מלאכת שלמה על מכות ב
<< · מלאכת שלמה · על מכות · ב · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א[עריכה]
ס"א פרק י"ג וקאי אסנהדרין:
משלשל בחבית וכו': ועיין בתוס' דבגמרא בפירקין דף ט' ע"ב וברש"י ז"ל אשר שם:
היה מעגל במעגילה: פי' כמנהג ארץ ישראל שלוקחין אבן גדולה ומוליכין אותה על הגג הנה והנה כדי להחליק את הגג שלא ירדו הגשמים לבית ופעמים דוחפים אותה לפניו ופעמים מושכין אותה אליו הר"ר יהוסף ז"ל:
היה מושך במעגילה: תוס' פרק הנשרפין (סנהדרין דף ע"ז) ופי' רש"י ז"ל ובדחיפתו קורהו מעגל ובמשיכתו קורהו מושך ומעגילה חתיכת עץ עבה וחלקה ובה בית יד ודוחפה לצד השפוע וחוזר ומושכה אליו וחוזר והטיט מתמרח ומחליק:
היה עולה בסולם: ובספר הפרפראות פרשת שופטים ושלשת ב' במסורת דין ושלשת תרד מאד רמז למה שאמרו דרך ירידה גולה דרך עלייה אינה גולה וזהו תרד שהרגו דרך' ירידה אז ושלשה שילך לערי מקלט ע"כ:
זה הכלל כל שבדרך הורדתו גולה ושלא בדרך הורדתו אינה גולה: כצ"ל. וכך הגיה הרי"א ז"ל. כל לאתויי אפילו ירידה שהיא לצורך עליה אינו גולה דמרבינן ליה מקרא דכתיב או השליך עליו לפטורא לדעת הרמב"ם ז"ל כיצד היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחת רגליו ונפלה והמיתה פטור מן הגלות שעסיקתו לעלות חשבינן לה דרך עליה והשליכה שנפלה מפני שהיה דוחקה הוי ירידה שהיא לצורך עלי' ופטור עליה אבל רש"י ז"ל מפרש דמרבינן לה לחיובא וגולה והרמב"ם ז"ל בפ' ששי דהלכות רוצח השמיט בבא דהיה מושך במעגילה וכתב הכסף משנה דלא ידע למה ומ"מ נלמד הוא משאר דינים ע"כ וז"ל הרמב"ם ז"ל מי שהיה דולה את החבית להעלות לגג ונפסק החבל ונפלה על חברו או שהיה עולה בסולם ונפל על חברו והרגו פטור מן הגלות שזה כמו אנוס הוא שאין זה דבר הקרוב להיות ברוב העתים אלא כמו פלא הוא אבל אם היה משלשל את החבית ונפלה על חברו והרגתהו היה יורד בסולם ונפל על חברו היה מעגל במעגילה ונפלה על חברו גולה שנאמר ויפל עליו וימת שיפול דרך נפילה שהרי דרך נפילה מצוי ברוב העתים להזיק ודבר קרוב הוא להיות שהרי טבע הכבד לירד למטה במהרה והואיל ולא זרז עצמו ותקן מעשיו יפה בשעת ירידה יגלה וכן כל כיוצא בזה ע"כ. ובערוך בערך מת בפ' אלו נערות בגמרא הבא על בתו אין לי אלא מיתות חמורות שלא ניתנה שגגתן לכפרה פי' דרך עליה לא ניתנה שגגתה לכפרה שפטור מגלות דלא סגי ליה מיתות קלות היכא דהרגו דרך ירידה דניתנה שגגתה לכפרה וחייב גלות גלות מכפרת עליו ע"כ:
נשמט ברזל מקתו: בערוך הביאו בערך קנת נשמט ברזל מקנתו והרג וכו':
מן העץ המתבקע רבי אומר גולה: דס"ל ונשל הברזל מן העץ זהו עץ המתבקע לא ענו שהוא תקוע בו שהרי לא אמר קרא ונשל הברזל מעצו ועוד נאמר עץ למעלה לכרות העץ ונאמר עץ למטה הברזל מן העץ מה עץ האמור למעלה מן העץ המתבקע אף עץ האמור למטה מן העץ המתבקע והוי ונשל לרבי כמו ונישל פי' והשיל מן העץ המתבקע ורבנן סברי ונשל קרינן שהברזל עצמו נשל מעל עצו. ומ"מ לשון הגמרא על מימרת רב פפא דחוק קצת. וגרסינן בפירקין ובס"פ כיצד הרגל נתכוין לזרוק שנים וזרק ד' לענין גלות פטור דכתיב אשר לא צדה ופי' רש"י ז"ל בלשון שני פטור מגלות דהכי משמע שלא צדה שלא נתכוין לצוד ולזרוק אצלו ינוס פרט לזה שצד ע"כ והקשו שם תוס' ותימא דהא פליגי רבי ורבנן בנשמט ברזל מקתו ומן העץ המתבקע דמר מחייב בהאי ומר מחייב בהאי ואמאי חייב והא הוי כמו נתכוין לזרוק שתים וזרק ד' שנתכוין לבקע עצים שלפניו והלך למרחוק ע"כ. וביד פ' ששי דהלכות רוצח ושמירת נפש סימן י"ב י"ג ט"ו. ושם כתב הכסף משנה דנראה שרבינו ז"ל מפרש מן העץ המתבקע אנשמט ברזל דרישא קאי ודלא כרש"י ז"ל שפירש מן העץ המתבקע יצא קיסם וניתז למרחוק והרג ע"כ:
משנה ב[עריכה]
הזורק אבן וכו': פרק המניח (בבא קמא דף ל"ב) ותוס' ריש פירקין. בפי' רעז"ל צריך להגיה וזמנין דמקרי אינש ויתיב בה ביום מש"ה גולה וכו' פי' ופושע לא הוי דהא אינה עשייה ליפנות ביום ואונס גמור נמי לא הוי למיפטריה מגלות דהא איכא דמקרי ויתיב:
ר' אליעזר בן יעקב אומר וכו': פ' המניח (בבא קמא דף ל"ג) ולפי פסק הרי"ף ז"ל פטור מגלות ואפי' מד' דברים פטור אם הוזק וכ"ש מבשת כיון דלא ידע ביה בניזק כלל:
והוציא הלה: ס"א הלז בזי"ן:
את ראשו: כגון דרך חלון וקבלה פטור דכתיב ומצא את רעהו פרט לממציא את עצמו ומאי דקשה אהא מקרא דוהשיגה ידו ומצא כדי גאולתו כתבתיו בפ' בתרא דערכין. [וע' בתוי"ט]:
הוציא הלה את ראשו וקבלה ה"ז פטור: י"מ פטור מד' דברים דאנוס הוא שלא ידע שיוציא זה ראשו אבל חייב בנזק אע"ג דאנוס הוא דהתורה רבתה בנזק אונס כרצון וי"א דפטור לגמרי ואפילו מנזק דאע"ג דשאר אונס חייב בנזק הכא פטריה רחמנא דכתביה גבי גלות ומצא פרט לממציא את עצמו וס"ל דגזרת הכתוב הוא דמיעטו לגמרי אפילו מנזק ע"כ מן הטור עם בית יוסף ודעת ראשונה היא לרב בעל הטור ז"ל אבל הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל פירשו פטור לגמרי כדכתיבנא:
זרק את האבן לחצרו: תוס' פ' המניח (בבא קמא דף ל"ב.) ס"א לתוך חצר כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל:
מה היער רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם אף כל רשות יצא וכו': כך מצאתי מוגה. ומלת ולמזיק מה חטבת עצים רשות אף כל רשות יצא וכו' כך מצאתי מוגה. ונראה שכך מגיה ג"כ רש"ל ז"ל. בפי' רעז"ל מה חטבת עצים רשות דאי בעי עייל לחטוב ואי בעי לא עייל ע"כ. אמר המלקט אבל חטבת עצים דסוכה או דמערכה לא סגי דלא עייל וא"כ קרא ודאי לאו בחטבה דמצוה מיירי. וכתב הרי"א ז"ל ס"א ושליח בוי"ו. ובספר הפרפראות בפ' ואתחנן ואת גולן בבשן מלא וי"ו לומר שששה אינם גולין כגון אב המכה לבנו והרב לתלמיד וכו' כדאיתא במסכת מכות ע"כ נראה לענ"ד שמונה בכלל השלשה דבמתני' דבסמוך גר תושב וסומא ושונא אע"ג דאית בהו פלוגתא:
משנה ג[עריכה]
והבן גולה ע"י האב: אם הרגו אבל אם עשה חבורה לא ולא אמרינן כיון דבמזיד בר קטלא הוא בשוגג נמי ליגלי:
חוץ מעל ידי גר תושב: שאם הרג בן ישראל בשוגג אינו גולה אלא נהרג ואם ישראל הרגו אינו גולה על ידו רש"י ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל פירש אבל כשהרג ישראל לגר תושב יגלה ישראל. ועיין ביד פ"ה דהלכות רוצח ושמירת נפש סימן ג' ה' בכסף משנה ובפרק ששי סימן י' י"א י"ד: ורש"ל ז"ל נראה שמחק מלות מעל ידי וגריס חוץ מגר תושב. וכן הגיה הר"ר יהוסף ז"ל: וראיתי שכתב הר"ר יהוסף ז"ל אלא ע"י גר תושב ברוב הספרים ל"ג מלות אלא וגם מחק מלות זה הכלל:
הסומא אינה גולה: דברי ר' יהודה דכתיב בלא ראות פרט לסומא דהא כתיב ואשר יבא את רעהו ביער ומשמע אפילו סומא אתא בלא ראות מיעטיה ור"מ סבר בבלי דעת למעט בלא ראות למעט אין מיעוט אתר מיעוט אלא לרבות ור' יהודה בעי בבלי דעת למעט נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם ור"מ סבר מתכוון שמעינן נמי משגגה. ומשמע קצת מן הירושלמי דלא גרסינן במתניתין דברי ר' יהודה דגרסי' התם א"ר בא מאן תנא סימא ר' יהודה דר' יהודה פוטרו מכל מצות האמורות בתורה דתנינן תמן במגלה בפ' הקורא עומד ר' יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע הא אם ראה פורס. ושניהם מקרא אחד דרשו בלא ראות ר"מ אומר לרבות את הסומא ר' יהודה אומר פרט לסומא מחלפיה שיטתיה דר' מאיר תמן הוא אומר פרט (הגהה צריך עיון לעניות דעתי) וכאן הוא אומר לרבות א"ר חנינא בריה דר' הלל ביושב בבית אפל היא מתניתא כך אנו אומרים היושב בבית אפל לא יפרוס על שמע ברם הכא בלא ראות לרבות את הסומא מה מקיימין רבנן בלא ראות להביא את המכה בלילה ע"כ אבל מן הירושלמי דבפ' הקורא עומד משמע דגרסינן דברי ר' יהודה דגרסי' התם תמן תנינן הסומא אינו גולה דברי ר' יהודה וכו' ועיין במ"ש שם פ' הקורא עומד סימן וי"ו:
השונא אינו גולה וכו': גמרא והא לא אתרו ביה מתני' ר' יוסי ב"ר יהודה היא דתניא ר' יוסי ב"ר יהודה אומר חבר אינו צריך התראה לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד. וקשה לי אני הדיוט אי ר' יוסי ב"ר יהודה תנן בהדיא במתניתין מאי קאמר מתני' ר' יוסי ב"ר יהידה היא ונראה דמשמע דל"ג במתני' רק ר' יוסי אומר השונא נהרג וכן משמע מההיא סוגיא שכתבתי לעיל ספ"ק ואי גרסינן ר' יוסי ב"ר יהודה בהדיא וכמו שהוא ג"כ בפי' הרמב"ם ור"ע ז"ל אפשר לי לומר דהכי נמי קאמר תלמודא מאי קפרכת לי והא לא אתרו ביה הא קחזית דמתני' ר' יוסי ב"ר יהודה ואיהו ס"ל דחבר אינו צריך התראה וכו' ואזיל לטעמיה:
השונא נהרג וכו': תוס' פ"ק דסנהדרין דף ט':
מפני שהוא כמועד: כמותרה עליו ועובר על ההתראה דודאי לדעת הרגו רש"י ז"ל:
ר' שמעון אומר יש שונא גולה: בברייתא מפ' כיצד אמר ר"ש יש שונא גולה אם נפסק החבל ונפל עליו דאין לומר בא לדעת זה גולה דהוי דומיא דנשמט הברזל מקתו ויש שונא שאינו גולה אם נשמט החבל מידו ונפל עליו אינו גולה שיש לומר לדעת עשה דהוי דומיא דמן העץ המתבקע שאין נשאר בידו כלום ובגמ' פריך ברייתא אחרינא דר"ש אהא ומשני לה ע"ש:
משנה ד[עריכה]
עד שלא נבחרו שלש שבארץ: כנען היינו כל י"ד שנה שכבשו וחלקו ואח"כ הבדילן יהושע לא היו שלש שהבדיל משה בעבר הירדן קולטות. וביד שם פ"ח סימן ג' ולשונו שם סימן ט'. כל ערי הלוים קולטות וכל אחת מהן עיר מקלט היא שנאמר ועליהם תתנו מ"ב עיר כל הערים אשר תתנו ללוים מ"ח עיר הקישן הכתוב כולן זו לזו לקלוט ע"כ אלא משום חלוק שכתב רעז"ל שיש בין שש ערי מקלט לארבעים ושתים עיר מש"ה לא תני במתני' אלא ששה בלבד הכי משני לה אביו בגמרא ונלע"ד דהא דלא משני דרוצח הדר בערי מקלט אינו נותן שכר ביתו והדר בשאר ערי הלוים נותן שכר לבעל הבית וכמו שכתבה הרמב"ם ז"ל שם פ"ח משום דפלוגתא היא בסוף פירקין בין ר"מ ור' יהודה אלא דהלכה כר' יהודה:
משנה ה[עריכה]
ומכוונות היו להם דרכים וכו': כך צ"ל: וְשִׁלַשׁתָּ שיהיו משולשים שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם ומחברון לשכם כמשכם לקדש ומשכם לקדש כמקדש לצפון. ויהושע הבדיל שלש ערים בכל ארץ כנען שהם עשרת השבטים משום דלא שכיחי רוצחים כולי האי אבל בגלעד שהיא עבר הירדן דשכיחי רוצחים טובא כדכתיב גלעד קרית פועלי און עקובה מדם הבדיל משה שלש ערים אע"ג דאין שם רק שני שבטים וחצי:
ומוסרין להם שני ת"ח: אית דגרסי ומוסרין לו. וכתב הרי"א ז"ל וידברו אליו ס"א עליו:
אף הוא מדבר: אית דלא גרסי מלת אף והכי משמע מפי' הרמב"ם ורעז"ל:
על ידי עצמו: שנאמר וזה דבר הרוצח בברייתא א"ל חכמים לר' מאיר הרבה שליחות עושה פי' דברים שהינם נעשין ע"י האדם נעשין ומתקבלין ע"י הרבה שלוחין. ובערוך בערך רב פי' דרוצה לומר שיותר מועיל דבור שני ת"ח שהן שלוחי ב"ד מדברי רוצח ע"כ והכל עולה לטעם אחד. וביד פ"ה דהלכו' רוצח ושמירת נפש סימן ח' ובפ"ח סימן ז':
משנה ו[עריכה]
בתחלה: ובגמ' בברייתא מסיים בה ר' יוסי ב"ר יהודה גופיה מי שנתחייב מיתה הרגוהו שנאמר ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת מי שלא נתחייב מיתה פטרוהו שנאמר והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם מי שנתחייב גלות מחזירין אותו למקומו שנאמר והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה וכתב הר"ר יהוסף ז"ל ס"א ל"ג ב"ר יהודה. וגם מחק מלות בבית דין. ופליג רבי אר' יוסי ב"ר יהודה ואמר מעצמן הן [גולין] כסבורין הן אחד שוגג ואחד מזיד קולטות והם אינם יודעים שבשוגג קולטות במזיד אינן קולטות פי' רש"י ז"ל רבי אומר לא אמר הכתוב שיגלה אלא הוא טועה וגולה ולימדך הכתוב שיקחוהו משם ויהרגוהו ע"כ: וביד שם פ"ה סי' ז' הביא דברי ר' יוסי ב"ר יהודה אע"ג דקיימא לן הלכה כרבי מחברו נראה הטעם הואיל ולא נשנו דברי רבי במשנה ועוד דפשטיה דקרא מסייע ליה לר' יוסי ב"ר יהודה:
אחד משוח וכו': ביד שם פ' ז' סימן ט' י"א. ובספר הפרפראות בפ' מסעי שלש פעמים כהן גדול בפרשה לומר אחד כהן גדול שנמשח ואחד מרובה בגדים ואחד כ"ג שעבר כולם משיבין הרוצח במיתתם ע"כ:
משוח בשמן המשחה: הם כהנים גדולים שהיו עד יאשיהו:
מרובה בבגדים: שאחר שנגנזה צלוחית של שמן המשחה בימי יאשיהו לא היה מתחנך להיות כהן גדול אלא בלבישת שמנה בגדים:
שעבר ממשיחותו: שאירע פסול בכהן גדול ושימש זה תחתיו וכשנתרפא כ"ג חזר לעבודתו ועבר זה ממשיחותו:
משוח מלחמה: כהן המשיח לומר במלחמה צרכי המלחמה אל ירך לבבכם וכל הענין עכ"ל רש"י ז"ל:
ואחד שעבר ממשיחותו מחזירין את הרוצח ר' יהודה אומר וכו': כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל:
כדי שלא יתפללו על בניהם: שימותו. גמ' טעמא דלא מצלו הא מצלו מייתי והכתיב כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא אמר ההוא סבא מפירקיה דרבא שמיע לי שהיה להם לבקש רחמים על בני דורן ולא בקשו הלכך לא קללת חנם היא ואיכא דאמרי כדי שיתפללו על בניהם שלא ימותו טעמא דמצלי הא לא מצלי מייתי מאי ה"ל למעבד הכא אמרי טוביא חטא וזיגוד מנגיד התם אמרי שכם נסיב ומבגאי גזור אמר ההוא סבא מפירקיה דרבא שמיע לי שהיה להם לבקש רחמים על בני דורן ולא בקשו:
משנגמר דינו מת כ"ג: ה"ז אינו גולה. הרי"א ז"ל הגיה נגמר ומחק המם והשין. ואביי מפרש טעמא בגמרא ומה מי שגלה כבר יוצא עכשיו מי שלא גלה אינו דין שלא יגלה דהא לאו גלות מכפרת אלא מיתת כהן הוא דמכפרת:
חוזר במיתתו של שני: מפ' טעמא רב כהנא בגמרא דאמר קרא וישב בה עד מות הכהן הגדול אשר משח אותו בשמן הקודש וכי הוא משח אותו אלא זה שנמשח בימיו והכהן הלז נענש משום שהיה לו לבקש רחמים שיגמר דינו לזכות ולא בקש אבל אם לא פשע שכבר בקש רחמים הכתיב כצפור לנוד כדרור לעוף וגומר. ספרי עד מות הכהן הגדול ר"מ אומר רוצח מקצר ימיו של אדם וכ"ג מאריך ימיו של אדם אינו בדין שיהא מי שמקצר ימיו עומד לפני המאריך רבי אומר רוצח מטמא את הארץ ומסלק את השכינה וכ"ג גורם לשכינה שתשרה על הארץ ד"א לפי שהיה לו לכ"ג להתפלל שלא תארע תקלה זו לישראל ע"כ:
משנה ז[עריכה]
נגמר דינו בלא כ"ג אינו יוצא משם לעולם ההורג כ"ג וכו': כך הגי' הר"ר יהוסף ז"ל תוס' ס"פ בא לו. ובגמרא בסנהדרין ר"פ כה"ג:
שם תהא מיתתו: גמרא אמר ר' אבהו דוקא רוצח דגלי בי' קרא נקבר שם אבל שאר בני אדם אפילו הלוים שהערים שלהם אם לא רצחו אין קוברין אותם שם בערי מקלט דאמר קרא ולכל חייתם לחיים נתנו ולא לקבורה:
כך תחומה קולט: אבל לשבת לדור בתחומה פי' תחת מחילה ומערה קאמר בברייתא דלא דאמר קרא וישב בה בה ולא בתחומה אבל לקליטה אפילו בתחומה:
ר' יוסי הגלילי אומר מצוה ביד גואל הדם: בגמרא בברייתא מפרש טעמא דרי יוסי הגלילי דאמר קרא ורצח גואל הדם דאיכא לפרושי לשון צווי כמו ועשה בצלאל מדלא כתיב אם ירצח ור"ע סבר איכא לפרושי לשון רשות כמו ועשה ה' להם מדלא כתיב ירצח ואיכא תנא ואמורא בגמרא דס"ל רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם והרגו נהרג עליו ומפרש טעמא מקרא בברייתא והתנא הוא ר' אליעזר ורב הוא האמורא דס"ל כותיה. וביד בפ"ה דהלכות רוצח ושמירת נפש סימן י':
וכל אדם אין חייבין עליו: גרסינן וכן הוא שם ביד ג"כ. ור"ש לוריא ז"ל מחק מלות אין ונלע"ד שזהו החלוק שיש בין גואל הדם לשאר כל אדם שגואל הדם יש לו רשות ואפילו בידי שמים אין כאן איסור אבל שאר כל אדם בידי אדם היא דאין חייבין אבל בידי שמים חייבין דוק. וגם תוס' י"ט כתב ונתן טעם לקיים גרסת הספרים דגרסינן מלת אין עיין שם:
הרג באותה העיר וכו': תוס' זבחים פ' פרת חטאת (זבחים דף קי"ז.) ובגמרא בעי מאי קראה דגולה משכונה לשכונה וכן בן לוי מנלן שאם גלה לפלכו שפלכו קולטו כדקתני בברייתא ומשני דאמר קרא כי בעיר מקלטו ישב וקרא יתירה היא דמצי למיכתב כי שם ישב אלא למדרש עיר שקלטתו כבר קולטתו. וביד שם פ"ז סימן ה' ח' י'. וספ"ח:
משנה ח[עריכה]
כיוצא בו וכו': אית דלא גרסי הכא מלות כי צא בו וכן בתוספתא דמכות פ' שני אין הבבא מתחלת אלא רוצח שגלה לעיר וכו'. וגם הרי"א ז"ל מחקו על כי רוב הספרים. וגם רש"י ז"ל מחקו מן המשנה והגיהו קודם מלת מתני' כאלו הוא מלשון הגמרא דקאמר עיר שקלטתו כבר כיוצא בו ואין טעם. אכן בפי בתרא דמסכת שביעית שפיר גרסינן כיוצא בו דקאי אמאי דתני התם לעיל מינה ואפשר לומר דהכא תנא התנא לשון המורגל שם ואית דגרסי הכיוצא בו בסוף מתני' דלעיל ובן לוי גולה מעיר לעיר כיוצא בו פי' כיוצא בו דרוצח ישראל שגולה משכונה לשכונה זה הבן לוי שרצח ג"כ גולה מעיר לעיר ושמא כי זוהי כונת רש"ל ז"ל והמעתיקים טעו:
אעפ"כ: אנו רוצים לכבדך יקבל מהם:
ומעלים היו שכר ללוים: פי' רוצחים הבאים ודרין שם צריכים להעלות מס וארנונא ללוים דלא תימא גזרת המלך על הלוים לעכב אותם בעירם תוס' ז"ל. ואיתא בירושלמי ס"פ בתרא דמסכת מעשר שני. וראיתי שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל מעלות היו שכר וכו' לא היו מעלות וכתב כן מצאתי. וס"א מעלות היו בירושלים שכר וכו'. בפי' רעז"ל ודוקא במ"ב עיר אבל בשש ערי מקלט כ"ע מודו שאין מעלה שכר לבעל הבית ע"כ. אמר המלקט דכתיב והיו לכם הערים למקלט לכם לכל צרכיכם ובמ"ב עיר כתיב ועליהם תתנו מ"ב עיר ר' יהודא סבר ועליהם תתנו כי הנך לקליטה ור"מ סבר ועליהם כי הנך ממש מה הנך לכל צרכיכם אף הני נמי לכל צרכיכם:
דברי ר"מ: דכתיב ואל אחוזת אבותיו משמע אל כל חזקת אבותיו והאי קרא בעבד עברי כתיב וה"מ למכתב ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ולישתוק ישוב קרא יתירה מופנה לדון הימנו ג"ש נאמר כאן ישוב ונאמר ברוצח ישוב הרוצח מה שיבה דהתם לכל חזקת אבותיו אף שיבה דהכא נמי לכל חזקת אחוזת אבותיו וכה"ג פליגי ר"מ ור' יהודה בתורת כהנים ס"פ שני דפרשת בהר סיני גבי עבד עברי דנרצע שיוצא ביובל. בסוף פי' רעז"ל ואין הלכה כר' יהודה אמר המלקט הרמב"ם ז"ל פי' והלכה כר' יהודה בשני המאמרים. וביד שם פ"ז סימן ז' י"ג י"ד פסק ג"כ בהא כר' יהודה ובפ"ח סי' י'. ובפ"ג הלכות עבדים סימן ח' וידוע דר"מ ור' יהודא הלכה כר' יהודה: