רמב"ם על מכות ב
מכות פרק ב
[עריכה]- ראו גם: נוסח המשנה מכות ב רמבם
המעגל במעגלה - היא אבן חלקה, שהבנאין אצלנו מחליקין וממשמשין בו השטחים עד שמבהיקין.
ואמרו כל שדרך ירידתו - ואפילו ירידה שהיא לצורך עליה, כמו שנאמר "ויפל עליו וימות"(במדבר לה, כג).
ורבי אומר, שזה שנאמר "ונשל הברזל מן העץ"(דברים יט, ה) רוצה לומר מן העץ המתבקע, וחכמים אומרים מעצו.
ופירוש קתו - העץ שאוחזין ביד:
יעלה על הדעת שזה קרוב למזיד לפי שזרק לרשות הרבים ולא יגלה, לפיכך הודיענו שהוא גולה. ובלבד שזרק למקום שאין דרך בני אדם לשבת שם באותה שעה אלא על דרך זרות במקרה, ולפיכך לא נחשבהו כמזיד וגולה.
ורבי אליעזר בן יעקב מביא ראיה ממה שנאמר "ומצא את רעהו"(דברים יט, ה), פרט לממציא את עצמו.
והלכה כרבי אליעזר בן יעקב וכאבא שאול:
כשהאב מכה את הבן שלא ללמדו תורה ולא מידה טובה ולא מלאכה שיתפרנס בה והרגו הוא גולה, ואם הכהו על דבר מאלה אינו גולה. וזו הסברא בעצמה ברב הרודה את תלמידו ושליח בית דין.
ואמרו הכל גולין על ידי ישראל - להביא כותי ועבד.
ואמרו חוץ מגר תושב - רוצה לומר שגר תושב כשהרג את ישראל אינו גולה אלא נהרג, אבל כשהרג ישראל לגר תושב יגלה ישראל.
ואמרה תורה בהורג בשגגה "בלא ראות"(במדבר לה, כג), רבי יהודה אומר מי שאפשר לו לראות יגלה, רבי מאיר אומר אפילו מי שנעדר הראות יגלה.
והשונא - עוונו גדול משיוכל להתכפר בגלות, ולפיכך לא יגלה.
ואין הלכה לא כרבי שמעון, ולא כרבי מאיר, ולא כרבי יוסי ברבי יהודה:
וכן השתים וארבעים עיר ערי הלוים כולם קולטות.
אלא שאלה השש כל מי שנכנס לשם בין בכוונה בין שלא בכוונה ניצל, ואותן אם הגיע באחת מהן וידע שהיא קולטת תצילהו, ואם אינו יודע שהיא קולטת אינו מצילתו, אלא הורג אותו גואל הדם לשם:
אמרו וידברו אליו - רוצה לומר שהם ידברו לגואל הדם אם ביקש הרוצח, ויאמרו לו "בשגגה הרג, ואסור להורגו בשלום", ומה שראוי לדבר לו כדי לשכך חמתו.
ורבי מאיר אומר אינם חייבין להטפל בזה אלא הוא יטעון להציל עצמו.
ואין הלכה כרבי מאיר:
כהן שעבר ממשיחתו - הוא כשיארע בו מום, או אירע בו קרי בכהן גדול ביום הכפורים, ומינו אחר תחתיו.
ובא בהורג נפש זכירת כוהן גדול שלוש פעמים, ["וישב בה עד מות הכהן"(במדבר לה, כה), "כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן"(במדבר לה, כח), "ואחרי מות הכהן הגדול"(במדבר לה, כח), אחד לכהן משוח ואחד למרובה בגדים ואחד לכהן שעבר].
ורבי יהודה שאומר משוח מלחמה, לפי שנאמר בהורג נפש "לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן"(במדבר לה, לב).
וחכמים אינם דורשים זה הפסוק לפי שלא אמר בו הכהן הגדול, וכשימות אחד מאלה חוזר ואף על פי שהאחד חי.
ואין הלכה כרבי יהודה:
הלכה כרבי עקיבא כשיצא מעיר מקלטו במזיד, אבל אם יצא בשוגג ההורג אותו יהרג.
והתלמוד תקן זה הלשון ופירשו "אף אחר הנוף", וזה כי כשיהיה עיקרו בתוך התחום ונופו נוטה לחוץ התחום, כיון שנכנס תחת נופו נקלט, כיון שעיקרו בפנים אף נופו קולט. וכן כשעיקרו בחוץ ונופו בפנים קולט:
מחלוקתם היא בארבעים ושתים עיר, אבל שש ערי מקלט אין בהם מחלוקת שישבו בהם בלא שכר.
והלכה כרבי יהודה בשני המאמרים.
ושררה - מעלה וגדולה:
משנה מכות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב