משנה מכות ב ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת מכות · פרק ב · משנה ה | >>
ומכוונות להן דרכים מזו לזו, שנאמר (דברים יט, ג) תכין לך הדרך ושלשת וגו'.
ומוסרין להן שני תלמידי חכמים, שמא יהרגנו בדרך, וידברו אליו.
רבי מאיר אומר, [ אף ] הוא מדבר על ידי עצמו, שנאמר (שם, ד) וזה דבר הרוצח.
וּמְכֻוָּנוֹת לָהֶן דְּרָכִים מִזּוֹ לָזוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט, ג):
- "תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ וְשִׁלַּשְׁתָּ" וְגוֹ'.
- וּמוֹסְרִין לָהֶן שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים,
- שֶׁמָּא יַהַרְגֶנּוּ בַּדֶּרֶךְ,
- וִידַבְּרוּ אֵלָיו.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- אַף הוּא מְדַבֵּר עַל יְדֵי עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט, ד):
- "וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ":
- אַף הוּא מְדַבֵּר עַל יְדֵי עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט, ד):
מכוונות היו להן דרכים - מזו לזו,
- שנאמר: "תכין לך הדרך, ושילשת את גבול ארצך" (דברים יט ג).
- מוסרין לו שני תלמידי חכמים - שמא יהרגנו בדרך,
- וידברו אליו.
- רבי מאיר אומר:
- הוא מדבר על ידי עצמו,
- שנאמר: "וזה דבר הרוצח" (דברים יט ד).
אמרו וידברו אליו - רוצה לומר שהם ידברו לגואל הדם אם ביקש הרוצח, ויאמרו לו "בשגגה הרג, ואסור להורגו בשלום", ומה שראוי לדבר לו כדי לשכך חמתו.
ורבי מאיר אומר אינם חייבין להטפל בזה אלא הוא יטעון להציל עצמו.
ואין הלכה כרבי מאיר:
ומכוונות היו להן הדרכים - שהיו עושים הדרכים שיהו מכוונות לערי מקלט שלא יהא הרוצח תועה בדרך. ומקלט מקלט היה כתוב על פרשת דרכים כג, כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם:
וידברו אליו - מדברים לגואל הדם אל תנהוג מנהג של שופכי דמים, בשגגה בא מעשה זה לידו כד:
הוא מדבר על ידי עצמו - אין תלמידי חכמים נזקקין לדבר לגואל הדם בעבורו, אלא הוא טוען טענות לעצמו כה. ואין הלכה כר' מאיר:
ומכוונות להן הדרכים. עיין בריש קדושין בלשון דרך:
שנאמר תכין לך הדרך. כתב הר"ב ומקלט מקלט היה כתוב על פרשת דרכים. פירש רש"י בכל מקום שהיו שני דרכים מפוצלים. אחד פונה לעיר מקלט היה עץ תקוע באותו דרך וכתוב בו מקלט. גמ' מאי קרא תכין לך הדרך עשה הכנה לדרך:
ומוסרים לו שני תלמידי חכמים וכו' וידברו אליו. פי' הר"ב בשגגה בא מעשה זה לידו. בברייתא. והיינו דכתב הרמב"ם בפ"ה מה' רוצח כשמשיבין אותו מוסרים לו וכו' כדתנן לקמן ולא מפרש לה דכשמקדימין וכו' כדלקמן שמוסרין לו משום וכו' דאי בתחלת הניסה היאך יוכלו להחליט ולומר בשגגה. דלמא לא היא:
ר"מ אומר אף הוא מדבר וכו'. כתב הר"ב אין ת"ח נזקקין וכו'. וכ"כ הרמב"ם ולדבריהם ל"ג אף. והכי איתא בברייתא בגמ'. ותו התם אמרו לו הרבה שליחות עושה. פירש"י דברים שאינם נעשים ע"י האדם. נעשים ומתקבלים ע"י הרבה שלוחים:
(כג) (על הברטנורא) בכל מקום שהיו שני דרכים מפוצלים. אחד פונה לעיר מקלט. היה עץ תקוע באותו דרך וכתוב בו מקלט. גמרא. מאי קרא, תכין לך הדרך, עשה הכנה לדרך:
(כד) (על הברטנורא) בגמרא. והיינו דכתב הר"מ, כשמשיבין אותו מוסרים לו כו' כדתנן לקמן. ולא מפרש לה דכשמקדימין כו' כדלקמן שמוסרים לו, משום דאי בתחלת הניסה האיך יוכלו להחליט ולומר בשגגה, דלמא לא היא:
(כה) (על הברטנורא) וכ"כ הר"מ. ולדבריהם לא גרסינן אף. וכן הוא בברייתא. ותו התם, אמרו לו הרבה שליחות עושה. פירש"י דברים שאינם נעשים ע"י אדם נעשים ומתקבלים ע"י הרבה שלוחים:
ומכוונות היו להם דרכים וכו': כך צ"ל: וְשִׁלַשׁתָּ שיהיו משולשים שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם ומחברון לשכם כמשכם לקדש ומשכם לקדש כמקדש לצפון. ויהושע הבדיל שלש ערים בכל ארץ כנען שהם עשרת השבטים משום דלא שכיחי רוצחים כולי האי אבל בגלעד שהיא עבר הירדן דשכיחי רוצחים טובא כדכתיב גלעד קרית פועלי און עקובה מדם הבדיל משה שלש ערים אע"ג דאין שם רק שני שבטים וחצי:
ומוסרין להם שני ת"ח: אית דגרסי ומוסרין לו. וכתב הרי"א ז"ל וידברו אליו ס"א עליו:
אף הוא מדבר: אית דלא גרסי מלת אף והכי משמע מפי' הרמב"ם ורעז"ל:
על ידי עצמו: שנאמר וזה דבר הרוצח בברייתא א"ל חכמים לר' מאיר הרבה שליחות עושה פי' דברים שהינם נעשין ע"י האדם נעשין ומתקבלין ע"י הרבה שלוחין. ובערוך בערך רב פי' דרוצה לומר שיותר מועיל דבור שני ת"ח שהן שלוחי ב"ד מדברי רוצח ע"כ והכל עולה לטעם אחד. וביד פ"ה דהלכו' רוצח ושמירת נפש סימן ח' ובפ"ח סימן ז':
יכין
ומכוונות להן דרכים מזו לזו: שהיו עושים דרכים מיושרים בלי עיקול וסיבוב מכל עיר לערי מקלט, ומסירין משם כל מכשל וכל תקלה וכל תל וכל גי, ועל כל נהר עשו גשר, כדי שלא יתעכב הבורח:
תכין לך הדרך: דבכל פרשת דרכים המפוצל, תוקעין עץ בהדרך שלעיר מקלט וכותבין עליו מלת מקלט:
ומוסרין להן שני תלמידי חכמים: להגולה שילווהו כשפסקו דינו לגלות:
וידברו אליו: שיפייסו לגואל הדם כשיפגשנו, שלא יהרגנו:
ר' מאיר אומר אף הוא מדבר על ידי עצמו: וא"צ ת"ח, שבעצמו יוכל להתנצל, ואינו נראה כמקטין חטאו. ולרבנן פיוס אחרים מועיל טפי. ואפשר דלר' מאיר צריך הוא לפייס גואל הדם, לומר שגיתי, מדכתיב וזה דבר הרוצח. אבל מודה ששולחין עמו ב' שיפייסוהו גם הם. והא דלא שלחו עמו, שאר גבורים שיצילוהו. י"ל דחששו שמא יקח גואל הדם רבים עמו שחזקים יותר מהמצילים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת