובה חובו כל השנה ומשמע אפילו ע"י ב"ד ב"י
(ס) שם במשנה דשביעית
(ע) מימרא דרב יהודה א"ר נחמן גיטין דף ל"ז ע"ז מטעמא דלא שביק היתירא ואכיל איסור' וכתבו התוספת שם שנאמן אפילו בלא שבועה וכתב הטור בשם ת' הרא"ש שמעולם לא זכה אדם לפניו באשכנז בטענה זו כי היה שואלו וחקרו עד שנתפס בשקרו וכדעת הרמ"ה שהביא הטור
(פ) שם כי אתו לקמיה דרב וכו' וכ"פ הרמב"ם שם וכן כתב הטור בשם הרא"ש וכן כתב הרא"ש בת' וכ"כ הר"ן
(צ) ל' הטור וכ"כ הרמב"ם שם
(ק) הרמב"ם שם נלמד ממ"ש בסעיף לג
(ר) משנה ח' שם בשביעית
(ש) בריי' שם
(ת) ל' הרמב"ם כפי פירושו אהא דאמרי התם תלו ליה עד דא' הכי קרוב לפי' זה פי' בערוך והרא"ש והביאו הטור ולא כפירש"י שם
(א) טור וכ"כ בה"ת שמ"ה ושכ"כ הרמב"ן וכ"כ הרא"ש
(ב) שם ושם בבה"ת
Siman 68
(א) ל' הרמב"ם ריש פכ"ז מה' מלוה ולוה ממימרא דאמימר גיטין דף י"ט ע"ב
(ב) משנה וגמ' שם דף י ע"ב כלישנא בתרא חוץ מבגטי נשים וכן דעת רוב הגאונים והא דלא אמרי' בהו דינא דמלכותא דינא משום דאינו אלא בין אדם לחברו ואין בזה תועלת למלך ה"ה
(ג) כדא"ל רפרם לרבינא שם דף י"א ע"א וכ' הטור שנראה שהרמב"ם מפר' שעדים עכו"ם חותמים על השטר וערכאות שהוא דיין ממונה ע"פ המלך מקיים אותם
(ד) כן מפ' הרמב"ם מ"ש הרי"ף שם ודוקא ערכאות דלא מקבלי שוחדא
(ה) שם כפי גי' הספרים דגרסי במימרא דאמימר מבני חרי ומפ' שם הרמב"ם מפני שאין לו קול שהרי לא ידעו הלקוחות במה שנעשה בעכו"ם
(ו) שם בגמ' וכלישנא בתרא וכמש"ל
(ז) וכן הוא שם ברמב"ם
(ח) וכ"כ ה"ה בשם העיטור והרמב"ן והרשב"א ז"ל דקי"ל כשמואל דדינא דמלכותא דינא
(ט) וכ"כ הטור שם בסוף הסי' ע' ברשב"א סי' תתקפ"ב ☜מדין ס' הערכי שכתוב בו שראובן קנה שדה פ' והי' עליו העברת קולמוס וראובן מוחזק בשדה וכו' סמ"ע בשם ד"מ
(י) שם מהא דרב פפא כי הוה אתי לקמי' וכו' דף י"ט ע"ב
(כ) שם כאוקימתא דגמ' שם דף ט' ע"ב כר"א דעידי מסיר' כרתי והא דלא חילק בין שמות מובהקין לשאינם מובהקין כאוקימתא דגמ' שם ריש דף י"א כתב הכ"מ שם דאפ"ל דהא דחשיב מזוייף מתוכו בעדים עכו"ם ה"מ בגיטין אבל בשטרי ממון לא נהי דבישראלים קרובים חשוב מזויף מתוכו משום דאתי לאיחלופי לאכשורי בלא עידי מסירה אבל בעידי עכו"ם לא חיישי' להכי אפי' בשמות שאינם מובהקים בעכו"ם
(ל) טור ס"ז בשם הרמ"ה כאוקימתא דגמ' הב"ע בשמות מובהקי' גיטין ריש דף י"א וסובר הרמ"ה כיון דאוקימנא לר"ש כר' אליעזר הלכתא כוותיה וה"ה לשאר שטרות דבשאין שמותיהם מובהקים חיישי' דלמא אתי למסמך עלייהו שיחשוב סתם שהם ישראל
Siman 69
(א) משנה ב"ב דף קע"ה ע"ב
(ב) טור כ"כ בעה"ת בשטר י"ג
(ג) שם בשם הרמב"ן וכ"כ בעה"ת בשמו והראי' מדתנן גבי ג' גיטין כתב בכ"י ואין עליו עדים כשר (דף פו ע"א ומפ' בירו' ג' גיטין הללו גובין מבני חרי ודומיא דסופר קאמר במתני' דכתב ולא חתם וכ"כ הריטב"א בפ' הנושא בשמו
(ד) מהא דלא לחתום אינש שמיה אסוף מגילתא וכו' ב"ב קסז ע"א
(ה) שם ומעובד' דההוא כיזבנא לקמי' דאביי שם ואפי' לא טען אנן טענינן ליה כדמוכח בסעי' ב' וכמ"ש שם
(ו) אלו המרמו"ת שנהגו בפאלאניא שחותם מצד א' וסך השעבוד מצד הב' יש לו דין כת"י גמור בנאמנות בכל יפויים בעולם וה"ל כאלו כתוב בו כל המוצאו יש לו רשות לתובעו ונקנה במסירה בלא כתיבה שכן נהגו ע"פ תקנת מנהיגי כל המדינות והארצות והאריך הב"ח עוד בזה
(ז) שם כדמפ' רב יוחנן לרבה בר נתן שם דף קע"ו ע"א
(ח) שם וכ"כ הרי"ף והרא"ש שם והרמב"ם פי"א מה' מלוה וכ"כ בה"ת ושכ"כ רב שרירא ורבינו האי וכ"כ הרשב"ץ בת' וכתב ה"ה שזה סברת הגאונים והרמב"ם ורוב המפרשים
(ט) שם כ"כ הרי"ף והרא"ש שם והרמב"ם שם:
(י) שם וכסברא ראשונה שם בה"ת בשטר י"ג וכ"נ מדברי הרא"ש בפסקיו בפ"ב דכתובות והא דאמרי' דלא לחתום אינש אסוף מגלתא וכו' ואי נאמן לטעון לעולם לא חתמתי וכו' אמאי לא לחתום תירצו הרא"ש והר"ן והמרדכי שם ובה"ת בשער הנזכר ע"ש
פי' על הודאת הלואה כתב הב"י מס"ה בשם הרשב"א ☜ראובן שטוען על שמעון הנה כתב ידך בכמה מכרת סחורתי ובכמה קניתי והוא יותר ממה שהודית לי ושמעון אמר לא כתבתיו רק להתעסק ונפל ממני או נגנב וכו' והשיב דלנפיל' וגניבה לא חיישי' כדאיתא ס"פ גט פשוט (בבא בתרא דף קע"ב ע"ב) גם מה שטוען להתעסק כתבתיו אין בו ממש דאין אדם מתעסק וכותב להפסיד עצמו
(כ) שם וכ"כ בעה"ת שם וכ"כ בתשובות להרמב"ן סימן צ"ז:
(ל) ומפר' שם שאפשר שהאמינו לפי שהי' בטוח בו כיון שאינו יכול לקיימו כי אם על פיו
(מ) רבינו ירוחם נתיב ו' ח"ו מחודשים סי' ב'
(נ) הרא"ש בתשובה סוף כלל ק"ז מס"ג
(ס) טור סי"ג ופשוט בכמה מקומות דטענינן להו ליתמי כל מה דהו' מצי אביהן למיטען
(ע) שם ושכן כתב אביו הרא"ש בת' בכלל ס"ו ובכמה תשובות ובשם רבינו מאיר וכ"כ רב פלטוי בת' וכ"כ בת' הגהת מיי' דספר משפטים סי' ז' בשם כמה גדולים
(פ) שם בשם בה"ת:
(צ) קאי אחלוקה ראשונה ואם הוא תוך הזמן וכדמפר' לקמן דאלו בחייב מודה או שמת בנדויו מה לנו אם לא נתקיים כתב ידו כמ"ש המחבר בב"י ולא כמ"ש הטו' בשם בה"ת
(ק) הא דשמעינן מהגהת זו דבחייב מודה וצוה בחליו דבעי' נמי שיתקיים בחותמיו הוא ד"ה מטעמא די"ל שלא להשביע את עצמו אמר כן דהכתיבת יד הוא זיוף וכמ"ש הסמ"ע
(ר) שם בשם ת' אביו הרא"ש
(ש) וכתב מהרי"ק בשורש ק"מ שנאמן הבן לו' על כתיבת יד אביו שהוא פרוע וא"צ שבועה ☜ואפי' כשהערב מודה שאינו פרוע: