משנה מכות ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מכות פרק ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת מכות · פרק שני ("אלו הן") · >>

פרקי מסכת מכות: א ב ג

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

אלו הן הגולין, ההורג נפש בשגגה.

היה מעגל במעגילה ונפלה עליו והרגתו, היה משלשל בחבית ונפלה עליו והרגתו, היה יורד בסולם ונפל עליו והרגו, הרי זה גולה.

אבל אם היה מושך במעגילה ונפלה עליו והרגתו, היה דולה בחבית ונפסק החבל ונפלה עליו והרגתו, היה עולה בסולם ונפל עליו והרגו, הרי זה אינו גולה.

זה הכלל, כל שבדרך ירידתו, גולה.

ושלא בדרך ירידתו, אינו גולה.

נשמט הברזל מקתו והרג, רבי אומר, אינו גולה.

וחכמים אומרים, גולה.

מן העץ המתבקע, רבי אומר, גולה.

וחכמים אומרים, אינו גולה.

משנה ב[עריכה]

הזורק אבן לרשות הרבים והרג, הרי זה גולה.

רבי אליעזר בן יעקב אומר, אם מכשיצאתה האבן מידו הוציא הלז את ראשו וקבלה, הרי זה פטור.

זרק את האבן לחצרו והרג, אם יש רשות לניזק ליכנס לשם, גולה.

ואם לאו, אינו גולה, שנאמר (דברים יט) ואשר יבא את רעהו ביער, מה היער רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם, יצא חצר בעל הבית שאין רשות לניזק [ ולמזיק ] ליכנס לשם.

אבא שאול אומר, מה חטבת עצים רשות, יצא האב המכה את בנו, והרב הרודה את תלמידו, ושליח בית דין.

משנה ג[עריכה]

האב גולה על ידי הבן, והבן גולה על ידי האב.

הכל גולין על ידי ישראל, וישראל גולין על ידיהן, חוץ מעל ידי גר תושב.

וגר תושב אינו גולה אלא על ידי גר תושב.

הסומא אינו גולה, דברי רבי יהודה.

רבי מאיר אומר, גולה.

השונא אינו גולה.

רבי יוסי [ בר יהודה ] אומר, השונא נהרג, מפני שהוא כמועד.

רבי שמעון אומר, יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה.

[ זה הכלל ], כל שהוא יכול לומר לדעת הרג, אינו גולה.

ושלא לדעת הרג, הרי זה גולה.

משנה ד[עריכה]

להיכן גולין, לערי מקלט.

לשלש שבעבר הירדן ולשלש שבארץ כנען, שנאמר (במדבר לה יד): "את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען" וגו'.

עד שלא נבחרו שלש שבארץ ישראל, לא היו שלש שבעבר הירדן קולטות, שנאמר (שם): "שש ערי מקלט תהיינה", עד שיהיו ששתן קולטות כאחד.

משנה ה[עריכה]

ומכוונות להן דרכים מזו לזו, שנאמר (דברים יט) תכין לך הדרך ושלשת וגו'.

ומוסרין להן שני תלמידי חכמים, שמא יהרגנו בדרך, וידברו אליו.

רבי מאיר אומר, [ אף ] הוא מדבר על ידי עצמו, שנאמר (שם) וזה דבר הרוצח.

משנה ו[עריכה]

רבי יוסי בר יהודה אומר, בתחלה, אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט, ובית דין שולחין ומביאין אותו משם.

מי שנתחייב מיתה בבית דין, הרגוהו.

ושלא נתחייב מיתה, פטרוהו.

מי שנתחייב גלות, מחזירין אותם למקומו, שנאמר (במדבר לה) והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו וגו'.

אחד משוח בשמן המשחה ואחד המרובה בבגדים ואחד שעבר ממשיחתו, [ מחזירין את הרוצח ].

רבי יהודה אומר, אף משוח מלחמה מחזיר את הרוצח.

לפיכך אמותיהן של כהנים מספקות להן מחיה וכסות, כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו.

משנגמר דינו מת כהן גדול, הרי זה אינו גולה.

אם עד שלא נגמר דינו מת כהן גדול ומנו אחר תחתיו, ולאחר מכן נגמר דינו, חוזר במיתתו של שני.

משנה ז[עריכה]

נגמר דינו בלא כהן גדול, ההורג כהן גדול, וכהן גדול שהרג, אינו יוצא משם לעולם.

ואינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות.

ואפילו ישראל צריכים לו, ואפילו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה, אינו יוצא משם לעולם, שנאמר (במדבר לה) אשר נס שמה, שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו.

כשם שהעיר קולטת, כך תחומה קולט.

רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם, רבי יוסי הגלילי אומר, מצוה ביד גואל הדם, ורשות ביד כל אדם.

רבי עקיבא אומר, רשות ביד גואל הדם, וכל אדם אין חייבין עליו.

אילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום, או עומד חוץ לתחום ונופו נוטה לתוך התחום, הכל הולך אחר הנוף.

הרג באותה העיר, גולה משכונה לשכונה.

ובן לוי, גולה מעיר לעיר.

משנה ח[עריכה]

[ כיוצא בו ], רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו, יאמר להם רוצח אני.

אמרו לו אף על פי כן, יקבל מהן, שנאמר (דברים יט) וזה דבר הרוצח.

מעלים היו שכר ללוים, דברי רבי יהודה.

רבי מאיר אומר, לא היו מעלים להן שכר.

וחוזר לשררה שהיה בה, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר, לא היה חוזר לשררה שהיה בה.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה א[עריכה]


..


משנה ד[עריכה]

לְהֵיכָן גּוֹלִין? לְעָרֵי מִקְלָט.

לְשָׁלֹשׁ שֶׁבְּעֵבֶר הַיַרְדֵן וּלְשָׁלֹשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה, יד): "אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנּוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" וְגוֹמֵר.

עַד שֶׁלֹא נִבְחֲרוּ שָׁלֹשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיוּ שָׁלֹשׁ שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן קוֹלְטוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה", עַד שֶׁיִּהְיוּ שֶׁשְׁתָּן קוֹלְטוֹת כְּאֶחָד.

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) אלו הן הגולין ההורג נפש בשגגה היה מעגל במעגלה ונפלה עליו והרגתו היה משלשל בחבית ונפלה עליו והרגתו היה יורד בסולם ונפל עליו והרגו הרי זה גולה אבל אם היה מושך במעגלה ונפלה עליו והרגתו היה דולה בחבית ונפסק החבל ונפלה עליו והרגתו היה עולה בסולם ונפל עליו והרגו הרי זה אינו גולה זה הכלל כל שדרך הורדתו גולה ושלא כדרך הורדתו אינו גולה נשמט הברזל מקנתו והרג רבי אומר אינו גולה וחכמים אומרין גולה מן העץ המתבקע רבי אומר גולה וחכמים אומרין אינו גולה.

(ב) הזורק את האבן לרשות הרבים והרג הרי זה גולה רבי אליעזר בן יעקוב אומר אם משיצאת האבן מידו הוציא הלה את ראשו וקיבלה הרי זה פטור זרק את האבן לתוך חצרו אם יש רשות לניזק להיכנס לשם גולה ואם לאו אינו גולה שנאמר ואשר יבוא את רעהו ביער (דברים יט ה) מה היער רשות לניזק ולמזיק להיכנס לשם יצאת חצר בעל הבית שאין רשות לניזק להיכנס לשם אבא שאול אומר מה חטבת עצים רשות יצא האב המכה את בנו והרב הרודה בתלמידו ושלוח בית דין.

(ג) האב גולה על ידי הבן והבן גולה על ידי האב והכל גולין על ידי ישראל וישראל גולין על ידיהן חוץ מגר תושב גר תושב אינו גולה אלא על ידי גר תושב הסומא אינו גולה דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר גולה השונא אינו גולה רבי יוסי ברבי יהודה אומר שונא נהרג מפני שהוא כמועד רבי שמעון אומר יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה כל שהוא יכל לומר לדעת הרג אינו גולה ושלא לדעת הרג הרי זה גולה.

(ד) לאיכן גולין לערי מקלט לשלש שבעבר הירדן ולשלש שבארץ כנען שנאמר את שלש הערים תיתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תיתנו בארץ כנען ערי מקלט תהיינה (במדבר לה יד) עד שלא נבחרו שלש שבארץ ישראל לא היו שלש שבעבר הירדן קולטות שנאמר שש ערי מקלט תהיינה לכם (במדבר לה יג) עד שיהו ששתן קולטות כאחת.

(ה) מכוונות היו להן דרכים מזו לזו שנאמר תכין לך הדרך ושילשת את גבול ארצך (דברים יט ג) מוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו בדרך וידברו אליו רבי מאיר אומר הוא מדבר על ידי עצמו שנאמר וזה דבר הרוצח (דברים יט ד).

(ו) רבי יוסי ברבי יהודה אומר בתחילה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט ובית דין שולחין ומביאין אותם משם מי שנתחייב מיתה הרגוהו ושלא נתחייב מיתה פטרוהו ושנתחייב גלות מחזירין אותו למקומו שנאמר והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה וישב בה עד מות הכוהן הגדול אשר משח אותו בשמן הקודש (במדבר לה כה) אחד משוח בשמן המשחה ואחד מרובה בבגדים ואחד שעבר ממשיחותו רבי יהודה אומר אף משוח מלחמה מחזיר את הרוצח לפיכך אימותיהן של כהנים מספקות להם מחיה וכסות כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו.

[נגמר דינו ומת כוהן גדול הרי זה אינו גולה אם עד שלא נגמר דינו מת כוהן גדול ומנו כוהן אחר תחתיו ולאחר מכן נגמר דינו חוזר במיתתו של שני.] (ז) נגמר דינו בלא כוהן גדול וההורג כוהן גדול וכוהן גדול שהרג אינו יוצא משם לעולם ואינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות ואפילו כל ישראל צריכין לו אפילו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם שנאמר שמה (במדבר לה כה) שם תהא דירתו שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולט רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם רבי יוסי הגלילי אומר מצוה ביד גואל הדם ורשות ביד כל אדם רבי עקיבה אומר רשות ביד גואל הדם וכל אדם אין חייבין עליו אילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום או עומד חוץ לתחום ונופו נוטה לתוך התחום הכל הולך אחר הנוף הרג באותה העיר גולה משכונה לשכונה ובן לוי גולה מעיר לעיר.

רוצח שגלה לעיר מקלט ורצו אנשי אותה העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני אמרו לו אף על פי כן יקבל מהן שנאמר וזה דבר הרוצח (דברים יט ד) מעלות היו שכר ללויים דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר לא היו מעלות להם שכר וחוזר לשררה שהיה בה דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר לא היה חוזר לשררה שהיה בה.

פירושים[עריכה]