משנה מכות ב רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) אלו הן הגולין -

ההורג נפש בשגגה -

היה מעגל במעגלה - ונפלה עליו והרגתו,

היה משלשל בחבית - ונפלה עליו והרגתו,

היה יורד בסולם - ונפל עליו והרגו,

הרי זה גולה.

אבל, אם היה מושך במעגלה - ונפלה עליו והרגתו,

היה דולה בחבית, ונפסק החבל - ונפלה עליו והרגתו,

היה עולה בסולם - ונפל עליו והרגו,

הרי זה אינו גולה.

זה הכלל -

כל שדרך הורדתו - גולה,

ושלא כדרך הורדתו - אינו גולה.

נשמט הברזל מקנתו, והרג -

רבי אומר: אינו גולה.

וחכמים אומרין: גולה.

מן העץ המתבקע -

רבי אומר: גולה.

וחכמים אומרין: אינו גולה.

(ב) הזורק את האבן לרשות הרבים, והרג - הרי זה גולה.

רבי אליעזר בן יעקב אומר:

אם משיצאת האבן מידו, הוציא הלה את ראשו וקיבלה - הרי זה פטור.

זרק את האבן לתוך חצרו -

אם יש רשות לניזק להיכנס לשם - גולה,

ואם לאו - אינו גולה,

שנאמר: "ואשר יבוא את רעהו ביער" (דברים יט ה),

מה היער - רשות לניזק ולמזיק להיכנס לשם,

יצאת חצר בעל הבית - שאין רשות לניזק להיכנס לשם.

אבא שאול אומר:

מה חטבת עצים רשות - יצא:

האב המכה את בנו,

והרב הרודה בתלמידו,

ושלוח בית דין.

(ג) האב - גולה על ידי הבן,

והבן - גולה על ידי האב.

והכל - גולין על ידי ישראל,

וישראל גולין על ידיהן - חוץ מגר תושב.

גר תושב - אינו גולה, אלא על ידי גר תושב.

הסומא -

אינו גולה - דברי רבי יהודה.

רבי מאיר אומר: גולה.

השונא - אינו גולה.

רבי יוסי ברבי יהודה אומר:

שונא נהרג - מפני שהוא כמועד.

רבי שמעון אומר:

יש שונא גולה - ויש שונא שאינו גולה,

כל שהוא יכול לומר לדעת הרג - אינו גולה,

ושלא לדעת הרג - הרי זה גולה.

(ד) לאיכן גולין - לערי מקלט,

לשלש שבעבר הירדן, ולשלש שבארץ כנען -

שנאמר: "את שלש הערים תיתנו מעבר לירדן,

ואת שלש הערים תיתנו בארץ כנען,

ערי מקלט תהיינה" (במדבר לה יד).

עד שלא נבחרו שלש שבארץ ישראל -

לא היו שלש שבעבר הירדן קולטות,

שנאמר: "שש ערי מקלט, תהיינה לכם" (במדבר לה יג),

עד שיהו ששתן קולטות - כאחת.

(ה) מכוונות היו להן דרכים - מזו לזו,

שנאמר: "תכין לך הדרך, ושילשת את גבול ארצך" (דברים יט ג).

מוסרין לו שני תלמידי חכמים - שמא יהרגנו בדרך,

וידברו אליו.

רבי מאיר אומר:

הוא מדבר על ידי עצמו,

שנאמר: "וזה דבר הרוצח" (דברים יט ד).

(ו) רבי יוסי ברבי יהודה אומר: בתחילה -

אחד שוגג, ואחד מזיד - מקדימין לערי מקלט,

ובית דין שולחין - ומביאין אותם משם,

מי שנתחייב מיתה - הרגוהו,

ושלא נתחייב מיתה - פטרוהו,

ושנתחייב גלות - מחזירין אותו למקומו,

שנאמר: "והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה, וישב בה עד מות הכוהן הגדול, אשר משח אותו בשמן הקודש" (במדבר לה כה).

אחד - משוח בשמן המשחה,

ואחד - מרובה בבגדים,

ואחד - שעבר ממשיחותו.

רבי יהודה אומר:

אף משוח מלחמה - מחזיר את הרוצח.

לפיכך, אימותיהן של כהנים,

מספקות להם מחיה וכסות - כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו.

[ז] *הערה 1: [נגמר דינו, ומת כוהן גדול - הרי זה אינו גולה.

אם עד שלא נגמר דינו, מת כוהן גדול,

ומנו כוהן אחר תחתיו - ולאחר מכן נגמר דינו,

חוזר - במיתתו של שני.]

(ז) נגמר דינו - בלא כוהן גדול,

וההורג כוהן גדול,

וכוהן גדול שהרג,

אינו יוצא משם לעולם.

ואינו יוצא -

לא לעדות מצוה, ולא לעדות ממון, ולא לעדות נפשות,

ואפילו כל ישראל צריכין לו,

אפילו שר צבא ישראל, כיואב בן צרויה - אינו יוצא משם לעולם,

שנאמר: "שמה" (במדבר לה כה) - שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו.

כשם שהעיר קולטת - כך תחומה קולט.

רוצח שיצא חוץ לתחום, ומצאו גואל הדם -

רבי יוסי הגלילי אומר: מצוה ביד גואל הדם - ורשות ביד כל אדם.

רבי עקיבה אומר: רשות ביד גואל הדם - וכל אדם אין חייבין עליו.

אילן שהוא עומד בתוך התחום - ונופו נוטה חוץ לתחום,

או עומד חוץ לתחום - ונופו נוטה לתוך התחום,

הכל הולך אחר הנוף.

הרג באותה העיר - גולה משכונה לשכונה.

ובן לוי - גולה מעיר לעיר.

(ח) [ח] רוצח שגלה לעיר מקלט,

ורצו אנשי אותה העיר לכבדו,

יאמר להם: "רוצח אני",

אמרו לו: "אף על פי כן" - יקבל מהן,

שנאמר: "וזה דבר הרוצח" (דברים יט ד).

מעלות היו שכר ללוים - דברי רבי יהודה.

רבי מאיר אומר: לא היו מעלות להם שכר.

וחוזר לשררה שהיה בה - דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר: לא היה חוזר לשררה שהיה בה.

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה מכות ב

משנה מכות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב